אז עכשיו משחקי המחשב אשמים גם בטבח בנורבגיה?

עמודי המניפסט כללו בין היתר "טיפים למתנגדי האיסלם", שעודדו את הקוראים להשתמש במשחקי מחשב מסוימים כאמצעי לימוד והגנה. לא לקח זמן רב מהרגע שהדבר נודע ועד שעלו, שוב, הקריאות להקשחת הצנזורה על משחקי מחשב.

זוהי לא הפעם הראשונה שטענות כאלה נשמעות, ולא רק כלפי משחקי מחשב: כשהייתי ילד קראתי על ילד קטן שדקר את אחיו בטעות לאחר שקרא את "שר הטבעות". כנער, אני עדיין זוכר את הזעם על ההשפעה המשחיתה-לכאורה של "מבוכים ודרקונים", שבמקומות מסוימים תוארה ככת שטנית. כמבוגר אני זוכר שצחקתי על האנשים הטובים של "חגורת התנ"ך", האזורים הדתיים יותר בארה"ב, שמתייחסים להארי פוטר ככופר.

הרוצח, אנדרס ברינג ברייויק צילום: רויטרס

קשה להאמין שמישהו עדיין חושב שאוהבי "מבוכים ודרקונים" מזמנים שדים מהגיהנום בזמנם הפנוי, אבל לא מעט אנשים עדיין חוששים מהקשר בין משחקי מחשב ובין אלימות. אחרי הטבח בקולומביין יצאו קריאות רמות להחרמת משחקים אלימים וכמה מדינות, כמו אוסטרליה, אף לא היססו לאסור לחלוטין על רכישת כותרים ברוטאליים במיוחד. למרות כל זאת, אין כיום אף מחקר מדעי של מכון מקובל המראה קשר אמיתי בין משחקים ובין אלימות בעולם האמיתי.

הגרפיקה ריאליסטית? השחקן לא מזדהה

יש מספר בעיות בתיאוריה הזו: מחקרים הראו כי משחקי מחשב אמנם מעוררים את הכישורים המוטוריים - אבל לא מגרים באופן פעיל את הדימיון, באופן שייצור הרבה יותר פעילות מוחית מאשר צפייה פסיבית בסרט או בטלוויזיה.

כאשר אנחנו קוראים ספר, אנו מדמיינים את עצמנו בתוך העולם שהוא מציג. במשחקי מחשב ובגרפיקה ממוחשבת, לעומת זאת, יש אלמנט הידוע בשם Uncanny Valley – ככל שהגרפיקה היא ריאלסטית יותר, כך היא יוצרת תחושת ריחוק מהצופה. מדוע? כי אנו שמים לב לדברים הקטנים, כגון תווי הפנים שנראים לא הגיוניים. מבחינות רבות, משחק מחשב כמעט-מושלם הוא פחות מציאותי בעיני המוח שלנו מאשר משחק עם גרפיקה מלפני 20 שנה.

חשוב לציין שברייויק מעולם לא הגדיר את עצמו כגיימר: הוא ראה את המשחק ככלי, לא כתחביב. משחק פעולה אכן יכול להיות סימולטור מצוין, אבל גם משחק המדמה טיסה יכול להיות כלי בידי רוצחים, כפי שהראו אירועי 9.11. זה נכון גם לגבי מטווחי ירי, או התנדבות במשמר האזרחי.

Call of Duty

גיימרים ודעה קדומה

הביקורת על משחקי מחשב אינה שונה מהביקורת שהופנתה פעם כלפי קולנוע או מוזיקת רוק. זוהי תעשייה שרק כעת נכנסת למיינסטרים, וכמו תמיד – יהיו כאלו שינסו להפיל אותה לקרשים, מתוך בורות ודעות קדומות. מבחינת רבים, משחקי מחשב הוא משהו לא מובן, שמעניין רק ילדים וגיקים מתבודדים. לך תסביר להם שהפרופיל של הגיימר הממוצע, על פי ההערכות, הוא שונה לחלוטין: בן קרוב ל-30, אמיד ומשכיל. במקרים רבים, אגב, מדובר בכלל בגיימרית.

אז נכון: משחקי מחשב, בדיוק כמו כל מדיום אמנותי אחר, חשופים למטורפים שינסו לנכס לעצמם את המסר שלהם. זה קרה גם ל"התפסן בשדה השיפון", הספר שהחזיק מרק צ'פמן כשהתנקש בג'ון לנון. "התפסן", בפעם האחרונה שבדקתי, עדיין נלמד בבתי ספר ברחבי העולם.

ולמי שאינם מבינים כיצד משחק מחשב יכול להיות בעל אמירה אמנותית, אציג לסיום את השאלה הבאה: מה היו אומרים לפני 100 שנה על סרט כמו "מועדון קרב"?