ג'מייקה - המדינה המהירה בעולם

"ג'מייקה היא ארץ של ניגודים", כתב הסופר הג'מייקני קולין צ'אנר. "אף אחד לא ממהר לשום מקום, אבל היא מייצרת את האצנים המהירים בעולם. היא אחד המקומות האלימים בעולם - 900 רציחות מאז תחילת 2008 - אבל גם אחד מאתרי התיירות הפופולריים בעולם. האי הוא גן עדן, אבל רוב תושביו רוצים לברוח ממנו".

הניגודים הללו מגדירים את ג'מייקה ואת הג'מייקנים. "הרצון לברוח או להגר הוא חלק חשוב מהמנטליות הג'מייקנית, שעוזרת לאצנים של המדינה להפוך לטובים בעולם", אומר צ'אנר.

ג'מייקה, שבה פחות מ־3 מיליון תושבים, היא אימפריה בתחום הריצות המהירות. מאז רגע הבכורה שלה על מסלול האתלטיקה האולימפי ב־1948 זכתה המדינה בשבע מדליות זהב, 21 מדליות כסף ו־13 מדליות ארד באתלטיקה קלה - מלבד ארבע מדליות נוספות בבייג'ינג: שתי זהב ושתי כסף. ויש צפי לעוד מדליות בבייג'ינג, לרבות אחת מוזהבת של יוסיין בולט. במדליה זו יזכה, ככל הנראה, בגמר ה־200 מטר גברים שייערך הערב. אבל לא רק באולימפיאדות הג'מייקנים מציגים עליונות ספורטיבית. באליפויות העולם באתלטיקה נוהגת ג'מייקה לסיים בטבלת המדליות מעל מדינות גדולות ועשירות בהרבה, כגון בריטניה, סין, צרפת וברזיל.

יוסיין בולט. צפי לעוד מדליה צילום: איי פי

הג'מייקנים טובים כל כך עד שהם אפילו מייצאים אצנים - דונובן ביילי (קנדה), לינפורד כריסטי (בריטניה) ומרלין אוטי (סלובניה) גדלו בג'מייקה, וגם בן ג'ונסון (קנדה) המושמץ.

אז מה הקשר בין ההצלחה הג'מייקנית לתרבות ההגירה? "ההגירה היא חלק חשוב מהקיום הג'מייקני", הסביר צ'אנר ב"וול סטריט ג'ורנל", והוסיף: "ג'מייקנים היגרו לאורך השנים למרכז אמריקה, לניו יורק, לקנדה, לאנגליה, לכל מקום בעולם. איך זה קשור לריצה מהירה? ובכן, זה קשור מאוד.

הג'מייקנים אוהבים לרוץ, אפשר לראות את זה בריצות מאולתרות של מאות ילדים בני 12 אחרי שסיימו את הלימודים בבית הספר, כמו עדר של אנטילופות. זה קשור ברעיון של הבריחה. הג'מייקנים הם צאצאים של עבדים מגאנה ומניגריה, וכפי שהם שילבו את השפות של שבט יורובה ושבט אקאן באנגלית שלהם כדי ליצור שפה משלהם, בריצה הג'מייקנים מזהים את השפה הגופנית שלהם. לרוץ זה לברוח, לרוץ זה להיות חופשי, לרוץ זה אקט של התנגדות".

דווקא נשארים

אפילו הגיבורים המיתולוגיים של ג'מייקה היו אנשים שברחו. "המארונס" היו צאצאי עבדים שברחו מהחוות שהעבידו אותם, התמקמו בהרים והקימו קבוצות לוחמים שנלחמו בבריטים בין 1655 ל־1796 עד שקיבלו סוג של אוטונומיה.

בעבר ג'מייקנים צעירים רצו להפוך לאתלטים גם כי הם ידעו שבזכות היכולות הפיזיות שלהם הם יוכלו לברוח מהאי. הם ידעו שאם הם ירוצו מספיק מהר הם יצליחו להשיג מלגה לאוניברסיטה אמריקאית ולהרוויח בכך משהו חשוב יותר ממדליה אולימפית - תעודה או מקצוע. האצנים הגדולים בהיסטוריה של ג'מייקה למדו בבתי ספר אמריקאיים.

אבל בשנים האחרונות החליטו הג'מייקנים להישאר באי. יוסיין בולט ואסאפה פאוול דחו הצעות למלגה מקולג'ים אמריקאיים ובחרו ללמוד בטכניון הממוקם בקינגסטון שבג'מייקה (UTECH). המוסד קיבל את עזרתו של אצן העבר דניס ג'ונסון, שהחליט לרכז את כל הכוחות והכספים (בעיקר של חברות מסחריות) בהפיכת המוסד הזה לגוף המוביל באימוני ריצה. אין בו מתקנים רבים ברמה גבוהה - חדר המשקולות אינו ממוזג ויש רק מסלול ריצה אחד - אבל יש בו מאמנים בעלי ניסיון רב, כגון גלן מילן וסטיבן פרנסיס. בטכניון מייצרים את האצנים והאצניות הטובים בעולם.

לפי צ'אנר, "יש משהו גואל מאוד במוסד הזה. הוא מצביע על האפשרויות שיש לג'מייקה כדי להתמודד עם העולם בהרבה תחומים. המדינה רק צריכה לחשוב על הרוח של האצנים שלה ולמכור אותה".

בינתיים ג'מייקה היא מדינה במשבר. מלבד אלימות גוברת היא אחת המדינות בעלות החוב הגדול ביותר לבנק העולמי, אבל לפי צ'אנר, "הג'מייקנים הפכו את ההישרדות לסוג של אמנות. מבחינתם הישרדות היא חגיגה".

אצן הרגאיי

מי שגרם להכי הרבה חגיגות בקינגסטון בימים האחרונים הוא יוסיין בולט. ההצלחה שלו בבייג'ינג והחגיגות האקסטרווגנטיות שלו הופכת אותו לגיבור ענקי באי. "אצן הרגאיי" מכנים את בולט, שאוהב בטטות ואביו משוכנע שהן מה שנותן לו את הכוח. "הוא מגלם את האופי הג'מייקני בשלמות", אומר צ'אנר. גם שלי אן פרייז'ר ציינה בפני כתבים שהיא זכתה ב־100 מטר נשים בזכות "אפקט בולט המשוגע".

בג'מייקה מקווים שהאפקט יעזור גם במירוצי השליחים, כדי שהיא תהפוך באופן רשמי למדינה המהירה בעולם.

נראה שגם לישראל יש מה ללמוד מג'מייקה - לרכז את הכוחות ואת הכסף בענפים שיש לישראלים יתרון יחסי בהם (גם כן חתיכת אתגר למצוא). רק כך נוכל לסיים כל אולימפיאדה עם מדליה.