מייסד אקטליס נגד השיטה: "כסף מהון סיכון הוא כמו סטרואידים"
יובל בר-און, שאחראי לגיוס הכספים הגדול ביותר בישראל מקרנות הון סיכון, מאס בכסף של המשקיעים: "הם מאיצים את גידול החברה, אבל עלולים להרוג אותה". את אלגוסק, חברה נוספת שהקים, הוא בנה בלי שקל מהון סיכון
חברת ניהול מערכות אבטחת המידע אלגוסק, מייסדה ומנכ"לה יובל בר-און, לא רגילים לככב במדורי העסקים. בשקט בשקט, ללא כל גיוס מוסדי, החברה שהקים בר-און ב־2003 מוכרת בעשרות מיליוני דולרים. הסיבה המרכזית להיעדר הכסף המוסדי היא ככל הנראה תחושת המיאוס של בר-און מתעשיית ההון סיכון, שאותה גיבש בתקופת עבודתו כמנכ"ל חברה אחרת, אקטליס, שזכתה לכינוי המפוקפק: שיאנית ישראל בגיוס מקרנות הון סיכון. מאז הקמתה ב־1998 גייסה אקטליס 150 מיליון דולר.
את הכסף שמזרימים משקיעי הון סיכון ממשיל בר-און לסטרואידים. "אנשים שמקבלים סטרואידים נראים בריאים וחזקים, אבל שימוש מוגזם עלול להביא לחולי", הוא אומר. "הון סיכון מאיץ את גידול החברה, אבל עלול גם להוות מכת מוות. אם חברה נכנסת לקצב שריפת מזומנים גדול יותר מהכנסותיה, המשקיעים יצפו להגעה לאיזון מהיר. הבעיה היא שהגעה לאיזון אינה תלויה רק בחברה אלא גם במצב השוק העולמי".
בר-און לא מתנגד להון סיכון לחלוטין, אלא טוען שלא כל חברה צריכה לפנות לאפיק זה. "חברות שפועלות בתחום שבבי התקשורת חייבות לגייס כסף רב, ולכן ייתכן שהן צריכות לגייס מהון סיכון. אבל איני רואה כל סיבה מדוע חברות תוכנה ואינטרנט מגייסות כסף מקרנות הון סיכון ולא מנסות לבנות את עצמן על בסיס ההכנסות שהן יוצרות", מסביר בר-און.
"רצו שאשרוף יותר כסף"
בתקופה שבה היה מעורב בר-און בהקמת אקטליס ובניהולה בשנים 1998–2003, הספיקה החברה לגייס כ־75 מיליון דולר. "הרגשתי כאילו אני בונה קומה שלישית לפני שהקומה הראשונה נבנתה", מתאר בר-און את תחושתו אז.
הגיוס הראשון היה קל, לדבריו. "גייסנו מקרן שהרימה טלפונים לחברות שנמצאות בעמק הסיליקון. המשקיעים אמרו שבפחות ממיליארד דולר הם לא מוכנים למכור אותה, וכך הם חשבו גם אחרי התפוצצות הבועה בשנת 2000. גם לאחר מכן הצלחנו לגייס 46 מיליון דולר - אפילו שרצינו לגייס 30 מיליון דולר בלבד. הגיוס הזה התבצע בהערכת שווי גבוהה מאוד, של יותר מ־90 מיליון דולר".
היום היית מגייס סכומים כאלה מהון סיכון?
"כן, בעסק כמו אקטליס צריך הרבה כסף. כל צעד בחברה כזו דורש המון כסף. רק כדי להתחבר למערכות הטלקום של חברות גדולות משלמים מיליוני דולרים".
האם הכסף מהון סיכון משחית?
"במקרה שלי אני חושב שלא. לא גדלתי באקטליס אלא בקומברס, שלמרות מה שמספרים עליה, היתה בית ספר בתחום הפיננסי. היייתי שם עשר שנים עוד מהשלב שלא היו לחברה מכירות בכלל. באקטליס המצב היה שונה. כשהייתי המנכ"ל, הדירקטוריון ביקר אותי על כך שאני לא שורף מספיק כסף. אפילו נושא יחסי הציבור היה חשוב למשקיעים, שרצו שנבחר חברה שמתאימה לחברה בסדר הגודל שלנו, ולא כל חברה בעמק הסיליקון".
את פיזור הכספים שמאפיין לדעת בר-און את החברות המתבססות על הון סיכון הוא מדגים בסיפור קצר. "היה מקרה שבו אחד הדירקטורים הציע לפנות לשוק מסוים שחשבתי שלא מתאים לחברה. כדי לתת לו תשובה מסודרת שכרתי יועץ שעלה 50 אלף דולר, כיהן שישה חודשים, והגיע לאותה מסקנה שהגעתי אליה באינטואיציה. בחברה פרטית פשוט הייתי אומר לא, ולא משקיע את הכסף".
הכנסות במקום משקיעים
ההחלטה הראשונה שקיבל בר-און כשהקים את אלגוסק היתה שהמימון לחברה יתבסס על מימון עצמי והכנסות, ולא יבוא מהון סיכון.
מדוע לא גייסת לאלגוסק כסף מקרנות או ממשקיע מוסדי?
"דיברתי עם קרנות בתחילת הדרך והבנתי די מהר שלא אוכל לתת להן חזון של חברת מיליארד דולר, דבר שהיה קל באקטליס. המשקיעים ראו שוק קטן מאוד ולא יכולתי לתת להם את מה שהם רצו. כשהקמתי את אלגוסק עשינו שתי פעולות במקביל — הראשונה היתה למכור ייעוץ, ובכסף שקיבלנו השקענו בפיתוח מוצר, שכיום הוא לב החברה. מאז אנחנו מסתמכים על ההכנסות בלבד ללא גיוס כסף ממשקיעים".
איך מתנהלת חברה שאין לה מימון חיצוני?
"ב־2006 כתבנו חזון שבו רצינו לספק ל־50% מאלף החברות הגדלות בעולם את המוצרים שלנו. כיום יש לנו 600 לקוחות ויותר מ־100 מהם מהסוג שאנחנו רוצים. בשנתיים הקרובות אעמוד בחזון".
יעדים כאלה דורשים כסף ומימון.
"יש לנו אותה כמות כסף כמו חברה שגייסה מהון סיכון, רק שאצלנו הוא ממכירות ולא מהשקעה חיצונית".
האם אתם מקבלים פניות ממשקיעים?
"הרבה קרנות פרייבט אקוויטי פונות אלינו ורוצות להשקיע, ואני אומר שכרגע לא מגייסים כסף ולא פונים למשקיעים. בעתיד אולי נעשה הערכת מצב ונחשוב אם אנחנו רוצים לעשות שינוי. היעד שלנו הוא להיות בשלים להנפקה בנאסד"ק בעוד שנתיים. כבר כיום אני יכול להגיד לך שאנחנו ריווחיים בשבע ספרות בדולרים".