דו"ח טכנולוגי
פייסבוק מלחיצה אותך, חבר
מחקר קובע שפייסבוק מגבירה את רמות הלחץ של משתמשיה, גוגל יוצאת למאבק נגד זכויות יוצרים בגרמניה ודורשת שדירוג אפליקציות ייעשה באמצעות גוגל+ והאפליה השקטה של עמק הסיליקון
מה אתה עושה? נכנס ללחץ
משחטת הפרטיות של מארק צוקרברג היא ללא ספק הצלחה, מבחינתו ומבחינת בכירי פייסבוק. אבל ככל שחולף הזמן מותר להתחיל לתהות אם היא כזו הצלחה גם מבחינת המוצר שלה: כלומר, האנשים שמשתמשים בה.
כל מי שעיניו פקוחות מכיר את הסכנות הרגילות: פייסבוק תמכור את המידע הפרטי שלך בלי למצמץ לכל המרבה במחיר, היא תשנה שוב ושוב את הגדרות הפרטיות כדי שלא תוכל להסתיר משותפיה מידע אישי שיכניס לה כסף. שותפיה המפרסמים, בתורם, מציפים אתכם בפרסומות לא יעילות ומעיקות.
עכשיו מסתבר שיש עוד בעיה, מעיקה אפילו יותר: פייסבוק מייצרת לחץ נפשי גדול מעצם השימוש בה. ככל שיש למשתמש יותר חברים, כך עולה הלחץ. במיוחד, אם ברשימת החברים שלכם אפשר למצוא בוסים, בני משפחה, חברים לעבודה או בני זוג לשעבר.
הסיבה לכך פשוטה למדי: בני אדם מתנהגים אחרת כלפי אנשים שונים. האישייות שלך במקום העבודה שונה מהותית מזו שאתה מפגין בנוכחות חברים. הבעיה היא שבפייסבוק, יש לך רק פרסונה אחת להציג. והרבה אנשים עשויים לא לאהוב אותה.
משתמשים יכולים להשקיע הרבה יותר מדי זמן בפייסבוק ולהתחיל ליצור שם "פיצול אישיות": רשימות של סוגי אנשים שונים שלכל אחת מהן תוצג פרסונה אחרת. אם הגעת לשלב הזה, אני ממליץ על טיפול. לרוב האנשים אין זמן או יכולת לזה, והם מציגים תמונה אחת - בדרך כלל שטוחה מהאישיות האמיתית שלהם - לכל הקוראים שלהם. הפתרון הזה הוא בדיוק מה שניסתה גוגל לעשות בגוגל+, עם כלי ה"מעגלים". השירות לא תפס, בין השאר מסיבה זו.
כתוצאה מכך, רבים מגולשי פייסבוק מאבדים חברים וירטואליים, או מקבלים הערות זועמות. ומאחר ופייסבוק עשתה עבודה נהדרת בלשכנע אותנו שצבירת "חברים" בפייסבוק היא אחת מהדרכים למדוד את השווי החברתי שלנו, זה גורר מועקה. בעיה נוספת, שלא מתוארת במחקר, היא שעל חלק ממשתמשי פייסבוק יש גם לחץ להיות שמחים - כשכל חבריהם מפרסמים סטטוסים מאושרים.
לח"מ אין כל בעיה להודיע לששת חברים בפייסבוק, עם תחילת יום העבודה, שהוא מעוך כמרמיטה. אבל בהרבה מאוד מקרים אנשים לא רוצים לשמוע שרע לך - ובצדק, מצידם: הם לא חברים קרובים שלך, רק חברי פייסבוק. אתה לא באמת מעניין אותם כאדם: הם פה בשביל הבידור וכשאתה מודיע שרע לך, אתה מפריע להם.
גוועלד, הם רוצים תשלום!
גוגל לא אוהבת לשלם. היא מתחמקת כמיטב יכולתה מתשלום מסים בכל מקום שאיננו ארה"ב, במיוחד אירופה, ועכשיו היא נלחצת מהאפשרות שהיא תצטרך לשלם כסף למו"לים בגרמניה.
הצעת חוק שעומדת לדיון שם קובעת שלמו"לים יש זכות יוצרים על כל התוכן החדשותי שלהם - ושייאסר על מנועי חיפוש או אגרגטורים מסחריים להפיץ את התוכן הזה ללא אישור - ותשלום. יצוין שזו גרסה מרוככת של חוק קודם, שהעלתה את זעקת הבלוגרים הגרמנים השמימה: בגרסה הקודמת נקבע כי בלוגר שציטט עיתון נדרש לשלם לו על כך. הדיון הציבורי הגרמני יוכל להמשך כסדרו.
גוגל ממש לא אוהבת את הרעיון הזה; הוא מאלץ אותה לבחור בין שתי אופציות, שממש לא רצויות לה - האחת, לשלם. השניה, לנתק את העיתונים הגרמנים ממנוע החיפוש שלה. זו נשמעת כמו האופציה הסבירה, עד שזוכרים שהמשמעות היא שגוגל תאבד חלק ניכר מהרלוונטיות שלה בגרמניה. כשזה יקרה, סביר להניח שגיע מנוע חיפוש חדש, שיגיע לדיל כלשהו עם המו"לים ויידחק את רגלי גוגל החוצה. זה המון כסף בפרסומות שלא יגיע לגוגל, כמו גם דוגמא ממש גרועה - מבחינתה, כמובן - לשאר אירופה, שהיא שוק ענקי.
כיוון שכך, גוגל החלה לעודד משתמשים בגרמניה לצאת למחאה נגד החוק. היא לא מדברת, כמובן, על ההשלכות הכלכליות עליה: היא מקדמת את המחאה הזו תחת הדגל של "שמירה על חופש הרשת".
רוצה לכתוב ביקורת? הזדהה
גוגל נקטה בצעד מעורר מחלוקת אך ככל הנראה הכרחי בחנות האפליקציות שלה: מעתה, אם אתה רוצה לכתוב ביקורת על אפליקציה כלשהי, אתה צריך לעשות את זה תוך שימוש בפרופיל הגוגל+ שלך. אתה לא צריך ליצור אחד; אם יש לך חשבון גוגל, כמעט אוטומטית יש לך גם חשבון גוגל+. כמו רוב העולם, כמובן, אתה כנראה לא עושה איתו כלום, אבל הוא עדיין שם והוא יכול לזהות אותך מול חנות הפליי.
הסיבה לכך פשוטה למדי: חנות פליי מכילה כ-700,000 אפליקציות. הדרך למצוא את עצמך בים העמוס הזה היא ליצור ביקורות חיוביות. התוצאה היא תמריץ ניכר לפרסם ביקורות כוזבות בשם בדוי, או, כפי שזה בוצע עד לאחרונה, באופן אנונימי. המשמעות היא שביקורות בפליי מאבדות במהירות כל ערך. מפתחי אפליקציות חסרי מצפון מעלים אפליקציה, ואז שולחים את כל העובדים שלהם וכל אדם אחר שהם יכולים להפעיל עליו לחץ לכתוב ביקורת חסרת ערך.
שורה של מפתחי אפליקציות כבר הביעו את הסכמתם לנוהל החדש, שצפוי לדלל באופן ניכר את הביקורות המזויפות. בשנה האחרונה, כשמכירות האנדרואיד השאירו את האייפון באבק – ארבעה מכשירי אנדרואיד נמכרים על כל מכשיר אייפון – גוגל התחילה סוף סוף לקחת ברצינות את חנות האפליקציות שלה, שעד לאחרונה נראתה כמו מוסך מאובק ושמנוני.
ועל הדרך, כנראה מקווים בגוגל, אולי זה ינשים מלאכותית את גוגל+.
הקשישים בוכים בלילה, לא נשמע קולם
כולם מכירים את האפליה הקבועה והזועקת של עמק הסיליקון, זו שפוגעת בנשים. היעדרן של נשים מעמדות מפתח ובמיוחד מדירקטוריונים של חברות טכנולוגיה היא עוול שמדברים עליו לא מעט.
עוול אחר, שכמעט שלא זוכה לכותרות, הוא הרתיעה של עמק הסיליקון מקשישים, כלומר כל מי שעבר את גיל 40. בחברות הטכנולוגיה מעדיפים להאמין שכולם יישארו צעירים לנצח, ולדבר על ההצלחות של צעירים - צוקרברג, פייג' וברין, ואחרים - ולהתעלם מהמבוגרים.
כחמישית מהתביעות שהגישו עובדים על אפליה בשנה האחרונה בעמק הסיליקון נוגעות לאפליה גילאית. זה פחות ממספר התביעות בגלל התנכלות של מעסיק למועסק, אבל יותר ממספר התביעות על אפליה גזעית או אפליה מינית. האפליה ניכרת מיוחד בשכירה לעבודה: מספר גדול של אנשים מתלונן שנאמר להם שהמעסיק רוצה מישהו צעיר יותר לתפקיד, ולפחות במקרה אחד ברנש בן 60 לא הצליח למצוא עבודה עד שגילח את ראשו כדי להסתיר את שערות השיבה.
קצרצרים
1. הבריטים מתלהבים מאוד מסמארטפונים, ומתלהבים במיוחד משליחת טקסטים, שדחקה את השיחות הקוליות שם כבר לפני איזה שנתיים. עם זאת, יש דבר אחד שממנו הם מאוד לא מתלהבים, וזה הרעיון של תשלום עבור אפליקציות. ארבעה מכל עשרה נשאלים אמרו שהם לא משלמים לעולם עבור אפליקציות; כעשירית מכלל הנשאלים אמרו שאין להם כסף לזה, והשאר אמרו שהם מעריכים שדרישות התשלום עבור האפליקציות מוגזמות - לידיעת האנשים שעדיין חושבים שבניית אפליקציות היא בהלת הזהב החדשה.
2. אמזון חזרה על התרגיל המעיק השנתי שלה בעונת הקניות, והודיעה שמכירות הקינדל היו יוצאות דופן - הפעם, היא אומרת, הן הכפילו את עצמן - ושהקינדל שוב מככב כמוצר הנמכר ביותר שלה. שזה נחמד, רק שאמזון בעקביות נמנעת מלספק לנו מידע על מספר הקינדלים שהיא מוכרת. אין לזה צורה. אם יש לכם מה להסתיר, אל תוציאו הודעה לעיתונות. אם אין לכם מה להסתיר, מה הקטע של הסתרת מספרי המכירות המדויקים? אפילו אפל מפרסמת נתוני מכירות.
3. מה לעשות כשהילד שלך מתעקש שהוא מספיק גדול כדי לדחוף את עצמו לפייסבוק? עורכת מבוהלת בניו יורק טיימס שלחה את השאלה הזו לניק בילטון - והתוצאה היא מדריך לשימוש בפייסבוק לקטינים. כלל הזהב של בילטון פשוט: להבהיר לילד שכל מה שהוא כותב בפייסבוק יכול לשמש נגדו אחר כך. אין שם פרטיות.
4. גוגל נוהגת לומר שהיא מדרגת אתרים רק על פי האלגוריתם שלה, אין עוד מלבדו, אבל יותר ויותר מסתבר שזה לא באמת המצב. בפועל, היא מפעילה צבא קטן שעובד מהבית ומדרג את האתרים ברשת על פי שלל קטגוריות, כדי לשמור על תוצאות החיפוש שלה רלוונטיות ונקיות מספאם. היא מפעילה כ-1,500 עובדים כאלה, שהם עובדי קבלן שעם זאת נמצאים תחת פיקוח מתמיד מצד אפל. הרג'יסטר הצליח לשים יד על ספר ההדרכה שלהם, שנראה הגיוני למדי.
5. גוגל רעה, רעה!: זו המסקנה של מנכ"ל YELP, ג'רמי סטופלמן, כפי שנמסרה בכנס אנשי עסקים בניו יורק. YELP הוא אתר דירוגים שפועל בערים מרכזיות בארה"ב ושמאפשר למשתמשים לדרג פחות או יותר כל שירות. גוגל, שלפני מספר שנים היתה זקוקה נואשות לתוכן לשירותי המיקום שלה, גזלה את התוכן של ילפ בלי לחשוב פעמיים. כשילפ ניסתה להתלונן, גוגל איימה שהיא תסיר אותה מתוצאות החיפוש שלה. סטופלמן גם העיד בעבר בנושא בפני הקונגרס, וציין שגוגל משחקת עם תוצאות החיפוש כך שיקדמו את המוצרים שלה.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.