הצופה הישראלי מבקש להתקדם למאה ה־21

שוק הטלוויזיה בישראל עומד על סף שינוי. שר התקשורת גלעד ארדן נחוש להוביל מהפכה בתחום זה שתיזקף על שמו ותמשיך את המהפכה הסלולרית של קודמו בתפקיד. בטווח הקצר מנסה ארדן לחייב את yes ו־HOT להציע חבילת ערוצים צרה ואטרקטיבית במחיר הוגן. אולם בטווח הרחוק יותר גם הוא מבין שרק כניסת מתחרים חדשים ופתיחת האופציה של טלוויזיה דרך האינטרנט (IPTV), שתתחרה בחברת הכבלים והלוויין, תביא בסופו של דבר לשינוי צרכני.

בישראל עדיין מחכים לחברה הראשונה שתציע טלוויזיה דרך האינטרנט. סלקום ופרטנר מתכוננות זה זמן מה להיכנס לתחום והשלימו את רוב ההכנות הטכניות. לאחרונה הצהירה גם גולן טלקום כי היא בודקת את האפשרות. אלא שבינתיים כל השלוש מעדיפות להשהות את הצעד המכריע בהמתנה להחלטות מצד משרד התקשורת או מחשש להיכנס להרפתקאות כלכליות חדשות. ההתעכבות של משרד התקשורת ביישום רפורמת השוק הסיטונאי, שאמורה לאפשר לחברות הסלולר לחכור תשתיות אינטרנט מבזק ו־HOT, היא בין הגורמים העיקריים לכך שהצרכן הישראלי ממשיך לשלם יותר מעמיתיו במערב.

חיים רומנו, מנכ"ל פרטנר (מימין) וניר שטרן מנכ"ל סלקום צילום: תומי הרפז, אוראל כהן

סיבה נוספת היא החשש של חברות הסלולר מהיעדר רגולציה על תחום הטלוויזיה באינטרנט, והן רוצות להימנע ממצב שלאחר שייכנסו לשוק יטיל עליהן פתאום משרד התקשורת מחויבויות בלתי צפויות. משרד התקשורת דווקא הקים ועדה שהגישה ב־2011 המלצות להטיל רגולציה על שידורי IPTV. אולם ההמלצות כללו החלטות עקרוניות ולא הנחיות ספציפיות.

במקביל קופת המזומנים של סלקום ופרטנר הצטמצמה בשנתיים האחרונות בשל כניסת המתחרות החדשות, לכן הן נוקטות משנה זהירות בכניסה לתחומים חדשים. בכל מקרה, מבחינת שתי החברות נושא הטלוויזיה יהפוך לרלבנטי רק לאחר שמשרד התקשורת יוציא לפועל את רפורמת השוק הסיטונאי, שתחייב את בזק ו־HOT להחכיר את התשתיות הקוויות שלהן במחיר מוגדר.

המפסיד העיקרי הוא כמו תמיד הצרכן הישראלי

הטענה של חברות הסלולר כי הן מחכות ליישום הרפורמה מציתה בשנה האחרונה ויכוח סוער בינן לבין HOT ו־yes, החברות העיקריות שעשויות להיפגע מהמהלך. כדי להבין את הוויכוח חשוב להבחין בין שידורי IPTV לשידורי OTT (Over the Top). המונח הראשון מתייחס להעברה של ערוצי טלוויזיה מסורתיים ותוכן בהזמנה (VOD) על גבי רשת מאובטחת וסגורה, המנוהלת לרוב על ידי החברה המחזיקה בתשתית. מנגד, OTT מתייחס לתוכן המופץ באמצעות רשת האינטרנט הפתוחה ללא התערבות כלשהי של בעלי התשתית. לקטגוריה האחרונה שייכים שירותים כמו נטפליקס, Hulu ו־ Lovefilmשל אמזון.

חברות הסלולר טוענות כי עד שלא תהיה להן שליטה על תשתית האינטרנט הקווי הן לא יוכלו להיכנס לשוק הטלוויזיה. חברות שרוצות להציע מוצר איכותי ללקוח, טוענים בסלקום ובפרטנר, חייבות להתבסס על IPTV ורשת מנוהלת. לעומת זאת, בחברות הכבלים והלוויין סבורים כי אין מניעה שחברות הסלולר ייכנסו מיד לשוק הטלוויזיה במודל של OTT, שאינו מחייב שליטה על התשתית הפיזית. הסיבות האמיתיות שסלקום ופרטנר לא נכנסות לטלוויזיה, אומרים שם, הן רצון להימנע מההשקעה הכספית הדרושה וחשש מהסיכון שיש בכניסה לתחום חדש. ב־yes מציינים בהקשר זה כי שירותי ה־VOD שלהם הושקו במודל של OTT, ולא על רשת מנוהלת.

בינתיים המפסיד העיקרי מהוויכוח הוא הצרכן הישראלי. היתרון הגדול של טכנולוגיית ה־IPTV הוא ביכולתה להציע מגוון שירותים שהופכים את חוויית הצפייה בטלוויזיה לאינטראקטיבית ומותאמת אישית יותר מאשר בכבלים או בלוויין. הצופה יכול לקבל בזמן אמת מידע על השחקן המככב בקומדיה שהוא רואה, לתקשר עם החברים בפייסבוק תוך כדי צפייה, לעצור צפייה בשידור חי, או להחזיר לאחור ולעבור באמצע תוכנית מהטלוויזיה לטאבלט.

כניסתם של מתחרים אינטרנטיים רעבים השואפים לזנב בענקי הלוויין והכבלים תורמת גם לירידה במחיר ולשיפור השירות. מיזמי IPTV מציעים במקרים רבים חבילות טלוויזיה קומפקטיות וזולות יותר כדי לבדל עצמם מחברות הכבלים והלוויין הנחשבות ליקרות.

טלוויזיה באינטרנט מגדילה בעקיפין את ההכנסה ללקוח

באירופה וארצות הברית IPTV הוא כבר חדשות ישנות, ובעשור האחרון צמחו לא מעט מיזמים של טלוויזיה דרך האינטרנט. החדירה של מיזמים אלו לשוק הטלוויזיה, הנשלט לרוב על ידי חברות כבלים ולוויין מבוססות וותיקות, היתה בדרך כלל אטית וקשה יחסית. חברות הכבלים והלוויין שלטו על הסכמי התוכן היוקרתיים עם האולפנים, ושחקן חדש נדרש לצבור מסה קריטית של צופים לפני שיוכל לרכוש סדרות יוקרה ובטח להשקיע בהפקה של תכנים בעצמו.

לפי דו"ח התקשורת השנתי של ה־OECD שפורסם בחודש שעבר, ב־29 מתוך 34 מדינות הארגון פעלו ב־2011 חברות IPTV, אך רק בשש מדינות כבשה הטלוויזיה דרך האינטרנט נתח שוק של יותר מ־20%. כמעט בכל המדינות הכבלים והלוויין הם עדיין האופציה הפופולרית לצפות בטלוויזיה. ובכל זאת במדינות כמו סלובניה, צרפת ואיסלנד השיג IPTV נתח שוק משמעותי מאוד משוק הטלוויזיה הכללי.

מאחורי מיזמי IPTV עומדים בדרך כלל ספקי תקשורת ותיקים המנסים להתמודד עם הירידה במחירי הסלולר והטלפון הקווי, ולענות על הביקוש הגדל מצד צרכנים לחבילות טריפל המציעות אינטרנט, טלפון וטלוויזיה בחשבון אחד. גם אם מיזם הטלוויזיה כשלעצמו לא מייצר רווח גדול לחברה, הוא מעודד שדרוג מהירויות אינטרנט בקרב הלקוחות ומגדיל בעקיפין את ההכנסה פר לקוח. בריטיש טלקום, דויטשה טלקום, טלקום איטליה, בלגקום הבלגית ווריזון האמריקאית הן רק כמה מענקי התקשורת שהשקיעו במיזמי טלוויזיה דרך האינטרנט בעשור האחרון.

פורטוגל טלקום, המקבילה הפורטוגלית של בזק, היא דוגמה לחברה שניצלה היטב את הפלטפורמה. לקראת סוף 2007 התייצב המונופול לשעבר מול תחרות הולכת וגדלה מצד חברת הכבלים המתחרה שכבר השיקה חבילות טריפל. כמו כן, המחירים התחרותיים בשוק הסלולר הפורטוגלי גרמו לנטישה המונית של הטלפון הביתי, וגם בשוק האינטרנט חוותה החברה האטה בצמיחה. בתוך שלוש שנים מהרגע שבו החליטה להשיק טלוויזיה באינטרנט תפסה החברה 30% משוק הטלוויזיה בתשלום בפורטוגל, והצליחה להאט למינימום את אובדן קווי הטלפון בכל רבעון. שירותי הטלוויזיה שימשו את החברה גם כמנוף להחדרת תשתית סיבים אופטיים מהירה לשוק.

לצד המודל הקלאסי של IPTV, שבו כל השידורים והערוצים מועברים דרך הרשת, ספקי תקשורת המעוניינים להשיק טלוויזיה במהירות ובעלויות נמוכות יותר בוחרים במודל היברידי המשלב בין ערוצים חינמיים (כמו ערוץ 2 ו־10) לבין תכנים בהזמנה המועברים דרך הרשת. מודל זה מאפשר לחברות בין השאר לצמצם את כמות התכנים שמועברים דרך האינטרנט, וכך לחסוך במצרך היקר ביותר עבורן, רוחב פס.

באנגליה היתה זאת בריטיש טלקום הראשונה שהשיקה טלוויזיה במודל היברידי כדי להגן על פעילותה העיקרית כספקית אינטרנט, ונכון לרבעון הראשון של 2013 היא גייסה כבר 810 אלף לקוחות. המודל ההיברידי הוא המועדף על ידי סלקום ופרטנר, שמתכוונות להשיק ממיר שיקלוט את ערוצי עידן פלוס לצד תכנים מהאינטרנט.