שבוע שעבר כונסה ישיבה חשובה של ראשי האגפים במשרד האוצר, כדי לבחון את תחזית ההכנסות ממסים מול ההוצאות ל־2019 ולדון בנתוני האמת הכלכליים של השנה שעומדת להסתיים. מדובר בנקודה רגישה במיוחד עבור שר האוצר, שאינו מעוניין שהרקורד שלו בתפקיד יכלול פריצה דרמטית של יעד הגירעון, ודאי לא ערב הבחירות הצפויות בקרוב.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

חרף חשיבות הדיון, מנכ"ל האוצר שי באב"ד דרש מראשי האגפים שהוא יתנהל בנוכחותם בלבד, ללא הגורמים המקצועיים, לדבריו מחשש להדלפות לפני שהמספרים מוחלטים. אנשי האוצר ענו שאין כל טעם לקיים דיון מקצועי מורכב בלי אנשי המקצוע שאמונים על המספרים, והתוצאה המיידית היתה פיצוץ המפגש. 20 דקות בלבד אחרי שהתכנסה פוזרה הישיבה ללא שהדיון המקצועי התקיים. כך יצא שהנתונים הרלבנטיים שכבר היו אמורים להתפרסם מתעכבים, והדיונים בהתמודדות עם הגירעון הצפוי בשנה הבאה טרם החלו. מבחינת שר האוצר, מנכ"ל משרדו מנע בינתיים פרסום מסקנות או תחזיות שהיו עלולות להביך אותו.

"הצמד הזה, כחלון ובאב"ד, ייזכר לדראון עולם במשרד האוצר כצמד שחירב את המקצועיות ואת השיקולים ארוכי הטווח לטובת השיקולים קצרי הטווח", אומר מקורב לעבודת האוצר שעמו שוחחנו. "כחלון הוא על תקן 'המרשה' ושי הוא המוציא לפועל שמשרת את אדונו נאמנה ביתר שאת. הוא הכי לויאלי שאפשר, הולך עד הקצה. אף אחד לא הגיע לרמת הבוטות וההשתלחות שלו באנשי המקצוע. היו מנכ"לים שידעו לעצור שרים, כאן זה הפוך. כחלון שולח אותו למשימה, ובאב"ד מבצע יותר טוב ממה שצריך. זה מעיד במידה מסוימת על אישיותו, על הצורך בליטוף החם ובשביעות הרצון של הבוס. וזה גורם לו לחיות בתחושה שהוא מלך העולם, שהכל מגיע לו והכל מותר והוא כל יכול. פיל בחנות חרסינה. ככה מחרבים תהליכי עבודה סדורים. להגיד לנציב שירות המדינה 'אם לא תאשר לי, אשלול לך תקציבים' זאת דוגמה קלאסית".

באב"ד וכחלון. "הנאמנות לשר מוחלטת. בשבילו הוא נלחם עד הסוף, לא מוותר ולא רואה בעיניים" צילום: שאול גולן

באב"ד, המכהן כמנכ"ל האוצר שלוש שנים וחצי, כבר נודע כמי שאינו בוחל בעימותים אגרסיביים, מול כפופים לו כמו גם מול כאלה שלא. אבל רצף אירועים מביכים, על גבול האלימים, שהתרחשו בשבועות האחרונים מעלה את החשש שההתנהלות האימפולסיבית והכוחנית קצת יוצאת משליטה.

לפני כשבועיים נחשף סרטון שבו נראה באב"ד מתפרץ על יו"ר ועדת הכספים של הכנסת משה גפני בישיבה של הוועדה. באב"ד טען שהובטח לו שימתינו לו כדי ללבן סעיף מסוים, לפני שיאושר להצבעה בכנסת. בסרטון הוא נראה ניגש אל היו"ר וצועק עליו אל מול המצלמות ועשרות הנוכחים, וכשגפני הדף את צעקותיו ואמר "אני לא רוצה לשמוע ממך בכלל", השיב לו באב"ד באיום מרומז: "זה יהיה הדדי".

יומיים אחר כך נחשף שגם נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ זכה ל"טיפול באב"ד", שכלל איומים בהפסקת תקצוב אם לא יאשר לו מינויים שביקש, ובהם מינוי ראש לשכתו. הרשקוביץ בתגובה איים בצעדים משמעתיים, ובאב"ד, כנראה גם בלחץ כחלון, נאלץ להתנצל. סמוך לכך סיפרה יוליה שמאלוב ברקוביץ', יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, כי אגב סירובה לאשר את מיזוג ערוץ 10 ורשת, באב"ד "התקשר אליי בצעקות, 'לא מבין למה את לא מאפשרת את המיזוג'. הוא איים עליי כרגולטור עצמאי בעוד אין לו סמכות כלשהי בעניין". בראיון לגל"צ אמרה שמאלוב ברקוביץ' כי באב"ד צעק עליה "אטרפד לך כל דבר שתביאי לכנסת" (מקורביו של באב"ד הכחישו את האיומים והסבירו ש"עמדתה של שמאלוב ברקוביץ' היתה בניגוד לעמדת כל גורמי המקצוע, שסבורים שאין מקום לשלושה ערוצים מסחריים").

כבל. "הוא מוכשר כמו שד, כיף לעבוד איתו" צילום: עמית שעל

אלה לא היו הפעמים היחידות שבהן עשה באב"ד שימוש בתקציבי האוצר כשוט איומים, שבמידת הצורך גם מופעל. "את שי באב"ד הכרתי בנסיבות אישיות ומקצועיות, והוא הותיר בי רושם של אדם צעיר, פיקח מאוד, אמיץ ובעל יכולות ביצוע מרשימות", כתב יו"ר רשות החברות הממשלתיות לשעבר אורי יוגב בספר שפרסם לפני חודשים אחדים ונקרא "ללא שיקולים זרים". "ציפיתי שהעבודה המשותפת עמו תהיה נעימה ומועילה, אך להפתעתי הוא השתמש בסמכותו דווקא בכדי לפגוע ולהציק לנו בכל נקודה אפשרית. כך, למשל, הקפיא באמצעות מגבלה תקציבית קליטה של עובדים ברשות... במקביל, עצר תהליכים שונים על ידי דרישה להביא לאישורו כל הוצאה של רשות החברות".

יוגב אינו חשוד באהבת באב"ד. בינואר 2017, מעט לפני פרישתו, עבר ראש רשות החברות שימוע בפני באב"ד, שנמשך באופן חריג שמונה (!) שעות תמימות. העילה הרשמית ל"סיבוב על הגריל" של יוגב במשך שעות כה רבות היתה מסיבת עיתונאים שקיים ללא אישור מנכ"ל האוצר, אבל למעשה היה מדובר באקורד הסיום בהתנצחות ממושכת בין השניים על סמכויות וכפיפות ניהולית.

"באב"ד גילה שהקטע האגרסיבי של לצעוק ולאיים על חלק לא מבוטל מהאנשים עובד ומביא להישגים. הוא באמת השיג הרבה דברים בשיטה הזאת, וברשות החברות הוא לא רק איים אלא גם ביצע והקפיא מכרזי כוח אדם", אומר כעת גורם המכיר מקרוב את עבודת רשות החברות. "לא מדובר פה בפתיל קצר, זה מעבר לזה. יש אצלו שיטה של לנבוח ולאיים. בדיוק כמו שעשה ליוליה שמאלוב או לנציב שירות המדינה: תתיישר איתי, או שאתקע לך את התקציב. במשך השנים רבים לא הרימו ראש כי הם פחדו. אבל מה שהוא לא לקח בחשבון זה שההתנהגות הזאת תפגע בו, כי אנשים בסופו של דבר זוכרים, וחלק מהם מחזירים. עכשיו זאת עונת המחזירים".

גם מתנגדיו החריפים של באב"ד (42) שעמם שוחחנו אינם חולקים על היותו חריף מחשבה, רהוט באופן מרשים, מהיר תפיסה ודיבור ואדם שמבחין מיד בין עיקר וטפל. וכולם גם מסכימים שהוא אמביציוזי מאוד, עם פתיל קצר, ששונא להפסיד ולוקח כמעט הכל באופן אישי.

"תפיסה מהירה והבנה טוטאלית — אבל כשהוא נכנס לפינה לא יעזור כלום. הוא עולה מאפס למאה בשבריר שנייה, קופץ לו הפיוז, ואז הטון מאיים, השפה קשה, תנועות ידיים, דיבורים ברוח 'אני אחסל אותך, מי אתה בכלל'. אחרי שעתיים הוא יכול להתקשר ולבקש להתנצל, כי האיש שהכי מצטער על ההתפרצויות האלה זה שי עצמו. זה מקרה טרגי של פער גדול בין יכולות עצומות לבין הממד הנפשי, והפער הזה בעוכריו", אומר אדם שעבד הן עם כחלון והן עם באב"ד.

עמרי הרוש. "עדיף ככה מאיזה פקיד מנומנם שמחכה למשרה מטייקון" צילום: יאיר שגיא

הטוטאליות הזו, כמו גם אוסף התכונות האחרות, הובילו את באב"ד להתיישב כבר בגיל 38 על כיסא מנכ"ל האוצר, אחרי שהספיק לכהן במשך שנה וחצי כמנכ"ל הרשות השנייה, ועוד קודם לכן כמנכ"ל הצעיר ביותר בקבוצת צים ישראל והמזרח הקרוב, שבבעלות משפחת עופר.

הוא גדל בהרצליה, יצא בילדותו עם משפחתו לשליחות בדרום אפריקה "בעקבות עבודת האב בתחום התעשייה הצבאית", מספר מכר שלו. בשלב מסוים, סביב גיל 14, באב"ד התעקש ללמוד בישראל, וגדל במשך תקופה מסוימת אצל סבו, שממנו הושפע מאוד. לחבריו סיפר בעבר שסבא שלו, זכריה חמי, מראשי העדה התימנית ואיש ציבור כל חייו, לימד אותו שבחיים תמיד צריך להשתדל להיות צינור ולא בקבוק. בבקבוק כמות המים שנכנסת מוגבלת, אמר הסב, ובצינור כמות המים שיכולה לעבור היא אינסופית. המשל הוא שהסיפור הוא לא אתה, ושאם תתחיל להתנהג כמו בקבוק, זה תמיד יישפך החוצה. "מגיל צעיר היה בו משהו נחוש מאוד", אומר אותו מכר. את התיכון העביר בתנאי פנימייה במדרשיית נעם האליטיסטית בפרדס חנה, שממנה יצאו לא מעט בני המגזר הדתי שהשתלבו בתפקידי מפתח. במוסד, שנודע במשמעת הנוקשה שלו, למדו בין היתר שני המשנים ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי ומאיר לוין, מנכ"ל משרד הכלכלה שי רינסקי וחברי הכנסת יהודה גליק ואיתן כבל. "כולנו 'מדרשיסטים', יש סולידריות מטורפת בין הבוגרים", אומר כבל, איש סיעת המחנה הציוני. "באב"ד הוא חריף, נבון, חכם, לא שגרתי ובמובן הזה 'מדרשיסט' קלאסי".

באב"ד שירת ביחידה מיוחדת של חיל המודיעין, השתחרר בדרגת סרן ומשרת במילואים בשייטת 13. לאחרונה סיים גם קורס מג"דים. תואר ראשון במשפטים וכלכלה עשה באוניברסיטה העברית, והתגאה תמיד בקורס דיבייט שהשלים שם. "חברים יודעים שהוא מיומן בזה, ושעם שי אי אפשר להתווכח", אומר אדם שעבד איתו. את התואר השני בכלכלה ומימון כבר עשה ב־London School of Economics. כשחזר מאנגליה התמנה לעוזר למנכ"ל צים העולמי ולראש אגף תקציבים בחברה, כשאודי אנג'ל היה היו"ר. אבל החלום של באב"ד, כיום נשוי ואב לשתיים, תמיד היה לעבור למגזר הציבורי.

ההזדמנות נקרתה כאשר כחלון, שהיה יו"ר שדולת הספנות בכנסת, הציע לו להתמודד על תפקיד מנכ"ל הרשות השנייה. מכאן ואילך נהפך כחלון לפטרון הפוליטי של באב"ד, שב־2015 פרש מהרשות השנייה כדי להתמודד לכנסת מטעם כולנו. הוא דורג במקום 11 ברשימה; המפלגה זכתה ב־10 מנדטים. אבל מיד אחרי הבחירות כחלון מינה אותו למנכ"ל האוצר, בטוח בנאמנות ללא סייג של הצעיר האמביציוזי.

צילום: יאיר שגיא

החלום על תפקיד בכיר בשירות הציבורי התגשם, אבל הנחיתה במשרד האוצר התבררה כקשה מהצפוי. באב"ד נכנס למשרד שבו כבר היתה צמרת פקידותית שלא היתה מוכנה לסור למרותו, בלשון המעטה. היו שם אמיר לוי, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, אורי יוגב, קובי אמסלם, יואל נוה, יואל בריס ומשה אשר (שבהמשך דווקא התקרב לבאב"ד) — כולם ותיקים ומוערכים, לא הטיפוסים שישנו את תחזית הגירעון בעקבות לחצים או יתמכו בהצעת חוק של חבר כנסת מכולנו רק כי כחלון או באב"ד ביקשו. וכיוון שמעמדם של ראשי האגפים מקביל לזה של המנכ"ל, הם גם לא היו מחויבים לעשות זאת.

היעדר ההיררכיה ומוטת שליטה בידי המנכ"ל היה מפתח לעימותים לא מעטים. "הוא נכנס לתפקיד וגילה את האמת המרה: אין למנכ"ל האוצר סמכויות ואין לו כוח מול ראשי האגפים", אומר בכיר לשעבר באוצר. "זה לא התאים לו, כי הוא היה המוציא והמביא של השר, אבל לא היו לו מספיק כוח והשפעה. בהיררכיה שבה יש מספר ראשים, תפקיד המנכ"ל הוא לתכלל פעילות ולא לנהל את כולה. מלכת אנגליה", אמר בציניות אחר הבכירים.

אלישבע מזי"א, כיום מנכ"לית תיאטרון החאן, שימשה ראש המטה של באב"ד ב־2017, במשך תשעה חודשים. "העימותים היו תולדה של מבנה המשרד, שהוא בעייתי", היא אומרת. "זה משרד עם כמה מנכ"לים, כמה ראשים, ושי הגיע כדי להיות איש הביצוע של הבוס שלו. נוצרה סיטואציה שבה המנכ"ל צריך לעתים להתחנן בפני רכז באגף תקציבים, והבנתי את הקושי שלו בסיטואציות כאלה. זה יכול לעבוד בסביבה נטולת אגו, אבל אנשים שמגיעים לצמרת הם לא נטולי אגו, ואז נוצרות התנגשויות".

ייתכן שהעימותים האלה בצמרת האוצר היו העילה למה שיכול להצטייר כ"פעולות נקם" קטנוניות. אחת כזאת, מביכה במיוחד, התרחשה במרץ האחרון, כשדורית סלינגר, הממונה על רשות שוק ההון באוצר ואחת הפקידות המוערכות במשרד, גילתה, חצי שנה לפני סוף כהונתה, שמקום החניה שלה נלקח בהוראת המנכ"ל, וגם הלשכה והחדרים של רשות שוק ההון הועברו לידי אנשי מטה הדיור הממשלתי (באב"ד הסביר בזמנו שלשכתה של סלינגר באוצר שימשה אותה רק יום בשבוע).

במקרה או שלא, בין המנכ"ל לסלינגר שררה מתיחות ממושכת, בשל רצונו של באב"ד להכפיף את דוברות הרשות לדוברות האוצר הכפופה לו, וכן להכפיף את הייעוץ המשפטי של הרשות למשרד המשפטים. "חניה? בולשיט. אני לא בן אדם של כיבודים", אמרה סלינגר בראיון פרישה ל"כלכליסט". "אם היו באים בנועם הייתי מוותרת עליה בקלות. זה עניין של גישה. מעבר לזה, הוא לא קובע כלום. בתכל'ס, כל מה שרציתי בתחום המקצועי עשיתי".

לדברי אדם המצוי בפרטים, "סלינגר היא לא אחת שלא עונה. אם מדברים אליה באגרסיביות היא יודעת להתמודד. היה ויכוח על עצמאות רשות שוק ההון, ועניין החניה זה שטויות. מה שהיה בעייתי זה הלשכה שבאב"ד לקח. האמירה שטמונה במעשה היתה 'זה הבניין שלי, אני אעשה מה שאני רוצה', ואף אחד לא עצר אותו. הכוחניות והקולניות הן דרך להשיג את המטרות שלו, והן מושגות לא מעט פעמים, אז לא צריך להפוך אותו לדמון. מה שכן, אם לא היה לו גיבוי להיות כזה, זה לא היה ככה. הוא לא עובד לבד והוא תלוי בחבל ששחררו לו".

"אם צריך לשים את האצבע על הנקודה שממנה התחילו הבלגנים, זאת הקמת ועדת קוצ'יק לבחינת מבנה המשרד וסמכויות המנכ"ל", אומר אדם שעבד בצמוד לבאב"ד. "הרצון להוציא סמכויות מאגף התקציבים לא עבר בשקט. זה 'הוציא עליו' את כל הלשעברים, ובסוף לא נתנו לו".

הוועדה, שבראשה עמד מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר יוסי קוצ'יק ושכללה מנכ"לי אוצר לשעבר, הוקמה באמצע 2017 ביוזמת באב"ד, כדי לבחון את מבנה המשרד ואת סמכויות המנכ"ל. התקווה היתה להעביר עוד סמכויות למנכ"ל ולחזק את כוחו, אבל ההמלצות שפורסמו בינואר 2018 הפתיעו את באב"ד וכחלון לרעה. לא די בכך שהוועדה המליצה לשמר את עצמאות האגפים, היא אף המליצה לחסום לחלוטין, מכאן ואילך, את יכולתם של שרי האוצר למנות לתפקיד מנכ"ל בעל זיקה פוליטית אליהם או לשרים אחרים בממשלה.

"מנכ"ל שנשאר עם פחות סמכויות מראשי האגפים ועדיין הוא זה שאחראי לביצוע הדברים ימצא את עצמו מרגיש פחות בנוח ככל שהזמן יחלוף. רק אנשים עם אגו מסוים מסוגלים להיות במקום הזה, אבל לא באב"ד", אומר מקורב למשרד. בשלב כלשהו, אחרי אינספור התנגחויות עם ראשי האגפים, שינה באב"ד גישה ופשוט חיכה לתום כהונתם של הבכירים. המינויים של מחליפיהם (למעט החשב הכללי) כבר נעשו בהובלתו המוחלטת.

בנסיבות האלה, אומרים גורמים המצויים בעבודת המשרד, באב"ד הוא למעשה שר האוצר בפועל: "בעבר דיונים על נושאים מקצועיים ומחלוקות היו מגיעים לשר האוצר, כיום הם נבלמים אצל שי. למעשה, מאז אישור התקציב האחרון, במרץ, לא התקיים עדיין אצל השר דיון מקצועי נרחב בנושא הגירעון, אף שהוא זה שנושא באחריות. במרבית הנושאים המקצועיים באב"ד הוא הסמכות האחרונה". ויש מי שטוען שנקודת המפנה היתה בראשית המירוץ לבחירות ברשויות המקומיות, כשהעניין של כחלון במשרד האוצר פחת והוא הותיר לבאב"ד יותר מרחב תמרון מקצועי.

באב"ד עם נתניהו וכץ. "כשמוציאים אותו מדעתו הוא יוצא מפרופורציה. הכל יצרי, הכל אישי" צילום: אוהד צויגנברג

"עוד לא ראיתי פקיד בכיר בממשלה, אחד המנכ"לים הכי חשובים, שמתנהג לכנסת בצורה כל כך מבזה, גרועה אפילו מהתנהגות השרים", אומרת חברת הכנסת סתיו שפיר מהמחנה הציוני. "בדיונים שבהם דרשתי לחשוף את המערכת התקציבית כדי לסייע לח"כים לפקח על התקציב ולמנוע שחיתות, באב"ד ממש קילל אותי בתוך הוועדה, בלי בושה.

"במשך שלוש שנים הזמנתי אותו לוועדת השקיפות. כל מנכ"לי המשרדים התייצבו ודווחו על השקיפות במשרד שלהם, כשרובם גם מבינים את מטרת הדיונים ואת החשיבות בקידום השקיפות במשרדים. היחיד שלא הסכים להגיע זה באב"ד, בניגוד לחוק. בכל פעם היה תירוץ חדש, וכך זה נמשך שנה שלמה. יזמתי הצעת חוק שהובילה להקמת ועדה מיוחדת בראשות יו"ר הכנסת כדי להבטיח שפקידים סוררים יתייצבו. למרבה ההפתעה, גם לוועדה הזאת באב"'ד הבריז. מאחר שהוא נוהג לאיים על אנשים ומשרדי ממשלה באמצעות כספי הציבור שבידיו, יש מי שמפחד להעמיד אותו במקום". בעניין זה צריך לציין כי בוועדת הכספים לפני חצי שנה הביע כחלון את דעתו שהטון של שפיר כלפי שלוחיו מוגזם: "תשמרו על כבודם, הם לא סמרטוטים", אמר כחלון. "אני עוקב אחר ועדות הכנסת ורואה איך אתם משפילים אותם".

יוסי קוצ'יק. "הוועדה שלו היתה הנקודה שממנה התחילו הבלגנים" צילום: אוראל כהן

הנאמנות המוחלטת של באב"ד לשר ולמשימות שהטיל עליו היא מקור לחלק לא מבוטל מהעימותים שהוא נקלע אליהם. שפיר מתארת אירוע חריג כהגדרתה, שהתרחש סביב דיוני אישור התקציב בכנסת לפני כשנתיים: "הגשתי הסתייגויות נגד סעיפים אנטי־חברתיים בתקציב, ופקידי האוצר הסתובבו במסדרון והציעו לח"כים כל מיני צ'ופרים תמורת הסרת הסתייגויות. בשלב כלשהו באב"ד ביקש מחברי אופוזיציה להצטרף אליו לחדר צדדי, ואני חששתי שהמטרה היא לסגור גם איתם דיל. אבל כשהתכוונתי להיכנס עם חבריי לסיעה כדי להקשיב הוא נעמד בדלת וצרח שאם אני נכנסת אין דיון, ופשוט כפה על חברי האופוזיציה להישאר איתו לבד ולהשאיר אותי מחוץ לחדר. לא נתקלתי מעולם בפקיד ממשלתי שהפך כל כך פוליטי".

"הכל שאלה של כמה הוא מוכן להתאבד בשביל השר ומה השר מטיל עליו לעשות, ובזה הוא מצטיין", אומר בכיר במשרד. "למשל בעימות עם גפני סביב הקמת הוועדה ליציבות פיננסית. גפני הוא באמת אדם שיכול להוציא מהכלים, השאלה מה מידת השליטה שלך כשמעצבנים אותך. אתה אמור לדעת שבעבודת הממשלה אף אחד לא בא לעשות לך נעים בגב וכולם רוצים לאמלל אותך ולקוות שתיכשל".

"כשבאב"ד מחליט משהו הוא לא רואה בעיניים, משם גם באות הבעיות ביחסי אנוש", אומר אחד ממכריו. "כשמוציאים אותו מדעתו הוא יוצא מפרופורציה. הכל יצרי, הכל אישי, והנאמנות לשר מוחלטת. בשבילו הוא נלחם עד הסוף. הוא לא מוותר ולא רואה בעיניים, לטוב ולרע".

מקורב לבאב"ד אומר שהנאמנות היא דווקא לתפקיד ולדרגים המקצועיים, לא בהכרח לשר. "אפילו בעימות עם גפני", הוא אומר, "מי שנלחם מלחמת חורמה בסעיף שאושר היו מאיר לוין ואסי מסינג, שניהם גורמים משפטיים באוצר ובמשרד המשפטים. שי נלחם איתם חזית אחת בשביל הדרג המקצועי, לא בשביל השר".

לדברי אותו מקורב, "שי מאוד אוהב ומעריך את כחלון, אבל הטוטאליות שלו היא לא לשר אלא לתפקיד. הוא מסתכל על זה כעל זכות להיות תקופה קצובה, פעם בחיים, מנכ"ל משרד שיכול להשפיע ולעשות טוב למדינה. הוא עובד כמו מטורף 24/7, לא רואה את המשפחה, בשביל שיוכל להגיד לעצמו שעשה את המקסימום".

השאלה היא אם התנהלותו של באב"ד משרתת כיום את כחלון או פוגעת בו. "באב"ד מספק לכחלון את הסחורה", אומר בכיר לשעבר באוצר. "כחלון לא יכול בלעדיו, כי הוא רב בשבילו, מכפיש, צועק, ומאפשר לשר להמשיך לחייך. פוליטיקאי לא יכול לוותר על זה בקלות".

מימין: טמיר כהן מנהל ועדת הכספים, באב"ד (במרכז) וגפני בוועדת הכספים לפני כשבועיים. התפרצות לעיני המצלמות צילום: מסך יוטיוב

אבל יש מי שסבורים שהלוחמנות שירתה את השר עד גבול מסוים, ואילו כיום היא יוצרת לו יותר מדי חזיתות מיותרות. "פסיכולוגיה של אנשים זאת בעיה, והעימותים יוצרים משקעים", אומר אדם שעבד עם באב"ד. "היו פעמים שבהן הלוחמנות היתה יתרון. בבזק שי נעמד על רגליים אחוריות מול שלמה פילבר (מנכ"ל משרד התקשורת, וכיום עד מדינה בתיק 4000), בהקשר של מיזוג yes ובזק או במאבק על התאגיד. במקום כזה אתה אומר: וואלה, שאפו, זה הועיל מאוד לשר האוצר. אבל במקרים כמו עם גפני הוא קצת התבלבל. גם אם הוא צדק, את מה שאמר לגפני לא אומרים בפורום של כל ועדת הכספים. לעשות את זה בישיבה מצולמת זה אובדן שליטה. עם הגיל צריך ללמוד לאזן חימה.

"הוא מתקשה לקבל ביקורת, לשלוט ברגשות, וגולש בקלות לחרמות, העלבות ואיומים בווליום גבוה. גם אם הוא מתקרר במהירות, זה מייצר לשר חזיתות מיותרות. מידת הטולרנטיות של כחלון לסגנון הזה לא בלתי מוגבלת. למרות ההערכה של כחלון, לא נראה שהוא יוכל להמשיך לשמש מנכ"ל תחתיו בקדנציה הבאה — וממילא באב"ד לא ירצה קשר לפוליטיקה או לשירות הציבורי אחרי מה שחווה בתפקיד".

כעת המזג החם של באב"ד צריך להתמודד עם ריח הבחירות באוויר, שמגביר את הלחץ להציג הישגים. "במשך שנים שתקו לו, כי זה כחלון", אומר אדם שעבד עם באב"ד. "ואז פתאום בא אחד, דניאל הרשקוביץ, פרופסור מכובד, אאוטסיידר משירות המדינה, תוקע סיכה בבלון ומפוצץ את קשר השתיקה. שי צורח עליו, וזה לא התאים לו. זה היה כל כך מנותק, שזה היה אפילו מצחיק.

"בשירות הציבורי אתה לא יכול להיות ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. המטרה אינה מקדשת את האמצעים, ולצעוק ולהשתגע זה לא כל הסיפור. באב"ד הוא אחלה גבר, חבוב כזה, אז החליקו לו. ולכחלון עד היום היה נוח להשאיר את שכיר החרב שלו".

"אני לא בטוח ששי כבר גלש לנקודה שבה הוא גורם נזק לשר", אומר גורם במערכת הפוליטית. "כחלון הוא אניגמה. הגורמים שיוצאים נגדו רבים ושי מושך אליו את האש. הוא גם עושה את השליחויות העלומות של כחלון, הוא השכפ"ץ שלו, אנשים פוחדים ממנו, וזה מקל על שר האוצר להביא הישגים".

"במבחן ההישגים, לא היה מנכ"ל שהעביר כל כך הרבה רפורמות וחוקים, וגם לא מי שהחזיק כל כך הרבה זמן בתפקיד", אומר עומרי הרוש, לשעבר יועץ התקשורת של כחלון. "אין דבר ששי לא יודע להשיג, יכולת הביצוע שלו בלתי נתפסת. יש רעשי רקע, אבל בסוף הוא מביא תוצאות. אני מבין את ההסתייגות מהסגנון, אבל עדיף ככה מפקיד מנומנם שמחכה למשרה מטייקון. הוא עשה מסלול הפוך, עזב משרה אצל טייקון בשביל תפקיד ציבורי".

גם בכירים שעובדים כיום באוצר והחליפו את יריביו הקודמים מתארים את באב"ד כ"ביצועיסט מוכשר. למרות שמדובר בדמות מורכבת", הם אומרים, "ללא הפעלתנות שלו מהלכים רבים כמו רפורמת החשמל, צמצום ההימורים בספורט או קידום המיסוי על קק"ל לא היו מתקדמים".

וגם כבל, ח"כ מהאופוזיציה ובוגר מדרשיית נעם, מפרגן: "באב"ד הוא איש עבודה, חרוץ ומקצוען. אז הוא חם מזג, מה קרה? גם כשהתווכחנו, הוא לא דיבר שטויות. מוכשר כמו שד וכיף לעבוד איתו. איתי הוא היה פלס, מילה זאת מילה. שהסגנון תהיה הבעיה שלו. הנאמנות שלו לשר היא דבר מעורר הערכה, להישכב בשבילו על הגדר ברמה הזאת. לגבי האיומים, אני מכיר לא מעט חברי כנסת שאומרים 'לא אאשר לך תקציבים'. בלי זה, אילו כלים יש לו? מה, הוא יעמיד מישהו בפינה?".

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

"כשראיתי את הסרטון עם גפני", מסכם אחד מעובדי האוצר לשעבר, "חשבתי 'אם יש משהו ששי צריך לעשות זה ללכת לישון'. יש לו תכונות טובות, אבל הוא תמיד היה מאוד אגרסיבי, אדם ללא עכבות. סביב כחלון תמיד היה קשר שתיקה, אתרגו אותו ולא דיברו על המנכ"ל, אבל זרע הפורענות של ההתנהגות, שהיה רגוע בהתחלה, תמיד היה שם". ובפראפרזה על המשל של הסבא, באב"ד צריך כנראה לבדוק אם בשלב הזה הוא לא הפך מהצינור לבקבוק, והדברים החלו לגלוש.