האף: תאנים של שלום ולימונים של זיכרון
רימה אולבֵרה, השפית והבעלים של מסעדת אואזיס, מספרת על הריחות שמגדירים אותה
בשמים
לבד עם אבא
כשהייתי בת תשע אבי לקח אותי למסע בן עשרה ימים בהרים. זה היה באביב, וההרים היו מלאים בפריחה. כשחזרתי, ידעתי שאני רוצה להכין לבד בשמים. היום אני מכינה בשמים בעצמי, מבקבוקוני תמציות שאני מזמינה מכל העולם.
בשמים צילום: עמית שעל
לימונים
המלון של סבתא
סבתי מרג'י לימדה אותי על טעם טוב באוכל, בתרבות ובדברים הטובים שבחיים. ליד המלון שלה בעיירה כרמל בקליפורניה עמד עץ של לימוני Meyer, זן לימונים עסיסי עם ניחוח נפלא. כשבאתי לארץ חששתי שלא אמצא כאן כאלה, אז כבשתי עשרה ק"ג לימונים ושלחתי אותם לארץ.
Eau de Figuier
פיוס עם אמא
אחרי שהוריי התגרשו גרתי עם אמא, אבל היחסים בינינו היו מסובכים ובגיל 16 עזבתי את הבית. חצי שנה אחר כך באתי לבקר, ישבנו מתחת לעץ תאנה בחצר, אכלנו תאנים ודיברנו. היה נהדר. מאז, בכל פעם שאני נתקלת בבושם בריח תאנים אני קונה לה אותו.
אקונומיקה
ריח של עבודה
זה הריח הראשון שמריחים כשנכנסים לעבוד במטבח מקצועי. אצלי זה קרה בגיל 14, כשהתחלתי לעבוד במקביל ללימודים בתיכון. בהתחלה נרתעתי מהריח הזה, היום הוא נותן לי תחושה שהמטבח מוכן לעבודה. אף על פי שכבר יש חומרים חדישים יותר, אני מכורה לריח של אקונומיקה.
אקונומיקה
עלי שיסו
טעם של שום דבר אחר
כשסיימתי תיכון עבדתי במסעדה בסן פרנסיסקו. ערב אחד הגיעו אורחים מיפן, והבעלים הכין להם סשימי ילוטייל עם שיסו (Shiso) — עלים ממשפחת המנטה, שמקבלים טעם מיוחד כשהם באים במגע עם חלבון, כמו בשר דג. כשטעמתי את המנה נדהמתי. זה היה טעם חדש לגמרי בשבילי. מרוב התרגשות התחלתי לצחוק.
בשר
לטרוף בידיים
במסעדת אנריקו'ס המיתולוגית בסן פרנסיסקו הפכתי מטבחית לשפית. זה גם המטבח הראשון שבו אכלתי בשר: גדלתי כצמחונית אדוקה, ושם, יום אחד, בעודי מכינה על הגריל מנה של אספרגוס בר עם סטייק, לא התאפקתי: חתכתי פרוסה מהבשר, אכלתי אותה בידיים, ואז עוד פרוסה ועוד אחת. גמרתי את כל המנה.
אדמונית
זוגיות
לפני ארבע שנים אלון בן זוגי ואני החלטנו להתחתן, אחרי שמונה שנים יחד. קבעתי את התאריך לפי עונת האדמונית, שמתחילה ב־1 באפריל ומסתיימת בסופו. החתונה שלנו היתה מלאה בפרחי אדמונית עם ריח מדהים, ועד היום כשאני מריחה אדמונית אני נזכרת בחתונה.
אדמונית צילום: shutterstock
סיגליות
מסתורין ומלנכוליה
ריחן של סיגליות הוא מסתורי ומלנכולי, והוא הניחוח האהוב עליי וגם סימן ההיכר של המטבח שלי: אני מביאה מצרפת קונפיטורת סיגליות שאני מגישה עם כבד אווז נא, וליקר סיגליות שאיתו אני מכינה עוגיות מקרון, סורבה וקוקטייל מיוחד.
קונפיטורה וליקר סיגליות צילום: עמית שעל
