דעה: האם אנו דוחקים חייבים לעבור על החוק?

כשהייתי ילדה ראיתי את הסרט "רצח ממדרגה ראשונה". הסרט מתאר סיפור אמיתי שהתרחש בשנות ה-40 בארצות הברית ובו ילד יתום ממשפחה ענייה, גנב 5 דולר ממכולת בכדי לאפשר לו ולאחותו לאכול. כיוון שהמכולת הייתה גם סניף דואר, הוא הואשם לדין בבית משפט פדרלי ומצא עצמו בכלא אלקטרז ושם אף סיים את חייו לאחר שהתאבד.

הסרט הותיר בי רושם עז כל כך עד שגמלה בליבי ההחלטה כי כשאגדל אהיה עורכת דין, וזאת כדי להשפיע ולו במעט על מצבם של אותם אנשים שקופים אשר נסיבות חייהם הובילו אותם לסיטואציות קשות ובלתי אפשריות.

רבות דובר על הקשר בין עוני ופשיעה. במסגרת עבודתי, אני נחשפת לא אחת למצבים קשים אלו כשלמשרדי מגיעים מדי יום חייבים שהשתכרותם המועטה (אשר גם היא מעוקלת) מובילה אותם לעבוד בשחור. כך לדוגמא לקוח במשרדי שקיבל עיקול משכורת ולו 8 ילדים. הוא משתכר  6,000 שקלים בחודש המעוקלים גם הם. אף שחלק מהמשכורת מוגן, מצב עניינים זה אינו מאפשר לו לקיים את עצמו ואת משפחתו (דבר אותו הוא כמובן מתקשה לבצע גם עם משכורתו המלאה).

לשרוד בכל מחיר

חשוב להבין כי בנסיבות מסוימות הרצון לשרוד יכול להוביל לצעדים קיצוניים ונואשים ומשם הדרך לחיי פשע קצרה מאוד ולצערי, אני מוצאת קשר הדוק בין חדלות הפירעון למשפט הפלילי.

בנסיבות מסוימות הרצון לשרוד יכול להוביל לצעדים קיצוניים ונואשים צילום: bigstock

גם האזרחים המסתבכים בפלילים והחייבים נמנים על "האנשים השקופים" שהחברה לא ערה למצוקתם. אני לא מכירה אב לשמונה ילדים שקם בוקר אחד ופשוט מחליט להיות עבריין. הבחירה, ככל שהייתה כזו, נובעת מתוך קושי ומצוקה אמיתית וקיומית.

חשוב להבין כי מצב בלתי אפשרי זה, בו מוצאים עצמם חייבים, הוא כמעט בלתי נמנע בשל העובדה כי הם יוצאים לעבוד אולם המשכורת ברובה מעוקלת. לפי חוק הגנת השכר ישנם אמנם סכומים מסוימים הפטורים מעיקול, אולם סכומים אלה פעוטים ומזכירים במידה רבה את קצבאות הביטוח הלאומי.

להאמין שמשפחה שלמה יכולה להתקיים מכמה אלפי שקלים בחודש (הנעים לרוב בין 2,000-3,000 שקלים) זוהי מחשבה נאיבית במקרה הטוב וצינית במקרה הרע. לכן, חייבים ואזרחים נורמטיבים מתפתים לעיתים לבחור בדרכים מהירות לעשיית כסף קל אשר רובן אינן חוקיות.

לסיכום, כמובן שאיני מצדיקה עבירה על החוק, אולם חשוב לבחון היטב מהי האחריות המוטלת עלינו כחברה ואולי להבין כי במקרים מסוימים יהיה נכון להשקיע בשיקום החייב/העבריין כחלק מהענישה ולא לדחוק אותו לפינות חשוכות, שהרי במקומות בהם יש עוני הפשיעה משגשגת.