נקמת המרובעים

נראה שבפני העובדים ברמת החי"ל בתל אביב פרוש שפע של אפשרויות קולינריות, אך למעשה המבחר העומד בפני מי שתקציבו מוגבל אינו גדול, ועובדי המתחם סובלים משעמום קולינרי מתמיד. אף שיש ברמת החי"ל מסעדות המגישות גם פיצה, הרי שלוי'ס פיצה, הדיירת החדשה, שהתמקמה בפינה צדדית במגדלי זיו, היא סנונית ראשונה באזור לגל פיצריות הבוטיק השוטף את תל אביב בשנה האחרונה.

הפיצות של לוי'ס פיצה. הבצק טוב, התוספות יצירתיות וגם התיבול נכון צילום: אלה סברדלוב קרן

היא מתהדרת בבצק שנעשה על פי מתכון מיוחד ושהכנתו נמשכת שלושה ימים, בתוספות טריות ובאווירה ביתית. ולא פחות חשוב לחלק מהסועדים - היא מציעה גם תעודת כשרות, עוד ציפור נדירה במסעדות האזור, אם לא מביאים בחשבון את השיפודיות ואת מסעדות האוכל הביתי.

העסקית של לוי'ס פיצה מציעה שני ריבועי פיצה (כן, גם כאן, בדומה לאלו של טוני וספה), שתייה קלה וסלט או מרק, במחיר צנוע יחסית - 36 שקל. בדומה לפיצריות אחרות שקמו לאחרונה, גם כאן הפיצה מחכה על הדלפק ונשלחת לחימום קצר בתנור בעת ההזמנה, מה שמחייב הקפדה מיוחדת על טיב הבצק, כדי לא לקבל תוצאה יבשושית.

עובדי הדלפק החביבים מאוד, שהתנדבו להכין לנו פיצה עם ארטישוק ירושלמי שבדיוק נגמרה, העמיסו את המגשים שלנו ואנחנו ניגשנו לאחד השולחנות.

מרק מינסטרונה צמחוני היה דליל ומאכזב, וגם הסלט שהוגש בכלי פלסטיק חד־פעמי אכזב - אף שהירקות היו טריים, רוטב הויניגרט עם סילאן היה מתוק מדי, וגבינת הפטה סבלה מטעם לוואי סבוני.

למרבה השמחה, הפיצות היו טובות יותר. ריבוע של פיצת בטטה ופקורינו עם אגוזי קשיו היה חביב מאוד, וכך גם פיצת הזוקיני. אפילו ריבוע של פיצת מוצרלה ועגבניות שהוכנה מקמח מלא היה מוצלח, והמצטיינת היתה פיצת הארטישוק הירושלמי, שהיתה פריכה וטעימה מאוד. הבצק של לוי'ס פיצה טוב, אבל לא מצליח לסחוב עליו את מעמסת ההמתנה על הדלפק והחימום מחדש. התוצאה היא בצק כבד מדי, שפוגם בפיצה, למרות התוספות היצירתיות וההשקעה בתיבול הנבון.

לוי'ס פיצה היא אופציה נעימה ומומלצת לארוחת צהריים עסקית באזור, אך כדאי להקפיד להגיע בשעות העומס, שבהן המגשים יוצאים מהתנור ואפשר ליהנות מהפיצה סמוך למועד האפייה, או לסמוך על חביבותם של עובדי המקום, שיכינו פיצה טרייה לכל דורש.