בחוץ מסעדת שאלוט נראית כמו עוד אינספור המסעדות ששוכנות לצדה ברחוב הברזל שברמת החייל, תל אביב. החלל שלה מאופיין בעיצוב מוקפד ומודרני, אך שקט וללא צבעים חזקים, כזה שיכול להיות בכל מקום בעולם. ישראלי טיפוסי שייכנס פנימה לא יזהה את מרבית היושבים במסעדה, אבל ביום רגיל שוויים המצרפי של המסובין לשולחנות יכול להגיע למאות מיליוני דולרים. ביום טוב אפילו למיליארדי דולרים.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

שאלוט היא מעוז העלייה הרוסית החדשה. שם סועד העולה החדש הטרי ביותר והמפורסם ביותר רומן אברמוביץ', לעתים עם דוד דוידוביץ', שבעבר היה עוזרו וכיום הוא איש עסקים עצמאי. גם האוליגרך הגולה לאוניד נבזלין נצפה שם לעתים קרובות, לפעמים בחברת חתנו, חבר הכנסת יולי אדלשטיין. בערב המקום נהפך לברנז'אי יותר, ובשולחן לידך יכולים לשוחח בחופשיות ולדימיר ספיבקוב ויורי בשמט, שניים מהכנרים והמנצחים הרוסים־יהודים המפורסמים בעולם. בערבים יש גם הופעות והקראת שירה, כמיטב המסורת הרוסית, אבל עם אוכל כשר למהדרין שמכין השף מיכאל אמאייב, עולה חדש גם הוא ובעלים של כמה מסעדות כשרות במוסקבה.

התפריט כאן הוא שעטנז של צ'יקן קייב וקוויאר לצד חציל בטחינה וצלחת חומוס עם חריף; כזה שמייצג היטב את האליטה הרוסית, זו שחשבה שתשב לנצח במכורתה ברווחה שהושגה לאחר קריסת ברית המועצות, ועכשיו נמלטת מזרועות פוטין אל הדרכון הישראלי שנהפך ללהיט חם. ובשאלוט כולם מדברים על ה־Darkon.

פוטין (מימין) וטראמפ בפסגה השבוע בפינלנד. היחסים ההפכפכים ביניהם מעוררים חשש מגל הלאמות צילום: ברנדאן סמיאלובסקי

אברמוביץ' הוא אולי העולה המפורסם ביותר, אבל הוא רק טיפה בזרם בלתי פוסק של יהודים אמידים מרוסיה שעושים עלייה, לפחות על הנייר. בשנים האחרונות התחדשה העלייה הרוסית, בעיקר מאז המשבר הכלכלי במדינה, שהחל ב־2014 עם הצלילה הממושכת של מחיר הנפט והחריף עם הסנקציות שהטיל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. רק שהפעם היא שונה בתכלית ממה שנתפס כ"עולים מרוסיה". חסל סדר קופאיות ומנקי רחובות. בזה אחר זה מידפקים על דלתות השגרירות הישראלית במוסקבה מנכ"לי חברות, בכירים במערכת הבנקאית, פוליטיקאים אזוריים כגון חברי מועצה בעיריות, חברי פרלמנט וכוכבי בידור מהשורה הראשונה, שישמחו לשים יד על דרכון ישראלי, מעין תעודת ביטוח שתאפשר תנועה חופשית ברחבי העולם בניגוד לדרכון הרוסי שדורש ויזה כמעט לכל מדינה מערבית. הם ישמחו להשיג גם כרטיס חבר לקופת חולים מקומית - תעודת ביטוח נוספת שתאפשר להזדקן בכבוד.

בשגרירות ישראל ברוסיה לא זוכרים תורים כאלה מאז תחילת שנות התשעים, אז הסתיים נתק ממושך של יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות כתוצאה מהמלחמה הקרה. בשלוש השנים האחרונות ממוצע העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר (רובם המכריע מרוסיה) עומד על כ־15 אלף בשנה — כפול מהממוצע בתחילת העשור. נקודת המפנה הדרמטית היתה בתחילת 2014, כשנשיא רוסיה ולדימיר פוטין הודיע שהוא מספח בחזרה את חצי האי קרים מידי אוקראינה באופן חד־צדדי וגרם להסלמה ביחסי המדינות. ההמתנה בתור ללשכת הקשר נתיב, האחראית לבדיקת זכאות במסגרת חוק השבות ומתן אשרות כניסה ליהודי רוסיה, זינקה אז משלושה שבועות לשלושה חודשים. מאז המצב לא נרגע, וההמתנה כיום נמשכת חודשים רבים.

אף ש"עליית הכסף" החלה לפני ארבע שנים, ניכר שבחצי השנה האחרונה הזרם התגבר. "אנשי העסקים ברוסיה מרגישים שמשהו עומד לקרות וכולם עצבניים", אומרת אילונה לוינסקי, בעלת משרד היח"צ BARD, שמלווה אנשי עסקים מרוסיה בשלבי הקמת הפעילות בישראל. "היחסים המתוחים בין פוטין לטראמפ יחד עם הסנקציות מעוררים חשש שהממשל יחליט על הלאמה משמעותית, ורבים יאבדו את כספם".

גם אלכס וודווז, מבעלי חברת ייעוץ המשכנתאות BMC, מסכים שמשהו השתנה. "כבר מזמן יש הלאמה זוחלת של עסקים, בעיקר בנקים", הוא אומר ומצביע על התכווצות הענף - 575 בנקים רוסיים נסגרו בעשור החולף, צניחה של יותר מ־50%. "במקביל המיסוי מתחיל לזחול למעלה וכבר אין את המגה־רווחים שהיו בעבר, ולכן הדור שמתבגר מתחיל לראות את עצמו בישראל, בסביבה רגועה ונעימה יותר", הוא מוסיף.

מסעדת שאלוט ברמת החייל בתל אביב. מעוז העלייה הרוסית החדשה צילום: אוראל כהן

חפש אותי בנתניה

בשעת ערב רגועה ונעימה במלון ריץ קרלטון שבהרצליה אפשר לשבת במסעדת הרברט סמואל הכשרה, להביט לעבר היאכטות במרינה ולהתלבט בין סלמון נורבגי בקרם תפוחים מעושנים לבין לוקוס ים תיכוני על מצע של שומר. כשר, ברור שכשר. מנכ"לים ובעלי שליטה שהגיעו ארצה מרוסיה ומחפשים אווירה שקטה מעדיפים לקיים פגישות בבתי מלון מעוצבים, כמו ריץ קרלטון, נורמן בתל אביב או וולדורף אסטוריה החדש בירושלים, לשם הקהילה הרוסית מרחיקה פחות.

סביב האזרחים החדשים רוחשת תעשייה שלמה של מתווכים, שמציעים להם לקנות הכל, מחברות תפעוליות ועד השקעות בסטארט־אפים, אבל בראש ובראשונה נדל"ן. הרצליה פיתוח היא עדיין היעד הנחשק, ולא היה כמעט אוליגרך או מיני־אוליגרך שלא ניסו לדחוף לו את הווילה של נוחי דנקנר ברחוב שלמה המלך (שנמכרה בסופו של דבר בנובמבר לאיליה טורפיאשווילי, ממייסדי חברת המשחקים האינטרנטית פלאריום, ב־47 מיליון שקל), אך מרבית העולים מהזן החדש הם קצת פחות מאוליגרכים, אנשים שהונם הממוצע עומד על כעשרות מיליוני דולרים, כך שדירה מפוארת ב־5–10 מיליון שקל היא אופציה ריאלית יותר עבורם.

לגון חוף דרום בנתניה. חביב על העולים החדשים צילום: עמית שעל

העולים החדשים לא יזוזו דרומה מראשון לציון ובת ים, שם הם קנו דירות רבות בפרויקטים כגון מגדלי נווה. הגבול הצפוני שלהם הוא קיסריה, החביב על ה”יו"רים", אנשי עסקים שכבר לא מחזיקים בעמדות ניהול פעילות. אבל גולת הכותרת היא נתניה, ובעיקר הפרויקטים לגון חוף דרום ונת 600. "לומר למישהו 'בוא אליי לבית בנתניה' זה כמו להגיד לו שם של רחוב במוסקבה", אומר איש עסקים שקיבל לא מזמן אזרחות.

נתניה נהפכה ללהיט בעיקר בזכות הסלבס הרוסים־יהודים שרכשו שם דירות, ובהם היהודי העשיר ברוסיה מיכאל פרידמן, בעלי הבנק הגדול ברוסיה אלפא בנק, ולדימיר וינוקור, אחד הבדרנים המפורסמים במדינה, ואלכסנדר רוזנבאום, השלמה ארצי הרוסי.

וודווז מ־BMC, שזיהה את הבהלה לדרכון ולנדל"ן לפני שנתיים, פרש מתפקידו כמנהל יחידת סיכוני אשראי בבנק הפועלים כדי להצטרף לחברת ייעוץ המשכנתאות ולפתח בה את הפלח הרוסי. את אוכלוסיית היעד שלו הוא פוגש כשהיא כלל עוד לא יודעת שהיא צריכה משכנתא, שכן ברוסיה התחום אינו מפותח. הרוסים מאמינים בעיקר במזומן והלוואות ממשפחה, ומנגד הריביות על הלוואות שם גבוהות מאוד.

מגדלי נווה בבת ים צילום: אוראל כהן

וודווז ושותפיו מכינים את הקרקע לרכישת נדל"ן עוד ברוסיה ומארגנים משכנתאות בבנקים הישראליים. מי שאין לו אזרחות ישראלית יכול לקבל עד 50% מימון, ואזרחים טריים יכולים להגיע עד אפילו 70% מימון. באופן אירוני הבנקים הישראליים ששים להלוות כסף לזרים, אך נמנעים מלקחת את כספם. אחת הבעיות המרכזיות של העולים היא פתיחת חשבון בנק. מקורבים לאברמוביץ' מעידים כי אפילו הוא, איל נפט ששווה כמעט 12 מיליארד דולר ומחזיק בשורת השקעות בישראל, נתקל בסירובים עיקשים. לדבריהם, רק בנק אחד, בינוני בגודלו, עדיין מנהל עמו משא ומתן כדי לזכות בדבר היחיד שאין לו — חשבון בבנק ישראלי.

גרביץ. "הרוסים חושלו באינטראקציה עם הממשל"

זה אולי נשמע תמוה, אך הבנקים המקומיים עדיין נושאים צלקות מפרשות הלבנות ההון של השנים האחרונות: מפרשת סניף הירקון של בנק הפועלים, שהתפוצצה ב־2005, ועד 1.5 מיליארד השקלים שלאומי שילם בארבע השנים האחרונות על העלמות המס של לקוחותיו האמריקאים. אז בינתיים הם מעדיפים לוותר. וכמו כל דבר קשה להשגה, זה רק הופך אותם לנחשקים יותר. "הבנקים בישראל זה כמו מצדה — קשה להיכנס, אבל ברגע שאתה שם, אתה בטוח לנצח", אומר עו"ד אלי גרביץ, מייסד משרד עורכי הדין הגדול במגזר הרוסי, שמתמחה גם בייצוג מקומי של אנשי עסקים מרוסיה. "הבנקים הישראליים מפוצצים בכסף, הם לא צריכים לקוחות מחו"ל והם גם לא רוצים את כספם. ללקוחות שלי אני אומר 'אתם חתן דחוי על ידי כלה מבוקשת מאוד'".

כדוגמה גרביץ מביא את הדרישות הכמעט אינסופיות שמציב בנק הפועלים בפני עולה חדש שרוצה לפתוח חשבון. אחת הדרישות החמורות ביותר היא שכל הניירת על אודות מקורות הכסף תהיה מאושרת בידי עורך דין מומחה למיסוי ממשרד שנכלל ברשימת צ'יימברס או ליגל500, מעין מדריכים פרסומיים של משרדי עורכי דין המובילים בעולם. לדבריו, "אם תרצו להעביר כסף מרוסיה מאחד הבנקים בחמישייה הפותחת במדינה עם הוכחות על דיווח בתשלום מס לצורך תשלום משכורת, משיכת דיבידנדים או רכישת דירה, יוציאו לכם בישראל את המיץ, ובסוף אולי יהיה לכם חשבון. בכל מצב אחר אפילו לא יהיה דיאלוג".

סבא יהודי בכל מחיר

ארקדי מאיופיס היה אחד האנשים החזקים בענף התקשורת הרוסי, כמי שהחזיק בערוץ הטלוויזיה TV-2, שנהנה מרייטינג גבוה ושורה של פרסים. אבל אז לפוטין נמאס מהערוץ שדגל בעיתונות חופשית. נוסף על כך, לא סייעה למאיופיס העובדה שהשתתף בקליפ לכבוד יום הולדתו של מיכאיל חודורקובסקי, שהיה בעבר אחד האנשים העשירים בעולם אך הסתבך עם פוטין ונכנס לכלא. במרוצת 2014 החלו להתרחש בערוץ יותר ויותר תקלות טכניות שהשביתו אותו לתקופות ממושכות, ובפברואר 2015 התקבלה ההנחיה לסגור אותו חרף מחאה ציבורית רחבה. יום לפני הסגירה נמלט מאיופיס מרוסיה עם תיק גב בלבד ולא שב אליה מאז. בשלב הזה כבר היתה לו אזרחות ישראלית ובית רחב ידיים שנבנה בקיסריה, בשכנות למגה־סלב נוסף מרוסיה – ה־זמרת של המדינה אלה פוגצ'בה.

אבל למה בעצם ישראל? מדוע דווקא לכאן מגיעים הרוסים החדשים ואיך זה שאחרי העלייה ההמונית של מיליון יהודים בשנות התשעים עוד נותרו יהודים רבים כל כך ברוסיה? מילת המפתח כאן היא "דור שלישי". על פי חוק השבות, זכאי לעלות לישראל כל מי שאחד הסבים שלו יהודי — גם אם רק מצד האב, קריטריון שאינו מוכיח יהדות על פי ההלכה. על כן, כל מי שהוא משהו ברוסיה ויש לו כסף עוסק בימים אלה בקדחתנות בחיפוש אחר מסמכים שיוכיחו שסבו היה יהודי, בדיוק אותו הסבא שבעידן הסובייטי ניסו להחביא.

האזרחות הישראלית מהווה תעודת ביטוח כנגד "אמא רוסיה", שידועה בהפכפכותה ביחס למגזר העסקי. "אנשי העסקים במוסקבה וסנט פטרבורג הם מחושלים מאוד. קצת כמו הישראלים שמצליחים מאוד מחוץ לישראל כי חושלו באינטראקציה עם ישראלים אחרים, הרוסים חושלו באינטראקציה עם הממשל הרוסי", אומר גרביץ. הוא מתכוון לא רק לימי הפרוטקשן האלימים של תחילת שנות התשעים, כשהקפיטליזם של רוסיה רק התחיל להתעצב, אלא גם למציאות הנוכחית שהיא לכאורה, ורק לכאורה, מזכירה את המערב.

דוגמה אחת לאינטראקציה עם הממשלה היא "משפט טלפוני". זה מושג מוכר במערכת המשפט הרוסית, שמשמעו שיחת טלפון שמקבל שופט מפקיד ממשלה בכיר שמבהיר לו איך לפסוק בתיק מסוים. אם הוא רוצה להמשיך לשמור על כיסאו, השופט חייב לציית. המסר ברור: אף אחד אינו חסין באמת. זאת גם נקודת המוצא של אנשי העסקים ברוסיה, אפילו במעמדו של אברמוביץ' שלכאורה נהנה מקירבה לפוטין.

אחד הזרזים הראשונים לעלייה, שהקפיצו את התורים בשגרירות ישראל שברחוב בולשיה אורדינקה במוסקבה, היה ההתנגשות המתוקשרת בין איש אמונו של פוטין איגור סצ'ין, מנכ"ל חברת הנפט הגדולה ברוסיה רוסנפט, לבין האוליגרך ולדימיר יבטושנקוב, בעל השליטה בחברת הנפט באשנפט ב־2014. סצ'ין רצה להשתלט על באשנפט, וכתוצאה מכך יבטושנקוב, שהתנגד למהלך, מצא את עצמו במעצר בית במשך שבעה חודשים עד שבאשנפט הולאמה ובהמשך נמכרה במכרז לרוסנפט. יבטושנקוב, שאיבד בעקבות הפרשה 8 מיליארד דולר, לא העלה בדעתו אפילו לערער לבית המשפט העליון. הוא שמח על עצם הישרדותו.

מקרה מבהיל נוסף נרשם באפריל האחרון: האחים זיאבודין ומגומט מגומדוב, מיליארדרים שנתפסו כמקובלים ביותר על השלטון ונהנו ממערכת יחסים טובה עם הממשל, נעצרו והואשמו בהקמת ארגון פשע. ברגע הראשון, האחים בתמימותם עוד הציעו לבית המשפט להשתחרר בערבות של 44 מיליון דולר — סכום הזהה לזה שנטען כי ארגון הפשע שלהם גנב מהמדינה — אך ללא הצלחה. אפילו העובדה שהם סייעו במימון הקמת אצטדיוני המונדיאל לא עמדה לזכותם, והם ממתינים כעת במעצר למשפטם.

אירועים כאלה מקפיצים את כל הקהילה העסקית על הרגליים וגורמים לאנשיה לנוע בעצבנות מחוץ למדינה. "גם אנשים שמחזיקים בהון של עשרות ומאות מיליוני דולרים מרגישים שאבד להם הביטחון", מסכם גרביץ.

אם אין נפט, שישלמו מסים

אחרי רדיפה פוליטית והלאמת העסק, הדבר שהכי מפחיד את הקהילה העסקית ברוסיה הוא המיסוי. במשך שנים רבות התרגלו אנשי העסקים לכך שנטל המס לא מכביד עליהם במיוחד, בלשון המעטה. בניגוד למדינות המערב, שתקציביהן מבוססים על גביית מסים מאזרחים, תקציב המדינה של רוסיה מתבסס ברובו המכריע על הכנסות מנפט. אבל מאז צלילת מחירי הנפט, שהפילו גם את הרובל הרוסי למצולות, הצטמקו הכנסות המדינה והיא החלה לחפש השלמת הכנסה במגזר העסקי.

הממשלה כבר הודיעה על כוונתה להעלות את מס ההכנסה מ־13% ל־15%, ובינתיים כבר הגבירה את מאמצי הגבייה. פקידי המס מעידים כי נקבעו להם יעדי גבייה מספריים, שעמם הם ניגשים לאנשי העסקים ומציעים להם "הצעות שאי אפשר לסרב להן", בעיקר אם הם לא רוצים להגיע לכלא. הנשק הסודי שלהם הוא המגבלות החמורות על אחזקה ופעולות במט"ח, שקיימות ברוסיה כבר תקופה ממושכת אך מעולם לא נאכפו.

לרשותם של אנשי העסקים עומד נוהל "גילוי מרצון" נדיב מאוד, המאפשר להם להצהיר על נכסים במאות מיליוני דולרים, בלי שיישאלו על מקורותיהם. ובכל זאת, אף אחד לא עולה על מסלול החנינה בגלל חוסר האמון הבסיסי והעמוק שמאפיין את היחסים בין המדינה לאזרחיה.

מנגד, בישראל החמה והרחוקה זוהר למרחקים "חוק מילצ'ן", אותו חוק שנוי במחלוקת שמעניק לעולים חדשים פטור מוחלט מתשלום מס על הכנסה שמקורה בחו"ל, בתנאי שהצהירו כי ישראל היא מרכז המיסוי שלהם — הטבה שאינה ניתנת לאזרחים ותיקים. "הרעיון שמאחורי החוק הוא שהמדינה אומרת לזרים 'בואו נוותר על נתח מההכנסות שלכם, אבל נהנה מהמיסוי על ההוצאות שלכם כאן בישראל'", מסביר גרביץ. ואנשי העסקים הרוסים, שיש להם רתיעה עמוקה מתשלום מסים, מוכנים לנדוד 180 יום בשנה מחוץ לגבולות רוסיה כדי לא לשלם אפילו את ה־13%. אברמוביץ' אגב עוד לא החליט אם לפנות למסלול מילצ'ן ולהכריז כי מרכז חיי המס שלו יהיה בישראל.

אזרחים, לא תושבים

מגן. "המפגש בין פוטין לטראמפ ירגיע את המתיחות ברוסיה"

צבי מגן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, שעמד בעבר בראש נתיב ושימש שגריר ישראל ברוסיה, סבור שגל העלייה החדש הוא תופעה לא משמעותית וחולפת. "אנשים מנצלים את מוצאם היהודי כדי לקבל דרכון מערבי שמאפשר לנוע בחופשיות בעולם. זה קשור גם כמובן להרעה במצב הכלכלי ברוסיה, שמערערת גם את היציבות הפוליטית. אבל להערכתי, העצבנות הרבה שמורגשת בימים אלה ברוסיה תלך ותשכך, במיוחד לאחר מפגש הפסגה בין פוטין לטראמפ שהתקיים השבוע בפינלנד".

כך או אחרת, רחובות ישראל לא יוצפו בהמוני עולים בתקופה הקרובה. הסיבה לכך היא שבשלב הזה הרוב המכריע מקבלים את הדרכון המיוחל ושבים הביתה לרוסיה להמשיך את חייהם כרגיל. אחת כזאת היא ס', בתו של אחד מאנשי העסקים הבולטים בסנט פטרבורג, סטודנטית בשנות העשרים לחייה שהפכה זה מכבר לאזרחית ישראלית, אף שאינה מתכוונת לגור כאן. לאביה כבר יש כאן דירת פנטהאוז, ומאז קבלת האזרחות נהפכו ביקוריה לתכופים יותר ויותר. היא מתעניינת פחות במציאת עבודה או השלמת הכנסה מביטוח לאומי, כמו שעשו העולים של "עליית הנקניק" בשנות התשעים, ויותר באיתור נדל"ן להשקעה. ובכל זאת, לבתה שנולדה השנה היא נתנה שם ישראלי לגמרי.

גם ל', בעל הוצאת ספרים ממוסקבה, עשה עלייה בפסח עם אשתו, שניהם בשנות השישים לחייהם. הזוג, שביקר כאן פעמים רבות בעבר, יצא הפעם לטיול מסוג אחר. בשלב הראשון, לאחר קבלת המסמכים בשדה התעופה בן גוריון, הם נרשמו לקופת חולים וערכו בדיקות רפואיות מקיפות, ובשלב השני חיפשו דירה לרכישה. לאחר שבועיים שבו למוסקבה. התוכנית: להפוך את ישראל לפלורידה שלהם - מקום להימלט אליו מהחורף הרוסי ועל הדרך לבקר אצל רופאים מקומיים עם כרטיס קופת החולים הנוצץ. "אני כבר לא צעיר", הוא מסביר, "ובשלב הזה בחיי אנחנו מעדיפים שרופאים ישראלים יטפלו בנו מאשר רוסים".

הדברים עשויים להישמע נצלניים, אך לדברי גרביץ, צריך להסתכל על גל העלייה החדש במבט אחר - היא מביאה לכאן כסף. הרבה כסף. "העולים מהסוג החדש אמנם לא יעזבו את כל עסקיהם ויעברו לחיות בישראל ביום אחד, אבל יהיה כאן תהליך של צבירת נכסים ובתמורה השקעה. רבים מהם לא דמיינו שבאמת יעברו לפה, אבל פתאום הילד יתקבל לטכניון ויעבור לישראל, אחריו תעבור האמא שכבר רוצה להיות יותר קרובה אליו, והאבא אולי יישאר שם, אבל יקנה עבורם נכס לגור בו. אחרי שכבר נקנתה הדירה, הם יגיעו לחופשות קיץ לחגוג את השנה החדשה כשבמוסקבה 17- מעלות וכאן 20 מעלות. הקשר עם ישראל נבנה עקב בצד אגודל. לא צריך לראות את העלייה כמעשה, אלא כתהליך".