דו"ח טכנולוגי
כשאפליקציה הופכת לספקית רכילות
כאמצעי לקידום, אפליקציה מחטטת בחייה של השחקנית גווינת' פאלטרו, ה-NSA וה-GCHQ בעקבות משתמשי וויקיליקס ופיירטביי, נשים משחקות במחשב אבל לא מתלהבות מתחרויות, ופייסבוק הום עדיין חי
יורדים לביבים
יש אפליקציה בשם Whisper ומה שהיא עושה בחיים מקביל למה שעושה Secret, שעליה כבר כתבנו: היא מאפשרת לאנשים לחלוק בעילום שם מידע, שאת הנכונות שלו אי אפשר לברר. השבוע הצליחה האפליקציה הזו לקושש כותרות באתר TechCrunch, כשהיא פרסמה טענה שהשחקנית גווינת' פאלטרו מנהלת רומן מאחורי גבו של בן זוגה.
גווינת' פאלטרו. האם בגדה בבת זוגה? מי יודע, ולמי אכפת? צילום: אמ סי טי המידע הזה מגיע, כאמור, משמועה בלתי מבוססת בוויספר. מה שמדאיג הוא הרציונליזציה של TechCrunch לפרסום המידע, שאין שום סיבה בעולם שיפורסם: "הוא חושף את האסטרטגיה הפוטנציאלית של וויספר לרלוונטיות מתמשכת בעולם היודע לשמצה בחוסר יציבותו של האפליקציות החברתיות. אחת הביקורות העיקריות שהוטחו בוויספר על ידי אלו שלא נשבו בקסמי האפליקציה היא שקשה להתלהב מהסודות העמוקים והאפלים של אנשים שאינך מכיר. אבל כאשר הסודות העסיסיים הם של העשירים והמפורסמים, זה מתחיל להיות מעט יותר מעניין."
והנה כל מה שמקולקל בעמק הסילי-קון בפסקה אחת. הנחה ראשונה: שוק האפליקציות החברתיות סובל מחוסר יציבות, ועל כן - במקום לעבור לענף יציב יותר - יש צורך לייצב אותו על ידי השלכת בשר חי למזילי ריר. הנחה שניה: בשר חי של סתם אנשים מהרחוב לא מספיק מעניין. צריך בשר חי של מפורסמים. הנחה שלישית: עצם הצורך של אפליקציות כמו וויספר בקיום (או, במילים אחרות, הרצון של מייסדי האפליקציה לזכות בהון ופרסום) מעניק לגיטימציה לפרסום, שאין דרך לאמת אותו, של פרטים שיכולים להרוס את חייהם של אנשים.
התהליך עצמו איננו חדש. עיתונות ביבים היא עסק בן מאות שנים. אבל בעבר, עיתונים היו חשופים לתביעות דיבה או תביעות נזיקין. כאן, עושים מהלך בזוי יותר: אנחנו נפרסם את המידע, שאותו אנחנו לא מסוגלים לאשש אפילו ברמה של סמרטוטון, ואם יקרה משהו נטען שזה הגיע מ"חכמת ההמונים" ואין לנו דרך לדעת מי זה.
קבלו את הצד החדש של האפליקציות החברתיות. אם פעם הן מכרו מידע עליכם למפרסמים, עכשיו הן תפרסמנה עלילות שלא תהיה לכם דרך להתגונן מפניהן. הרגזתם פעם מישהו? יצרתם אויבים - כלומר, עשיתם משהו בחיים? היכנסו לכוננות ספיגה.
וכשזה יקרה, פרנסי עמק הסילי-קון יגידו שזה בסדר, כי כך משיגים "רוונטיות מתמשכת בעולם היודע לשמצה בחוסר יציבותו של האפליקציות החברתיות", והדם שלכם הוא בסך הכל שמן על גלגלי המהפכה בחשבון הבנק של המייסד.
שמשון ויובב נגד וויקיליקס ו...פיירטביי?
עוד יום, עוד חשיפה של סנודן: מטח חדש של מסמכים חושף פרטים שלפני חצי שנה היינו אומרים שהם "מטרידים במיוחד" אבל היום הם כבר נכנסים לקטגוריה העייפה של "עוד פיסה בפאזל".
פיראט ביי. אויב המדינה מספר אחד? צילום: אי פי אי הידיעה העיקרית היא שה-GCHQ - המקבילה הבריטית של ה-NSA - עקבה אחרי האנשים שהגיעו לאתר וויקיליקס. הסוכנות ניצלה את החיבור שלה לסיבים האופטיים שבתשתית הרשת כדי לעקוב בזמן אמת אחרי האנשים שביקרו באתר, כשהיא שומרת את כתובת ה-IP שלהם ואת החיפושים בגוגל שהם עשו כדי להגיע למידע הזה. כלומר, אספו מידע על אזרחים שומרי חוק שכל מה שהם עשו היה נסיון לברר מה הממשלה מסתירה מהם.
ההדלפה האחרונה חושפת עוד שארה"ב הפעילה לחץ דיפלומטי יוצא דופן על שלל ממשלות, בנסיון להביא להעמדתו לדין של ג'וליאן אסאנג'. ב-NSA נערך דיון בהשתתפות היועץ המשפטי של הסוכנות בשאלה האם להכריז על וויקיליקס כעל "סוכן זר עוין", מה שיאפשר להפעיל נגדו שלל אמצעים - בכלל זה מעקב אחרי אזרחים אמריקאים. כבר ב-2008, עולה ממסמך נוסף, הגדיר צבא ארה"ב את וויקיליקס כגוף עוין והחל לחפש דרכים להשמיד אותו. על השיטה הקלה מכולן - לוודא שהוא מנוהל על ידי אסאנג' - כנראה לא עלו שם.
אולי הנקודה המשונה ביותר היא העובדה שה-NSA ניהלה מאבק לא רק נגד וויקיליקס, אלא שקלה גם לצאת למלחמה גם כנגד פיירטביי, אתר שיתוף הקבצים הנפוץ. איך זה שומר על הביטחון הלאומי של ארה"ב? כאן אנחנו צריכים להזכר בנקודה קריטית מלפני שנה וחצי: איך מידע על קים דוטקום, מייסד אתר שיתוף הקבצים מגה-אפלוד, הגיע לרשויות, ואיך סוכנות הביון של ניו זילנד עקבה אחריו ישירות, בניגוד לחוק. המסקנה המתבקשת היא שה-NSA ודומותיה לא עוסקות בהגנה על ארה"ב בלבד; הן עוסקות בהגנה על האינטרסים של קבוצות לחץ בארה"ב; אחת החזקות שבהן היא תעשיית התוכן.
תחרויות? לא, תודה
בכל כנס שעוסק במשחקי תפקידים או משחקי מחשב, יהיה מקום של כבוד לפאנל שבו ידונו שוב בשאלה למה בעצם יש כל כך מעט שחקניות בתחום. הפאנל, מיותר לציין, יהיה כמעט תמיד על טהרת הגברים, כי 'מה כבר יש לנשים לתרום לדיון בנושא'.
מתוך סטארקראפט 2. בלי נשים, בבקשה, אנחנו רוצים מיזוגניה אחת הסיבות להיעדרן של גיימריות היא העובדה שהתרבות של הגיימרים היא שוביניסטית עד מיזוגנית במידה ניכרת. בעוד שבשנים האחרונות חלה צמיחה במספר הגיימריות והן מהוות כעת כ-45% מכלל השחקנים, הרי שבתחום התחרויות במשחקי מחשב המספר שלהן עדיין זעום. בדיקה שנערכה לאחרונה, ובחנה את המשתתפים בשלושה טורנירים מובילים (שני משחקי League of Legends ומשחק Starcraft 2 אחד) מצאה שהשיעור שלהן שם היה נמוך עד אפסי: נרשמו 2,040 גברים כשחקנים, לעומת 69 נשים (ו-33 שהגדירו את עצמם כ"אחר").
כלומר, יחס של כמעט 39 גברים על כל אשה. למה? כי, כפי שהסביר שחקן בולט בתחרויות, "הטרדה מינית היא חלק מהתרבות של משחקי הלחימה, ואם אתה מסיר אותה, זו לא תהיה אותה תרבות". הוא נאלץ לפרסם חצי התנצלות, אבל כשקבוצת Starcraft 2 מקצועית צירפה לשורותיה את השחקנית הראשונה, היא אמרה שהיא נבחרה בשל "יכולותיה והמראה שלה". מה אתם אומרים. העמדתם את השחקנים הזכרים במבחן דומה? לא, אה?
פייסבוק הום עדיין חי
זוכרים את פייסבוק הום? הגרסה של פייסבוק לאנדרואיד שאמורה היתה להיות מהפכנית ולשנות את פני השימוש בסמארטפונים? כזו שההצלחה הגורפת המהירה שלה אמורה היתה להבטיח שתוך זמן קצר תהיה גם גרסה לאייפון?
פייסבוק Home. לא הצליח, למרבה השמחה צילום: הראל עילם גם אני לא.
השירות צלל כעוגן במים אדירים, ובפייסבוק המשיכו הלאה. הדירוג הכללי של התועבה בחנות האפליקציות גוגל פליי על ידי המשתמשים נע לעבר האפס המוחלט, ומספר המשתמשים שהתקינו את הזוועה הוא נמוך יחסית למספר משתמשי הסלולר של פייסבוק. וזה שמישהו התקין את הצורר, לא אומר שהוא לא הסיר אותו בבעתה חצי שעה אחר כך תוך שהוא מגן על עיניו.
בפייסבוק, עם זאת, לא ממהרים להכריז שהמוצר מת. לטענתם, הוא מרגיש הרבה יותר טוב. גם אומרים שהבעיה של המוצר לא היתה המוצר אלא העובדה שהוא זכה להרבה יותר מדי תשומת לב. במילים אחרות, יותר מדי אנשים ניסו אותו והבינו שמדובר באסון. במילים אכזריות יותר, פייסבוק הוציאה לשוק מוצר שלקרוא לו "לא אפוי" יהיה עלבון לבצק. האחראים להום אומרים שהם מקווים שככל שיחלוף הזמן, אנשים יאמצו אותו. טוב, זה גם מה שאני הייתי אומר במקומם.
קצרצרים
1. בסקר שנערך לאחרונה, הודו 60% ממשתמשי האייפון שנסקרו שיש להם "נאמנות עיוורת" למכשיר ולמותג ושהם ישדרגו תמיד לגרסה החדשה. בהתחשב בכך שבשנתיים האחרונות אפל מפגרת אחרי מתחריה, זו חתיכת התחייבות. תמיד ידענו שמשתמשי אפל הם סוג של כת; מסתבר שהכת מסוגלת להרחיב את עצמה לא רק לפנאטי מק וותיקים, אלא גם לקהל חדש יחסית. יש להניח שחלק מהנאמנות לאייפון היא בשל המיתוג שלו כטלפון של מצליחנים. נראה עוד כמה שנים כמה זה יחזיק.
אייפון. הקהל נאמן. האם יש לו סיבה טובה לכך? 2. מכה לקים דוטקום: בית משפט בניו זילנד הפך פסק דין קודם וקבע שהפשיטה על ביתו של דוטקום דווקא היתה חוקית. עם זאת, בית המשפט השאיר על כנה את ההחלטה הקודמת, שקבעה כי הממשלה חרגה מסמכותה כששלחה העתקים של המידע שנתפס לנציגי הבולשת האמריקאית. ההחלטה החדשה צפויה להקשות על דוטקום להילחם בהליכי ההסגרה שלו לארה"ב, שממשיכים בניחותא, כמו גם להקשות על התביעה שהגיש כנגד הממשלה בשל, ובכן, פשיטה בלתי חוקית על השאטו שלו.
3. האקדח החכם הראשון, ה-Armatix iP1, הוצג לאחרונה. האקדח מגיע עם שעון עמיד למים. השעון אמור להיות על היד שלך, ומכיל שבבים שמתקשרים עם האקדח. אם האקדח קרוב מספיק לשעון, נורית על הקת שלו תהבהב בירוק ואתה תוכל לירות. אם לא? האקדח הוא חתיכת מתכת בלתי מתפקדת. זו פריצת דרך בטכנולוגיה של פיקוח על נשק והיא אמורה למנוע שורה של מצבים לא בריאים שמקורם במגע בלתי מורשה עם נשק. בואו נאמר שהילד שלכם לא יוכל לירות בעצמו בטעות, או לקחת את האקדח לסיבוב טבח בבית הספר הקרוב. מתנגדי הפיקוח על נשק כבר נעמדים על הרגליים האחוריות.
4. יש משחק תפקידים מקוון מרובה משתתפים בשם Wurm. לאחרונה, איזה לוזר או קבוצת לוזרים ביצעו התקפת DDoS על השרתים של המשחק ומנעו שימוש בו. אחרי אירוע כזה, בדרך כלל החברה מוציאה הודעה יבבנית לעיתונות שבה היא מתנצלת בפני משתמשיה על התקלה ומבטיחה לשפר את האבטחה שלה. לא במקרה הזה: Wurm הודיעה שהיא שמה פרס של 10,000 יורו על הראש של התוקפים. מי שיביא לה מידע אמין שיאפשר לה להניח עליהם יד יקבל את הכסף.
5. אזרח אמריקאי, דן מק'קול, עוסק מזה שנים במלאכת הקודש של ביקורת על הממשלה. הוא הפיץ חולצות עם סמל ה-NSA, שמתחתיו הכיתוב "ה-NSA - החלק היחיד של הממשלה שאשכרה מאזין לך". ב-NSA לא אהבו את הבדיחה הזו (שמק'קול שיווק שנים לפני החשיפות של סנודן) והם שלחו לו מכתבי איום בדרישה שיפסיק. מק'קול, בתגובה, תבע אותם וטען שמדובר בפגיעה בזכות הביטוי שלו. לאחרונה, כשהבינו ב-NSA שיש להם מספיק צרות יח"צ גם בלי כותרות מביכות מהמשפט הזה, הם נסוגו. העקרון כל כך פשוט עד שהוא נשמע בלתי סביר: אזרחים לא צריכים לדאוג שמא הם יסתבכו כאשר הם מותחים ביקורת על הממשלה.
