סמסים ופירוט שיחות: הראיות הנסיבתיות שהביאו להרשעה

הרשעתם של נוחי דנקנר ובנקאי ההשקעות ובעל ISP איתי שטרום בתרמית ניירות הערך, מבוססת בעיקרה על ראיות נסיבתיות רבות שאספו חוקרי הרשות לניירות ערך. אקדח מעשן, כמו למשל האזנת סתר או סמס, שממנו ניתן להסיק באופן שאינו משתמע לשתי פנים שדנקנר אמר לשטרום: "תריץ את המניה", לא היה. אלא שמעטים תיקי הרצת המניות שבהם יש בכלל ראיית זהב כזאת, המעידה על הכוונה הפלילית שאותה צריך להוכיח בבית המשפט.

בהכרעת הדין השופט כבוב חילק את הראיות הנסיבתית המרשיעות שאספו חוקרי הרשות לארבע קבוצות. הקבוצה הראשונה נוגעת ברקע האירועים, כלומר הנפקת אי.די.בי. בפברואר 2012. חוקרי הרשות חקרו עדים רבים בהם בכירים בקונצרן, אספו מיילים, והציגו דו"חות כספיים המעידים על אפשרות לקיומו של מניע לפעילות הרצת המניה מצד דנקנר. כלומר ראיות שדנקנר חשש כי ההנפקה תכשל ואי.די.בי לא תגייס מספיק מזומנים לעמוד בהתחייבויותה.

כדי לתמוך בכך למשל הראו החוקרים כי שלושה ימים לפני ההנפקה שער המניה ירד ב־7.5%. על החשש של דנקנר ששער המניה ימשיך לקרוס, בין היתר משום שהעריך שסוחרים עשו "שורט" (ימכרו בשערים נמוכים בתקווה שהשער ירד והם ירוויחו כסף אחרי ההנפקה - ת"ג), הוא כבר העיד בעצמו בחקירתו הראשונה ברשות לניירות ערך. חקירה שבה גם אישר כי ידע ששטרום רוכש מניות ובעצם "קולט היצעים".

יוסי ויליגר. דנקנר ביקש ממנו לקנות מניות משטרום

היקף הפעילות עורר חשד

קבוצה שנייה של ראיות נגעה לאופי החריג של הפעילות שביצע שטרום באמצעות חברת ISP. היקף החריגה היה כה משמעותי עד שעורר חשד בקיומו של מניע כלכלי לגיטימי. כך למשל הרשות הציגה ראיות לכך שהיקפי הפעילות הגדולים, רכישות בהיקף של 42 מיליון שקל ועוד במניה אחת בלבד, היו מאוד חריגים ביחס לפעילות החברה.

קבוצה שלישית של ראיות נגעה למימון של רכישת מניות אי.די.בי בידי ISP, תוך הצבעה על קשר בין שטרום לבין דנקנר. כאן היו שלושה קלפים חזקים של הרשות. הראשון, תמלילי שיחות טלפון מהבנק הבינלאומי שנגעו לקבלת האשראי על ידי ISP, והצביעו על מעורבותו של דנקנר בקבלת אשראי. במהלך היום הראשון לפעילות ההרצה, כאשר שטרום התקשה לגייס כסף לרכישות, צלצל דנקנר לבקשתו של שטרום לבכיר בבנק הבינלאומי אילן בצרי וביקש ממנו לאשר אשראי של 15 מיליון שקל לשטרום, שסורב קודם לכן. זאת כדי ששטרום יוכל לבצע רכישת מניות בהיקפים גדולים. האשראי ניתן לשטרום לאחר השיחה בין דנקנר לבצרי.

הקלף השני, וכנראה החזק ביותר מהשלושה, היה הראיות על הסטת משקיעים מהשקעה בהנפקה לרכישת מניות מחוץ לבורסה מידי שטרום. במהלך היום השני והשלישי לפעילות, דנקנר הפנה חמישה אנשי עסקים מקורבים אליו שהתעניינו בהנפקה בבורסה, לרכוש מניות משטרום. זאת במקום שהכסף ילך לקופת החברה. בכך הם סיפקו לשטרום מימון ביניים להמשך ההרצה - רכישה ביוקר ומכירה בזול במספר סיבובים.

אילן בן דב, יוסי ויליגר, שמעון וינטראוב, צביקה בארינבוים (תיווך עבור איתן אלדר) וגלעד טיסונה ־ רכשו משטרום מניות בכ־19 מיליון שקלים. אחת הראיות המרשיעות לעניין זה, הייתה התכתבות סמס בין דנקנר ליוסי ויליגר. התכתבות שבה ויליגר הציע להשקיע עוד מילוני שקלים בהנפקה, אך דנקנר ביקש ממנו לרכוש מניות משטרום.

הלוואה של 8 מיליון שקל

הקלף השלישי היה כספים שדנקנר נתן לשטרום. חמישה ימים אחרי ההנפקה, דנקנר העביר לשטרום 8 מיליון שקל שהוא הגדיר כהלוואה. אלא שהיא לא חזרה עד תחילת החקירה בנובמבר 2012. השופט כבוב קיבל את הטענה, שהכסף היה כדי לסייע לשטרום לבצע רכישה עצמית של המניות המורצות מחשבון ISP לחשבונו הפרטי. בכך הוא איפס את "הבור" שנוצר בחשבון ניירות הערך בבנק הבינלאומי שממנו רכש שטרום בתקופת ההרצה מניות.

קבוצה רביעית ואחרונה נוגעת לקשר בין דנקנר לשטרום בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, ומתבסס בעיקר על נתונים תקשורתיים. אלה הראו דפוס חריג מאוד. על פי הנתונים שאספו החוקרים, בשלושת ימי ההרצה החליפו דנקנר ושטרום 70 הודעות סמס ושוחחו 46 פעם. עם זאת, ביומיים שלפני ההרצה לכאורה הם החליפו 5 הודעות סמס ושוחחו פעם אחת ובחמשת הימים שאחרי תקופת ההרצה הם החליפו 13 הודעות סמס ושוחחו 13פעם.