נגה חדש

"יש כאן את הקסם של סוד שמתגלה, כמו שהיה פעם בנווה צדק", מנסה לירון כהן מ"לה סטודיו", סטודיו משפחתי ברחוב רוחמה, להגדיר את הקסם החמקמק של מתחם נגה.

מרובע הרחובות הקטן שמאחורי תיאטרון נגה ביפו - בין שדרות ירושלים במערב, דרך סלמה בדרום והרחובות אליפלט במזרח ואילת בצפון - עדיין לא מושך את תשומת הלב שהוא זכאי לה. אבל המיקום האסטרטגי, על הציר שבין מתחם התחנה לשוק הפשפשים, עם האווירה הידידותית ומחירי השכירות הנמוכים יחסית, משכו מעצבים ויוצרים צעירים שחיים ויוצרים כאן. סביב כיכר סגולה בעלת השיק החלו להתקבץ סטודיות, בוטיקים, סדנאות ובתי קפה. מבעד לפגעי הזמן שמכרסמים בבניינים היפואיים בני שתיים־שלוש קומות זורחת ערבוביה של אר דקו מודרניסטי ושיק קולוניאליסטי. שרידי הגלגול הקודם של השכונה, מוסכים ובתי מלאכה שנותרו פעילים, שומרים על מידה של חספוס לא־מצועצע בתוך האווירה היצירתית.

צילום: תומי הרפז

השכונה הוקמה בשנות העשרים־שלושים של המאה הקודמת, ושימשה בעיקר את הבריטים. אלו ניצלו את הקרבה לנמל ולתחנת הרכבת וריכזו באזור כמה ממוסדות השלטון שלהם. קומות הקרקע של בניינים רבים שימשו למסחר ולמלאכה, ובקומות שמעל התגוררו. עם צמיחתה של העיר הלבנה צפונה שקעה קרנו של מתחם נגה, והשכונה שילבה בין בתי מלאכה ומגורים למעוטי אמצעים. רק באמצע שנות התשעים התהווה אופייה החדש - כמעט מעצמו, בלי התערבות של העירייה או יזמים. נגה "חזרה, איכשהו, להיות שכונה", כתב העיתונאי אדם ברוך, שחי בה עד מותו לפני חמש שנים. "איך? מכוח דינמיקה בלתי נשלטת של ערים גדולות, דינמיקה ממיתה ומחיה שכונות, וכן על ידי כניסה של כעשרה תושבים חדשים שעיסוקם תרבות, אמנות, אופנה, צילום, עיצוב, מוזיקה, אדריכלות".

ברוך היה גם הראשון להזהיר מפני מכבש הכסף־הגדול־מדי. "השכונה נאבקת על חייה האוזלים", כתב ב־2004, "בנייה ענקית, אגרסיבית, לוחצת אותה מכל עבריה. אפשר לשמוע את צווחת הגוף הנלחץ". המגמה הזאת רק החריפה מאז: החששות מפני ג'נטריפיקציה ומסחור שבים וצפים בשיחות עם יוצרים מקומיים, שמסמנים את שוק הפשפשים ואת מתחם התחנה הסמוכים כתמרורי אזהרה. "מה שיפה פה הוא השילוב בין מוסכים, בתי מלאכה וחיים של אנשים, וזה לא נכון שזה יהפוך למתחם של חנויות", אומרת שושן דגן מחנות הגינון שושנ'ס. כהן מסכימה: "זאת שכונה שמצליחה לשמר את הרוח של פעם, משהו לא עסקי ולא ממותג, וצריך לחבק את הרוח הזאת ולשמור שההתפתחות שלה תהיה טבעית. זה מה שנכון לקהילה 'קראפטית'".

יש מי שמאמינים שהמפתח הוא הגברת הנוכחות של העירייה בשכונה. מהלך כזה למיתוג נגה כ"שכונת עיצוב" הושק בידי חלק מבעלי הסטודיות, אבל התמסמס. "ניסינו להניע מהלך בשיתוף העירייה, באמצעות דיאלוג בין ועד השכונה ובעלי עסקים, אבל חלק מהתושבים הוותיקים התנגדו", מסביר עופר שחר מסטודיו הריהוט בלום פילד. היום, הוא אומר, מוסכם על כולם שהתפתחות טבעית של האזור היא האופציה המועדפת. "הגענו לאיזון. יש הסכמה בין הדיירים לבעלי העסקים שעדיף לשמור את השכונה כסוד גלוי, ושהגדילה תהיה אורגנית. בינתיים זה עובד".

מילת המפתח היא בינתיים. תהליך השינוי כבר בעיצומו, וצפוי להביא לעלייה במחירי השכירות ולעזיבתם של חלק מבעלי העסקים. "בכל שבוע מגיעים יותר אנשים, ובעוד חצי שנה כולם יידעו שמתחם נגה הוא מקום לאמנים צעירים", צופה אמה הכהן מהסטודיו הקהילתי "הסטודיה". "כאדם פרטי אני לא רוצה שהווייב העכשווי ייעלם, אבל כעסק אני צריכה יותר תנועה של אנשים. מצד שלישי, עם האנשים תגיע עלייה בהוצאות ובשכר הדירה, שלא תאפשר לנו להישאר פה", היא מנסחת את הקונפליקט שבו מצוי המתחם כולו. "זה כבר קורה כך או כך: מרגישים את השינוי על הסף".

רחוב במתחם נגה. איזון עדין בין יצירתיות וחספוס צילום: תומי הרפז

הסטודיה

הקונספט: בית מלאכה קהילתי רב־תחומי. "מקום שאנשים יכולים לשחק, ללמוד, לבנות וליצור בו, ולעורר השראה אלו באלו", מרחיבה הכהן.

מה אפשר לעשות כאן: במבנה ששימש פעם נגרייה הקימו דיין והכהן סטודיו פתוח שכולל שבע פינות עבודה שאפשר לשכור לפי שעה, יום או חודש. על הקיר תלויים עשרות כלי עבודה, ברגים ומסמרים, וכל מה שחובבי עבודת יד יכולים לחלום עליו, ולרשותם עומדים גם חומרים שלוקטו במיוחד. אפשר לרכוש כאן גם פריטים מעוצבים מחומרים ממוחזרים כמו ערכה ליצירת קיפוד מעץ וצמר (80 שקל). דיין והכהן גם מקיימות במקום סדנאות - החל במקרמה, עבור ברישום וכלה בהכנת בירה.

על השכונה: "בילינו פה הרבה לפני שידענו שנפתח פה עסק; גם על התוכנית העסקית ישבנו בבית קפה בשכונה", אומרת הכהן. "שתינו גם גרות כאן. יש פה שילוב ייחודי בין מגורים לעסקים קטנים, והדיירים הם הלקוחות הכי טובים שלנו. זו מין מערכת אקולוגית שמקיימת את עצמה. בסוף כל עונה, למשל, מעצבת התכשיטים ממול מביאה לנו מלא חרוזים שאנחנו מספקות כחומר גלם. נגה רועדת מיצירתיות".

איפה זה: רח' דיצה 4

קפליקס

הבעלים: יעל ופיליפ שפר, היא בוגרת לימודי כלכלה והוא לימודי משפטים והיסטוריה.

הקונספט: בית קלייה, בר וחנות קפה. "אנחנו רוצים ללמד אנשים לצרוך בבית קפה איכותי וטרי", אומרת יעל. "אם מישהו יבוא ויבקש קילו קפה טחון, אני אמכור לו אותו רק אם הוא מאמין שיגמור אותו בתוך שבוע; אם לא, אסביר לו למה עדיף לקנות כמות קטנה".

מה אפשר לעשות כאן: על שרידי בית מלאכה ישן הקימו הזוג שפר בית קלייה שתכנן לספק תערובות סופר־איכותיות לבתי קפה, אבל הפך למוקד עלייה לרגל של ממש. בחלק הפנימי ניצבות מכונות קלייה ונערמים שקי וחביות פולי קפה שמציפים את החלל בארומה נפלאה. חלל הישיבה מצומצם וגולש אל כיכר סגולה. כוס מהאספרסו הכפול והקצר מאוד של קפליקס עולה 8 שקלים. יש גם מבחר מתוקים מצומצם ואיכותי. לימי הקיץ מוצעות חליטות קפה קרות ומאתגרות שמוכנות מדי לילה בטפטוף אטי (15 שקל) וכמובן תערובות קפה להכנה בבית (40 שקל).

על השכונה: "אחד הדברים היפים פה הוא עירוב השימושים במקום מאוד מרוכז - שילוב של מוסכים, מעצבים, סטודנטים ואנשי תיאטרון", אומרת יעל. "אני אמא לתינוק בן ארבעה חודשים, וכשהוא נולד קיבלתי המון עזרה מאמהות אחרות. יש כאן ערבות הדדית וחיי קהילה עשירים. משהו מעניין נוסף הוא שחצי מהעסקים הם של נשים. אפילו שמות הרחובות כאן הם של נשים".

איפה זה: רח’ סגולה 15

שושנ'ס

הבעלים: שושן דגן, אגרונומית והנדסאית נוף.

הקונספט: בוטיק גינון אורבני. "רציתי להביא נגיעות ירוקות לעיר וללמד שאפשר לגנן בכל חלל", מסבירה דגן.

מה אפשר לעשות כאן: החלל הקטן והמטופח בקפידה של שושנ'ס משתנה בהתאם לגידולי העונה שדגן מלקטת מגינתה במושב אביגדור וממגדלים ברחבי הארץ. בין צנצנות שקופות שמאכלסות צמחי אוויר משגשגים סוקולנטים וסידורי פרחים מסוגננים להפליא. דגן מוכרת גם כלי עבודה מעוצבים ואביזרי גינון, כמו מערכת השקיה אוטומטית (115 שקל) ושלל כפפות עבודה (129–155 שקל). דגן מספקת ייעוץ וגם מארגנת סדנאות למבוגרים ולילדים שמתקיימות במקום בנושאים כמו מבוא לגינון אורבני, שזירת פרחים ובישול עם צמחי גינה (50–300 שקל).

על השכונה: "יש פה אינטימיות, הדדיות והמון נכונות לפרגן ולעזור זה לזה. אין לי בעיה לקפוץ רגע לשכנים לבדוק מה קורה בגינה שלהם".

איפה זה: רח' נחמה 6

לה סטודיו

הקונספט: חלל עבודה, תצוגה ומכירה משפחתי. "זה התחיל כבית מלאכה של אמא רונית, שהיה סגור לרחוב", מסבירה לירון. "כשהאזור התחיל לפרוח שיפצנו וצירפנו חלל תצוגה והתחלנו להציג עבודות של שלושתנו. השאיפה היא לעשות כל מיני ניסויים בחומרים, כשיש את הפריבילגיה והזמן, ולראות איך זה מתקשר ללקוחות שלנו".

מה אפשר לעשות כאן: לצד עמדת עבודה מעץ ממוחזר מוצעים למכירה פריטים שיוצרות השלוש. עבודות טקסטיל של רותם מונחות על מדפי העץ, ביניהן סדרת כריות בד קטנות מאוירות בשם "מסיבת תה" (115 שקל). על הקירות תלויים רישומים של לירון (500 שקל לאיור). על שולחנות התצוגה תכשיטים מזהב ומתכות יקרות של רונית (שרשרת הלקט של סיגלון מכסף מושחר וציפוי זהב 24 קראט עולה, למשל, 1,560 שקל).

על השכונה: "זאת שכונה עם המון מעורבות, יש כאן ועד פעיל ועמוד פייסבוק, קהילה קראפטית עם רצון עמוק ליצור קשר", אומרת לירון. "יש כאן כל הזמן הפריה הדדית: נעמי מהחנות הסמוכה, למשל, לימדה אותי איך למסגר תמונות, ואני עובדת על שיתוף פעולה עם יעל מקפליקס — סוג של קיר אמן שיתחלף כל חודש".

איפה זה: רח' רוחמה 9

ג'לדה

הקונספט: סטודיו לעיצוב ומכירה של טי שירטס והדפסים. "בית לעיצוב ואיור בתחפושת של חברת נסיעות או תעופה דמיונית", מגדיר מנדלוביץ'. "יש כאן שיתוף פעולה עם צוות של מעצבים מאוד מוכשרים, ויחד אנחנו מנסים לתת את הפרשנות המקורית שלנו לחולצות ועיצובים תיירותיים, כל חולצה היא סוביניר מיעד אחר במסע".

מה אפשר לעשות כאן: על קולבי העץ בג'לדה תלויים טי שירטס מטריקו איכותי עם הדפסי רשת בלוק של פעם (90–140 שקל), תוצר של מסעות מדומיינים לארצות רחוקות, תחת כותרת הגג "Worldwide Collection". בכל שנה יוצרים מעצבי הסטודיו, כולם בוגרי שנקר, סדרות מוגבלות שעוסקות בנושא, תופעה או אזור מסוים: הקיץ יצרו סדרה נהדרת שמוקדשת למשחקי המונדיאל, שחלקה כבר אזל מהמדף. חלק מההדפסים אפשר לרכוש גם בפורמט נייר בגדלים שונים (70–100 שקל) או ממוסגרים (200 שקל).

על השכונה: "יש בשכונה הזאת קסם, אנשים נעימים ופתוחים, ערבות הדדית ואווירה חברית ואוהבת. טעם של פעם", אומר מנדלוביץ'. "הספסל שמחוץ לסטודיו, למשל, הפך להיות מוקד חיובי שכונתי - עצירת ביניים לתושבים ובכלל. לפעמים יש שם ג'אמים אקראיים, אפילו ארגנו עליו כמה הופעות, וביומיום זה מקום שעוברי אורח יכולים לנוח בו, לנשום שנייה, לקשקש קצת, לשתות בירה, לנהל שיחת נפש או סתם להסתלבט".

איפה זה: רח' סגולה 8. 

שלי דהרי

הבעלים: שלי דהרי, מעצבת תכשיטים.

הקונספט: חלל ליצירה, תצוגה ומכירה. "מעין סלון ביתי, סטודיו אינטימי שהרבה לקוחות מעדיפות להגיע אליו כי הוא יותר אישי", מסבירה דהרי.

מה אפשר לעשות כאן: בחלל קטן ועמוס, על רקע אוסף רהיטי וינטג', מעצבת דהרי תכשיטים צבעוניים מפליז, עץ ושאריות של חלקי פלסטיק שנשכחו במחסנים מאז שנות השמונים. אפשר לרכוש כאן טבעות פליז מצופה זהב המשובצות חפתים ישנים (360 שקל) המזוהות עם דהרי, וגם את קולקציית הטרייבל העכשווית שעיצבה, הכוללת שרשראות משובצות חרוזים מזכוכית גאנית ממוחזרת (420–480 שקל) וצמידים שבטיים מאבני דג וחרוזים (420 שקל לצמיד).

על השכונה: "מתחם נגה הוא הילד סנדביץ' של יפו: מצד אחד הדיירים לא רוצים שזה יהיה מסחרי כמו נווה צדק, ומצד שני יש כאן עסקים ואמנים שרוצים להתפרנס. כשנכנסתי לפה לפני ארבע שנים היה כאן משהו מאוד בתולי; מאז המקום והתמהיל השתנו, נכנסו צעירים שהביאו איתם קהל אחר לגמרי. פעם, למשל, הסטודיות היו פחות מחויבים לשעות פתיחה מסודרות. עם הזמן ההתנהלות השתנתה, אבל עדיין נשמרו האינטימיות והמשפחתיות. את יוצאת מהאוטו וישר אחד השכנים קופץ ואומר לך איפה יש חניה. אין עוד מקום כזה בכל תל אביב".

איפה זה: רח' רוחמה 9

בלום פילד

הקונספט: גלריה ובית מלאכה לרהיטים בהתאמה אישית. "אנחנו נאמנים לחומר וליצירה ומספקים בית לקהילה יוצרת — ממציאים, מעצבים, מייצרים ומוכרים השראה וריהוט", אומר שחר.

מה אפשר לעשות כאן: בית המלאכה של בלום פילד, ששכן עד לא מזמן ברחוב דיצה, היגר לחלל גדול יותר מחוץ למתחם, אבל חלל התצוגה נותר ברחוב רוחמה. כאן כהן ושחר מציעים למכירה רהיטים שעיצבו ובנו ומקיימים סדנאות יצירת ועיצוב רהיטים. "הסדנאות הן בונוס וערך מוסף, כי אנחנו נהנים לשתף", מסביר שחר. אפשר לרכוש פה יחידת טלוויזיה מאלון לבן וברזל צבוע בתנור (7,000 שקל), מכתבה מעץ אלון לבן בשילוב עור (השולחן ב־7,200 שקל והכיסא ב־4,500 שקל), והדפסים גרפיים על עץ בגדלים שונים (80–550 שקל).

על השכונה: "זאת שכונה שכמעט אין סיבה לצאת ממנה, כולם מכירים את כולם ונוצרה כאן קהילה דינמית שנפגשת וגולשת לכל מיני דיסציפלינות", אומר שחר. הוא עצמו פעיל ו"מסתובב" בשכונה כבר שמונה שנים, וגם מתגורר בה. אחותו היא בעלת בית הקפה אלברט הסמוך, וגם את רעייתו, אמה מ"הסטודיה", הכיר בשכונה. עוד לפני שהתחיל לעצב בעצמו, הוא מספר, הביא אליה גם הרבה חברים ששכרו חללי עבודה במקום. "יש כאן שילוב של ישן וחדש, והתמהיל של מוזיקאים, אנשי תיאטרון, סטודנטים ויוצרים יוצר התרחשות תרבותית, וייב שונה ממקומות אחרים שהכרתי", הוא מסכם.

איפה זה: רח' רוחמה 12