האם לגיטימי להשתמש בקיקסטארטר כדי לממן תיקון לאוטו?

עומר כביר: לא סוגר את החודש? זו לא בעיה שלי
אתרי גיוס כספים לא הוקמו כדי לשמש מקור הכנסה נוסף למשתמשים עם קשיים כלכליים. זה הזמן לעצור את קיבוץ הנדבות המקוון; אם יש לכם כסף פנוי, תרמו לנזקקים ולא למפונקי הרשת

עומר כביר צילום: נמרוד גליקמן

כשמייסדיי קיקסטארטר הקימו את אתר גיוס הכספים ב-2009 היה להם חלום נאצל כמעט: ליצור פלטפורמה שבה יזמים בעלי רעיונות מקוריים וחדשניים יוכלו לפנות לציבור הגולשים על מנת לגייס תמיכה ראשונית, וכך להפוך את החלום שלהם למציאות.

במידה רבה זה המצב שם כיום, והרבה רעיונות חדשניים החלו בין עמודי קיקסטארטר והפכו למציאות – החל מהשעון החכם פבל, עבור בקונסולת האנדרואיד Ouya, ולאחרונה גם הכפתור החכם (והישראלי) Pressy, שאמנם עוד לא הגיע לידי משתמשים אבל נמצא קרוב מאוד לכך.

אבל לצד זאת, מתפתחת תופעה מדאיגה שמאפיינת בעיקר חיקויי קיקסטארטר למיניהם: לא יזמים שמגייסים כסף כדי לפתח רעיונות, אלא סתם משתמשים מהשורה שמשתמשים באתרים כאמצעי להשלמת הכנסה. או, בלשון קצת פחות נקייה, גיוס נדבות.

רוצה כסף? לך לעבוד צילום: shutterstock

באינדיגוגו, למשל, ניתן למצוא לא מעט אנשים שמגייסים כספים ל"פרויקטים" כמו ביצוע הליך רפואי לחתול או לכלב שלהם (ונבהיר: לא מדובר בגיוס תרומות לעמותה למען בעלי חיים, דבר לא יוצא דופן באינדיגוגו שתפס נישה כפלטפורמה לפעילות גיוס של עמותות ופרויקטים חברתיים/קהילתיים, אלא באנשים פרטיים שרוצים שהגולשים ישלמו את חשבון הווטרינר שלהם), אני עצמי נתקלתי בכמה מקרים בהם אנשים ניסו לגייס כספים לקניית מוצר דוגמת אייפון (פרויקטים שבוטלו, ייתכן כיוון שלא תאמו את תנאי השימוש של האתר), ולפחות מכר אחד שכבר גייס בהצלחה כספים לניתוח לחתול שלו אמר שבכוונתו לפתוח פרויקט למימון תיקון הרכב שלו.

מדובר בתופעה פסולה מכמה בחינות. ראשית, אתרי גיוס כספים לא הוקמו כדי לשמש מקור הכנסה נוסף של משתמשים שלא סוגרים את החודש. מדובר בפלטפורמות שנועדו לעשיית שינוי בקנה מידה רחב, בין אם באמצעות יצירת מוצרים חדשים ובין אם לצורך קידום פרויקטים חברתיים נרחבים. אם מגמה זו תתרחב ותהפוך לנפוצה בקנה מידה גדול, תומכים רבים יתרחקו מאתרים אלו ופרויקטים לגיטימיים לא יזכו למימון שהם צריכים.

שנית, וחשוב יותר, מדובר לדעתי במגמה שהתרחבותה יכולה להקצין את הפערים החברתיים, לא פחות. מי שעושים שימוש באתרי גיוס כספים כדי לקבל קצת בקשיש בשביל צרכיהם האישיים הם לא עניים מרודים שבקושי סוגרים את החודש, אלא בני מעמד הביניים, כאלו שיש להם גישה וידע לטכנולוגיות מתקדמות. אנשים שתורמים אליהם אולי מרגישים שהם עשו קצת טוב, אבל למעשה עם נתנו נדבה לאנשים שהם לרוב בעלי משרה ומשכורות מסודרות, כאלו שהיו יכולים לחיות גם בלי התרומה.

המגמה אמנם עדיין לא רחבה, אבל זה הזמן לעצור את קיבוץ הנדבות המקוון. עשיתם בחירות שיש להן משמעות כלכלית, כמו לאמץ כלב או חתול או לקנות רכב? תתמודדו איתן ואל תקבצו נדבות ותבקשו ממני לממן את סגנון החיים שלכם. יש לכם קצת כסף מיותר ואתם רוצים לתרום אותו? תנו אותו לאנשים שבאמת זקוקים לו, אלו שרעבים ללחם או שזקוקים לטיפול רפואי מציל חיים בשביל עצמם.

ניצן סדן: תנו נדבה לאני

המטרה שלי לא נראית לכם אצילית מספיק? אל תתרמו. אבל קחו בחשבון שחלק מהחופש ברשת טמון ביכולת של כל אחד לפנות לגולשי אתרי המימון ולבקש תרומה. ברגע שאנחנו מגדירים מיזם חוקי כלא ראוי - יכולים רבות אחרות להתבטל

ניצן סדן

ישנם הרבה מאוד גורמים שרוצים מאיתנו תרומות כמעט מדי יום. יקום מי שלא נמאס לו לקבל שיחה עם הודעה מוקלטת מישיבה זו או אחרת או מארגונים שחומדים את הארנק שלו. מה מעצבן בתופעה? ראשית, העובדה שפונים אליכם ישירות בטלפון לאו דווקא כשמתאים ושנית - שמציגים בצורה נוטפת דרמה ומוגזמת את הצורך בכסף. אפשר להתלונן עד מחר על האופן בו פונים אלינו הארגונים והישיבות - אבל אין עוררין על עצם זכותם לבקש תרומה.   

אתרי מימון ההמונים תופעה מבורכת; הודות להם, יכולים אנשים למצוא להם תורמים במדיה החברתית ולהפנותם לפרויקטים. אותם יזמים כנראה שהיו מושלכים מכל המדרגות לו פנו לאנג'ל או לקרן הון סיכון ובזכות האתרים יכולים חלומותיהם להפוך למציאות. בשיטה זו קל יותר להשיג מימון להשלמת תהליכי פיתוח מוצרים, לפעולות חברתיות, להליכים רפואיים ועוד. הבעיה מתחילה כשמתחילים למיין את המיזמים ל"אציליים" ול"פסולים".

מה בעצם ההבדל בין מיזם שיפתח טכנולוגיה לייצור דלק בלתי מזהם ובין בחור שרוצה לתקן את הטמבון של האוטו שלו כששניהם פונים לקהל ומבקשים ממנו לפתוח את הארנק? על פניו, האחד יוכל לעשות רק טוב לאנושות ואילו השני - סתם פינוק של מישהו שלא בא לו להיכנס החודש לאוברדראפט. אבל ברמת הבסיס, מדובר באותו הדבר בדיוק: זר שמבקש את עזרתכם. יצא לכם פעם לתת חמישה שקלים להומלס ואז לשאול אותו "רגע, חביבי, מה אתה הולך לעשות עם הכסף הזה?" אני מנחש שלא. 

רוצה לקנות קולר חדש לחתול שלך? כמה אתה צריך? צילום: ניצן סדן

אתרי המימון החברתי מאפשרים לנו לתרום בתכיפות גבוהה ובצורה נוחה ומאובטחת. כשאתם נתקלים במשתמש אינדיגוגו או מימונה שמבקש תרומה של כמה גרושים כדי לממן טיפול בחיית מחמד, יתכן שתעזרו לו פשוט כי אתם אוהבים חיות ובשבילכם זה בסה"כ כסף קטן; מצב העו"ש של המבקש לא מעניין את מי שפשוט רוצה לעזור.

כנראה שאדם שיעלה באופן סדרתי פרויקטים למימון הוצאות כמו חשבון החשמל שלו, נעליים חדשות, קעקוע של הלו קיטי או מנוי עונתי למשחקי הפועל ת"א לא יזכה לתרומות - פשוט כי אנשים לא יזדהו עם מטרת הפרויקט או שיבינו שמנצלים את טוב ליבם. מצד שני, מי שיתאר את הפרויקט בצורה די משעשעת או נוגעת ללב יזכה לאהדת הקוראים ולפיכך - לכספם.

ברגע שאנחנו מתחילים למיין פרויקטים לראויים ובזויים, כל חוויית השימוש באתר מימון ההמונים משתנה ונפגעת. אם פרויקט אינו ראוי - מן הסתם שגולשים פשוט לא יתרמו לו כסף ויש לכבד את הקהל, לאפשר לו להחליט בעצמו ולא להציב חומות. אם מתחילים לנתח את נחיצותם של מיזמים, במטרה לקבוע מה פסול, אפשר למצוא חסרונות גם בכאלה שהצליחו. קחו את הפבל, קונסולת Ouya והכפתור החכם של Pressy למשל: העולם באמת צריך את הדברים האלה? מטרת המיזמים הללו היתה להביא מוצר לשוק, למכור אותו ולהרוויח כסף. לא אצילי במיוחד.

לקינוח, אזכיר שנשארו אנשים טובים טובים באמצע הדרך - והם לא יפסיקו לתרום או יפסיקו להשתמש באתרי מימון המונים משום שאחרים ביקשו תרומה של כמה שקלים כדי לקנות כרטיס למופע האיחוד של מונטי פייתון. הם תורמים כי חשוב להם לעשות טוב ויהיו די נבונים כדי להחליט על מה לשים את הכסף שלהם. הבקשות לתרומות בפייסבוק לא הרחיקו אתכם מהרשת החברתית, נכון? הפסקתם להשתמש בטלפון בגלל הודעה אוטומטית מאיזו ישיבה?

מי שמוכן לשלם כדי לעזור לזר פשוט מממש את זכותו על כספו. זה לגיטימי לבקש ולגיטימי לתרום בכל מדיום.