בין כרמים ושדות

מסעדת כרמים, השוכנת בכניסה למושב סגולה, נחשבת בעיני רבים מתושבי הדרום לגאוות האזור. היא עדיין נישאת על גלי התהילה שלה זכה השף שלה, סהר רפאל, בתוכנית הריאליטי "המטבח", ששודרה לפני כשלוש שנים. המסעדה גם מתהדרת בחלל נעים הצופה למשתלה, שבה מגדלים חלק מחומרי הגלם המשמשים את המטבח, ובשירות ידידותי ונעים.

העסקית הקיצית של כרמים מציעה מנה ראשונה, מנה עיקרית ושתייה בשלושה מסלולי מחיר, הנקבעים לפי מחיר העיקרית: עסקית לוטוס תמורת 55 שקל, עסקית ערבה ב־65 שקל ועסקית בשמת ב־75 שקל.

מסעדת כרמים צילום: צפריר אביוב

כשהגענו המתה המסעדה סועדים - משפחות, חיילים וגם אנשי עסקים מעונבים - אבל בזכות החלל המרווח (שאפשרי כנראה רק במסעדות הנמצאות מחוץ לגוש דן) ההמולה לא הפריעה. אך למרות מצב הרוח הנינוח שמשרה המקום, המנות הראשונות עוררו דאגה. כבד קצוץ עם ריבת עגבניות שרי תובל בכמון שהגיע מסיפור אחר, והוגש עם צנימי בריוש לחים ולא אטרקטיביים בעליל. הגרבדלקס, פרוסות סלמון בכבישה ביתית, היה עייף ובעל טעמים גסים מדי.

רביולי כגולת כותרת

לא אופטימיים במיוחד המשכנו למנות העיקריות. מעסקית לוטוס בחרנו במנה פשוטה יחסית - רביולי קרם בטטה ברוטב שמנת, טימין ובזיליקום, שהיתה חביבה. זו בדיוק המנה שהייתם בוחרים עבור סועד צמחוני לא בררן במיוחד או עבור ילדים המעוניינים במנה פשוטה, אבל היא לא התחברה בשום מובן למושג "מסעדת שף".

אבל אחרי שטעמנו את העיקרית הנוספת הבנו שמנת הרביולי תישאר, ככל הנראה, גולת הכותרת של הארוחה, שכן גריל הבשרים מעסקית בשמת היקרה ביותר כבר התגלה כפלופ של ממש. המנה כללה מדליון חיוור של פילה בקר, שיובש יתר על המידה, קבב עיראקי חסר טעם ושרוף וכמה נתחי פרגית שדווקא לא נצלו מספיק והיו צמיגיים.

ייתכן שבשלב הזה היינו אמורים להבין את הרמז ולסיים את הארוחה בספל אספרסו, אך התעקשנו לנסות לחתום את הארוחה עם טעם טוב בפה. אבל גם עוגת שוקולד לבן בציפוי גנאש שוקולד (22 שקל לסועדי העסקית) הכזיבה, שכן היתה יבשושית וסתמית ולא עשתה את העבודה.

מסעדת כרמים אולי אוחזת בשף מתוקשר ומציגה תפריט שמראה, על הנייר, כאילו היא מציעה אופציה מתוכחמת יותר מהמצאי בסביבתה. בעינינו עדיף לסעוד באחת ממסעדות הפועלים הטובות באזור, ולא להתפתות למסעדה שאולי נראית כמו מסעדת שף, אבל בפועל אינה עומדת בסטנדרט הקולינרי המצופה מהז'אנר.