התשובה ההולנדית למשבר החוב: מעבדה לחדשנות

להולנדים ברור שגם פיתוח כבישים סולאריים והפקת חומרי מזון מאצות משחקים תפקיד משמעותי במאבק במשבר החובות. עם כל הכבוד למפגשי הפסגה התכופים של מנהיגי האיחוד האירופי ולמדיניות הצנע והקיצוצים שגזרה על עצמה היבשת, המציאות מלמדת שהתאוששות כלכלית לא תגיע אך ורק מהחלטות שמתקבלות ברמת המאקרו.

אמנם הולנד היא אחת הכלכלות היציבות באירופה, אך היא ספגה פגיעה לא קטנה במשבר, וזו גרמה לעלייה חדה באבטלה ולהאטת הצמיחה בה וגם הפילה את הממשלה לפני חצי שנה.

מקור של מחקר וידע

אף שההולנדים החליטו לקצץ בתחומים רבים, הם בחרו להגדיל את ההשקעה בחדשנות וביזמות מתוך הבנה שבייחוד בתקופות כאלה השקעה בכישורים האנושיים ובפיתוחים טכנולוגיים יכולה לשמש קטר צמיחה רציני.

דוגמה מובהקת לגישה ההולנדית של דרבון הצמיחה, החדשנות והפרגמטיות אפשר לראות בפעילות של ארגון המחקר היישומי TNO) Netherlands Organisation for Applied Scientific Research). "הידוק החגורה דווקא מאלץ אותנו להיות פעילים ויצירתיים יותר כדי לגשר על הפער", אומר חירט־יאן הירנס (49), מנהל הפיתוח העסקי של TNO, בראיון ל"כלכליסט", "אנשים הם יצורים עצלים בבסיסם, אבל אם מופעל עליהם לחץ הם מצליחים להפיק יותר רעיונות".

TNO הוא ארגון מסוג שלא קיים בישראל. "אנחנו משמשים מקור של מחקר וידע לחברות שאין להן גישה למומחה ולא יכולות להרשות לעצמן לערוך מחקר עצמאי", אומר הירנס, שביקר בישראל בחודש שעבר לרגל כנס כלכלי שקיימו שגרירות הולנד והלשכה למסחר. הרעיון מאחורי החברה, שפועלת באופן עצמאי וללא מטרות רווח, הוא לחבר בין האקדמיה, התעשייה והממשלה לצורך פרויקטים משותפים שמגבירים את התחרותיות ומשרתים את האינטרס הציבורי. "בישראל", הוא אומר, "השיטה מבוססת בעיקר על תהליך של מכרזים".

חירט־יאן הירנס: "בטכנולוגיית רדאר, שפותחה כדי לאתר טילים נמוכי מטרה, אפשר להשתמש לאיתור דליפות נפט. המידע הזה עומד לרשות התעשייה כולה" צילום: אריאלבשור

מלבד שיתוף פעולה עם חברות שפונות אליה TNO מזהה סוגיות חשובות והזדמנויות עסקיות ויוזמת תוכניות להוצאתן לפועל. "אנחנו מזמינים את אנשי התעשייה לחבור לפרויקטים ודואגים שהתעשייה והממשלה ישתתפו במימון. יש חברות שפונות אלינו בהצעות לפרויקטים ומבקשות פתרונות שהן לא יכולות ליצור בעצמן".

כך למשל, TNO מעורבת בפרויקט כבישים סולאריים, שבמסגרתו מניחים שכבה עבה של תאים סולאריים מסיליקון על הכבישים ועליה שכבה עבה של זכוכית. פוטנציאל הפקת האנרגיה של הפאנלים האלה הוא 50 קילו־ואט למ"ר בשנה, חשמל שניתן להשתמש בו לתאורת רחוב, לרמזורים ולמשקי בית.

איך התפתח פרויקט כזה?

"זיהינו את הפוטנציאל בשימוש בכבישים כמשטחים להפקת אנרגיה. בדקנו עם יצרן פאנלים סולאריים אם זה אפשרי, הבאנו ידע מחקרי משל עצמנו, יזמנו הצעה וניסינו לעניין בה כמה שיותר גורמים. הצלחנו להשיג את תמיכת הממשל המקומי באחת הערים, הוא אפשר לנו לקיים את הפיילוט ויצאנו לדרך. בפרויקטים האלה כל אחד משלם את חלקו".

איך מתחלק המימון?

"הסובסידיות הן לרוב עד 45%. חלק הארי מגיע מהתעשייה. ככלל TNO ממומנת באופן חלקי בידי הממשלה (25% מהמחזור), שאר התקציב מגיע מעסקאות B2B בין חברות מקומיות או עם חברות בינלאומיות, ויתרת התקציב מקורה במשרד ההגנה, שעמו יש לנו שיתוף פעולה נרחב".

לצמצם פליטת גזים רעילים

TNO מעורבת גם בפיתוח טכנולוגיה שמטרתה להקטין את הציוד שמשתמשת בו תעשיית הכימיקלים הגדולה של הולנד כדי לייעל את התהליך ולצמצם את פליטת הגזים הרעילים. "מדובר בתהליך רחב הדורש השקעות גדולות ששום חברה לא תיכנס אליהן לבדה", אומר הירנס.

"בפרויקט כזה התפקידים שלנו הם אינטגרציה, הקמה וגיבוש. לפעמים הערך המוסף שלנו הוא פחות במחקר ויותר באינטגרציה. עם זאת, היכולת שלנו לאחד הכל יכולה לחולל שינוי משמעותי". הירנס מספר שבהולנד הבינו עוד בשנות העשרים של המאה הקודמת שחלק גדול מהכלכלה מבוסס על חברות קטנות, בינוניות או משפחתיות, שחשוב לחזקן. "גם החברות האלה זקוקות למומחה ברמה גבוהה", אומר הירנס.

"הבעיה היא שלפרופסורים ולמדענים באוניברסיטאות אין אותם דרייב ומוטיבציה שיש בתעשייה, והם גם לא מדברים באותה השפה שמדברים היזמים, שבאים 'מלמטה' וזקוקים למומחיות הזאת כדי לשפר את המוצרים. הממשלה הבינה שרק אם המחקרים האלה יוצאו מהאוניברסיטאות, אפשר יהיה לבנות את הכישורים הדרושים כדי לפתח את המומחיות".

ריכוז של 4,500 אנשי מחקר ושל כמויות ידע אדירות בארגון אחד מאפשר מעבר של מומחיות בין התעשיות השונות, שלרוב אינו מתרחש בהיעדר גורם מתווך. מעבר הידע הזה יכול ליצור פתרונות בטווחי זמן קצרים הרבה יותר.

"כשמתכננים כלי רכב חמושים, למשל, צוברים ידע על פיצוצים, על גלי הדף וכן הלאה. אפשר להשתמש בידע הזה כדי לפתח פלטפורמת ייצור חסינה יותר בפני פיצוצים, שאפשר להשתמש בה גם בתעשיית הכימיקלים או בתעשיית הגז והנפט. בטכנולוגיית רדאר, שפותחה במקור כדי לאתר טילים נמוכי מטרה, ניתן להשתמש לאיתור דליפות נפט, כי מדובר למעשה באותם אלגוריתמים. המידע הזה עומד לרשות התעשייה כולה, אמנם לא בחינם, אבל יש לה גישה אליו".

איך אפשר לפתח פרויקטים ארוכי טווח במציאות כלכלית ופוליטית משתנה?

"הכלכלה ההולנדית נשענה בעיקר על יצוא, בעיקר למדינות אירופה, אך הוא הצטמצם משמעותית מאז המשבר. בתקופה כזאת הצורך בחדשנות בולט הרבה יותר, לכן שתי הממשלות האחרונות מנהיגות את מדיניות ה־Top Sectors. במסגרת המדיניות הזאת זוהו תשעה תחומי מפתח כמו אנרגיה, כימיקלים והייטק, והממשלה מעניקה להם תמיכה חזקה. לכן גם אם התקציב הישיר שלנו מקוצץ, התעשיות שאיתן אנחנו עובדים מקבלות תמריצים".

"בספטמבר האחרון התחלפה הממשלה (אחרי שהקודמת קרסה על רקע המשבר - מ"פ), אך היא ממשיכה במרץ במדיניות ה־Top Sector. כך למעשה המצב הבסיסי קבוע וידוע לכולם. בתעשיית ה־R&D זה חשוב במיוחד, כי לפעמים יכול לחלוף עשור משלב הרעיון עד לשלב המוצר".

למעשה, הפרלמנט ההולנדי הציג ב־2012 תוכנית שמתעתדת להפוך את המדינה לאחת מחמש כלכלות הידע הגדולות בעולם עד 2020, בעיקר באמצעות הגדלת ההשקעות במחקר ובחדשנות.

מדינה קטנה בין גדולות

הירנס סבור שבדומה לישראל הנטייה ההולנדית לחדשנות נובעת מהיותה מדינה קטנה בין שכנות גדולות. "כשאתה נולד במדינה קטנה אתה מסגל מנהגים מסוימים. אתה חייב לדעת לתקשר עם מדינות, לסחור עמן ולמצוא דרכים

מתוחכמות להתגבר על אתגרים גדולים. כבר בתחילת הדרך היינו חייבים לבנות סכרים, תחנות רוח וכן הלאה. אלה היו הפיתוחים הטכנולוגיים החדשניים של התקופה ההיא".

ואולם, בעיניו המפתח ליכולת של ההולנדים לנצל את המשאבים הטבעיים ולהטמיע פרויקטים ציבוריים גדולים הוא כישורי שיתוף פעולה. "תחזוק הפרויקטים של הסכרים ושל תחנות הרוח דרש תקשורת בין המחוזות השונים. דיונים ומשאים ומתנים הם צד חזק של ההולנדים. כשיש הסכמה בין כל הצדדים אפשר להמשיך. כך אנחנו נוהגים היום גם במסחר עם מדינות וגם בשיתוף פעולה בין התעשיות". אולי גם בתחום זה יש לישראל לקח מעניין להפיק.