סיידוף: הרגולטור שלא התכוון להיות רגולטור

נתי סיידוף, בעל השליטה בשיכון ובינוי (47.3%), סיפק לשוק ההון המקומי דרמה בסדר גודל שלא נראה במחוזותיו בשנים האחרונות כשהחליט לפטר את המנכ"ל אייל לפידות, שאותו הביא לחברה ברעש גדול לא פחות בחסות חבילת התגמול החלומית שהעניק לו. את העדות הטובה ביותר לכך ניתן למצוא בתגובה החזקה של מניית שיכון ובינוי שהחלה את היום בקריסה של למעלה מ-15% - תגובה יוצאת דופן לעזיבה של מנכ"ל.

אך מבלי להתכוון לכך, סיידוף סיפק לשוק ההון המקומי דבר נוסף, מעבר לדרמה: הפניית זרקור ללקונה בחוק הריכוזיות. חוק זה ביקש להקים מחיצה עבה ומשמעותית בין עסקים ריאליים ופיננסיים, במטרה למנוע ניגודי עניינים. שזו דרך מנומסת לומר שהאחזקות הצולבות האלו הולידו שלל קומבינות. כתוצאה מכך, נאלץ צדיק בינו לבחור בין השליטה בחברת האנרגיה פז לשליטה בבנק הבינלאומי; משפחת עופר יצרה הפרדה בין המחזיקים בבנק מזרחי-טפחות למחזיקים מקרבה בענקית הקניונים מליסרון; ומשפחת ורטהיים נאלצה להיפרד מהשליטה בקבוצת הנדל"ן המשגשגת אלוני חץ כדי להישאר השותפה של משפחת עופר בבנק.

מימין אייל לפידות ונתי סיידוף צילומים: פאביאן קולדורף, אוראל כהן

אך החוק לא נתן את דעתו על הסיטואציה שהביאה בסופו של דבר את סיידוף להראות ללפידות את הדרך החוצה. עד אתמול לפידות חבש שני כובעים – מנכ"ל שיכון ובינוי ואחד מבעלי המניות הגדולים בכלל ביטוח, חברה שלה אין גרעין שליטה. כבעל מניות, לפידות בחש בנעשה בכלל ביטוח, ואף היה מעורב במהלך להדחת המנכ"ל שבינתיים כשל. כמנכ"ל שיכון ובינוי, הוא היה מופקד על שורה של ממשקים בדמות פרוייקטים משותפים עם כלל ביטוח, שגם מחזיקה בעצמה בנתח משיכון ובינוי. אחת הטענות של יורם נוה, מנכ"ל כלל ביטוח, נגד היו"ר דני נוה, שהודיע שיעזוב את כיסאו עד סוף השנה, הייתה שהוא פעל להדחתו תחת הלחץ של לפידות. בנוסף, טען יורם נוה, שלפידות הפעיל לחץ על מנכ"ל חטיבת ההשקעות של כלל להיכנס לפרויקט עם שיכון ובינוי במתחם האלף בראשון לציון. הבודק החיצוני, שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר, שלל את שתי הטענות האלו, וזאת למרות שאף אחד מהצדדים לא הכחיש את ההצעה ואת השיחות שנערכו בין לפידות למנכ"ל חטיבת ההשקעות, ובין לפידות ליו"ר כלל ביטוח.

וכאן מזדרח ניגוד העניינים שחוק הריכוזיות לא נתן עליו את הדעת. לא אחזקה צולבת, שנאסרה בחוק הריכוזיות, כי אם תפקוד צולב, שלא זכה להתייחסות במסגרת החוק: כשמנכ"ל של גוף ריאלי גדול הוא בעל מניות משמעותי בגוף פיננסי. המצב הזה – שהוא נדיר מאוד - מייצר ניגוד עניינים מובנה. לפידות לא צריך להפעיל לחץ על יו"ר כלל ביטוח או על מנכ"ל חטיבת ההשקעות שלה. אחזקתו בכלל ביטוח ידועה, ולכל שיחה שמתקיימת בינו, בכובעו כמנכ"ל שיכון ובינוי, למי מבכירי כלל ביטוח, נלווה המטען הזה יחד עם המודעות באשר להשפעה הפוטנציאלית של לפידות; למשל על הארכת הכהונה של היו"ר, ומתוקף כך על היחס שכדאי למנכ"ל חטיבת ההשקעות לתת לו בדמות אוזן כרויה.

הבחישה של לפידות בנעשה בכלל ביטוח הייתה אחת הסיבות לכך שסיידוף החליט לפטר אותו. בכך הוא שם סוף לניגוד העניינים שנוצר כתוצאה מכפל הכובעים. נכון, אותו תסריט היה יכול להתממש באותה המידה אילו לפידות היה בעל מניות בחברה ריאלית אחרת, ולא בגוף פיננסי, אבל עצם העובדה שהממשק הזה העלה את חמתו של סיידוף, מפנה את הזרקור לבעייתיות הרבה שנלווית לכך. סיידוף פיטר את לפידות ובכך פתר עבור עצמו את הבעיה הפרטנית, הרגולטורים והמחוקקים יהיו אלו שייצטרכו להפעיל חשיבה ולהחליט כיצד פותרים את הלקונה בחוק הריכוזיות.