הוועידה הלאומית
מי מרכז היקום, השמש והירח והכוכבים גם יחד ואין בלתו?
הכל סובב סביבו וכל השאלות הלאומיות מודחקות ומצטמקות לוויכוחים אינפנטיליים מי בעד ביבי ומי נגד. מו"ל כלכליסט מציע להיגמל מההתמכרות לביביזם. דברים בוועידה הכלכלית הלאומית 2017
הוא מרכז היקום שלנו, הוא השמש והירח והכוכבים גם יחד, הוא ואין בלתו. מדינת ישראל לקתה בהתמכרות קשה לביביזם. מבוקר עד לילה בנימין נתניהו מככב בכל כלי התקשורת, מטריף ומטריל את הרשתות החברתיות, מלהיט את הכיכרות. מעריציו ומתנגדיו כאחד מדברים עליו בלי הרף, עד שנדמה שהכול סובב סביבו. וכל השיח הציבורי מצטמק לאיזה ויכוח אינפנטילי ובינארי של 'בעד או נגד' – מי בעד ביבי ומי נגד. מי מאמין שביבי הוא מלך ישראל לנצח נצחים ומי שמאלן-מניאק או סתם דרוקר.
ובינתיים, עד להודעה חדשה או עד שיבוא המשיח, אומה שלמה מדחיקה בעקשנות ובנחישות את השאלות המהותיות ביותר לעתידה:
למשל, מהם הגבולות של המדינה שאין לה גבול ברור מוסכם כבר 69 שנים. למשל, מהם עקרונות היסוד של הדמוקרטיה בישראל שעליהם יתפשרו חילונים ודתיים, ימין ושמאל, ביחד ככל האפשר, אם זה בכלל אפשר. למשל, מהי התשתית הנכונה לכלכלה, אילו ערכים של צדק חברתי אפשר לקבע בספר החוקים, מהי ליבת החינוך וההשכלה החיונית לעתידנו.
אלה לא שאלות תאורטיות לדיון אקדמי. כל שאלה כזו חייבת למצוא את ביטוייה המעשיים בחקיקה ובפסיקה, ברגולציה ובחיי היום יום, בהייטק ובפריפריה, בבתי הספר ובמוסדות התרבות. אבל מי בכלל מגיע לשאלות האלה? מי מתכנן את העשור הבא? מי בכלל יכול לחשוב על כל אלה ברעש הגובר של הביביזם.
הסם החזק ביותר בעורקי האומה הוא ביבי-לייב. כשראש הממשלה עולה מזיע ונסער לתקוף בשידור חי את מני נפתלי האם אפשר שלא להיצמד למסך? מי שאוהב את ביבי נדבק למסך ומי שמתעב את ביבי נדבק למסך. מעריציו מוחאים כפים, מתנגדיו לא יכולים להסיט את העיניים כמו בסרטוני בלהות של אסונות טבע.
נתניהו. הסם החזק ביותר בעורקי האומה הוא ביבי-לייב צילום: איי אף פי
התאווה לעוד ועוד סופות ביבי חזקה יותר מההוריקן הארווי שהציף את טקסס. תנו עוד ויכוח צעקני וגס בתכניות הבוקר, תנו עוד קללות ברשת, תנו עוד מגאפונים בפתח תקווה, תנו עוד ועוד שעות של פחמימות ריקות בערוצים המרכזיים לשאלה הגורלית למה הוא שוב התראיין למהנהן כלשהו בשולי הממיר.
כל הפוליטיקה הישראלית נדבקה בפסיכוזה. כל עסקן וכל טרדן רוצה להיות ביבי – כי מהם הציוצים החפוזים-מדי של השר לביטחון פנים אם לא כמיהה להיות ביבי קטן. ומהן ההתפרעויות שלוחות הרסן של שרת התרבות אם לא דחף עז ויוקד לרצות את ביבי, למצוא חן, ללקט פירור משאריותיו. ומהן הצווחות המתלהמות של אחמד טיבי וחנין זועבי נגד ביבי אם לא פנטזיה פתטית לפיה אם רק יוחלף ראש הממשלה, מייד תקום כאן מדינה פלסטינית לתפארת והמזרח התיכון כולו ישגשג ויפרח כתמר במדבר.
לכן, ערב ראש השנה תשע"ח, אני מבקש להציע: בואו נקבל בהשלמה את הרעיון שגם בתשע"ח בנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה. אם לשפוט לפי קצב הצב של מנדלבליט עד כה – לא יהיה כתב אישום בקרוב, ושותפיו של נתניהו לא ימהרו להתאבד ולפרק את הקואליציה. לכן, המעט שאנחנו יכולים לעשות זה לנסות לחלץ את עצמנו מההתמכרות, מהפסיכוזה הלאומית, מהדיבוק, ולהתחיל לעשות דברים מועילים יותר.
אלה תקוותי הצנועות לשנה החדשה: כל אחד יטפח את הערוגה שלו כמיטב יכולתו, למרות התחושה שאין מה לעשות כי הכול ביבי. שרים ינסו לקדם באמת את הנושאים שהם מופקדים עליהם. עובדי הציבור יעבדו בשביל הציבור, כל אחד בערוגה שלו, ושומרי הסף ישמרו על כל הגינה. וכמובן, מנהלי החברות והיזמים, המחנכים והפועלים, החקלאים והאמנים - אם כל אחד יניח בצד את השאלה מיהו ראש הממשלה ויעשה כמיטב יכולתו בערוגה שלו, אולי הנס הישראלי ישרוד את ההתקף הלאומי ויתחיל לצמוח מחדש.
