הספין שהפיל את מניות הבנקים

הו, האימה. המפלצת הנוראה, הסיוט של כל בנקאי ומפקח. התחרות הולכת ומתקרבת למערכת הבנקאות - כך לפחות מעריכים המשקיעים. זאת על פי הצהרות ראשי המפלגות הגדולות - ספק בספין של הרגע האחרון - שכל אחד מהם בנפרד נקב בשמו של כחלון כמועמד לתפקיד שר האוצר בקואליציה אפשרית עתידית.

אתמול חילחלה ההבנה בשוק שאולי עוד לא יודעים מי יהיה ראש הממשלה, מי יעבור את אחוז החסימה או אם הרוטציה תהיה שרירה וקיימת, אבל לגבי דבר אחד המשקיעים מסכימים - אם כחלון בדרך למשרד האוצר - הגיעה העת למכור מניות בנקים. לפי בכירים בשוק ובמערכת הבנקאית, זו גם הסיבה שמדד הבנקים איבד אתמול 1.7% בסיום המסחר, בהובלת הבנקים דיסקונט והבינלאומי שאיבדו כל אחד 2.6% (המשקיעים מעריכים שהבנקים הקטנים יעמדו פחות טוב בתחרות). כל המועמדים במערכת הבחירות הנוכחית השתמשו במילת הקסם "תחרות" במצע שלהם, וכולם גם שמו את הבנקים על הכוונת. אבל הפעם לא מדובר ביאיר לפיד שכוונותיו טובות אבל הרפורמות שלו - נגדיר זאת בעדינות - לא ממש ניתנות לביצוע. הפעם מדובר באדם שכבר עמד בפני לובי כוחני, שחה בסבך של רגולציה מורכבת והצליח להוביל שינוי מציאות.

1. לבנקים יש ממה לחשוש

אולי זו אמירה מובנת מאליה, אבל לבנקים יש עוד שומנים לקצץ בהם. נכון, התשואות על הון שהם מציגים נמצאות במגמת ירידה בשנים האחרונות, ורובם נמצאים בתחום התשואות החד ספרתיות (בין היתר בגלל הגידול בדרישות ההון), אבל עדיין מדובר בגופים גדולים, כוחניים, מסואבים ולא יעילים שמפצים על כך באמצעות ריביות גבוהות שהם גובים מנוטלי האשראי, ובעיקר מהחלשים בהם - משקי הבית. תחרות יכולה לפגוע בבנקים משמעותית. יש מקרה מבחן כזה - שינוי שהכניס תחרות בתחום האשראי לחברות גדולות.

לאחר רפורמת בכר החלו המוסדיים לתת אשראי לגופים הגדולים. בתחילה יחסם של הבנקים למתחרים החדשים היה משועשע, מזלזל כמעט. לדידם, המוסדיים נתנו אשראי רק למי שהם עצמם לא רצו לתת. היום זה כבר לא כך - התחרות עזה, המוסדיים הם חלופה לגיטימית לבנקים והם רק הולכים ומתפרסים על פני עוד ועוד סוגי אשראי. גם כאשר הבנקים לא מאבדים לקוחות לטובת המוסדיים, הם נאלצים להוריד מחירים על מנת לשמר את הלקוחות - ובדיוק בשביל זה יש תחרות. אם בשנת 2007 העסקים הגדולים היו אחראים לשליש מהיקף האשראי של הבנקים, הרי שבסוף 2014 הם אחראים רק לרבע ממנו.

הפרה החולבת והשמורה ביותר של הבנקים טמונה באשראי למשקי בית ולעסקים קטנים - בתחום זה התחרות נמצאת בחיתוליה. פתיחה לתחרות של המגזר הזה מצד גופים אחרים או אפילו בנקים נוספים תוביל להפחתת מחירי האשראי גם בו.

2. בנקים זה לא סלולר 1

אם יקבל כחלון את התפקיד, רגע אחרי שיתרווח על כיסאו ויתחיל לעבוד על מימוש הבטחותיו לבוחר, הוא יגלה מהר מאוד שעם כל הכבוד לסלולר - הבנקים זה סרט אחר לגמרי. זאת משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שלשינויים בבנקים יש השפעות רוחב. הבנקים בסופו של דבר סוחרים בכסף. כשהטלפונים יותר זולים, אנשים מחליפים מכשיר כזה באחר. כשזמן האוויר זול, אנשים מדברים בלי חשבון. ומה קורה כשהכסף זול? לכסף זול בשילוב עם ציבור שאין לו חינוך פיננסי בסיסי יכולות להיות השפעות רוחביות לא רצויות.

הסיבה השנייה היא שהתנהלות חברות הסלולר היא רק קדימון רך לאופן שבו מתנהלים הבנקים. הם כוחניים בהרבה, מקושרים בכל הדרגים הפוליטיים ומאוד מאוד מתוחכמים. רפורמות רבות שהרגולטורים חפצו לעשות חובקו על ידי הבנקים, שהציעו יוזמות משלהם וברגע שקרמו עור וגידים עיקרו וסירסו אותן - עד שהתמוססו. כך היה עם היוזמה לריבית על פלוס בעו"ש, עם הקמת שוק כרטיסי הדביט, וכעת קורה אותו דבר עם יוזמת הבנק האינטרנטי. יוזמות אחרות, כמו חקיקת נתוני אשראי, קבורות למוות בכנסת בדיונים על תתי סעיפים, שאט אט עוברים שינויים שמעקרים את החקיקה מתוכן.

3. בנקים זה לא סלולר 2

כחלון אולי עוד יגלה שבניגוד לענף הסלולר, שבו היתה בעיה אחת ממוקדת - דמי הקישוריות (שאגב, דומה מאוד לבעיה שקיימת בשוק כרטיסי האשראי שנקראת העמלה הצולבת. בבעיה הזאת מטפלים בערך חצי יובל) - הבנקים ביצרו טוב טוב את שליטתם בכיסים של הצרכנים בדרכים שונות ומשונות, בסעיפים קטנים, בעמלות יצירתיות ולאורך זמן. לא תהיה פה הכנסת בנק אינטרנטי וגמרנו. צריך להסיר חסם ועוד חסם ועוד חסם בעבודה סיזיפית ולא ברפורמה גדולה, ובעיקר האתגר הוא זיהוי בורות השומן ויצירת אלטרנטיבות לצרכנים. בשביל להקל על כחלון נסמן את בור השומן הגדול והעיקרי - הריבית המופרכת שגובים הבנקים והחברות־הבנות שלהם - חברות כרטיסי האשראי - מהצרכנים.

אילוסטרציה צילום: יריב כץ

4. בסוף השוק יעשה את שלו

התזמון הוא הכל, כמו שאומרים. כחלון עשוי להגיע למשרד האוצר בתזמון מצוין, כי תנאי השוק מובילים לכך שהתחרות מתעוררת, וזאת בשל שילוב של שני גורמים. הגורם הראשון הוא סביבת הריבית הנמוכה המתמשכת, שגורמת לכך שלא כדאי להשאיר את הכסף בחסכונות, ואנשים שמחפשים תשואה על הכסף מנתבים אותו למקומות שונים. מי שנהנים מפריחה בשל תופעה זו הם מיזמים למתן אשראי אינטרנטי, שהופכים להיות מאוד פופולריים הן מצד הלווים והן מצד המלווים. עוד נהנות מתופעה זו חברות הנותנות אשראי חוץ בנקאי, ועוד ועוד מהן גם הופכות סחירות ומצטרפות לבורסה בתל אביב.

הגורם השני הוא התפשטות ערוצי המידע. כשלבנק היה את כל המידע עלינו, על ההכנסה, על הרכישות שאנחנו מבצעים וכו' - היה לו קל להעריך את הסיכון שלא נחזיר את ההלוואה שקיבלנו, ולקבוע ריבית בהתאם. הבנקים לא רוצים לחלוק את המידע הזה עם גופים אחרים, והם מעכבים יוזמות שיחייבו אותם לעשות זאת - כמו חוק נתוני אשראי. אולם השוק מוצא דרכים משלו, ולאט לאט מתרבים מקורות המידע עלינו, ובהם נמצאים גם לדוגמה הרשת ופייסבוק. מקורות מידע אלו עוזרים למתחרים של הבנקים לתמחר נכון את האשראי ולהתחרות.

בנוסף, המתחרים מציעים משהו שהבנק לא מציע - הלוואות מהירות, יעילות, נגישות. מגמות אלו קיימות ותופסות תאוצה. וכחלון רק צריך לדאוג שהבנקים, שאוהבים להשתמש ברגולציה כדי לחנוק תחרות, לא יעשו זאת, ואם יש חסמים - לפתוח אותם. וכמובן - להכניס עוד ועוד מתחרים חדשים לשוק הריכוזי הזה, באינטרנט, באופן ישיר, בהולוגרמה או בטלפתיה. כל זמן שזה יציב ומפוקח - לא לפחד לצעוד קדימה.

5. גם למפקח על הבנקים יש ממה לחשוש

עולם תחרותי לא ינער רק את הבנקים, אלא גם את מי שמפקח עליהם. המפקח על הבנקים אחראי בראש ובראשונה על יציבותם. כלומר, היעד העיקרי של המפקח הוא שאף בנק לא יקרוס במשמרת שלו. יציבות ותחרות הן מילים כמעט הפוכות. מפקחים לא אוהבים תחרות, ולראייה - מגזר המשכנתאות הוא המגזר היחיד בבנקים שבו המוצר ברור, הלקוח מתמקח, התחרות פורחת, והמפקח לא ישן בלילה. אבל למפקח העתידי אסור לחסום את התחרות, זה לא יעבוד.

דרך ההתמודדות הנכונה מבחינתו היא לייצר לבנקים רגולציה תומכת תחרות, כך שזו תהיה תחת שליטתו. לדוגמה, אם זירת ההתרחשות עוברת לאשראי אינטרנטי, יש לזרז רגולציה מתקדמת ורלבנטית בתחום זה, לברור מה צריך מתוך מה שקיים ברגולציה הנוכחית וממה אפשר להיפטר, ולהיות עם האצבע על הדופק. פיקוח על שוק מהיר לא דומה לפיקוח על דואופול ועל עוד כמה בנקים לוויינים.

6. לסנן, לסנן, לסנן

אם אכן ימונה, כחלון ימצא קווי דמיון בין המלחמה בבנקים לבין זו של הסלולר, בעיקר בנבואות הזעם - הרפורמה תוביל לקריסה, תחרות תוביל למפוטרים, הצרכנים יפסידו, האשראי יתייקר. מעולם לא היתה רפורמה מוצלחת שלא היתה שזורה בנבואות זעם כאלו. כל מה שכחלון צריך זה לסנן, להיות מדויק וחד - המוקשים בבנקים מוסווים בהרבה מאוד מוקשי דמה שאם מפרקים אותם לא מייצרים תחרות. אם הוא יצליח, אולי אנחנו הצרכנים נרוויח ובגדול.