רע לתפארת
נֹח איש־צדיק־תמים היה אומר שחייו הוצאו מהקשרם והפכו בסרט "המבול" למיש־מש מביך, אבל למי אכפת כשאפשר להתמוגג מראסל קרואו ואמה ווטסון
מדובר באנדרסטייטמנט, אבל אני מאוד אוהב את ראסל קרואו. שיתאגרף כדי להציל את הילדים שלו, שיילחם באריות כדי להציל את החיים שלו, שיתאהב בקים בייסינגר, מצדי אפילו שישיר באחד מהסרטים הכי נוראיים של השנים האחרונות - לי זה לא ממש משנה. מה שחשוב הוא הנוכחות המחשמלת, שכמעט לא מאפשרת לך להשתעמם בסרטיו.
"המבול" הוא סרט די מחורבן, ואני מניח שהביקורות יהיו קטלניות במיוחד, אבל אני נהניתי מכל רגע. אומרים שהוא הזדקן, שהוא כבר לא כמו שהיה, שהקסם אבד. ובכן, מדובר בגיבוב שטויות במיץ: גם בנעליו של נֹח, קרואו מספק את הגבריות המהפנטת שהביאה אותו עד הלום.
ראסל קרואו וג'ניפר קונלי. אדפטציה מעליבה
אני גם מאוד אוהב את הרמיוני גרינג'ר, סליחה, אמה ווטסון. אחרי משהו כמו מאה שעות איתה בשמונה פרקי "הארי פוטר", כפול ארבע פעמים לפחות, אין לי ברירה, אלא לרטוט מאושר בכל פעם שפניה הקסומות מופיעות על המסך. אני משוחד, כאמור, ובכל זאת אני חושב שגם בלי שרביט ווטסון כובשת ומקסימה מתמיד.
אני מאוד אוהב גם את אנתוני הופקינס. הכבשים של קלריס כבר לא צועקים מזמן, אבל הנאמנות שלי אליו אינסופית. הופקינס בתפקיד מתושלח, סבו של נח, שולף את אותם שטיקים שמאפיינים את הקריירה שלו בעשורים האחרונים. ואם תשאלו אותי, פשוט לא צריך יותר מזה.
אז אפשר להגיד ש"המבול", ששטף בסוף השבוע האחרון את בתי הקולנוע, הוא סרט גרוע במיוחד. אם המיש־מש שיוצריו עשו מהסיפור התנ"כי לא היה מביך כל כך, עוד אפשר היה לקטלג אותו כפרודיה על סרטים תנ"כיים. אבל הבמאי דארן ארונופסקי, שגם כתב את התסריט (ויש לו ברזומה סרטים לא רעים בכלל, כמו "רקוויאם לחלום" ו"ברבור שחור"), לוקח את עצמו גם הפעם ברצינות תהומית - גם כשהוא משנה לחלוטין את הסיפור המקראי והופך את נח לאדם רדוף ביצר משיחי להשמיד את כל המין האנושי.
בספר בראשית פרק ט' הסיפור ברור לחלוטין: שם, חם ויפת, ילדיו של נח, לוקחים איתם לתיבה את נשותיהם. בעיני היוצרים של "המבול" (בהם המפיק ארנון מילצ'ן), הסיפור הזה לא כל כך התאים ליצרים שהם רצו בסרט שלהם, אז הנשים נעלמו ואת מקומם תופס מאבק מדמם בין הילדים על הזכות להורות, לבין אביהם שמנסה, משום מה, להרוג אותם. תוסיפו לסלט הזה את נכדו של קין בכבודו ובעצמו (בגילומו המשובח של ריי ווינסטון), שפתאום צץ לו בתיבה, ותקבלו אדפטציה מעליבה ואף מגוחכת לסיפור שכמעט כל ילד בעולם מכיר.
כל זה, כאמור, לא הפריע לי לתלות עיני עגל בקרואו, כשהוא מחסל מאות אויבים ויצורים אחרים. איש צדיק ותמים הוא לא בסרט הזה, אבל כוכב קולנוע כריזמטי הוא יישאר כנראה לעולם. נכון, זה אפילו לא קרוב לגלדיאטור, אבל יחד עם הרמיוני וחניבעל, השורה התחתונה היא שעתיים ומשהו של פאן מטופש.
