שלושה וחצי כוכבים: על הריאליטי הרומנטי "דייטים" של נטפליקס
רבים מאלו שנמצאים בקריז מאז שהסתיימה "חתונה ממבט ראשון", להיט הקורונה של ערוץ 12, ימצאו חלופה ראויה ב-Dating Around, החוזרת לעונה שנייה. הפורמט פשוט, המתמודדים וכמעט כל בני הזוג המוצעים להם הם אנשים רהוטים, כריזמטיים ואינטליגנטיים - ובעיקר, הזיוף ההוליוודי נעדר
רבים מאלו שנמצאים בקריז מאז שהסתיימה "חתונה ממבט ראשון", להיט הקורונה של ערוץ 12, ימצאו חלופה ראויה, ובריאה יותר, ב"דייטים", או Dating Around, סדרת הריאליטי-הרומנטי שחזרה החודש לעונה שנייה בנטפליקס.
- שידורי כל הקשת: המהפך של דמות הלהט"ב
- בעירום מלא: סדרת דוקו-ריאליטי חדשה של אורנה בן דור
- תופעה מתפשטת: ההומור של אריק אנדרה רווי גסויות
הפורמט פשוט, הרבה פחות שאפתני ומגלמוני מ"חתונמי": פוגשים כמה מועמדים לדייט ראשון ולאחריו - לא מערכת יחסים, לא חתונה - סתם דייט שני. הקצרנות המידתית הזאת מאפיינת גם את התוכנית. כל פרק אורך קצת פחות מחצי שעה (שכמובן מצטרפים לשלוש שעות כשצופים בכל ששת פרקי העונה בבינג'). תשכחו מסדרת ריאליטי המקוצצת לחלקים קטנים, בין פרסומת לפרסומת, ונמרחת כשכבה דקה על פני לוח שידורים שלם, וקבלו דרינק + ארוחת ערב + טיול קצר (ואולי איזה שוט) ונסיעה במונית/ליפט, כפול חמש.
כל מתמודד או מתמודדת מגיעים לתוכנית לאחר שחברים, אחים או הורים ממליצים עליהם בשל קשיים במציאת בני זוג. ההפקה מארגנת להם חמישה בליינד-דייטים, שכל אחד מתרחש בערב נפרד ובאותם מקומות, והודות לעריכה מחוכמת (וגם כי המתמודד הראשי לובש בכל ערב אותם בגדים), נראה כרצף מתחלף של דייטים, כאשר תגובה למה שדייט אחד אמר בעצם מופנית לדייט אחר. בסוף הערב המתמודד או המתמודדת אמורים לבחור את מי ירצו לפגוש לדייט שני, שמתנהל באור יום.
המתמודדים וכמעט כל בני הזוג המוצעים להם הם אנשים רהוטים, כריזמטיים ואינטליגנטיים, שעושים דברים מעניינים בחיים שלהם. השיחות הן אמיתיות ומאוד שונות זו מזו. מעניין לראות את הפער בשיחות בין להט"בים, שכוללות כמעט תמיד את היציאה מהארון, לבין סטרייטים, וכן בין הזוג המבוגר מהעונה הראשונה, שכל עולם הדייטים דרך אפליקציות זר ומוזר לו.
בעיתונות האמריקאית היה מי שהגדיר את הסדרה כ"קומדיה רומנטית בסרט אינדי". אכן, למרות הצילומים היפהפיים (עונה ראשונה בניו יורק, העונה החדשה, השנייה, בניו אורלינס שנראית מפתה במיוחד), המתמודדים שלעיתים נראים כמו כוכבי קולנוע, הבארים, המסעדות וערים שכאילו נבנו בשביל הסדרה - אין בה זיוף הוליוודי. הזיווגים מגוונים מכל בחינה. חמשת הדייטים של מתמודדת אפרו-אמריקאית, למשל, הם שני גברים שחורים, אחד לבן ושתיים הן נשים לבנות; חמשת הדייטים של אשה ממוצא הודי הם גברים צעירים ממנה בכמה שנים טובות ואחד (ישראלי שעוסק בקרב מגע) אפילו בכמעט עשור; גבר לבן מבוגר שהתאלמן מאשתו ב-34 שנים האחרונות, והפעם האחרונה שיצא לדייט היתה בשנות השבעים, יוצא לחמישה דייטים עם נשים שכולן בסביבות גילו וניכר שהוא נהנה (!).
הסדרה מרתקת בגלל תוכן וכנות השיחה, שנעה מסמול טוק לדברים כנים יותר על יחסים וציפיות, מתחושת האותנטיות שלה וגם כי ההצצה לפגישות האלה לא מתלווה באשמה על ניצול אצל הצופים. בסך הכל מתלווים לכמה פגישות ראשונות, שרובן לא מתפתחות לסיפור אהבה גדול, ממש כמו בחיים. נראה שהסירוב לדייט נוסף הוא מעליב, אבל אינו צורב או משפיל, למרות הפומביות הנטפליקסית. אנחנו לא נוכחים בשברון לב, עניין קשה גם כשהוא לגמרי פרטי, של אדם בשידור בצפיית שיא (במדינה קטנה שבה כולם מכירים וגם מי שלא טורחים להביע את דעתם החיונית ברשתות החברתיות).