איזה ריח יש לרמברנט?

דני קרוון

אמן יליד תל אביב, בן 81. חתן פרס ישראל 1977 וחתן פרס קיסר יפן 1998. למד בבצלאל, בפירנצה ובפריז. ממקימי קיבוץ הראל. עבודותיו בפיסול סביבתי מוצגות ברחבי העולם, וכעת הוא מחלק את זמנו בין תל אביב, פירנצה ופריז. חתום בין השאר על אנדרטת חטיבת הנגב בסמוך לבאר שבע, "כיכר לבנה" בתל אביב, "מעברים" — מחווה לוולטר בנימין בספרד, כיכר הסובלנות לזכר יצחק רבין במרכז אונסקו בפריז, "הדרך לגן הנסתר" בסאפורו, יפן ויצירות נוספות רבות ברחבי העולם. בימים אלה מלווה את סיום העבודות ב"כיכר התרבות" שתכנן בתל אביב.

דני קרוון צילום: תמר קרוון

גיל 7: תל אביב הקטנה

עכברים ושושנים

אבי אברהם היה גנן בעיריית תל אביב. לצד ביתנו ברחוב צבי שפירא היתה גינת ירק ששתל. הייתי עוזר לו לנכש עשבים ומקבל כמה גרושים כדי לקנות פלאפל וגזוז. בגינה צמחה גם שושנה מיוחדת שטיפסה על קיר הבית. הניחוח המשכר שלה התערבב עם ריחם החזק של העכברים הלבנים שגידלתי, יחד עם יונים, צבים, לטאות וחתולים.

שושנים צילום: shutterstock

גיל 10: איקליפטוס

על שפת ים כנרת

כשאבא ואמא עלו לארץ בשנות העשרים, הם הגיעו לביתניה ושתלו עצי איקליפטוס אצל הברון. הם גרו באוהלים על שפת הכנרת, ואחר כך בנו שם צריף שמאוחר יותר הפך לבית כנסת. כעבור שנים הם לקחו את אחותי נעמי ואותי לביקורים שם, כשהאיקליפטוסים כבר הפכו לעצים גדולים. עד היום שירה של נעמי שמר הוא השיר שלי, עם הריח של האיקליפטוסים שאבא ואמא שתלו.

אקליפטוס צילום: shutterstock

באקדמיה של סטימצקי

התחלתי ללמוד ציור בגיל 13 אצל אהרון אבני. בגיל 15 נכנסתי לסטודיו של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי ברחוב יהושע בן נון. זה היה חדר קטן שהיה בעצם האקדמיה הגבוהה לאמנות בארץ. למדו שם איצ'ה ממבוש, לאה ניקל, אביבה מרגלית ועוד ציירים רבים. כולם היו ידידים, ודן קידר, יורם קניוק ואני היינו הילדים של הסטודיו. זאת היתה תקופה חשובה בחיי, שלוותה בריחות החריפים של צבעי שמן, טרפנטין ושמן פשתן.

הפלטה אצל סטימצקי צילום: shutetstock

זיכרונות אהבה מפירנצה

כשהגעתי ללמוד פרסקו באקדמיה לאמנויות יפות בפירנצה, נתקלתי בפעם הראשונה בספגטי. בארץ אכלנו אטריות במרק, או מקסימום עם גבינה וסוכר. בפירנצה פתאום היה המטבח האיטלקי הריחני, והספגטי עם מיני רטבים וריחות שונים — ריחות של עגבניות טריות שמתבשלות בבצל ובשר בקר קצוץ דק דק.

פסטה בפירנצה צילום: shutetstock

להריח ציורים

אחרי שסיימתי את שנות הלימודים, נסעתי עם אחותי ועם חוה רעייתי לטיול גדול באירופה. כשהגענו לאמסטרדם ביקרנו במוזיאון. השתוקקתי לחוש את התמונה ואת חספוס הצבע, אבל הרי אסור לגעת בציורים, אז במקום לגחון ולגעת גחנתי ורחרחתי את הציורים של ואן גוך ורמברנדט, כדי לנסות לגלות באיזו לכה ובאיזה צבע השתמשו, ואם יש או אין לכת דמר - לדמר יש ריח של שרף מעצי אורן מעורב בטרפנטין. הניסיונות האלה לא זכו להצלחה מיוחדת.

ציור של רמברנט צילום: shutterstock

גיל 58: שום קוריאני

מלון בריח שום

לקוריאה הגעתי כשהוזמנתי ליצור פסל בגן הפסלים האולימפי בסיאול ב־1988. בתוך התרבות המוזרה פגשתי שם משהו שזכור לי מנעוריי: ריח השום החריף שאבא שלי אהב מאוד לאכול. גם בקוריאה אוהבים מאוד שום. בישיבות שהשתתפתי בהן היו מגישים צלוחיות עם שיני שום כמו שאצלנו מגישים פיצוחים. מדי פעם המשתתפים, כולל נשיא האולימפיאדה, משהקים בריח שום, והישיבה נמשכת כרגיל. הכל שם נושא ריח של שום, אפילו המכוניות ובתי המלון.

בקוריאה אוהבים מאד שום צילום: shutterstock