העוקץ האסטוני: הלבנת ההון הגדולה בהיסטוריה מטלטלת את אירופה

"האם אתם באמת מרגישים שאתם יכולים ללכת הביתה בבטחה בלילה?". שני הגברים שנכנסו אל סניף דנסקה בנק בטאלין, בירת אסטוניה, לא חיכו לתשובה. האיום היה ברור מספיק.

לפי עדות העובדים, הם היו דוברי רוסית וסירבו להזדהות. לפני שיצאו הם הוסיפו "הבנק ישקע אחרי זה". הביקור המאיים, בסתיו 2013, הגיע אחרי שבקיץ של אותה השנה גילו עובדים בסניף אי־סדרים שיתפתחו לסערת ענק. הם גילו שאחת החברות שמנהלות בו חשבון מסרה דיווח שקרי לרשם החברות בבריטניה, שם היתה מאוגדת.

מטה דנסקה בנק בקופנהגן. ההנהלה לא פתחה בחקירה צילום: בלומברג

החברה, לנטנה טרייד, טענה כי היא רדומה והכנסותיה זניחות עד לא קיימות. בפועל, במשך 11 חודשים, בשנים 2012 ו־2013, החברה הזרימה מיליוני יורו מדי יום לחשבון שהחזיקה בסניף באסטוניה. בעקבות הגילוי, אחד ממנהלי הלקוחות בסניף טס למוסקבה, שם היה ללנטנה משרד במרכז העיר. לפי דיווח היומון הדני ברלינגסקה, שפרסם עדויות של כמה מעובדי הסניף, האנשים שחיכו לו במשרדי לנטנה גרמו למנהל הלקוחות החקרן לשוב לאסטוניה כשהוא משקשק מפחד.

התקרית הזו, כמו גם האיום מצד שני הגברים שנכנסו לסניף כמה שבועות אחר כך, לא הועברה הלאה עד דצמבר 2013. אז החליט הווארד ווילקינסון, מנהל פעילות שוק ההון של דנסקה באסטוניה, לשלוח להנהלה בדנמרק מייל תחת הכותרת: "חשיפת שחיתויות – מתן שירותים לפושעים בסניף אסטוניה". המייל של ווילקינסון חשף את קצה הקרחון של מה שהתבררה בספטמבר האחרון כאחת מהלבנות ההון הגדולות בהיסטוריה.

השערורייה, שהתבשלה במשך שנים, מערבת פשע מאורגן, ממשלות מושחתות, מקלטי מס, וטיוח ורפיסות של הנהלת דנסקה בנק והפיקוח על הבנקים. והיא עוד עלולה להתרחב לשורה ארוכה של גופים פיננסיים.

סערה מושלמת באסטוניה

200 מיליארד יורו. זה הסכום שזרם דרך הסניף האסטוני בשמונה השנים שבין 2007 ל־2015. זה סכום עתק שמגמד את הכלכלה האסטונית כולה: התוצר של אסטוניה עמד על כ־20 מיליארד יורו ב־2015. כדי להבין איך הפך סניף של בנק דני במדינה בלטית קטנה למכבסת כספים עצומה, צריך להבין תהליכים פוליטיים וכלכליים שהחלו עם פרוץ המשבר הפיננסי, לפני 10 שנים.

כדור השלג שהביא את דנסקה בנק, הבנק הגדול בדנמרק ואחד הגדולים בסקנדינביה, להסתבכות שעוד עשויה לגרום לסוף דרכו, החל בכלל להתגלגל בדבלין. לדנסקה בנק היתה נוכחות משמעותית באירלנד, שנפגעה קשות מהמשבר של 2008, וששוק הנדל"ן שלה החל להתקרר שנתיים קודם לכן. הנהלת הבנק חיפשה דרך לגוון את הפעילות כדי לצמצם נזקים.

באותה תקופה גופים פיננסיים בסקנדינביה נשאו את עיניהם למדינות הבלטיות – לטביה, ליטא ואסטוניה – שהצליחו להתנער מהתדמית האפרורית של מדינות הגוש הסובייטי לשעבר, וגם שוכנות קרוב לסקנדינביה. דנסקה בנק לא רצה להישאר מאחור ורכש את הבנק הפיני סאמפו, שפעל באסטוניה. נורת האזהרה הראשונה נדלקה כמעט מיד לאחר הרכישה, שהושלמה ב־2007.

הנכסים שניהל הסניף באסטוניה היו רק 0.5% מכלל הנכסים שהחזיק דנסקה בנק, אבל החשבונות של אזרחים זרים שניהל הסניף היו המקור ללא פחות 8% מרווחי הבנק ב־2008, לפני מס.

מה שהפך את זרם הלבנת ההון לשיטפון היה ההצטרפות של אסטוניה, ב־2011, לגוש היורו. אלה היו ימי משבר החובות באירופה, ומדינות אחרות, כמו פולין והונגריה, החליטו להשהות את המעבר למטבע המשותף. אבל באסטוניה ראו בהצטרפות לגוש היורו השלמת מסע בן 20 שנה ליציאה מצלה של ברית המועצות לשעבר.

ראש הממשלה דאז, אנדרוס אנסיפ, היה הראשון למשוך את השטרות בטקס חגיגי שנערך ליד כספומט בעיר הבירה טאלין. "זהו צעד קטן לגוש היורו וצעד גדול לאסטוניה", הכריז.

אלא שבאופן אירוני, דווקא הרצון להתקרב אל המערב הפך את הגופים הפיננסיים במדינות הבלטיות לצינור הלבנת כספים עבור בכירי הקלפטוקרטיה (שלטון הגנבים), שצמחה ברוסיה תחת ממשל פוטין. לצד אסטוניה, גם לטביה וליטא אימצו את היורו ב־2014 ו־2015, בהתאמה – ושלוש המדינות הפכו לנתיב אטרקטיבי להוצאת כספים מרוסיה.

ואיפה היו המפקחים כשכל זה קרה? "הסביבה הרגולטורית בדנמרק היא מאוד רופפת. מאוד סקנדינבית במובן שהיא התבססה על אמון ולא הרבה מעבר לכך", אומר ל"כלכליסט" טום קיטינג, מנהל המרכז ללימודי פשיעה פיננסית וביטחון במכון המחקר היוקרתי RUSI בלונדון. "במקרה של דנסקה בנק התרחשה סערה מושלמת, שכללה בנק שלא פיקחו עליו כראוי, שקנה את סאמפו, בנק עם סניף שנוהל באופן קלוקל, וכל זה באזור שמועד לפורענות מבחינת כספים שיוצאים החוצה מרוסיה".

עדות לליקוי המאורות ששרר בבנק וברשויות בדנמרק אפשר למצוא בתגובה האטית להדהים לפרשה: מנכ"ל דנסקה, תומאס בורגן, הסכים לפנות את תפקידו רק בספטמבר השנה. זאת למרות שכבר ב־2015 היה ברור שמדובר בפשיעה בממדים חסרי תקדים, שחלקה התרחשה בין 2009 ל־2012, אז היה הסניף האסטוני תחת אחריותו של בורגן, שכיהן כמנהל הפעילות הזרה בבנק.

בורגן התפטר לאחר פרסום דו"ח של הבנק, ששכר את שירותי פירמת עורכי הדין הדנית ברון והיילה, כדי לבצע חקירה פנימית על הנעשה בסניף בטאלין. הדו"ח - שחובר בעקבות לחץ ציבורי כבד על הבנק בעקבות שורת פרסומים בכלי תקשורת כברלינגסקה הדני ופייננשל טיימס והגרדיאן הבריטיים - גילה כי כבר ב־2010 הובאה לידיעת בורגן היקפה החריג של פעילות לקוחות זרים בסניף באסטוניה.

זאת, בניגוד לטענתו כי העניין עלה לראשונה רק ב־2012. גם כך, רק לאחר שרשרת האירועים שהובילה למייל חשיפת השחיתות של ווליקינסון, החל הבנק לסגור את חשבונות האזרחים זרים בסניף באסטוניה, אלה שדרכם התבצעה הלבנת ההון. לקח לו שנתיים לעשות זאת. עוד ממצא של הדו"ח: חלק מהכספים שהולבנו בבנק הגיעו מחברה שקשורה למקורביו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין – לנטנה טרייד.
 

טום קיטינג: "זו סערה מושלמת - בעיה מערכתית במדינות הבלטיות ואולי בכל האיחוד האירופי" צילום: rusi.org

שילוש מפוקפק בפודולסק

האזכור של פוטין בדו"ח הלבנת ההון של דנסקה בנק לא היה מפתיע. המסמכים שהעביר ווילקינסון אל הנהלת הבנק בדנמרק ב־2013 שרטטו את הקשרים בין מקורביו לבין הפעילות החשודה. הנהלת הבנק לא פתחה בחקירה בעניין עד 2017, ולא טרחה לעדכן שום גורם בבריטניה, ששם כאמור היתה מאוגדת לנטנה טרייד. אלא שבפברואר 2018 הגיעו המסמכים ששלח ווילקינסון אל ברלינגסקה והגרדיאן. אלה חשפו את נתיב הכסף שאחריו ניסה להתחקות אותו מנהל לקוחות שנפל קורבן לאיומים במוסקבה.

הבעלים של לנטנה טרייד הסתתרו מאחורי שורת חברות קש שהיו רשומות באיי מרשל ובסיישל, אבל טיפ שהגיע אל עובדי דנסקה בנק אסטוניה גילה כי כל החברות הללו קשורות לבנק רוסי קטן בשם פרומסברבנק, שפועל מהעיר פודולסק – פרבר תעשייתי של מוסקבה.

שלושה גורמים בכירים בבנק התגלו כבעלי קשרים לכאורה לפעילות לנטנה טרייד: איגור פוטין, בן דודו של הנשיא, היה חבר בדירקטוריון הבנק; אלכסנדר גריגורייב, שלפי ארגון חשיפת השחיתויות "פרויקט הדיווח על פשע מאורגן ושחיתות" (OCCRP) מנהל קשרים ענפים עם סוכנות הביון הרוסית FSB, הוא מבעלי המניות בבנק; בעלים שלישי של החברה היה ככל הנראה אלכסיי קוליקוב, מבעלי המניות בפרומסברבנק.

פוטין היה חבר דירקטוריון גם בבנק RZB הרוסי, שנחשף בשנה שעברה כאחד הגופים המעורבים בפרשה שכונתה "המכבסה הרוסית". במסגרת השיטה חתמו שתי חברות שהיו מאוגדות בבריטניה על חוזה שבו אחת מהן מלווה כסף לשנייה. ההלוואה מעולם לא התרחשה, ולכן החוב מעולם לא נפרע, אבל את זה ידעו רק שתי החברות המעורבות בקנוניה.

החברה "המלווה" ביטחה את החוב דרך אזרחים רוסים ומולדוביים, מהלך שאיפשר לה לתבוע את החברה הלווה בבית משפט במולדובה. החברות דאגו, באמצעות שוחד, שהשופט יורה לחברה החייבת לפרוע את החוב. כך נוצר צינור לגיטימי להוצאת הכספים שהגיעו מרוסיה, בין היתר אל חשבון הבנק בסניף דנסקה באסטוניה, ומשם לחשבונות בנק במערב. לפי הדו"ח הפנימי של דנסקה בנק, המכבסה הרוסית היתה קשורה גם לחשבונות אחרים שפעלו בסניף האסטוני.

זו לא היתה הפעם הראשונה שפוטין ושותפיו נקשרו להונאה בנקאית. לפי OCCRP, בין 2011 ל־2015 השלושה היו מעורבים בהלבנת הון של 10 מיליארד דולר בסניף דויטשה בנק במוסקבה. הפשע בוצע באמצעות "סחר מראה", שיטת הלבנת הון שמערבת קנייה של מניות במטבע אחד, למשל רובל, ומכירתן במטבע אחר, למשל יורו. ויש גם קשר בין המקרים.

חשבונות שהיו קשורים בשרשור לקוליקוב בדנסקה בנק בטאלין שימשו לסחר מראה שהחל בדויטשה בנק במוסקבה. ובכלל, מבין 32 מיליארד יורו של הכנסות מחשבונות של אזרחים זרים בסניף דנסקה בנק באסטוניה, הגיעו 8 מיליארד מסחר מראה – נורה אדומה נוספת שממנה התעקשו בדנסקה להתעלם.

מקור נוסף לכספים שזרמו לדנסקה בנק באסטוניה היה קשור לשלטון מושחת במדינה אחרת – אזרבייג'אן. בין 2012 ל־2014 הופקדו בדנסקה בנק כ־2.5 מיליארד יורו שהגיעו דרך רוסיה ממקורות עלומים, ככל הנראה קשורים לנשיא אזרבייג'אן אילהם אלייב ומשפחתו. בשלב הבא הכספים הועברו לארבע חברות בריטיות שהיו בבעלות משורשרת של חברות קש באיי הבתולה הבריטים.

לפי החשד, הכספים שימשו למתן טובות הנאה לפקידים ופוליטיקאים באיחוד האירופי. אחד המוטבים היה לוקה וולונטה האיטלקי, לשעבר יו"ר סיעת "העם האירופי", המורכבת ממפלגות המרכז־ימין במועצת אירופה.

וולונטה, שהצביע נגד פרסום דו"ח על הפרות זכויות אדם באזרבייג'אן, קיבל על פי החשד 1.8 מיליון יורו שעברו דרך דנסקה בנק, וכיום נאשם במולדתו בקבלת שוחד. הוא מכחיש את ההאשמות המיוחסות לו.

מוטב אחר היה אדוארד לינטנר, לשעבר חבר בפרלמנט הגרמני ששימש משקיף בבחירות שנערכו באזרבייג'אן ב־2013. לינטנר תיאר את הליך הבחירות כ"עומד בסטנדרטים של גרמניה". עמותה שהקים קיבלה 819.5 אלף יורו שעברו בדנסקה בנק. לינטנר טען שהכספים לא שימשו אותו אישית וכי הוא לא ידע על מקורם.

החשדות לא נחקרים

בדו"ח החקירה הפנימית מוזכר עוד גורם שהתריע על כספים שזרמו אל הסניף באסטוניה, וממנו לחשבונות שמפוזרים בכל העולם: הרמיטאז' קפיטל מנג'מנט. וזו אולי העדות החזקה ביותר לעצימת העין לנוכח זרימת ההון הרוסי.

הרמיטאז' היא קרן ההשקעות של איש העסקים האמריקאי ביל בראודר, בעבר המשקיע הזר הגדול ביותר ברוסיה ואחד מיקירי משטר פוטין, וכיום אחד הקמפיינרים הבולטים בעולם נגד שחיתות המשטר הרוסי. הקרן של בראודר ניהלה כ־4.5 מיליארד דולר, עד שב־2005 סר חינו בעיני פוטין והוא גורש מהמדינה.

לאחר הגירוש משך בראודר את השקעותיו מהמדינה אבל לפני שהספיק לסגור את משרדיו, המשטרה פשטה עליהם והחרימה מסמכים ומחשבים. המידע שמצאו שימש פקידים במשרד הפנים למהלך שבמסגרתו הוציאו במרמה מקופת ממשלת רוסיה 230 מיליון דולר, כהחזרי מס שהגיעו להרמיטאז'.

בראודר, שעקב אחר האירועים מלונדון, שכר עורך דין בשם סרגיי מגניצקי כדי שיאתר הוכחות לתרגיל. מגניצקי עלה על מסלול הכסף ועמד לחשוף אותו, אבל בסוף 2008 נעצר בהוראות אותה חבורת פקידים. הוא הוחזק במעצר במשך 358 ימים, "בהמתנה למשפט", סובל מדלקת בלבלב ולא מורשה לקבל טיפול רפואי. ב־16 בנובמבר 2009 הוא נכבל למיטתו, הוכה באלות גומי ומת.

בשיחה עם "כלכליסט" מספר בראודר כי הוא לא הופתע כלל מחשיפות המתרחש בדנסקה בנק. "כבר ב־2013 התרענו על העניין. הצלחנו לאתר כמויות גדולות של כסף שהיו קשורות לפשעים שבגללן נרצח מגניצקי", הוא אומר. "כתבנו לרשויות בדנמרק ואסטוניה כדי לחקור.

בדנמרק סירבו לחקור את החשדות, ובאסטוניה פתחו בחקירה שהשפעתה היתה אפסית: היא נסגרה ב־2017 בקביעה שאין מה לעשות בנידון. ואז ב־2018 לא רק שהפשעים שאנחנו גילינו קיבלו חשיפה - גם התברר שהלבנות כספים היו בהיקף גדול פי 100 ממה שחשבנו".

המודל הנורדי האמיתי

אחרי שהפרסומים החלו לטפטף בקיץ האחרון, בראודר לא חיכה. הוא הגיש תלונה נגד 26 בנקאים בדנסקה, שלטענתו נושאים באחריות להלבנת הכספים. באוקטובר הוא הגיש תלונה נגד הבנק הגדול ביותר בסקנדינביה, נורדיאה השבדי, ששימש לדבריו כצינור להלבנת 409 מיליון דולר, שחלקם הגיעו מהכספים הגנובים שחשף עורך הדין מגניצקי.

גם קיטינג, המומחה לפשיעה פיננסית, מעלה תהיות לגבי מערכת הבנקאות הסקנדינבית. "רק בגלל שתפסו את דנסקה, זה לא אומר שלא היו פעילויות דומות בבנקים אחרים. כבר ברור שמדובר בבעיה מערכתית במדינות הבלטיות, וזה מעלה שאלות לגבי בעיה מערכתית בבנקים הסקנדינביים, שמעורבים שם מאוד", אומר קיטינג.

ואכן, הדו"ח של כוח המשימה הבינלאומי נגד הלבנת הון (FATF) על דנמרק, לא חסך מילים על "חוסר הבנת הסיכונים והטמעה לקויה של צעדים נגד הלבנת הון כמעט בכל חלק בסקטור הפיננסי". במאמר שפרסם על הדו"ח, קיטינג לא מתאפק ומצטט את המילים ששם וויליאם שייקספיר בפיו של הדני המפורסם ביותר, המלט: "גן מוזנח של עשבים שוטים. שולטים בו רק דברים גסים ורקובים" (תרגום לעברית: דורי פרנס). לפי בראודר, ייתכן ש"העובדה שהמדינות הללו בנו תדמית של רמות אמון וכנות גבוהות מקשה עליהם להטיל ספק במידת האמינות של חלק מתושביהן - גם כשהסימנים המחשידים ברורים".

מבחינת קיטינג, קצת החוט שחשפו הליקויים במערכת הבנקאית במדינות הבלטיות מוליך לתהיות על מערכת הבנקאות הסקנדינבית, ועשוי להוביל ליבשת כולה. "הלחץ על הבנקים צריך לבוא מהרגולטורים במדינות, אבל הם הזניחו את העניין. אם מדובר בעניין מערכתי לאיחוד האירופי, אפשר לצפות שהבנק המרכזי האירופי יתערב. אפשר לשאול מה היה קורה לכל אחד מהבנקים הללו אם היה נתון לפיקוח בארה"ב", הוא אומר.

בראודר מעלה טענות דומות. "כדי להבין את התפקיד של דנסקה בנק צריך להבין איך מלבינים כספים. למען האמת, אין דבר כזה כסף מולבן באמת בימינו. מה שמלביני כספים עושים הוא פשוט להעביר כסף דרך כל כך הרבה חשבונות, מדינות וגופים, שעד שהוא יוצא בצד השני נוצר כזה בלגן שאף אחד לא יכול ממש להרכיב את הפאזל.

העיקרון הבסיסי הוא שכדי להלבין כספים כמו שצריך, צריך הרבה בנקים. כלומר, דנסקה בנק הוא רק חוליה אחת בשרשרת ארוכה. למשל, מצאנו שהכסף הועבר מדנסקה לבנק נורדיאה, ומצאנו כסף שעבר ליוקיו בנק בליטא ול־FBME בקפריסין, טרסטד קומרס בנק בלטביה ו־ABLV בלטביה. אפשר לצפות שנגלה שעוד בנקים באירופה מעורבים בהלבנת הון שמגיע מרוסיה".

הניתוח הזה מוביל את בראודר להפנות ביקורת לממשלות עצמן. "לא רק שהרגולטורים לא פועלים כמו שצריך, בכמה ממדינות אירופה הם לא פועלים בכלל. בין אם מדובר ברשלנות מצידם ובין אם בשיתוף פעולה, הם לא ממלאים את תפקידם. יותר מכך, גם רשויות החוק לא מילאו את תפקידן. איש לא הועמד לדין, איש לא הוענש. עד שהרגולטורים יפקחו ועד שהתובעים יתבעו, לא נראה שיש השלכות להלבנת הון עבור משתתפיה, לפחות בהשוואה לרווחים העצומים שהפעילות משיאה".

אלא שמבחינת קיטינג, הבנקים לא היו צריכים לחכות לרגולטורים. הם היו צריכים לשמוע את קריאת ההשכמה הרבה קודם. ל"כלכליסט" הוא מסביר ש"הפחד בקרב הבנקים הגיע לשיא כש־HSBC הבריטי הואשם בארה"ב בהלבנת הון ב־2012. אבל דנסקה החלו לפעול רק ב־2015, וזה היה מאוד מאוחר. הם היו צריכים לבדוק הכל ב־2012. היו כבר חקירות נגד בנקים במדינות הבלטיות, אבל הם לא עשו דבר".

ביל בראודר: "זהו כסף דמים - והאנשים שמעורבים בהלבנת הון הם שותפים לרצח" צילום: בלומברג

דם על השלג

דנסקה בנק עומד כעת במרכזן של חקירות פליליות באסטוניה, דנמרק וארה"ב. יספר נילסן, המנכ"ל הזמני שמונה במקום בורגן שהתפטר, כבר הודיע שהבנק יערוך בדק בית מקיף. בדו"ח הרבעוני שפרסם הבנק בסוף אוקטובר הוא דיווח על ירידה של 42% ברווח לפני מס, שהגיע ל־3.59 מיליארד קרונות דניות (כ־480 מיליון יורו).

בין היתר, הבנק זקף את הירידה ברווח להחלטתו לתרום 1.5 מיליארד קרונות (כ־20 מיליון יורו) מההכנסות שהגיעו מהפעילות באסטוניה לעמותה עצמאית שנאבקת בהלבנת הון. בצל החקירות, מניות דנסקה ירדו ב־33% בחצי השנה האחרונה.

האיום הגדול ביותר על עתידו של דנסקה מגיע לא מאירופה, אלא מארה"ב. אף שהסבירות לא גבוהה, משרד האוצר האמריקאי עשוי להגדיר את דנסקה בנק כ"מוסד פיננסי מרכזי להלבנת כספים". מהלך כזה עלול להוביל לניתוקו של דנסקה בנק מהמערכת הפיננסית הבינלאומית – צעד שפירושו חיסולו של הבנק.

לחץ דומה מצד וושינגטון הוביל לפירוקו של הבנק השלישי בגודלו בלטביה, ABLV, בפברואר השנה. דירקטוריון הבנק החליט באותו חודש על פירוק מרצון, אחרי שמשרד האוצר האמריקאי הטיל עליו סנקציות בגלל מעורבות בסחר אסור עם צפון קוריאה והלבנת כספים.

בראודר הוא אחד התומכים בהפעלת הסנקציות גם נגד דנסקה בנק, והוא דרש זאת במכתב שהפנה למשרד האוצר האמריקאי. לפי המכתב, פעולה נחרצת נגד דנסקה לא רק תגן על האינטרסים של ארה"ב אלא "תשלח מסר לכל המוסדות הפיננסיים: להלבנת כספים של פקידים בכירים וארגוני פשע יש השלכות".

בסוף השיחה עם "כלכליסט", בראודר בוחר במילים חריפות ואישיות יותר, שמהדהדות את אותו המכתב. "הלבנת הון הוא לא פשע חסר קורבן", הוא אומר. "הון מולבן שיוצא מרוסיה קשור במקרים רבים לפשעים אלימים ונוראיים כמו רצח עורך הדין שלי, סרגיי מגניצקי. זהו כסף דמים - והאנשים שמעורבים בהלבנת הון הם שותפים לרצח".