שעת בוקר קרירה יוצאים מוזס לאם וטרוי פאקט מבתיהם באדמונטון שבמערב קנדה ונוסעים לעבר הרי הרוקי במשאית וקרוואן. כעבור ארבע שעות בדרכים הם מגיעים ליעד, שבו ישהו ב־40 השעות הקרובות. השניים מוציאים מהקרוואן משאבה ששווה 65 אלף דולר ומפעילים אותה אל מול השמים. הם שואבים 200 אלף ליטר של אוויר בכל הפעלה, כולאים את כל האוויר שנאסף בקונטיינרים ומשנעים אותו במשך ארבע שעות נסיעה בחזרה לאדמונטון. שם הם סוגרים אותו בבקבוקים ממותגים ומעוצבים ומכינים אותו למשלוח לקצה השני של העולם. כן, לאם ופאקט מוכרים אוויר.
להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט
ויטליטי אייר (Vitality Air), החברה שהקימו השניים, מוכרת מכלים אישיים שלתוכם נדחסו 8 ליטרים של אוויר צלול מהרי הרוקי הקנדיים. מה שנשמע כמו מתיחה או פריט אספנים משעשע, רחוק מלהיות כזה. המכלים מגיעים עם לחצן שמשחרר מנה מדודה של אוויר הרים קנדי לתוך הפה. קהל היעד העיקרי הוא תושבי הערים הגדולות של סין והודו, שסובלים מזיהום אוויר קיצוני ומסוכן. הזכות לנשום אוויר נקי, שהיתה טבעית וחינמית עד לא מכבר, מתומחרת בוויטליטי אייר בסכום המתחיל ב־25 דולר למכל של 8 ליטרים. במילים אחרות — מ־16 סנט לנשימה.
ויש לזה קהל — מאז השקתה ב־2015, המכירות של ויטליטי אייר מכפילות את עצמן בכל שנה, מ־30 אלף מכלים לפני שלוש שנים ל־200 אלף מכלים בשנה שעברה. השנה מעריכה החברה כי תמכור 500 אלף מכלים. בהערכה גסה מדובר בלפחות 12.5 מיליון דולר בשנה — על אוויר.
בקבוקי אוויר של ויטליטי אייר. "השאיפה שלנו היא להקים תחנות מילוי אוויר בערים, כמו תחנות דלק" צילום: youtube - Vitality Air
ויטליטי אייר לא לבד. לתעשיית האוויר יש פוטנציאל הכנסות אדיר. 40% מהסינים חשופים לזיהום שמוגדר על ידי הסטנדרטים של אינדקס איכות האוויר "מאוד לא בריא" עד "מסוכן". מחקר של עמותת Berkeley Earth, שפורסם ב"ניו יורק טיימס", מעריך כי 1.6 מיליון סינים מתים בכל שנה מנסיבות הקשורות בזיהום אוויר. מדי בוקר, לפני שהם יוצאים מהבית, מיליוני סינים בודקים לא רק את תחזית מזג האוויר כדי להחליט מה ללבוש, אלא גם את מדד זיהום האוויר ובמיוחד את שיעור חלקיקי 2.5PM באוויר — חלקיקים בקוטר שקטן מ־2.5 מיקרון (כ־3% מהקוטר של שערה אנושית), שמסוכנים מאוד לבריאות בשל יכולתם להיכנס עמוק אל תוך הריאות. זהו גורם המוות השישי בעוצמתו בעולם, התורם בין היתר למחלות לב וסרטן הריאות.
לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, שמונה מתוך עשר הערים עם זיהום האוויר החמור בעולם ב־2016 היו בהודו וסין, כאשר במקום הראשון מוקמה הבירה ההודית ניו דלהי עם ריכוז של 143 מיקרוגרם למטר מעוקב, ובמקום השלישי הבירה הסינית בייג'ינג עם 73 מיקרוגרם למטר מעוקב. לשם השוואה הסטנדרט שקבעה ארצות הברית כבטוח לבריאות הוא 12 מיקרוגרם למטר מעוקב.
בחודש דצמבר מחליפים השמים של בייג'ינג את צבעם מכחול לאפור. זאת העונה שבה זיהום האוויר במטרופולין מגיע לשיאו. השהייה בעיר בימים שערפיח סמיך מקיף אותך היא תענוג מפוקפק. בכל נשימה אתה חש כמי שמכניס קצת מוות לריאות, לכן סינים שיכולים להרשות לעצמם יימלטו ממנה עם הישמע התחזיות המוקדמות על הזיהום המתקרב. היעדים הפופולריים לחופשות ניקוי ריאות הם הערים שיאמן, גווילין וסניה שבדרום סין והאיים פוקט בתאילנד וג'ג’ו בדרום קוריאה. סינים אמידים יותר מרחיקים למלדיבים, איי סיישל ואפילו איסלנד, שבהם האוויר נחשב משובח במיוחד.
לאם. העסק התחיל משקית אוויר שמכר באי.ביי ב-99 סנט צילום: Vitality Air אבל מה עושים המסכנים שנאלצים להישאר בבייג'ינג? רובם יסתפקו במסיכות בד רגילות שמכסות את האף והפה. למוטרדים יותר (ובעלי הכנסה פנויה) מוצע שלל פתרונות יצירתיים: אחד הפופולריים שבהם הוא Mini Lung-Pro, מסיכה המחוברת בצינור פלסטיק למטהר אוויר חיצוני, המורכב על הזרוע ומשווה לחובש אותה מראה של צוללן. בבתים נפוצים מתקני טיהור אוויר — אחד או שניים כאלה אמורים לעשות את העבודה, אבל יש מי שלא לוקחים סיכון ומפעילים אפילו שישה מתקנים במקביל. להזיק זה כנראה לא יכול.
וההיצע בשוק המתפתח רק הולך וגדל. להיט גדול אחר בחורפים האחרונים היה "ביצת לייזר" שפיתחו בני זוג, שוויצרי וקנדית החיים בבייג'ינג. הביצה, שנמכרת כיום אפילו בחנויות אפל בסין, מצוידת במאוורר זעיר ששואב מעט אוויר לתוך המכשיר, שם קרן לייזר חודרת דרכו וסנסור מיוחד מודד את דפוס השבירה כדי לחשב את כמות החלקיקים המזהמים בתוך הבית בזמן אמת. אם האוויר בבית לא נקי, המערכת מפנה אותך מיידית לבתי עסק באזור שאצלם נמדד ציון טוב יותר. המודעות הגוברת לזיהום האוויר תורמת גם למכירות הגבוהות של תכשירים להגנה על השיער והעור בסין. זיהום אוויר קשור להזדקנות העור ועלול להחריף בעיות כמו אקנה ופסוריאזיס.
גם פתרונות שלא הוכחו מדעית זוכים להצלחה. בשנים האחרונות למשל נפוץ בבתי מרקחת סיניים תה מיוחד שאמור לסייע בניקוי הריאות, אף שהרופאים טענו בתוקף שאין לו שום אפקט. יזם ישראלי הקים בבייג'ינג חדרים המלאים במלח מים המלח שאמורים להקל על הסובלים מבעיות נשימה. וישנם גם כאלה שקונים אוויר צלול בבקבוק, ביבוא מהצד השני של העולם.
הסיפור של ויטליטי אייר התחיל בכלל כבדיחה. לאם ופאקט עבדו בעסקי המשכנתאות וחיפשו כיוון קריירה חדש. "יום אחד ישבנו יחד ורצינו לעשות משהו כיפי וייחודי", מספר לאם ל"מוסף כלכליסט", "אז החלטנו שננסה למכור אוויר. כדי לבחון את הרעיון העלינו לאי.ביי שקית זיפלוק עם אוויר, והצענו אותה ב־99 סנט קנדי. כשהצלחנו, אמרנו: 'אוקיי, זה לא רע', אבל בעצם הפסדנו כסף, כי הסכום לא כלל דמי משלוח בסך 10 דולר". אז הם ניסו שנית.
הפעם השנייה היתה מוצלחת יותר, בעיקר כי הניסוי המקורי שלהם זכה לתהודה תקשורתית והעניין בפריט גבר. שקית האוויר השנייה נמכרה ב־168 דולר קנדי (130 דולר אמריקאי), ובעקבות ההצלחה הם החליטו להקים עסק. הוריו של לאם התעקשו שלא יוותר על הדיי־ג'וב שלו, אבל ההשקעה השתלמה. עסקי האוויר התגלו כהצלחה. נוסף על ויטליטי אייר פועלות כיום בתחום גם Aethaer, המכנה את עצמה "לואי ויטון של האוויר" ומשווקת אוויר מגבעות דורסט ומווילס, בריטניה, ב־125 דולר לבקבוק, וכן Green&Clean שמוכרת אוויר אוסטרלי.
גם ג'ון דיקינסון ותיאו רויגרוק, המייסדים של גרין אנד קלין, הגיעו לעסקי האוויר במקרה. "לפני שנתיים תיאו היה בסין", נזכר דיקינסון. "התקשרתי אליו כדי לדבר על משהו לא קשור והוא סיפר לי עד כמה האוויר בסין גרוע, שהוא בקושי יכול לראות מעבר לכביש מרוב זיהום. הוא אמר: 'אני לא מבין איך אנשים יכולים לחיות ככה'. שבועיים לאחר מכן אספתי אותו משדה התעופה בסידני, זה היה בוקר בהיר וקריר, וכשיצאנו מהשדה תיאו הסתכל למעלה ואמר: 'זה לא יהיה מדהים אם ניקח חלק מהאוויר הזה לסין?'. זו היתה שליפה מהמותן ושנינו צחקנו, אבל כשהיינו במחצית הדרך לחופים הצפוניים, היכן ששנינו גרים, התחלנו לדבר על זה ברצינות, ועד שהגענו הביתה היינו מחויבים לעשות את זה. באותו זמן לא היה לנו מושג איך, רק ידענו שאנחנו הולכים לעשות את זה".
גרין אנד קלין מוכרת כיום מארזים של בקבוקי אוויר אוסטרלי לכל העולם, במחיר שמתחיל ב־6 דולרים לבקבוק של 7.5 ליטרים, המספיק ל־130 שאיפות (5 סנטים לנשימה). "התחלנו לשאוב אוויר ממקומות שונים כמו עמק יארה, ההרים הכחולים, טסמניה, החוף המוזהב וחוף בונדי בסידני, אבל ככל שהמוצר הפך פופולרי יותר ויותר, גילינו שאיסוף האוויר מהמקומות האלה קשה מאוד לוגיסטית, ולכן כעת יש לנו רק מותג 'אוויר אוסטרלי' מההרים הכחולים של סידני. זה מקום יפהפה בכל זמן של השנה, שמאוכלס בצפיפות על ידי עצי איקליפטוס, שנוטים להאמין כי הם מיטיבים עם הבריאות. ההרים הכחולים נכללו ברשימת אתרי המורשת העולמית בשנת 2000, מה שמגן על האזור ומבטיח את איכות האוויר הגבוהה שלו".
איך שואבים ומבקבקים אוויר?
"אנחנו מגוננים מאוד על הפרוטוקול הפנימי שלנו. כל מכל שלנו ממולא בלחץ, ועבדנו עם מהנדס דחיסה למשך כמה חודשים כדי לפתח את הטכנולוגיה. אנחנו משתמשים במדחסים ניידים בסטנדרט רפואי, בשילוב עם יחידות ייבוש אוויר, והוספנו פילטר שנבנה עבורנו במיוחד, שלוכד את האיכויות של האוויר ממיקום ספציפי. אנחנו יכולים, למשל, ללכוד את האיקליפטוס באוויר של ההרים הכחולים".
מגדל טיהור: מגדל בגובה 100 מ' בעיר שיאן, ששואב 10 מיליון מ"ק של אוויר מזוהם ביום ופולט אותו בחזרה מנוקה צילום: אי פי איי
מי הקהל שלכם?
"המוצר עוצב עבור אנשים שחיים בחלקים של העולם שסובלים מאיכות אוויר ירודה. השווקים הגדולים ביותר שלנו הם סין והודו, אבל יש לנו לקוחות גם באוסטרליה, קוריאה ומדינות שונות במזרח התיכון. היו לנו גם פניות מישראל אבל עדיין לא מצאנו מפיץ לאזור הזה".
אחת הבעיות שעמן מתמודדים מוכרי האוויר היא הרגולטורים, שלא יודעים איך לבלוע אוויר בבקבוק. חברות האוויר נדרשות למיתוג זהיר של המוצרים שלהן — מצד אחד לשדר בריאותנות, כדי שהקהל יקנה בהמוניו, ומצד אחר לא להציגם כמוצרי בריאות, חלילה, כדי לא להסתבך עם רגולציה כבדה.
"סוכנויות ממשלתיות רבות חיפשו אותנו", סיפר בעבר פאקט בראיון ל־CNBC. "חברות תחבורה, למשל, לא ידעו כיצד לסווג מכל אוויר לא רפואי ולא ממשלתי". לדבריו, המוצר שלהם בלבל סוכני מכס במדינות השונות, שלא ידעו אפילו איזה קוד לרשום בטפסים. בסופו של דבר אולצו השניים לקחת קורסים מיוחדים באיסוף ושינוע של אוויר, שעלותם הסתכמה לדבריהם ביותר מ־250 אלף דולר.
ובכל זאת, אף שאין מחקר רפואי שתומך בתזה שלשאיפה קצובה של אוויר ממכל ישנה תועלת בריאותית, חברות האוויר מטפחות את הדימוי הבריא של מוצריהן. כך למשל, בוויטליטי אייר מדגישים כי בכל סשן של שאיבת אוויר, הם שולחים דגימה לבדיקת בטיחות במעבדה. פאקט הסביר בעבר בראיון ל־CNBC כי "אני מגיע מתעשיית הצלילה, כך שאני מבין את החשיבות של לנשום. אנחנו רוצים לוודא שאנחנו עושים את זה כמו שצריך ושאנשים לא יחלו". מנגד, שותפו לאם ממהר להדגיש בשיחה עמו כי הוא לא מוכר מוצר בריאות, אלא חוויית לייף סטייל. "רבים מהלקוחות שלנו שומרים את המכלים במקרר, כדי לנשום אוויר קר", אומר לאם. "זה כמו לקבל מנה של כריסמס בכל בוקר".
יש משהו אירוני בכך שחברה שמספקת פתרון לאנשים שסובלים מזיהום אוויר משנעת מוצרים מקצה אחד של העולם לקצהו האחר — פעולה מזהמת מאוד כשלעצמה.
"אני לא חושב שהמוצר שלנו תורם לזיהום האוויר", אומר לאם. "בין שנשלח את הבקבוקים האלה או לא, אוניות המשא ימשיכו להפליג לסין והודו, איתנו או בלעדינו. נוסף על כך, הרבה צרכנים מקבלים מידע שגוי וחושבים שרק משום שהמוצר שלנו מגיע בבקבוק או בתרסיס אז הוא מכיל CFC (תרכובות של כלור, פלואור ופחמן) או חומר מניע (propellant), התורמים לזיהום, כשלמעשה הבקבוק שלנו ניתן למיחזור באופן מלא ולא מכיל אף אחד מהחומרים הבעייתיים הללו. המוצר שלנו מכיל רק אוויר".
ומה יקרה בשלב הבא, אם תצברו תאוצה?
"אנחנו רוצים להתרחב ולהתרחב במהירות. השאיפה שלנו היא להקים תחנות מילוי אוויר, כמו תחנות דלק, שבהן יוכלו לקוחות לטעון את הבקבוקים שלהם ממכלי אחסון ענקיים במקום לקנות בכל פעם בקבוק חדש".
Mini Lung־Pro: מסיכה המחוברת למטהר אוויר בצינור פלסטיק המורכב על הזרוע צילום: broad.com
זיהום האוויר הכבד בסין ובהודו הוא ברובו תוצאה של התיעוש המהיר שעברו שתי מדינות הענק בעשורים האחרונים, שהתבסס על שריפת פחם זול במפעלים ותחנות כוח. התיעוש סייע אמנם לחלץ מאות מיליוני בני אדם מעוני, אך גם השאיר צלקות עמוקות בדמות אוויר ומים מזוהמים. בעוד במערב החלה הגמילה מהפחם המזהם כבר בשנות השבעים, בסין ובהודו התהליך קורה רק בעשור הנוכחי.
הרשויות הסיניות נוהגות למצוא מדי כמה שנים שעיר לעזאזל, אשמים חדשים בבעיית הזיהום. ב־2014 היו אלה דוכני צליית בשר במקומות פתוחים, שפעולתם הופסקה, ובחודש שעבר פרסם מרכז המחקר העירוני של בייג'ינג כי 12% מזיהום האוויר נובע בכלל מהשימוש במוצרי צריכה ביתיים כמו תכשירים לשיער, בשמים, דאודורנטים, מטהרי אוויר וחומרי ניקוי. הגולשים הסינים התרגזו וטענו כי מדובר בעוד ניסיון של הממשלה לטייח את חוסר יכולתה לטפל במפעלים מזהמים.
במשך שנים היה הזיהום נושא מושתק בסין והתושבים סברו שהערפיח מעל ראשם הוא בסך הכל ערפל שמעיד על יום סגרירי ומעונן. השינוי התחיל ב־2008 כאשר החלה השגרירות האמריקאית בבייג'ינג לפרסם באופן פומבי את הנתונים על שיעורי חלקיקי 2.5PM שמדדה. הרשויות הסיניות זעמו על ההתנהלות האמריקאית החצופה, אבל בלחץ האזרחים הן נאלצו ליישר קו עמה. כך ב־2012 החלה סופסוף גם עיריית בייג'ינג לפרסם נתוני 2.5PM בזמן אמת.
ביצת לייזר: מכשיר ששואב דגימת אוויר, ומחשב על ידי חיתוך בקרן לייזר את רמת הזיהום. אם האוויר לא נקי, המערכת מפנה לבתי עסק באזור עם ציון טוב יותר
במקביל לעליית המודעות נקטה סין צעדים נחושים יותר להילחם בזיהום האימתני, בהם סגירת מפעלים מזהמים ותחנות כוח המופעלות בפחם. בייג'ינג, שנגחאי וערים נוספות בסין מטילות מגבלות נוקשות על כמות הרכבים החדשים שיכולים לעלות על הכביש, כשמספר לוחיות הרישוי החדשות שיחולקו השנה בבייג'ינג לרכבים מונעי בנזין וגז יעמוד על 40 אלף בלבד, בעוד מספר המתמודדים על הלוחית המיוחלת הוא 280 אלף. הסיכויים לזכות בלוחית רישוי עבור רכב חשמלי גדולים יותר, מה שמסביר את ההצלחה של חברות כמו טסלה בסין.
החידוש האחרון בסין הוא "מטהר האוויר הגדול בעולם", שבנייתו הושלמה בעיר שיאן בשנה שעברה. מדובר במגדל בגובה 100 מטר ששואב לתוכו את האוויר המזוהם ומעביר אותו דרך כמה שכבות של פילטרים לפני שהוא יוצא נקי. בכל יום המגדל מטהר 10 מיליון מטר מעוקב של אוויר.
המלחמה של סין בזיהום האוויר נתקלת בלא מעט קשיים. סגירת מפעלים מזהמים מובילה לעלייה באבטלה ולירידה בצמיחה הכלכלית, נתון שנחשב מקודש כמעט בסין. בחורף שעבר ניהלה המדינה קמפיין גדול נגד השימוש בשריפת פחם לחימום ביתי, פרקטיקה נפוצה באזורים כפריים בצפון. הממשלה הסינית פירקה אלפי תנורים לשריפת פחם, אך התעכבה בהתקנת מערכות לחימום בגז, מה שהשאיר עשרות אלפי בתים ללא חימום בטמפרטורות שירדו מתחת לאפס. לאור הביקורת הציבורית נאלץ המשרד לאיכות הסביבה לחזור בו מהחלטתו ולאפשר שימוש בפחם. גם ההוראות של הממשלה המרכזית בסין לא תמיד מיושמות ברמה האזורית, ובחודש שעבר התגלה כי מחוזות בסין זייפו את נתוני איכות הסביבה שלהם כדי לחפות על אי־עשייה בתחום.
ובכל זאת אפשר לראות סימני שיפור. בספטמבר נרשמו בבייג'ינג הנתונים הטובים ביותר אי פעם: ריכוז חלקיקי 2.5PM הממוצע היה 30 מיקרוגרם למטר מעוקב בלבד. אבל לקבל שמים כחולים בספטמבר זו חוכמה קטנה, המבחן האמיתי הוא בדצמבר הידוע לשמצה, שבו מדד 2.5PM מגיע לעתים אפילו עד 500, ונעצר בו רק מפני שזה הערך הגבוה ביותר בסקלת המדידה.
