ליונל מסי, כוכב ברצלונה, הוא כדורגלן נדיר, אולי אפילו חד־פעמי. מרווין ביוקר, מדען ספורט ואיש צוות בקבוצת הכדורגל ההולנדית AZ אלקמאר, סבור שהכל נעוץ בקבלת ההחלטות של מסי. "כשמסי מכדרר מול שחקן אחר הוא מעבד את האינפורמציה שהוא מקבל על גוף השחקן היריב והמיקום שלו ואז מנבא מה הולך לקרות ב־0.1 שניות. שחקנים טובים נורמליים עושים את זה ב־0.4-0.3 שניות", אומר ביוקר ל"מוסף כלכליסט".
להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
"זה כישור סופר קריטי — כשאתה חושב מהר יותר, תהיה במקום שאתה רוצה להיות בו על המגרש מהר יותר ממי שחושב קצת יותר לאט". וביוקר, שמנתח תהליכים קוגניטיביים של שחקנים בעזרת אלגוריתמים, מוסיף: "מסי לא רק חושב ומעבד מידע יותר מהר, יש לו גם כישורים פיזיולוגיים ויכולת טכנית שמאפשרים לו לבצע דברים מדהימים עם המידע הזה".
ווסט. אחרי התחקיר, מעריץ את מסי אפילו יותר צילום: twitter נשמע פשוט — יתרון של 0.2 שניות הוא מה שיוצר את הכדורגלן הטוב בתבל. אלא שהעניין מורכב הרבה יותר. אנדי ווסט, סופר אנגלי שחי בברצלונה ועוקב אחרי השחקן הארגנטינאי, ניסה לספק תשובה מורכבת יותר לשאלה מה עושה את מסי למה שהוא, והממצאים שלו, הוא מסביר, יכולים לספק כמה שיעורים גם לאנשים מן השורה. 11 שנה של סיקור מסי מקרוב, ניתוח אינספור משחקים ואימונים ושיחות עם שלל מומחים מתחומים שונים — מדענים, פילוסופים, מאמנים ושחקנים — אפשרו לווסט לנסח את השיעורים האלה בספרו החדש "Lionel Messi and the Art of Living", שזוכה לסיקור נרחב בתקשורת הספורט העולמית.
"ג'רארד פיקה, חברו לקבוצה, בטוח שמסי חייזר", אומר ווסט בראיון ל"מוסף כלכליסט". "אבל בהנחה שהוא לא — הנחה לא סבירה לעתים — בסופו של דבר מדובר בבן אנוש שמצטיין במה שהוא עושה, ולכן אני משוכנע שיש מה ללמוד ממנו. אני לא נוגע בהעלמות המסים או דברים כאלה בכלל, זה לא רלבנטי; אבל ממה שהוא עושה במגרש אני חושב שאנחנו יכולים ללמוד על החיים שלנו, על העבודה שלנו, על התשוקה שלנו".
איך לקרוא את המפה, לקבל החלטות נכונות ולהוציא אותן לפועל במינימום מאמץ
זה יותר מעשור שכשמסי (31) עולה למגרש, במדי ברצלונה או נבחרת ארגנטינה, הקבוצה היריבה כבר מצוידת בתוכנית משחק שמטרתה העיקרית היא לעצור אותו. ברוב המקרים, התוכנית הזאת נכשלת; מקסימום היא מצליחה קצת להקשות על מסי בדרך לניצחון. מסי קולט מהר מאוד את המכשולים שמנסים להציב בפניו, ועוקף אותם שוב ושוב. "אנחנו מקבלים אלפי החלטות בלי להיות מודעים לאופן שבו אנחנו מקבלים אותן — זו פעולה אוטומטית שנועדה לחסוך זמן ולהפוך אותנו ליעילים יותר", אומר ווסט. "גם מסי פותר בעיות באופן אוטומטי כזה, אבל אצלו זה מגיע מתוך חשיבה עמוקה".
כדי להבין איך זה קורה, ווסט ראיין את פרופ' דניאל כהנמן, פסיכולוג קוגניטיבי ישראלי־אמריקאי שזכה בנובל על המחקר שלו בתחום קבלת החלטות. בהפשטה, כהנמן הסביר שבאופן כללי קבלת החלטות מחולקת לשתי מערכות: "מערכת 1" מייצרת את המחשבות שכאילו צצות מאליהן — אינטואיציות, אסוציאציות, זיהוי תנועה, זיהוי סכנה, זיהוי פרצופים וכו'. היא פועלת בתת־מודע, במהירות ובלי צורך בריכוז או מאמץ מחשבתי; "מערכת 2", לעומתה, היא החשיבה המרוכזת. בעזרתה פותרים בעיות ומקבלים החלטות סופיות. היא איטית כמעט כמו קצב הדיבור, ועשויה לדרוש ריכוז ומאמץ.
"כדורגלנים עובדים בעיקר עם מערכת 1, הרי הם צריכים לקבל החלטות מהירות באופן לא מודע. הם פשוט משחקים, והם מהירים, אין זמן בכדורגל של היום לחשוב יותר מדי", מסביר ווסט. "הם משתמשים במערכת 2 כשהם לא עם הכדור, ואם המאמנים עבדו איתם על חשיבה איטית יותר — כי זה עניין של תרגול. כלומר אנחנו רואים את מערכת 1 אצל השחקנים היצירתיים שצריכים לשבור את ההגנות על ידי חשיבה מהירה ויצירתיות אינטואיטיבית, ואת מערכת 2 רואים אצל שחקנים שקיבלו הוראות מסוימות וצריכים לנוע במבנה ספציפי, שהם צריכים להיות מודעים לו כל הזמן ומתרגלים אותו במשך שעות".
אבל מסי מצליח לשלב בין שתי המערכות: הוא ממפה את תמונת המשחק באופן מודע באמצעות מערכת 2, ועל סמך המיפוי הראשוני הזה שלו — בהמשך המשחק מתמסר למערכת 1. ההחלטות הן אינטואיטיביות ומהירות, אבל קודמת להן עבודת הכנה מודעת ואיטית יותר. וזה מה שהוא עושה בתחילת המשחק; לא בכדי הסטטיסטיקה שלו מעידה על הרבה יותר שערים במחצית השנייה (316 לעומת 250, מאז 2004).
צילום: גטי אימג'ס
"בהתחלה אתה תראה אותו מתהלך לו, קורא את המשחק, רואה מה היריבה עושה, בודק מי מחבריו לקבוצה חד יותר", אומר ווסט. "הוא מצייר לעצמו בראש חזון לגבי איך מפרקים את המערך של היריבה, ואז הוא עושה את זה".
והוא עושה את זה באופן מורכב ומבריק: במינימום מאמץ פיזי — הוא ממש הולך כשכולם מסביב רצים —
מסי מצליח להגיע למה שנקרא "מיקומים בעלי ערך גבוה", מושך לשם את המגינים של היריבה (וכך מוריד אותם מחבריו לקבוצה) ומקבל לשם כדורים עם פוטנציאל גדול להבשיל לשער.
ניתוח מקיף של אופן המשחק של מסי, שהתבסס על מדעני דאטה ופורסם באתר fivethirtyeight.com, הדגים איך זה עובד. מסי, למשל, גומא במשחק פחות משמונה ק"מ, לעומת אחרים שעוברים יותר מעשרה בממוצע. כלומר הוא מתרוצץ הרבה פחות, אבל התוצאות שלו גבוהות בהרבה: 1.02 שערים למשחק, 0.36 בישולים ו־5.5 דריבלים (כדרורים) מוצלחים. מעט שחקנים בהיסטוריה התקרבו למספרים כאלו. היחס החריג בין מעט תנועה להרבה תוצאות נעוץ ביכולת של מסי לקרוא את המגרש, לנתח את תנועת השחקנים היריבים, בעיקר המגינים, ולהיכנס לאותם "מקומות מסוכנים", החללים הפתוחים והמבטיחים, או למשוך את המגינים כדי לייצר חללים כאלה עבור חבריו לקבוצה. ומתברר שב־66% מהמקרים שבהם הוא הגיע למקום מסוכן, הוא עשה זאת בהליכה (נתון גבוה בהרבה משל שחקנים אחרים שעושים זאת, למשל סרג'יו בוסקט ואנדרס אינייסטה, עם 43% ו־52% בהתאמה); שחקנים בדרך כלל מסתערים אל המקומות האלה, אבל מסי כאילו משוטט לשם במקרה. וכמובן, אין כאן שום מקרה.
"ההליכה — הוא כמעט נראה מטייל לאיטו בפארק — היא זו שמאפשרת למסי ללמוד את מה שקורה סביבו באופן יעיל יותר", אומר ווסט. "הוא עומד ובוהה במגרש. במקום לרוץ בטירוף ולאבד את עצמו במשחק, הוא מאט כדי לקרוא אותו טוב יותר, לתת למוח שלו להבין אותו טוב יותר, לראות מה קורה, ולמצוא את הפתרון הטוב ביותר. הוא מכיר את המבנים של הקבוצה היריבה, הוא נכנס לתוכם וקל לו יותר להיות יצירתי. רק כך, כשאתה רגוע ובוחן, אתה יכול לפתור בעיות".
כי לא משנה כמה אתה מוכשר, נדרשת עבודה קשה מתוך מחויבות קיצונית
"הדבר הכי מדהים שגיליתי על מסי הוא שהוא עובד קשה מאוד", אומר ווסט. "הוא מחויב באופן מוחלט למה שהוא עושה, מתוך הבנה ששום דבר לא בא בקלות, גם כשנראה שהוא מכדרר בקלילות. כשהוא היה בן 10 הוא אהב כדורגל ורק רצה לשחק כדורגל, אבל הוא גם היה נמוך והרופאים המליצו לו לעבור טיפולים הורמונליים. הוא התחיל להזריק לעצמו את ההורמונים ברגליים, בכל יום, במשך שנים בלי תלונות. אין הרבה ילדים בני 10 שמוכנים לעשות את זה. וכשלהורים שלו נגמר הכסף לטיפול, הם החליטו לתת לו צ'אנס להיהפך לשחקן הכי טוב שהוא יכול להיות, ובגיל 13 הוא נפרד מהמשפחה וחצה את האוקיינוס רק עם אביו, כדי לשחק בברצלונה. הוא היה ביישן, הוא עדיין היה קטן, אבל הוא היה חדור מטרה — וזה לא השתנה.
צילום: אי פי איי
"מאז, וזה המפתח ליציבות שלו ולמצוינות שלו במשך כל כך הרבה זמן, הוא עובד קשה בכל יום, האימונים שלו נראים כמו של שחקן מתחיל והחיים שלו בנויים כך שיגיע בשיאו למשחקים. אפשר להשוות בינו לבין מריו באלוטלי. בגיל 17 הם היו באותה רמה, אבל לבאלוטלי לא היתה אותה מחויבות, ולכן הקריירה שלו לא התפתחה כמו זו של מסי. יש ויכוח ארוך מאיפה מגיע כישרון, מגנטיקה או מעבודה קשה. במקרה של מסי, גם אם הוא נולד עם כישרון הוא מוכיח שהכישרון הזה לא היה יכול לבוא לידי כזה ביטוי בלי מאמץ אדיר, פיזי ומנטלי, ומחויבות אמיתית, בלי ההקרבות".
כי מי שיכול ללמד אותך שפע של טוב יכול גם להרוס אותך
רונלדיניו היה הכוכב הגדול של ברצלונה ושל עולם הכדורגל לפני מסי, והוא היה "הגיבור שלו, מודל לחיקוי", כדברי ווסט. "הוא ראה אותו כל יום באימונים, והוא ידע ללמוד ממנו. גם כיום אפשר לראות אצל מסי הטעיות, תנועות, טכניקות שהוא למד מרונלדיניו. וברמה האישית, וצריך להעריץ את זה אצל רולנדיניו, הוא קיבל את מסי לקבוצה. כבר בהתחלה הוא אמר 'מסי יהיה יותר טוב ממני', אבל הוא לא ראה בו איום, אלא מישהו שאפשר ליהנות מלשחק איתו וללמד אותו. הוא היה חסר אגו לחלוטין מול מסי. הוא בישל את השער הראשון שלו בקבוצה הבוגרת, ואז הניף אותו על גבו וכאילו הציג אותו לאוהדים ולעולם. הצניעות הזו אפשרה למסי לעלות על הבמה.
צילום: גטי אימג'ס
"אבל אז רונלדיניו דעך. הוא הפסיק לעשות את הדברים הנכונים, במיוחד מחוץ למגרש — הוא התחיל לחגוג יותר מדי, לבלות עד הבוקר כל יום, ולא שמר על הגוף שלו. מסי היה יכול בקלות להיגרר אחרי ההתנהגות הזאת והחיים הנוצצים, והוא היה עלול ליפול בגיל צעיר. אבל ב־2008 פפ גווארדיולה והמועדון החליטו שרונלדיניו צריך ללכת. הם ממש נפטרו ממנו באופן אכזרי כדי למנוע ממנו להרוס את מסי. וזה אפשר למסי לקחת צעד קדימה ולהיות שחקן מרכזי יותר בקבוצה".
כי לא משנה כמה אתה גדול, אתה פרט בתוך שלם ולא כל יכול
עד 2012 מה שהפך את מסי לשחקן הטוב בעולם הוא העובדה שהוא הבין באופן מלא שכדורגל הוא משחק קבוצתי. שהוא רק איבר בקבוצה הגדולה בכל הזמנים, בתוך מערכת של מועדון. הוא לא היה מעל הקבוצה, והיא לא היתה שם כדי לשרת אותו. הוא היה חלק ממכונה שלמה, ובעיקר חלק מקומבינציה חשובה עם צ'אבי ואנדרס אינייסטה, היוצרים האמיתיים בברצלונה. אבל מסי התחיל להתחזק, ואחר כך גם צ'אבי וגם אינייסטה עזבו, ועכשיו מסי עושה הכל לבד. בונה התקפות כמו צ'אבי, יוצר חללים כמו אינייסטה. הוא נהפך לשלושה שחקני־על בגוף אחד. מוסר־על, מסיים־על ומכדרר־על. מכונה של איש אחד. אבל זה גדול על אדם אחד, אפילו כשהוא מסי.
"כשיש לך שחקן כזה אתה חייב להסתמך עליו — זה יהיה משוגע לא לעשות את זה", אומר ווסט. "אבל אם אתה מסתמך עליו יותר מדי אתה מגיע למצב של ארגנטינה במונדיאל: אין לך שום מבנה, שום דרך מלבד התקווה שמסי ינצח את המשחק לבד. זה בלגן. חייב להיות לך מבנה קבוצתי שהוא צריך להתאים את עצמו אליו. אני חושב שברצלונה מצליחה לשמור את זה, מסי הוא עדיין חלק ממכונה והוא חייב להיות. כשזה קורס והוא מנסה להחזיק את הכל, זה לא עובד, כפי שאפשר לראות בנבחרת ארגנטינה".
להבנה שאתה חלק ממערכת יש גם היבט פסיכולוגי, בכל הנוגע ליחס לאחרים ולמשטור האגו. "מסי אמנם מופנם וביישן אבל חד מאוד ויודע לזהות את הסיטואציה החברתית היטב", אומר ווסט. "והוא יודע בדיוק כמה הוא טוב. הוא יודע מה החשיבות שלו לקבוצה ולמועדון. הוא מבין את השווי הפיננסי שלו, והוא רוצה לקבל סכומים גבוהים; הוא והמשפחה שלו תמיד ידעו לדרוש שדרוג חוזה. הוא אמביציוזי, רוצה לנצח כמה שיותר, לזכות בכמה שיותר תארים. אבל הוא גם מבין שזה משחק קבוצתי ויודע שרק אם הקבוצה עובדת כמו שצריך הוא יכול לעשות את זה. הוא חבר לקבוצה אדיב ונדיב. כשהוא חוגג שער, הדבר הראשון שהוא עושה זה לחפש את מי שבישל לו אותו כדי להגיד תודה. וגם הדרך שבה הוא מוותר על הזדמנויות מראה שהאגו שלו זה משהו שהוא יודע לשים בצד. אם חבר לקבוצה נמצא במצב טוב ממנו, הוא ייתן לו את זה כל עוד הוא סומך עליו. יש לו אגו, אבל הוא צנוע מספיק להבין שהוא לא יצליח בלי האנשים שסביבו".
כהנמן. מסי משלב בין שתי מערכות של קבלת החלטות צילום: אוהד צויגנברג
ואחד האנשים החשובים, מי שבונה את המבנה ומפעיל את המכונה השלמה, הוא המאמן. כשאתה מסי, היחסים שלך עם המאמן מורכבים. בשנה שעברה, כשברצלונה היתה בפיגור מול סביליה ומסי ישב על הספסל, המאמן ארנסטו ואלורדה הכניס אותו רק בחצי שעה האחרונה. הוא סימן לו, מסי ניגש אליו, וואלורדה אמר לו: "מסי, אתה צריך... אתה... הו, תעשה מה שאתה רוצה". "הסתכלתי עליו ואמרתי: 'מה אני הולך להסביר לבחור הזה בכלל?'", אמר ואלורדה לעיתונאים לאחר המשחק, שבסופו מסי הצליח להוביל את הקבוצה לתיקו 2:2.
כי למאמן כיום אין הרבה מה לומר למסי, ובכל זאת הוא קריטי עבורו: הוא מי שמתכנן את המערך, את המנגנון שבתוכו מסי משחק. "מסי צריך מאמן חזק, מאמן עם רעיונות ברורים לגבי איך הקבוצה משחקת. כשאין לו אחד כזה, למשל בנבחרת ארגנטינה או בימי טאטה מרטינו בברצלונה, הוא לא פורח", אומר ווסט. "הוא זקוק למאמן שגורם לקבוצה להיות ממושמעת וחרוצה ואז לתת למסי את התפקיד המרכזי בהתקפה בתוך המבנה. אני לא חושב, למשל, שהוא היה מצליח תחת זינאדין זידאן, שהעניק לשחקנים את האחריות הקולקטיבית למצוא פתרונות בעצמם. מסי צריך יותר דמות כמו פפ גווארדיולה, מישהו שיגיד: 'ככה הקבוצה משחקת, אתה במרכז של זה'".
כי הכל משתנה כל הזמן, ואם אתה לא מתאים את עצמך אתה נשאר מאחור
ב־13 שנותיו בקבוצה הבוגרת של ברצלונה מסי שיחק בכמה עמדות שונות, והצטיין בכולן — עניין נדיר למדי. "הנסיבות ישתנו סביבך, ואתה צריך לדעת להשתנות כדי להתמודד איתן", אומר ווסט. "מסי ידע תמיד להיות צנוע מספיק כדי להבין את זה. ב־2012 הוא כבש 91 שערים — שיא חדש בהיסטוריה של הכדורגל. אחרי עונה כזאת כל שחקן אחר היה אומר: 'אני עושה את זה הכי טוב בעולם, אין לי שום צורך להשתנות עד סוף הקריירה. אבל כמה שנים אחרי מסי הגיע למסקנה שהוא לא יכול להמשיך באותו תפקיד, כמספר 9 המזויף (שמתפקד כמעין קשר־חלוץ מאחורי 9 החלוץ), כשמספר 9 האמיתי הוא לואיס סוארס, אחד החלוצים הטובים בעולם. והוא עבר לשחק בימין־מרכז. נדרשת צניעות כדי לקבל שינוי שלא תלוי בך ולהשתנות בהתאם, זה משמעותי מאוד לכל אדם. תמיד יקרו דברים מחוץ לשליטתך, ואם אתה לא מתאים את עצמך לא תוכל להצליח למשך זמן".
כי לא היית אתה בלעדיהם, ולא תהיה אתה אם תתנכר להם
"למסי חשוב מאוד להיות ארגנטינאי, זה חלק ממנו וחלק מגדולתו", אומר ווסט. "זה מעניין, כי מגיל 13 הוא לא חי ברוסאריו, העיר שבה גדל, הוא רק מבקר שם לפעמים. והוא אמנם חלק מנבחרת ארגנטינה, אבל היא לא בהכרח עושה לו טוב, כאדם וכשחקן. ובכל זאת, הוא התחתן עם מישהי מרוסאריו, אחרי כל השנים בברצלונה הוא לא מדבר קטאלנית, חברי הפמליה שלו הם ארגנטינאים, והוא אוכל בעיקר במסעדות ארגנטינאיות. בתיק שהוא מסתובב איתו יש תמונות של הילדים — ודגל ארגנטינה.
צילום: גטי אימג'ס
זה חלק מרכזי מאוד בזהות שלו. וזה גם חלק מסגנון המשחק שלו, תנועות הגוף שמאפשרות לו לרקוד בין שחקנים הגיעו, במודע או לא במודע, מהטנגו. האיזון שלו, מרכז הכובד, שינויי הכיוון, ההתפרצויות הבלתי ניתנות לעצירה — כל אלה באו מהתרבות ומהאווירה שבהן נולד. אם הוא היה שבדי או ספרדי זה לא היה אותו דבר. מצד שני, הוא כן חי גם כאייקון גלובלי, הילדים שלו לומדים באנגלית בבית ספר בינלאומי, למשל. הוא מבין שהוא שילוב של גרעין ארגנטינאי ושל כל הרעיונות הגלובליים שספג בברצלונה. אם אתם יכולים לשאוב רק את הדברים הטובים מהתרבות שבה גדלתם ולשלב אותם בעולם הגלובלי והמגוון של היום — זה חתיכת מיקס מצוין".
כי צריך גם הרבה מאוד מזל, ויש דברים שמאוחר מדי ללמוד
ווסט מודה שאחרי המחקר המעמיק הוא מעריץ את מסי יותר מאי פעם בזכות הכישורים שלו, העבודה הקשה והאופי שבנה אותו, אבל הוא מדגיש: יש כאן גם הרבה מאוד מזל. "כשנגמר למשפחה הכסף לטיפול ההורמונלי שלו, ההורים שקלו ברצינות להגר לאוסטרליה כי היו להם שם הזדמנויות עבודה", מספר ווסט. "אני מתאר לעצמי שבאוסטרליה הוא לא היה מוצא את הסיטואציה המתאימה לו מבחינת כדורגל, ולא נראה לי שהוא היה מצטיין ברוגבי או קריקט באותה מידה, ובכל מקרה הוא לא היה מסי שאנחנו מכירים. הוא גם בר־מזל שהוא נולד למשפחה שהיתה מוכנה להעביר אותו בגיל 13 למדינה אחרת בשביל הסיכוי הקטן להיות מקצועי בענף, אני לא בטוח שרבים היו עושים זאת. גם העובדה שבברצלונה נתנו לו חוזה בזמנו — זה משהו שלא נעשה בעבר. הוציאו עליו, ילד בן 13, הרבה מאוד כסף. העבירו את אביו לברצלונה, מימנו לו את הטיפול ההורמונלי, נתנו לו דירה. והוא היה בר־מזל למצוא את פפ גווארדיולה, בלי גווארדיולה ייתכן שמסי היה נשאר קשר ימני, וספק אם היה גדול השחקנים בכל הזמנים. והיה לו גם מזל רע, בקריירה שלו בנבחרת — הוא עדיין לא זכה איתה בשום דבר בקריירה הבוגרת שלו".
אז צריך מזל, ובזה אי אפשר לשלוט. ויש למסי עוד משהו שאנשים מבוגרים כבר לא יכולים ללמוד: יצירתיות טקטית. ווסט דיבר עם פרופ' דניאל ממרט (Memmert) האחראי לפיתוח אימונים ומדעי המחשב באוניברסיטת הספורט הגרמנית שבקלן, שמייעץ גם לברצלונה ובמשך שנים חוקר את נושא היצירתיות. ממרט מתאר יצירתיות טקטית כ"יכולת לראות את כל האפשרויות אבל אז לקבל החלטה לדחות אותן ולעשות משהו שונה, יצירתי. מסי הוא בעל יצירתיות טקטית מקסימלית". לדברי ווסט, "מסי רואה דברים שאחרים לא רואים, כמו אמן מיוחד. הוא רואה את מה שדף הנייר יכול להיות. הוא רואה הזדמנויות כשאחרים לא. הוא אולטרה מודע לכל מה שקורה מסביבו ואז מדמיין מציאות מסוימת ומצייר אותה".
עטיפת הספר
היצירתיות הטקטית הזאת היא כלי קריטי בכדורגל של היום; לפי מחקר של ממרט, במונדיאל 2010, מונדיאל 2014 ויורו 2016 46% מהשערים נכבשו בזכות לפחות "פעולה אחת יצירתית מאוד", כזאת ששוברת את ההגנות הקשוחות ביותר. מסי, לפי אותו המחקר, עושה פעולות כאלה יותר מכל שחקן אחר.
אבל ממרט מסביר שהיצירתיות הזאת "משובצת" אצלנו בגיל מוקדם, כשהמוח עדיין גמיש ומתעצב. והיא נרכשת רק באמצעות אינספור שעות של משחק חופשי, unstructured play. "מדעני המוח שאיתם דיברתי אומרים שמשחק כזה מאפשר לאנשים למצוא את הפתרונות שלהם", אומר ווסט. "ממרט מצא שהמפתח ליצירתיות הזאת אצל מסי נמצא בשעות של כדורגל חופשי ששיחק בפארקים וברחובות בארגנטינה, עם קרובי משפחה וחברים, מגיל צעיר. בלי שופט, לעתים בלי גבולות מגרש. וגם כשהוא היה חלק ממשחק מאורגן יותר העניקו לו את החופש לשחק. והוא היה השחקן הקטן מכולם, כך שהיה צריך למצוא את הפתרונות שלו במשך שעות על גבי שעות. אנחנו, בני האנוש הרגילים, לא יכולים ללמוד מזה הרבה —הלך עלינו — אבל אנחנו כן יכולים לייצר סביבה כזאת עבור הילדים שלנו, לתמוך בהם ביצירת אווירה למשחק ויצירתיות".
הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט
ולגבי מה שאנחנו כן יכולים ללמוד, ווסט מזכיר: "הוא תמיד ידע לעשות את הדבר הנכון אף שזה לא תמיד הסתדר עם המעמד או האגו. אפשר לקחת ממנו את הכנות, המחויבות, האומץ להזריק לעצמך הורמונים בגיל 10 ולעבור לחו"ל בגיל 13, היכולת להתאים את עצמך לחברים חדשים לקבוצה, להפגין את המחויבות יום־יום, ולנסות לעשות כל יום את הטוב ביותר שלך".
