הקלות הבלתי נסבלת של ההתחזות ברשת, גרסת ישראל

שממת המראות של ישראלה אגרון

הרשת הישראלת רעשה אתמול, אחרי שהיחצ"ן  רני רהב מיהר להודיע שבעמוד פייסבוק של מישהי שאף אחד לא שמע עליה קודם לכן התפרסמה תמונה של שר האוצר במה שנראה כמו מדי אס. אס. מכירים את המצב שבו אתם צורחים על שוטר בטלפון שפרצו אליכם הביתה והוא אומר שאתם צריכים להגיע לתחנה כדי להגיש תלונה? אז כנראה שאם אתם רני רהב, מפכ"ל המשטרה ימהר להורות על פתיחת חקירה ברגע שתפרסמו משהו בפייסבוק.

הפרופיל שאליו הפנה רהב - של אחת בשם "ישראלה לוי אגרון" - היה מזויף יותר מהטענה שמיליונר יוכל לייצג את מעמד הביניים. הוא נבנה לפני חודשיים והיה בלתי מושקע בעליל. אחרי שיטוט מהיר היה ברור שמדובר בבובה, בפרובוקציה של מישהו. 

תמונת לפיד, כפי שפורסמה בפרופיל הפיקטיבי בפייסבוק

וזו הבעיה עם ההתחזות בעידן המודרני. מצד אחד, זה הרבה יותר קל היום. פעם היית אשכרה צריך לדעת איך לזייף כתב יד ולבנות סיפור אמין. בעידן שבו דברים שפוליטיקאים כותבים בפייסבוק הם חדשות לכל דבר, היכולת ליצור זיוף הופכת להרבה יותר קלה. בנה איש קש, צייד אותו בפרובוקציה זולה יותר מרטוריקה ממשלתית, הפנה אליו תשומת לב, וזהו. יצרת את הפרובוקציה שלך.

המודיעין הסובייטי עלה על זה מזמן: אם אתה משכנע את כלי התקשורת לפרסם משהו, הסיכוי שכאשר הוא ייחשף כבדיה הם יפרסמו זאת יהיה נמוך. גם אז, יהיה מדובר בידיעה קטנה ומבוישת. אחת הסיבות לכך היא שמקצוע העיתונות נמצא במצב קשה מאוד (האופטימיים יאמרו, באמצע תהליך שינוי) - וזה אומר שיש לחץ לפרסם כמה שיותר תוכן בכמה שפחות מאמץ. דקות ספורות של עיון בחשבונה של הגברת אגרון היה מראה למסקרים שמדובר בזיוף. אבל היו כאלה שבחרו לוותר על הבדיקה הזו.

מהבחינה הזו, המדיה החברתית והרשת בכלל, שפעם תוארו כספקי האמת האולטימטיביים, הם בעלי בריתו הגדולים של השקר. הוא מופיע ב-12 מהדורות בזמן שהאמת עדיין מחפשת חיבור WiFi. די ברועץ מדיה חברתית עם זמן על הידיים וחוסר דמיון כדי לבנות דמות פיקטיבית לא אמינה, שעם הדחיפה הנכונה בכל זאת תצליח להכניס סיפור לתקשורת.

ובסופו של דבר, להוכיח שמדובר בזיוף זה לא מסובך - אבל גם לא מועיל. השאלה הגדולה היא מי עומד מאחורי הזיוף הזה והספין הוא יצר. בשלב הזה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למי יש עניין שיממה אחרי שהוגש אחד התקציבים האכזריים ביותר בתולדת המדינה תוסט ממנו תשומת הלב של הציבור - ותתמקד בהסתה בשנקל נגד שר האוצר שיצר אדם שאינו קיים במציאות.

אדוני השוטר, אתה מכיר את משה?

שערוריה בבריטניה: בחמש השנים האחרונות הוכפל מספרם של השוטרים בלונדון שחשודים בשימוש לרעה במאגר המידע המשטרתי. מאז 2009 נחקרו כ-76 שוטרים בחשד לשימוש כזה לרעה. כמובן, יש להניח שמספר האנשים שאכן עשו שימוש לרעה במאגר ולא נתפסו גבוה יותר.

מאגר המידע המשטרתי של בריטניה (אלופת העולם בהדלפות מידע, כן?) שומר את כל הפרטים על כל המגעים של אדם עם המשטרה, בין אם הורשע בבית משפט ובין אם לא. מאגר כזה אמנם מסייע למשטרה, אבל מסוגל לגרום נזק עצום לאזרחים. למשל, אם נעצרת בהפגנה, עצם העובדה שנעצרת מספיקה כדי למנוע ממך כניסה לארה"ב מבלי להזדקק לוויזה.

נעצרת? קבל כתם לכל החיים צילום: shutterstock

מחוקקים שמרנים בבריטניה הצליחו לחסום הצעת חוק שתאפשר למחוק רישום פלילי של אדם אם לא ביצע כל עברה יותר מעשור. עם זאת, הוסכם שאפשר למחוק את הרישומים הפליליים של אזרחים שעברו את גיל מאה. אם זה מזכיר לכם את שיטת הרישום הפלילי של משטרת ישראל, אתם לא לבד.

ברגע שמאגר מידע כזה קיים, ישנו פוטנציאל של שימוש לרעה בו. שוטרים לא מקבלים משכורת גבוהה מספיק כדי, למשל, להתמודד נכון עם הצעת תרומה (למה לקרוא לזה שוחד?) מצד שוטר לשעבר שהוא עכשיו בלש פרטי, שרוצה לדעת אם למועמדים לעבודה יש עבר פלילי כלשהו. ברגע שהמידע קיים ומספר גדול של אנשים חשוף אליו, יהיה בו שימוש לרעה. לתשומת ליבם של תומכי מאגר המידע הביומטרי, שמנסה לבנות רפובליקה ים תיכונית שנזקקה לעשור כדי לעלות על המדליף של מאגר המידע של משרד הפנים.

השושואיסטים בהיסטריה

שערוריית הריגול של ה-NSA, שמתחילה לקבל את השם Spygate, ממשיכה לעשות כותרות. פקידים בכירים במערך המודיעין טענו אתמול (ג') בפני הקונגרס שהריגול הזה היה הכרחי, משום שהוא מנע כ-50 פיגועים. בפעם האחרונה שהם דיברו על זה, הם דיברו על עשרים פיגועים; כנראה שהלחץ מוליד אינפלציה.

בין השאר, הם טענו שהטרוריסטים ניסו לתקוף את הבורסה של ניו יורק. שושואיסטים יקרים, אם אתם רוצים לקבל קצת סימפטיה, תצטרכו לבחור מטרות שרוב הציבור מתנגד לכך שהן יושמדו. המלצה: אל תנסו לאיים בפיגועים במשרדי רשויות המס, אתם עוד תגייסו אנשים לאל קעידה.

בורסת ניו יורק? לא המקום הכי פופולרי בעולם צילום: בלומברג

זה משונה שהממשלה נזכרת עכשיו שהיא השתמשה במידע של ה-NSA כדי למנוע פיגועים, כי כשעורכי הדין של החשודים באחד הפיגועים האלה ניסו לברר איזה מידע הממשלה החזיקה על מרשיהם והאם הוא הושג באמצעות האזנות סתר - הממשלה צנזרה את כל המידע וטענה שרק לשופט יהיה מותר לראות אותו. אז אסור היה אפילו לומר את המילה "NSA". 

תזכורת: משפט שנשען על מידע סודי (ובמקרה הזה, גם מפוקפק, כפי שאפשר לראות מהקישור) לא יכול להיות משפט הוגן. אם אתם רוצים משפטים שבהם הנאשם לא יכול אפילו לדעת במה הוא חשוד, אנא נהלו אותם מאולם ההליכים על שם קפקא.

הניכור האורבני של תעשיית ההייטק

עובדי הייטק, למי הם נחוצים? מדברים עליהם בתור הקטר שמוביל את רכבת המשק, אבל הקטר הזה גורר אחריו קרון קטן מאוד ומשאיר את שאר הרכבת מאחור. ובמקום שבו יש עובדי הייטק, רמת החיים של האחרים נפגעת כמעט מיידית.

ההשפעה האורבנית של חברות הייטק היא שלילית בעיקרה, כך נטען בספר חדש. אזורי הייטק הופכים לבועות שמנותקות מהעיר שלהן. בעיר סן פרנסיסקו, למשל, נמאס להרבה אנשים לראות את האוטובוסים של גוגל, שלוקחים את העובדים בבוקר מהבית לעבודה (בתוך בועה שקטה עם WiFi, שבה הם יכולים לעבוד גם כשהם לא בעבודה) ומחזירים אותם בערב.

מעצבנים את השכנים. עובדי גוגל, במטה החברה במוסקבה

כל זה הופך אותם, במקרה הטוב, לתיירים בעיר שלהם. הם לא באמת חלק ממנה - למעט העובדה שהמשכורות המופרכות שהם מקבלים מעלות את מחירי המחיה של כל שאר האנשים. מחירי הדירות מאמירים פלאים, נפתחות מסעדות שמיועדות רק לאנשים עם הרבה מאוד כסף, ושאר האוכלוסיה נדחקת החוצה. בהתאם, תוך זמן קצר, העיריות מתחילות להבין שיש חלקים של העיר ששווה להשקיע בהן כסף, ויש חלקים שפחות. התוצאה היא שהערים מתאימות את עצמן לעובדים העשירים שלהן, וכל השאר? שיעברו דירה.

כמה חברות הולכות נגד הזרם, ומתעקשות להשאר בלב האזורים האורבניים במקום למשוך את ההשקעות העירוניות לפרברים שבהם אין כלום חוץ ממשרדים, וזה כנראה לא מקרה שטוויטר (ששוברת כל כך הרבה מוסכמות, בין השאר את זו של שת"פ עם הממשלה) היא אחת הבולטות בתחום. אבל רוב החברות דווקא אוהבות את התחושה של אוכלוסיית עילית נבחרת, שחיה לה באושר, הרחק מהפרולטריון. 

קצרצרים

1. ב-NSA נערכים לקראת המדליף הבא. הסוכנות יישמה את כלל "שני האנשים" שהפעיל הצבא אחרי שנחשף ברדלי מאנינג: מעתה, אף אחד לא יוכל להוציא קבצים על דעת עצמו מהמערכת, אלא באישור של אדם נוסף. מעניין מה יעשו שם אחרי ששני אנשים יקשרו יחדיו כדי להוציא מידע סודי החוצה (זה כבר קרה, בשגרירות האמריקאית במוסקבה בשנות השבעים) - ידרשו שרק שלושה אנשים יוכלו לעשות את זה? 

בפעם הבאה, בוא עם חבר. אדוארד סנודן, מדליף PRISM צילום: רויטרס

2. ואם פראנויה היא כוס התה גם שלכם, אז שירות חדש מציע לכם מדריך להתחמקות מ-PRISM, דרך דפדפנים אלטרנטיביים, מערכות הפעלה שמיועדות למתכנתים, ושאר כלים שסובלים מאותה הבעיה של כלי ההצפנה: חוסר אטרקטיביות וקושי הפעלה ניכר ביחס לתוכנות הזמינות לציבור.  

3. אם אתם מאמצים מוקדמים, אתם כנראה אנשים עם יותר מדי כסף. זה לא מי יודע מה חדש, אבל הנודניק הקוסמי ריי קורצווייל, העתידן הראשי של גוגל, טוען שהוא מצא הסבר: כשטכנולוגיה נמצאת בחיתוליה, היא די כושלת ובמקביל היא גם יקרה להחריד. רק אחרי שיותר מדי אנשים עם הרבה כסף והרבה זמן לבזבז משתמשים בה, היא משתפרת מספיק כדי שאפשר יהיה לשווק אותה הרבה יותר בזול לכלל האוכלוסיה. בינתיים, העשירים יכולים להשוויץ שיש להם טכנולוגיה שתשנה פעם את העולם. אולי. רובן, צריך להזכיר, לא שורדות. 

4. ואם אתם מאמצים מאוחרים במיוחד, אז אתם מוזמנים להאיץ בעצמכם ולהשתמש בהקדם באחת הדוגמאות האחרונות לטכנולוגיה שפעם שינתה את העולם הרבה יותר משגלאס או האייפון שינו אותו עד כה: הטלגרף. חברת הטלקומוניקציה של הודו תשלח את המברק האחרון בהיסטוריה, כמעט 170 שנה אחרי שהמברק הראשון נשלח ב-1844. החברה מפסידה על עצם העובדה שהיא עדיין מפעילה שירותי טלגרף כ-23 מיליון דולר מדי שנה. באופן מפתיע, כ-5,000 מברקים עדיין נשלחים מדי יום בהודו; באופן מפתיע פחות, רובם נשלחים על ידי הממשלה. 

• להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)