מנגן היסטוריה

האחים סאלח ודאוד אל־כוויתי נולדו בכווית לפני כ־100 שנה. כישרונם המוזיקלי התגלה בגיל צעיר, והשניים זכו להצלחה גדולה בעיראק. הם עבדו עם אום כולתום, וסאלח אפילו הלחין את הסרט העיראקי הראשון. מזלם השתנה כשבתחילת שנות החמישים החליטו לעלות לישראל, ובה זכו ליחס צונן ולא התקרבו לשחזור הצלחתם בעיראק.

ביום שני בערב, באולם נגה בתיאטרון גשר ביפו, מאות מטרים ספורים מהחנות הקטנה של האחים אזולאי (שהפיצו את המוזיקה של האחים אל־כוויתי בארץ תחת הלייבל זקיפון), היצירות של השניים נשמעו סוף סוף באולם גדול ומכובד גם בארץ.

נכדו של דאוד שקרוי על שמו, דודו טסה, העלה לראשונה על במה את הפרויקט יוצא הדופן "דודו טסה והכוויתים" במלואו. באלבום שיצא לפני שלוש שנים חזר טסה לשורשיו, עיבד מחדש קטעים מהרפרטואר של הסב ואחיו, והפגיש אותם עם תרגום רוקיסטי עכשווי. האחים אל־כוויתי נפגעו מקריסת הקריירה דווקא במדינת היהודים, אבל הפרויקט של טסה בוודאי היה מביא להם נחת וגאווה.

דודו טסה והכוויתים. חוויה מוזיקלית מגוונת, גם אם לא אחידה צילום: ליאור כתר

ההופעה החלה עם "תאדיני" השקט והיפה, שביצע טסה יפה וצלול בעודו יושב בחזית הבמה ומנגן בגיטרה אקוסטית. בשיר השני כבר הצטרפה הלהקה שכללה שבעה נגנים וגם מפיק ששלט בדגימות באמצעות מחשב ויצר דיאלוג בין ההקלטות הישנות שמהן בקעו קולו וניגוניו של סבו לבין הלהקה.

זו הפעם הראשונה שבה האלבום מנוגן חי במלואו מול קהל. אפילו בסיבוב ההופעות שליווה את צאת האלבום נוגנו רק חלקים ממנו, לצד להיטים מהרפטואר של טסה. הסיבה היא כנראה שהלהקה של טסה נוסעת לכמה הופעות בארה"ב, שם אין ספק שהצלילים השורשיים והמודרניים יסקרנו את חובבי מוזיקת העולם. מין הראוי שמופע ייחודי שכזה יזכה לתמיכה ממשלתית, מאחר שמעבר לצדק פואטי, יש פה מפעל שימור היסטורי.

הנוכחים בשיעור ההיסטוריה המושקע נהנו מחוויה מוזיקלית מגוונת, גם אם לא אחידה. עם קצת מזל והיגיון הערב המוצלח הזה הוא רק יריית פתיחה לסיבוב הופעות רחב יותר. הרוב היה עשוי מצוין, בשילובים חכמים בין דגימות שירה, כינור ודרבוקה לקול של טסה וללהקה המשובחת (ובעיקר לנגן הקנון אריאל קסיס). היו גם אורחים: נינט קפצה לשיר קצר, ויאיר דלאל הצטרף לשלושה קטעים שבהם שר וניגן על עוד.

הקטע הראשון והארוך היה מוצלח, אבל שני הקטעים בעברית היו אטיים וגנריים מדי ונתנו תחושה של אנטי־קליימקס. בסוף ההופעה חזרה הלהקה להדרן קצר, גרסה מרוככת של "Wayak", קטע הדאבסטפ (תת־ז'אנר של מוזיקת מועדונים) שיצרו עם המפיק המצליח בורגור. בסיומו היה נדמה שטסה לא רק הצליח לקרב את הקהל הצעיר למוזיקה עיראקית עתיקה, אלא גם גרם למבוגרים לחבב דאבסטפ.