סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה
אורנג' טיים לא מבין ברשת, שמסתבר שמהווה תחליף נאות למין עבור חלק ניכר מהאוכלוסיה,וגוגל מלהיטה את הוויכוח על נייטרליות רשת
הזמן ירפא הכל
זה לא סוד שחברות הסלולר רוצות להפוך מספקיות תקשורת (השבוע גם קווית) לספקיות תוכן. בניגוד למה שמספרים לכם, ל"תוכן" - מונח מעורפל שמאחוריו מסתתרים שירים, סרטים וטקסטים - יש ביקוש. למרבה הצער, הדבר אינו בא לידי ביטוי בארץ. לא בגלל שישראלים לא מסוגלים להעריך תוכן, אלא משום שהתאגידים המקומיים שמתיימרים לספק להם אותו לוקים בחוסר הבנה וקוצר ראיה. קחו את אורנג' למשל. מדובר בחברה עם כיסים עמוקים, שהכנסותיה השנתיות מגיעות למיליארדי שקלים (ותודה ל-SMS), שיכולה להרשות לעצמה הרפתקאות. השבוע, כשהיא רוכבת על חוסר הידע של חלק מן העיתונאים ומנצלת את הזכרון הקצר של הגולשים, השיקה מפעילת הסלולר את Orange Time - פורטל/אתר תוכן/שירות VOD, אותו היא משווקת כחידוש המאה, למרות שקדם לו מיזם דומה וכושל של 012.
ולמה התוגה? ובכן, האתר הזה כל כך לא רלוונטי, שקשה להבין מי המשתמש שעמד מול עיני המפתחים: התוכן שלו משומש וכולל סדרות טלוויזיה שמשודרות בכבלים/לווין וסרטי קולנוע שאותם אפשר למצוא בכל כספומט DVD אקראי. מחירי הצפיה גבוהים ביחס להיצע, לתחרות ולעובדה שהם זמינים ל-24 שעות בלבד ואינם ניתנים להורדה: 10-15 ש"ח לסרט או 5 ש"ח לפרק בסדרה (לבד מאלה יש שם גם שירים - 6 ש"ח לשיר - ומשחקים, שמהם אולי יבוא עזרו של האתר). הצפיה, אגב, מיועדת לבעלי אינטרנט אקספלורר בלבד. יש לכם פיירפוקס או מקינטוש? תיאלצו להסתפק בביטורנט. גם בכל מה שנוגע להיבט הקהילתי, אורנג' מנסה למכור לנו את אותה הגברת בלי לטרוח להחליף את האדרת, ופלטפורמת הבלוגים והפורומים שלה היא זו המוגבלת של תפוז.
באורנג' אולי מבינים בסלולרי, אבל לא ברשת ולא בתוכן (אילוסטרציה) צילום: בלומברג ניצן ברומר מביא סקירה נאה משולבת בניתוח מדויק למדי (כולל איזכור של בעיה שבוודאי תגרום עונג לכתבי צרכנות: החיוב האוטומטי בחשבון הסלולר הולך לגרום התקף לב קל לכמה הורים), אבל נראה שהמיזם הזה, שעל פי דיווחים שונים עלה לחברה עשרות מיליוני שקלים (פ.צ. בלוגים יודעים לנהל מו"מ, אה?), ככל הנראה לא יירשם בספר דברי הימים של האינטרנט. יפה כותב גל מור בבלוגו, כי "האינטרנט הוא חיה אחרת וניכר כי מתחת למעטה החיצוני, פרטנר עדיין רחוקה מאוד מהיכרות מעמיקה איתו".
בעיות בצנרת
הוול סטריט ג'ורנל העלה השבוע את סוגיית נייטרליות הרשת לכותרות; השאלה האם ספקי האינטרנט ימשיכו לתפקד כצינורות עיוורים ונטולי פניות לכל תוכן באשר הוא אמנם נדונה כבר מספר שנים, אבל רוב הזמן מעניינת רק חברי ועדות של הממשל האמריקני מחד ולוחמי חופש ביטוי מאידך. אחת התומכות הנלהבות בחקיקה שתעגן את הנייטרליות הזו בחוק היא גוגל. אבל מידיעה שפירסם העיתון הכלכלי הצטיירה תמונה שונה בתכלית, על פיה ענקית החיפוש, במסגרת יוזמת OpenEdge שלה, מעוניינת שתכניה יקבלו עדיפות על פני אלו של חברות אחרות. גוגל מיהרה לפרסם הבהרה/הכחשה: היא ביקשה להציב את שרתיה בחוות השרתים של הספקים, כך שהיא אמנם תזכה לעדיפות מבחינת מהירות הגישה, אבל הדבר אינו סותר את עקרון נייטרליות הרשת. הבלוגספירה שינסה מותניה כדי להעמיד דברים על דיוקם: ב-Boing Boing מיהרו לגונן על החבר לורנס לסיג שהוכפש קלות בוול סטריט ג'ורנל; ב-Tech Liberation הביעו תמיכה בניסויים מסוג זה, שיאיצו את מהירות הגלישה עבור כולם; אום מאליק ציין שמדובר בדיון שאבד עליו הכלח - לגוגל יש מספיק כסף ושרתים כדי "להפר" את הנייטרליות גם בלי להפר אותה; וב-RWW סוקרים את כל התגובות, לרבות זו של ריצ'רד בנט, שקובע כי נייטרליות רשת היא לא יותר ממיתוס. ובעוד יוסי גורביץ מבהיר (בצדק), שגוגל עושה מה שטוב לשורה התחתונה שלה, ומייק מאסניק ב-Techdirt ממליץ לא לסמוך על גוגל שתלחם בעבורנו, דווקא סול הנסל מהניו יורק טיימס מסביר שהמאבק האמיתי כלל אינו מתרחש בין המשתמשים לחברות, אלא בין ספקי התשתית לבין ספקי התוכן.
מיסיונריות
ג'ייסון קלקניס, האיש והארנק מאחורי Mahalo, מאגר מידע המשולב במנוע חיפוש (וזוהי רק ההתחלה), השיק השבוע שירות חדש - Answers. שלא כמו השירות המקביל והפופולרי של יאהו, קלקניס מתעתד לשלם לגולשים שיענו על שאלות חבריהם. מה ייצא לו מזה? עמלה של 25 אחוזים. ב-Valleywag מעדיפים לנזוף בו על צנזור שאלות, אבל בבלוג SAI דווקא אופטימיים לגבי סיכויי ההצלחה ומעדיפים להתעלם מהנתונים הסטטיסטיים שהם מצטטים לגבי מידת האמון שרוחשים גולשים לעצות שהם קוראים ברשת. אכן, אין כמו עבדות מקוונת.
בכל הנוגע לסקס, האינטרנט (והגאדג'טים) דווקא מספקים את צרכי הגולשים, כפי שעולה מצמד סקרים שהתפרסמו השבוע. הראשון, חלק מקמפיין למניעת הריון בקרב בני נוער, חשף כי חמישית מהצעירים האמריקניים עשו סייבר-סקס. ב-ynet השתמשו במספרים היבשים מארה"ב כדי לבחון את המצב בארץ באמצעות שני מרואיינים אנונימיים.
הסקר השני והמרעיש יותר הוא זה שערכה אינטל בקרב 2,119 גולשים, שציינו כי יעדיפו לחיות שבועיים בלי סקס או טלוויזיה מאשר בלי אינטרנט. שלא במפתיע, יותר נשים העדיפו התנזרות ממין (46% לעומת 30% מהגברים), אבל אולי זה קשור לתוצאות הסקר הראשון. ומה לאינטל ולסקס? כלום; בוול סטריט ג'ורנל מסבירים שהממצאים היו תוצר לוואי של הסקר, ומודים שהעילה הרשמית לביצועו - עד כמה האינטרנט חיונית לחיי היום-יום שלנו - הרבה פחות סקסית. ואם כל הדיון הזה הותיר אתכם עם חצי תאוותכם בידכם - גשו לקרוא את הראיון שערכו ב-Salon עם רופוס גריסקום, מנכ"ל מגזין הסקס המקוון הוותיק Nerve.
הסינים מכורים לדברים אחרים, כמו משחקי רשת. השבוע נפתחה שם מסעדה בהשראת World of Warcraft, שכל כולה - מהמראה ועד התפריט - מבוססת על עולם המשחק הפופולרי הזה. חובבי הז'אנר הישראליים שרוצים לפתוח מיזם דומה מוזמנים למצוא השראה למנות במונחון עברי ייעודי, באדיבות האקדמיה ללשון עברית. אין כמו "אפיפות" בציפוי "תשוגרה". ומי שלא מאמין עד כמה WoW הוא עניין רציני, מוזמן לקרוא את הדיונים שמתקיימים בפורומי גיימינג, בנוגע לשאלה האם זה לגיטימי לא לגייס את המכורים לעבודה, משום שהם תמיד נמצאים עם רגל אחת בעולם הווירטואלי.
בפינצטה
בתעמולת הבחירות הממשמשת ובאה עלינו לייגענו נשמע המון שטויות - החל מהבטחות ללימודים אקדמיים בחינם וכלה בשלום שזור בבטחון. סביר להניח שטכנולוגיה לא תעמוד בראש סדר היום, אבל אם אתם ממצביעי קדימה, אל תשכחו שאחד משריה, מאיר שטרית, הוא זה שהפקיר את פרטיכם האישיים בידי אנשים שאין להם שום אינטרס לשמור עליהם, בעודו מסרב להודות שיש דברים שהוא לא מבין מהם כלום. ואם כבר בחירות, גם אמיר דותן וגם אנשי נטקראפט בחנו את ממשק המשתמש של מכונות ההצבעה של הליכוד וחזרו עם תובנות.
בפירמה ראיינו את שרגא, מוכר הפיצות הנרדף, וגילו שאין לו שום דבר נגד אוטיסטים; השנאה שלו מתחלקת שווה בשווה בין כל בני האדם.
ארגון מוזילה עורך סקר משתמשים בקרב משתמשי פיירפוקס. בניגוד לאורנג', הגולשים הישראליים כן מעניינים אותם.
כפי שהובטח, ויקיפדיה השיקה גירסה ניידת של האנציקלופדיה החופשית.
אחרי פרסי הווביז, הקראנצ'יז והפוליצר, הגיע תורו של טוויטר,עם ה-Shorty, הפרס הכי קצר ברשת.
