סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: טובעים באינפורמציה
בשנה שעברה נוספו לעולם 487 מיליארד גיגהבייט של מידע, ונראה שעוד לא החלטנו איך מתמודדים עם הכמות העצומה הזו; חוק המאגר הביומטרי אושרר, ומיכאל איתן, מתומכיו, חושף בבלוג שלו משהו על דרך קבלת ההחלטות בישראל
דמו-קרטיה
487 מיליארד גיגהבייט. זו כמות המידע הדיגיטלי שנוצר אשתקד ברחבי העולם. עלייה של 73% לעומת 2007 ושלושה אחוזים יותר מהצפי של חברת המחקר IDC, שאחראית לנתונים. על פי המחקר, חלק הארי של המידע הזה הוא העקבות הדיגיטליים שאנחנו מותירים בלי ידיעתנו: צילומי מעקב, רשומות רפואיות ודוחות אשראי. חלק קטן בהרבה הוא האישיות הדיגיטלית שאנחנו יוצרים בעצמנו ברשת.
כדי שתוכלו לישון טוב הלילה, נספר לכם שלעקבות הדיגיטליים האלה יצטרפו בקרוב גם הנתונים הביומטריים של תושבי ישראל, זאת, לאחר ש-66 חברי כנסת מכל קצוות הקשת אישררו את הצעת חוק המאגר הביומטרי, שהגה מאיר שטרית (ולא ח"כי ש"ס, כפי שהאשמתי אותם בטעות בשבוע שעבר).
בין אלה שהצביעו בעד החוק היה מיכאל איתן, השר המופקד על שיפור השירות הממשלתי לציבור ומי שמציג את עצמו כנציג האינטרנט במשכן הכנסת. לפני הבחירות, פרסם איתן בבלוגו את "מצע האינטרנט" שלו, וקרא לגולשים להשתתף בניסוחו. אחד המגיבים לפוסט שאל: "איך אתה מתכוון לעצור את הנושא של מאגר מידע ביומטרי. ואם הוא לא מתכוון לעצור – למה? האם אתה מכיר את הבעיות סביב קיומו של מאגר שכזה?".
מיכאל איתן. לא מכיר את סעיפי החוק, אבל מצביע בעדו צילום: עמית שאבי
ואם כבר ממשל - הסרט Us Now בוחן אם אפשר להעתיק את השיתופיות המאפיינת את הרשת וארגונים שונים הפועלים באמצעותה גם אל זרועות השלטון. בין המרואיינים תמצאו את קליי שירקי ואת הסופר דון טאפסקוט. הסרט, כמובן, זמין להורדה בחינם ויוצריו מזמינים אתכם להשתתף בדיון באתר.
מילים ומשפטים
לא חסרים בעולם אנשים קצרי רואי שמאיישים עמדות מפתח. מנכ"ל אולפני הקולנוע של סוני, למשל, לא אוהב את הרשת. לדבריו, "שום דבר טוב לא יצא מהאינטרנט", ובכלל, בעיניו מדובר במעין שכונה מלאת עבריינים, שדרוש לה איזה ריסוס דחוף. נדמה שנאומו של מאט מייסון, מחבר הספר The Pirates Dilemma, בוועידת Thinking Digital, נועד בדיוק עבורו.
לדברי מייסון, התאגידים יפיקו תועלת אם במקום להילחם בפיראטים בכלים שאבד עליהם הכלח - הם יתחילו להסתגל לעולם המשתנה ופשוט יחקו אותם ויאמצו את הטקטיקות שלהם. "יש לנו חוקי קניין רוחני מהמאה ה-19 ומודלים עסקיים מהמאה ה-20, שמנסים להתמודד עם המורכבות של המאה ה-21", אמר.
ייתכן שפרופ' צ'רלס נסון מבית הספר למשפטים של הרווארד קרא את הספר שלו; האסטרטגיה המשפטית של נסון, שישמש כסנגור במשפט שיתוף קבצים שייערך בקרוב בארה"ב, היא שכל עוד שיתוף הקבצים נעשה שלא למטרות רווח - הוא נכנס תחת סעיף "שימוש הוגן". אם אתם מתכוונים לעשות שימוש הוגן ביצירות באחד המאשאפים שלכם ולא מתחשק לכם לקבל מכתב מעו"ד - הורידו את "הקוד לשימוש הוגן בסרטונים מקוונים", שנוסח על ידי מומחי טכנולוגיה, קולנוע ומשפט.
ספרי הלימוד שחיבר פיטר וויינר פופולריים בקרב פיראטים. במאמר בניו יורק טיימס הוא תוהה מה עליו לעשות ומכריז שבניגוד לקורי דוקטורו, פאולו קואלו ואחרים - הוא לא ראה גידול במכירות במקביל לגידול בפיראטיות. עמיתיו מציעים לו להתרגל לעובדה שפרנסתו לא תגיע מעותקים מודפסים של ספריו, אלא ממוצרים ושירותים משלימים, כמו גרסאות אודיו, הרצאות וכדומה.
אתר Scribd - היוטיוב של הטקסטים - מציע פתרון לאנשים כמו וויינר; בשבוע הבא יכריז האתר מלחמה על אמזון וגוגל, וישיק חנות מקוונת, שתאפשר לכותבים להעלות תכנים ולמכור אותם תמורת 80% מסכום העסקה. היוצרים יוכלו לקבוע אם להפיץ את הקבצים ב-PDF או בפורמטים אחרים, מוגנים יותר, אבל גם מוגבלים מבחינת פלטפורמות. ההוצאות Lonley Planet ו-O’Reilly Media כבר הודיעו שיצטרפו.
האנתרופולוג גרנט מקראקן חשק בקינדל החדש, אבל כל מעלותיו הטרומיות של המכשיר לא מספקות אותו. לשיטתו, ה-Kindle DX מייצג את כל מה שישן מבחינה טכנולוגית ותרבותית גם יחד, משום שהוא לא מתקשר עם העולם שמחוצה לו. כלומר, קריאה בספר אלקטרוני זה יופי, אבל היעדר האפשרות לשמור הערות, לשלוח פסקאות לחברים או להעלות אותן לאינטרנט היא משהו שלא יעלה על הדעת ב-2009. הו, האומללות.
ב-Techdirt מזכירים עוד בעיה, כאובה בהרבה: לא הקינדל ולא הספרים שרכשתם עבורו אינם רכושכם הפרטי והבלעדי. אמזון רשאית להגביל יכולות מסוימות של המכשיר, כמו קריאה בקול, רק כי לא מתחשק לה לריב עם המו"לים. אבל ב-Wired נטפלים לנושא חשוב בהרבה, שבו כושלים הקינדל ותעשיית הספרים האלקטרוניים כולה: הכותרים מכוערים מדי.
לית' באשאר מ-The Blog Of Innocence מאשים את האינטרנט בחוסר היכולת שלו להתרכז בספרות איכותית, ותוך שהוא תוהה אם המדיום החדש הורג את התרבות - הוא מעלה על נס את העובדה שהיא משמשת במה לשלל חובבים ויצרני תוכן. במגזין המקוון שהוא עורך אפשר למצוא מאמרים נוספים בנושא.
בטלגרף מדווחים על הטרנד החדש בגיימינג: משחקים המבוססים על ספרים. ההבדל העיקרי, מזכירים שם, הוא שבספר הנרטיב נקבע על ידי הסופר ואילו במשחק - המשתמש הוא המלך. ואפרופו גיימינג, בגרדיאן ראיינו את סטיבן ספילברג על המשחק החדש שלו.
בפינצטה
לרגל חגיגות ה-30 לווקמן של סוני, ב-Daily Mail מעדיפים להתמקד בהשלכות השליליות של הנגנים הניידים: נזקים בריאותיים וניכור חברתי.
כך ייראה הבית העתידי שלכם, אליבא דמיקרוסופט.
הגרסה החדשה של תוסף הפיירפוקס הפופולרי ביותר - Adblock - מבחינה בין סוגי פרסומות, ומאפשרת לאתרים שאתם אוהבים להתפרנס.
העיתונאי אלכסנדר קוקברן מ-The Nation מבהיר (שוב), מדוע לעיתונים לא מגיע סיוע ממשלתי. קצר ולעניין.
גיליון ראשון למגזין מקצועי חדש: ארכיטקטורת מידע.
הניו יורק טיימס יצא לבחון מה קורה ל-Wired, אחד המגזינים המוערכים-אך-מפסידים בתעשיה, ושב עם תשובה המובלעת בין השורות: הכל באשמת כריס אנדרסון?
סם אנדרסון מהניו יורק מגזין מבקש מכם להתרכז ולהקדיש 20 דקות לקריאת הכתבה הארוכה-אך-מצוינת שלו על אודות חוסר היכולת שלנו להתרכז והיתרונות שיש בזה.
אסי שרעבי, לחלופין, מחק במחי עכבר את אלפי הפוסטים שהמתינו לו בקורא ה-RSS שלו, ונתקף בדכדוך קיומי: עדיין לא הצלחנו לפתור את בעיית עומס המידע וכשלנו בארגון היררכי שלו - כלומר: הכל חשוב. מאידך, אם אפשר להתעלם, להתנתק, למחוק - והחיים ימשיכו להתנהל כסדרם - הרי ששום דבר לא חשוב.
באראטונדה ת'ורסטון, עורך באתר The Onion, מספר כיצד הוא מתמודד עם עומס ותעדוף מידע והצורך - החיוני לעבודתו - להישאר עם היד על הדופק.
ולקינוח, ד"ר ירדן לוינסקי מצביע על הדמיון בין מדיה חברתית לבין כתות
