סליחה, אפשר לקבל קצת פורנו בבקשה?

רשימת הסוטים

האם צרכני הפורנו יאלצו לעזוב את הרשת ולחזור למגזינים? צילום: בלומברג

הערה אחרונה לסיום: ממשלות המערב נוטות להתרברב בכך שאצלן יש הרבה יותר חופש מאשר, למשל, בסין. וזה נכון במידה ניכרת. אבל צריך לזכור שגם סין מנהלת את המאבקים שלה כנגד חופש הביטוי במסווה של מלחמה בפורנוגרפיה. מעכשיו, הטענה שיש יתרון לממשלות המערב בתחום חופש הביטוי תהיה בעייתית יותר. יופי של גול עצמי.

אוף, אין לי כוח להצפנה

פרשת ה-NSA לא יורדת מהכותרות: היום פורסם כי מה שעבד בארה"ב עבד קודם בבריטניה, ושגם סוכנות המודיעין הבריטית GCHQ - היורשת של מפצחי האניגמה הנאצית - ריגלה אחר דיפלומטים בכנס G20 ב-2009. השיטה: פריצה לטלפונים ומיילים, לצד הפעלת קפה אינטרנט מנוטר.  

זה ממש לא חייב להיות ככה: יש תוכנות הצפנה לא רעות בכלל בסביבה. למעשה, הן כאן כבר עשרים שנה, מאז שממשלת ארה"ב קרעה את בגדיה, לבשה שק, שמה אפר על ראשה והודיעה לבתי המשפט שאם יתנו למשתמשים גישה ל-PGP של פיל צימרמן, יגיע קץ העולם.

ההצפנה יכולה להפוך את המידע לבלתי אפשרי לכרייה. מדוע נמנעים ממנה? צילום: שאטרסטוק

העולם, כידוע, לא נגמר. בסוף ימי ממשל קלינטון, נאלצה הממשלה להודות שאין שום אפשרות מעשית למנוע מאנשים גישה לתוכנות הצפנה יעילות. עם זאת, רוב מוחלט של המשתמשים בעולם לא עושים בהן שימוש, למרות שהן יכלו להיות כאב ראש אדיר לסוכנויות הריגול. למה?

כי זו חתיכת מיגרנה, זה למה. אתה צריך סיסמה רצינית ואם איבדת אותה, הלך עליך. אין לך גישה לכל המידע שלך. מעבר לזה, הממשקים של תוכנות ההצפנה מבלבלים, מסורבלים ואינם ידידותיים בשום צורה. עבדכם הנאמן, כמשרת ציבור של דמוקרטיה מקוונת מנוחתה עדן, דווקא השתמש ב-PGP על בסיס קבוע, ועוד באמצע שנות התשעים, אבל כבר אז זה היה אזוטרי למדי. רוב הציבור לא יודע ולא רוצה לדעת.

מעבר לכך, אין כל כך מה לדבר על פיתוח אפליקציות לסביבה שמבצעת הצפנה בשני הצדדים - כלומר, התוכן יוצא מוצפן ממך ומגיע מוצפן אל הצד השני, שצריך לפענח אותו - ובהתאם, השוק המסחרי לא התעניין בנושא יותר מדי. גם התרבות שמקדמים מארק צוקרברג ולארי פייג' (שתפו כמה שיותר מידע פרטי! אנחנו רוצים למכור פרסומות!) לא מועילה לחשיבה על פרטיות. העובדה שכל אדם יכול להשתמש בפייסבוק אחרי הסבר של חמש דקות, ושדיבורים על הצפנה גורמים לאנשים להזדגג, אומרת כל מה שצריך לומר: האינטרסים של הממשלות ושל התאגידים השתלבו, כפי שהם משתלבים כבר יותר מ-50 שנה, והציבור, כרגיל, הפסיד.

הזכות לזכור

האיחוד האירופי מדבר בשנים האחרונות על זכות שנויה במחלוקת, הזכות להישכח. היא אומרת שלאנשים יש את הזכות שמידע עליהם לא יופיע בכל מיני מאגרי מידע, גם אם בנקודה מסוימת היה אינטרס ציבורי בכך שהמידע הזה יהיה שם. זה טיעון פופולרי, למשל, בקרב פושעים שריצו את עונשם. הם אומרים, במידה של צדק, שהם שילמו את חובם לחברה ושהיכולת שלהם לשוב ולהשתלב בה נפגעת קשות מכך שכל אחד יכול למצוא בקלות פרטים על עברם. פעם, כדי להשיג מידע כזה היה צורך בטרחה ניכרת. היום צריך רק מנוע חיפוש.

מי שמחפש עליכם מידע - ימצא עליכם מידע צילום: גלעד קוולרצ'יק

מול הטענה הזו, שעומדת להפוך במידה מסוימת לחוק אירופי, עומד איגוד הארכיבאים הצרפתי. הוא יצא למאבק נגד החוק, בטענה שיש ערך ניכר לרישום ציבורי ולכך שאנשים יוכלו למצוא מידע ברשת. אחד הפוסטרים שהם מפיצים מראה קבוצת מפגינים, כולם עם מסכות ליצן, ושאלה נוקבת: "ללא שם, האם יש למחויבות אישית אותה המשמעות?"

בספרד, אילצה סוכנות ההגנה על הפרטיות את גוגל להסיר פרטים מעיקים על עשרות אנשים שהתלוננו עליהם. השאלה היא, כרגיל, איפה עובר קו הגבול. הארכיבאים וחברות הרשת רוצים שכמה שיותר פרטים יהיו פומביים. תומכי הפרטיות, שמקבלים רוח גבית חזקה מפרשת PRISM, רוצים להעלים כמה שיותר פרטים. ופה בישראל? הנושא כלל לא קיים בשיח הציבורי. כאילו שלכם זה לא מפריע שיש חברות שמחזיקות עליכם כמויות עצומות של מידע.  

קצרצרים

1. מיקרוסופט הוציאה גרסה מוגבלת למדי לאופיס לאייפון, במחיר גבוה מאוד. כנראה שגרסה לאייפד לא תגיע בעתיד הקרוב - מה שגרר קולות מרמור בקרב חובבי התפוחים. יש לכך סיבה טובה מאוד: אפליקציה שמישה לאייפד תייתר במידה ניכרת את הטאבלט של מיקרוסופט, הסרפס. מצד שני, האייפד ממילא לא מיועד לעבודה, אז אני לא מבין על מה היללות. רוצים כלי עבודה? קנו מחשב.

הסרפס של מיקרוסופט

2. דיווחנו אתמול על כך שחבר קונגרס אמר שבתדריך סודי, ה-NSA הודיעה לו שהיא מאפשרת לאנליסטים שלה להאזין לשיחות טלפון על פי שיקול דעתם. אמש מיהר הגוף האחראי על המודיעין בארה"ב להוציא הכחשה נמרצת ולטעון שהוא בכלל לא מאזין לשיחות של אמריקאים אלא רק לשיחות של אזרחים זרים. יצוין שה-NSA הכחישה לפני מספר חודשים שהיא אוספת בשיטתיות את פרטי שיחות הטלפונים של אמריקאים. היא שיקרה אז. למה שנאמין לה עכשיו?

3. הסיפור המתמשך כל כך הלחיץ את ה-NSA, עד שבסוף השבוע מיהרו שם להודיע שזה נכון שיש להם תכנית ריגול בשם PRISM, אבל שהיא אחראית לסיכולן של מזימות מרושעות בלא פחות מ-20 מדינות. יכול להיות, אבל כרגיל שירותי המודיעין מבקשים שנסמוך על המילה שלהן. ההיסטוריה מלמדת שזה רעיון ממש רע ושלשירותי המודיעין יש שיעור הצלחה שדומה לזה של מגיד עתידות. זוכרים את "סבירות נמוכה"? את "סדאם לא יעז לירות לכאן טילים" ב-1991? חברים, הוכחות. בלי זה, כל מה שאנחנו יודעים זה שאתם מרגלים אחרינו.

4. הדיקטטורה הסונית של ערב הסעודית ממש לא מתלהבת ממה שקורה מעבר לגבול, שם הצליחו תומכי הרפורמה באיראן לבחור נשיא שממש לא מוצא חן בעיני הדיקטטור ("המנהיג הרוחני") המקומי. אי לכך ובהתאם לזאת, מחריפה הדיקטטורה הסונית את מאמציה כנגד חופש הדיבור של תושביה: בקרוב היא צפויה לאסור על שימוש בווטסאפ, אחרי שכבר הוציאה את השימוש בווייבר אל מחוץ לחוק.

5. בניגוד לאפל, לסוני כבר יש שעון חכם, רק שלאף אחד לא אכפת ממנו. עד כה נרשמו לגרוטאה רק שלוש אפליקציות של מפתחים חיצוניים. בצר לה, החליטה החברה להכריז על הגרוטאה כ"פתוחה". היא היתה פתוחה תמיד (בהיותה מבוססת אנדרואיד) אבל עכשיו מפרסמת החברה מדריך לפריצה של השעון בתקווה שזה יגרום למישהו לשים אליו לב. האם מישהו גם אשכרה ישקיע את הזמן בלפתח משהו עבורו? בואו לא נסחף.

• להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)