דו"ח טכנולוגי
גם נשיא ארצות הברית לשעבר מפחד מה-NSA
ג'ימי קרטר כותב מכתבים ביד כדי להתחמק ממעקב אלקטרוני מצד ממשלתו, אתר מנסה לשכנע את העולם שיש צורך באתר חדשות יעודי למדינה, האקרים סוחטים אפליקציה פופולרית וטורקיה ממשיכה לצייץ
חוזר לכתב יד
בוקר טוב ליצרני מכונות הכתיבה: צפו לעליה צנועה במכירות שלכם. נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קרטר, הטיל פצצה קטנה אמש (ב'), כאשר הודיע שהוא חזר לכתיבת מכתבים ביד משום שהוא משוכנע שהוא נמצא תחת מעקב של ממשלת ארצות הברית. המדור מניח שלאף אחד אין כוח לכתיבה ביד יותר, אז מכונת הכתיבה צפויה להפוך ללהיט החדש-ישן בקרב פרנואידים (טיפ למתחילים: אפשר לגלות מה כתבתם על ידי מעקב אחרי הסרט של המכונה.)
ג'ימי קרטר, נשיא ארצות הברית לשעבר צילום: מאיר אזולאי קרטר אמר שאין לו צל של ספק שה-NSA "או סוכנויות אחרות" מנטרות או מקליטות כל שיחת טלפון בארה"ב, בכלל זה שיחות סלולר, והוא מניח שהן עוקבות אחרי כל המיילים שנשלחים גם כן. הוא חש ששיחות הטלפון והמיילים שלו נמצאים תחת מעקב, ועל כן את התקשורת החשובה באמת הוא מבצע באמצעות מכתבים כתובים ביד. זאת כנראה תחת ההנחה הנאיבית שב-NSA שכחו כבר איך לפתוח מכתבים מבלי להשאיר סימן (השיטה, שימיה ארוכים כימי פרשת דרייפוס, כוללת שימוש זהיר בקומקום).
לקרטר יש סיבות טובות לחשוש. בניגוד לרוב קודמיו לתפקיד, קרטר לא פרש לאחוזה שלו או לעסקים פרטיים אחרי הכהונה כנשיא, וגם לא הסתפק בכתיבת זכרונות, אלא הגביר עוד יותר את הפעילות שלו. הוא נמצא בקשרים רציפים עם שורה של מדינאים בכירים, בארה"ב ומחוצה לה. התכתובת שלו, על כן, היא מושא עניין סביר לגמרי מצד שירותי המודיעין.
השאלה האמיתית היא האם יש ביורוקרט שיהיה מוכן לקחת על עצמו את האחריות למעקב אחרי נשיא לשעבר. קרטר מאמין שכן. הח"מ היה מאד רוצה להאמין שלא, שזה סוג של תעוזה שמצריכה לא החלטה של פקיד אנונימי. מצד שני, אם השנה האחרונה לימדה אותנו משהו, הרי זה ששירותי המודיעין של ארה"ב לא נמצאים יותר תחת שליטה. וקרטר, אחרי הכל, מכיר אותם מקרוב.
סוריה, לעומק
לארה סטרקיאן, לשעבר כתבת של ABC, הגיעה למסקנה שעולם העיתונות צריך משהו שלאקדמיה יש מזמן: מקבילה של מגזין שעוסק לעומק בנושא מסוים. במקרה של סטרקיאן, הנושא הוא סוריה והאתר שהיא בונה נקרא Syria Deeply. המטרה שלו היא לאפשר לעיתונאים ברחבי העולם לקבל מידע נקי ומדויק כמידת האפשר על מה שמתרחש בשכנה שלנו מצפון.
גרון עמוק בסוריה צילום: רויטרס זה תחום די חדשני מבחינת התקשורת המקוונת, שעד כה התמחתה בשני סוגי דיווחים: דיווחים חדשותיים ופרשנות. "סוריה לעומק" הוא ארגון קטן, עם שני כתבים בלבד במשכורת מלאה, אבל הוא מביא שורה של פרילאנסרים ומומחים לסוריה. המטרה היא לספק מידע טוב על מלחמת האזרחים הסורית.
סטרקיאן לא מתכוונת לעצור בסוריה – המלחמה שם הרי תסתיים בסופו של דבר, או כך יש לקוות – והיא רוצה לבנות שורה של אתרים דומים, על מדינות ואזורים שלמים. אתר שכבר נמצא בקנה הוא Arctic Deeply, שמטרתו תהיה לספק מידע איכותי על מה שמתרחש בקוטב, והיא שוקלת גם להקים שורה של אתרים שמתמקדים יותר בנושאים ופחות במקומות, כמו Drug War Deeply. במקסיקו, צריך להזכיר, מלחמת הסמים היא מלחמה של ממש.
DDoS כאמצעי סחיטה
התרגלנו כבר לשמוע על התקפות DDoS כשהן מגיעות מצד ארגוני טרור מקוונים כמו אנונימוס או מצד ארגוני טרור ממשלתיים, כמו ממשלת בלארוס. המטרה של ההתקפות הללו הן בדרך כלל לסתום את הפה למישהו שלא מוצא חן בעיני הטרוריסט.
מנהל אתר, את הבקשיש להאקר זב חוטם כבר שילמת? צילום: גלעד קוולרצ'יק, shutterstock
ועכשיו מסתבר שזה גם יופי של תרגיל סחיטה. יש אפליקציית ניהול פרויקטים פופולרית בשם Basecamp. אתמול היא לא היתה זמינה במשך רוב היום. בפוסט בבלוג החברה, אמרו מנהליה שהם קיבלו מייל סחיטה, שדרש מהם תשלום – הם לא ציינו כמה – ואיים שאם הם לא ישלמו, אז "לא תהיו יותר ברשת." כאשר סירבו לשלם – וזה אף פעם לא רעיון טוב לשלם – התחילה התקפת DDoS על האתר שלהם, שבשיאה העבירה 20 ג'יגהביטים בשניה.
זו ההתקפה האחרונה מסוגה בחודש האחרון, ונרשמו לפחות עוד שתי התקפות כאלה שהגיעו לתקשורת. בשני המקרים היה נסיון לסחוט את בעלי האתרים. ימים טובים הגיעו.
ואף על פי כן, צייץ תצייץ
דיווחנו שלשום (א') על ההחלטה של ראש ממשלת טורקיה ארדואן לסתום את הפה למתנגדים שלו על ידי חסימת טוויטר. התרגיל הזה לא כל כך מצליח.
ארדואן. עוד לא הבין שצנזורה באינטרנט דורשת קצת יותר עבודה מהרמת שלטר צילום: בלומברג המשתמשים בטורקיה ממשיכים לצייץ, בעיקר באמצעות TOR ו-VPN. בניגוד לחששות של המדור, הם למדו להשתמש בכלים האלה מהר מאד. אפליקציית ה-VPN של Hotspot Shield דיווחה שביממה אחרי האיסור הממשלתי, ההורדה של האפליקציות שלה בגרסאות אנדרואיד ו-iOS זינקה ב-33,000% (!!!1!).
טוויטר נמנעה מתגובה רשמית על החלטת ארדואן – בשביל זה יש לה את הבית הלבן – ובמקום זה, פרסמה הנחיות כיצד לשלוח ציוצים באמצעות SMS ולעקוף את כל החסימה לחלוטין. נראה גם שטוויטר עושה את הדבר הנכון ומתעלמת מחותמת הגומי של ארדואן, בתי המשפט הטורקים.
קצרצרים
ווינדוס XP. האם אתם יכולים לשמוע את שירת השכינה? 1. מה הצליל הזה? אה, זה החזן ששר "אל מלא רחמים" על חלונות XP. בעוד זמן קצר, מיקרוסופט תפסיק לתמוך בה סופית – אבל יש עדיין מיליונים על גבי מיליונים של משתמשי XP. זה יוצר בעיה, ומיקרוסופט מנסה לפתור אותה בדרך לא מי יודע מה אפקטיבית. החברה הוציאה דף הנחיות למשתמשים, שאמור לסייע להם להתמודד עם המרעין בישין. למשל, מיקרוסופט מאיצה במשתמשים לא להקליק על קישורים בעייתיים, והרג'יסטר תוהה, ובצדק, האם מישהו שלא עדכן את מערכת ההפעלה שלו 13 שנה כשיר בכלל לזהות קישור כזה. מיקרוסופט ממליצה עוד שלא לחבר דיסקים חיצוניים למערכת, לבצע גיבוי – לא על גבי דיסק חיצוני שמחובר למערכת, אני מניח - ולהתעמק בהגדרות הפיירוול. כן, זה נשמע סביר. מישהו שתקוע עם מערכת הפעלה מ-2001 יידע איך לקנפג את חומת האש שלו. לא יותר פשוט לשים שלט "אבד כל תקווה, הו הנכנס כאן"?
2. לפני כשנה השיק ביז סטון, ממייסדי טוויטר, אפליקציה בשם ג'לי. היא אמורה לאפשר לך לשאול את החברים שלך שאלות. היא מצליחה בערך כמו יועצת התדמית של שרה נתניהו, אז בימים האחרונים ג'לי שלחה תזכורת למשתמשים שלה שהיא חיה. אפליקציות שבאמת חיות לא צריכות לשלוח למשתמשים שלהם מיילים כאלה. מספר המשתמשים של ג'לי נמוך עד אפסי והתוכן שבה סתמי, במקרה הטוב. כמו לכל שירות, יש לו מספר משוגעים לדבר. אבל הם מתקשים לשכנע אחרים להצטרף אליהם. ואף אחד לא היה שם לב אליה אם המייסד לא הצליח פעם לבנות את טוויטר.
3. טרול הפורנו מליבו מדיה הגיע לבית המשפט כדי לשכנע עוד שופט לחשוף את זהותו של בעל כתובת IP כדי שאפשר יהיה להגיש נגדו תביעה. לטענת החברה – שחיה מהתביעות יותר מאשר ממכירות הסרטים – הוא הפר את זכויות היוצרים שלה והוריד את התוכן המיותר לחלוטין שלה. השופטת לא השתכנעה, וקבעה שאין שום דרך לקבוע שכתובת ה-IP ניתנת לשיוך למוריד התוכן, ואמרה עוד שהיא לא ראתה שום ראיה לכך שמוריד התוכן מתגורר במחוז שלה, מה שאומר שלכאורה בכלל אין לה סמכות לדון בנושא. בתביעה אחרת, קבע שופט אחר כי המנהג של מליבו להכניס לרשימת ההורדות של החשודים גם סרטים שאין לה שום זכויות עליהם, הוא תרגיל שמיועד בעיקרו להטריד את הנתבעים שלה. הוא העניש את החברה על התרגיל המסריח הזה.
4. אוי. מכירים את האפליקציה Whisper? היא אחת מהאפליקציות החדשות שמאפשרות לפחדנים אנונימיים להעלות האשמות בלתי ניתנות לביסוס כנגד אנשים אחרים. עכשיו מגיע זיווג מהגיהנום: אתר התוכן הוויראלי באזפיד מתכוון לבסס – אם זו המילה – חלק מה"ידיעות" שלו על התוכן שמתפרסם בוויספר. אם זה העתיד של התקשורת המקוונת, אולי כדאי להפציץ את הבאסטה מהחלל החיצון.
5. משקיעי עמק הסילי-קון אוהבים לספר לעצמם סיפורים משונים כשהם שמים את כספם על קרן החדקרן. שמענו כבר על השקעה של מיליונים בדוכן טוסטים, ועכשיו מסתבר ששורה של חברות נחשבות מטביעות עשרות מיליונים ברשת קפה, Blue Bottle Coffee שמה. המכורים לו נשבעים שמדובר בקפה טוב במיוחד, אבל מצד שני המתחרה שלו היא סטארבקס, אז אני לא יודע. אבל צריך להצדיק איכשהו 45 מיליון דולר בכספי הייטק שהולכים לרשת קפה, אז נמצא פתרון: הרשת הזו היא לא פחות מאשר "תנועה" ומייסד הרשת לא פחות מאשר "מייסד תנועה." ציפי לבני, אנא צרי קשר עם משרד עורכי הדין, מישהו גונב לך את הסימן הרשום.
