הפסקה לעסקית: אירוע צהריים

פראנזו היא מסעדה כשרה במושב בני ציון, שמדי ערב חוזרת לתפקד כמתחם האירועים וילה סוקה. סוג של פתרון לשעות המתות, שהפתיע במנות מדויקות

גלי וולוצקי 08:3911.03.13

תגיות:

מסעדת פראנזו

ההפתעה הראשונה המזומנת למבקרים במסעדת פראנזו החדשה במושב בני ציון היא המיקום שלה. המסעדה שוכנת, אם נסביר זאת בפשטות, במתחם האירועים וילה סוקה. דוברי איטלקית, שמודעים לכך שפירוש המילה Pranzo היא ארוחת צהריים, יבינו כנראה כי זה סוג של פתרון להפעלת המקום גם בשעות המתות.

קצת מוזר להיכנס לגן אירועים, יפה ככל שיהיה, לארוחת צהריים. מפלס החשדנות שלנו, שכבר הריח תעלול שיווקי שיספק לנו אוכל חתונות במחיר של מסעדה, עלה עוד בטרם התיישבנו בחצר היפה במתחם. הרגשנו קצת מרומים, שכן סיור ארוך ומעמיק באתר האינטרנט של המסעדה לא רמז דבר על כך. באתר מדובר פשוט במסעדה הפועלת בשעות הצהריים בלבד ומספקת מטבח איטלקי כשר.

קרפאצ'ו סינטה מעושנת. מנה ראשונה טובה ואלגנטית צילום: נמרוד גליקמן

העסקית של פרנאזו מציעה במחיר המנה העיקרית, גם מנה ראשונה ושתייה קלה. בנוסף לדיל הזמנו גם כוס של יין הבית (שרדונה של גמלא) במחיר מצוין (22 שקל), וכוס קרלסברג 200 במחיר מצוין פחות: 17 שקל ל־200 מל', מה שהפך אותה לבירה היקרה ביותר ששתינו השנה.

אבל כל החששות, לבד מהחשש להזמין כוס נוספת של בירה במחיר מופקע, החלו להתפוגג מיד אחרי הפתיח, שהיה סתמי. הלחם הפרוס ולצדו מחית שעועית לבנה, סלסת עגבניות, כמה זיתים ומטבל חצילים וטחינה היו לא יותר מדרך להעביר את הזמן עד המנות הראשונות, שהפתיעו לטובה.

קרפצ'ו סינטה מעושנת, פרוסות דקיקות של סינטה בעישון ביתי, הוגשו ברוב חן עם כרבולת של עלי ארוגולה ועלי מיקרו בזליקום, עם פרוסות של תות שדה ותיבול עדין בחומץ בלסמי ומלח ים. זו היתה מנה טעימה ואלגנטית.

גם המנה הראשונה הנוספת, הנקראת בתפריט פטוצ'יני זוקיני, אבל למעשה לא הכילה בכלל פסטה אלא פרוסות דקיקות של זוקיני וגזר עם לבבות חסה רומית, צנוברים ועלי ארוגולה, היתה סלט מוצלח שכל מרכיביו בהקו מטריות.

בשלב זה כבר הרשינו לעצמנו להתרווח בהקלה וליהנות גם מהמנות העיקריות. סקלופיני של סינטה בציפוי פריך של פירורי לחם ועשבי תיבול (89 שקל) היה פריך ומענג, והוגש על פירה בטטות חביב עם איולי ביתי שתובל בזעפרן. פילה של בורי, שהוגש במחבת ברזל לוהטת על תבשיל של עגבניות שרי צהובות ואדומות, חצילים, זיתי טאסוס וניוקי (69 שקל), היה אף הוא טוב. הדג, בכמות נדיבה, נצלה כך שעורו הפך פריך, והוא הונח על התבשיל שסיים את תהליך הבישול בדיוק עד לדרגה הנכונה.

המלצר החביב הצטער לשמוע שהחלטנו לוותר על הקינוח, והחליט בכל זאת להגיש לנו על חשבון הבית פנקוטה שהיתה נחמדה, ככל שפנקוטה פרווה יכולה להיות. היא תובלה באמרטו והוגשה עם סירופ שוקולד, וביחד עם שני צ'ייסרים של לימונצ'לו (המוגשים בסיום הארוחה ללא חיוב) שלחה אותנו לדרכנו שבעים ומרוצים.