דו"ח טכנולוגי
מדיה לוחמת: כך הפכה מדורת השבט לערימת זרדים עשנים
כיצד השפיעה המדיה החברתית על איך שאנחנו מבינים את שארע במבצע "צוק איתן", למי שייכות זכויות היוצרים על תמונה שצילמה חיית בר, מה עשתה פייסבוק למונח "חבר" ומה עושים כשהאקרים חוטפים את המחשב שלכם מרחוק
אם יש משהו שהדגימה המלחמה האחרונה בעזה, זו העובדה שכל אחד מאיתנו חי לו בתיבת תהודה משלו, שמידע לא רצוי פשוט לא יחדור אליה. ראינו את התופעה הזו כבר לפני שלוש שנים וחצי, בימי האביב הערבי, כשמי שחווה אותו דרך המדיה החברתית והבלוגוספירה קיבל תמונה שונה לחלוטין מזו שסיפקה לו התקשורת הישראלית. אבל לפני שלוש שנים המדיה החברתית עוד לא אחזה בנו כפי שהיא אוחזת בנו כעת.
המלחמה האחרונה היתה הרבה יותר אישית. כמעט כל אחד קיבל עליה עדכונים דרך הסמארטפון שלו, שחדרו את המסננים. התקשורת הישראלית ורוב הציבור הישראלי קיבל את רוב התוכן שלו דרך המסנן של דובר צה"ל: כוחותינו האמיצים מנצחים בכל החזיתיות, כיפת ברזל מתפקדת היטב, והרוגי הצד השני – לא קיימים. שאר העולם, עם זאת, קיבל ברובו הגדול תמונה אחרת לגמרי: שכונות שנמחקו מהמפה בחומר נפץ, כמעט אלפיים הרוגים, חלק גדול מהם ילדים ונשים.
הרס נרחב בבית להיא. איזה צד של הסיפור אתם מכירים? צילום: איי אף פי
מאחר וכל אחד בוחר לעצמו את החומר שהוא רוצה להיחשף אליו, כל אחד מאיתנו בוחר לעצמו את החדר שבו הוא סוגר את עצמו. פעם, בימים של התקשורת הממוסדת הישנה והרעה, עורכים היו אוצרים, שומרי סף; והם חטפו הרבה ביקורת כי לא פעם היתה תפיסת עולמם מוגבלת והיא זו שגרמה להם להציג רק זווית אחת של החדשות.
כיום קיימת בעיה חדשה, שלמדיה החדשה אין פתרון אמיתי אליה. המדיה הישנה, על כל מגרעותיה, על כל האנשים שלא הצליחו להיכנס אליה, הצליחה להציב תמונה מרכזית של מציאות. אפשר היה לערער על התמונה הזו, לפעמים בצדק, לפעמים פחות - אבל היא היתה משותפת לשדרה מרכזית של הציבור. אם מה שהיה אז הוא "מדורת שבט", הרי שעכשיו אין לנו דבר כזה: יש לנו מיליוני זרדים מעשנים. כל אדם הוא לא רק תחנת שידור; הוא גם מקלט וידאו ורדיו. וכל אחד מאיתנו בוחר את העובדות שהוא רוצה להיחשף אליהן.
התוצאה היא חוסר יכולת לראות את המציאות שמעבר לבועה הנוחה שבנית לעצמך, והמציאות מכילה תמיד מרכיבים לא נוחים. ישנה בעיה אמיתית במודל הזה: היכולת לנהל חברה דמוקרטית. הנחת היסוד של הרעיון הדמוקרטי היא שהציבור שופט את ממשלתו ואת התנהלותה על פי מידע שהוא מקבל - ושהוא מסוגל להבדיל בין אמת לשקר. בימים שבהם צד אחד מסרב לראות כיצד חמאס יורה מתוך ריכוזי אוכלוסיה בעוד צד אחר מסרב לראות מה צה"ל עושה לאותה אוכלוסיה - האם אפשר בכלל לדבר על שיח דמוקרטי תבוני?
במקרה הפרטי שלנו, הבועה שאנחנו יצרנו לעצמנו לא מאפשרת לנו להבין מה העולם רוצה מאיתנו בעצם. זה נבדק אמפירית: מידע שעובר כאש בשדה קוצים במדיה החברתית שאיננה פרו-ישראלית, למשל התקפות צה"ל על מתקני אונר"א, כלל לא הופיע ברוב המכריע של המדיה החברתית הישראלית. הוא לא חדר את כיפות הברזל של הבועה שאנשים בנו לעצמם.
ויקיפדיה מסירה את הכפפות
הנהלת ויקיפדיה - האנציקלופדיה המקוונת ומקור הידע הראשוני של העולם המערב כיום - יוצאת למלחמה של ממש בזכות להשכח. זו, כזכור, הוכרזה על ידי בית המשפט האירופי לפני מספר חודשים. היא קובעת שלאנשים יש זכות להסיר מידע משמיץ עליהם מהרשת, או ליתר דיוק ממנוע החיפוש של גוגל.
בכירי הארגון - הן ויקיפדיה והן ויקימדיה, הקרן שעומדת מאחוריו - ערכו מסיבת עיתונאים בלונדון אמש (ד'), בה תקפו בחריפות את המהלך הזה כמנוגד למשימה של ויקיפדיה, קרי אספקת גישה חינמית וחופשית ל"סך כל הידע האנושי". בוויקיפדיה הלכו צעד אחד נוסף קדימה חשפו את הערכים שהאינדוקס שלהם הוסר מגוגל.
לטענת ויקיפדיה, מידע ערכי נמחק - מה שפוגע בציבור צילום: Shutterstock בין היתר, הוסרו מתוצאות החיפוש ערכים על איש עסקים אירי שנכלא בשנות השמונים, גרי האץ'; תמונה של מוזיקאי מחזיק גיטרה; ערך ויקיפדיה באיטלקית על חוטף ושודד; ועשרות עמודים בהולנדית, שמזכירים שחקן שחמט הולנדי ידוע, גווידו דן ברויידר.
בוויקיפדיה ציינו שהעובדה שגוגל העבירה להם את המידע הזה איננה מובנת מאליה ולמעשה יתכן שבקרוב ייאסר על גוגל לעשות זאת. האנציקלופדיה קראה להפסיק את הנוהל של מימוש הזכות להשכח.
למי שמורות הזכויות על סלפי של קוף?
לפני כשלוש שנים, צלם הטבע דיוויד סלייטר ביקר באינדונזיה כשלפתע זינק עליו קוף, חטף את המצלמה שלו והחל לצלם כאילו אין מחר. בין מאות התמונות שצילם הקוף, שרובן לא היו ממוקדות יש תמונת סלפי נהדרת של הקוף. התמונה הפכה מיד לוויראלית.
בין שאר המקומות שהעלו את התמונה, אפשר למצוא ה-Wikimedia Commons, האתר של ויקימדיה אליו מעלים בין השאר תמונות שפתוחות לציבור. ואולם, סלייטר טען שהוא מעולם לא נתן לוויקימדיה רשות להשתמש בתמונה ודרש שתסיר אותה.
"אני לא הסכמתי שישתמשו בתמונה הזאת. חוצפה" צילום: שאטרסטוק בוויקימדיה הציגו טיעון נגד מעניין: לא סלייטר צילם את התמונה, אלא הקוף. אשר על כן, לסלייטר אין זכויות יוצרים עליה; הזכויות שייכות לקוף, אמרו בוויקימדיה. מאחר והוא לא העלה כל התנגדות לכך שהיא תוצג בפומבי, הרי שהיא שייכת לציבור. סלייטר טוען שהוא זה שתכנת את המצלמה וכיוון אותה, והקוף רק לחץ על הכפתור. זה נראה כמו משפט שאשלם כסף טוב כדי לצפות בו.
אל נא תקרא לי חבר
יש הרבה דברים בזויים שפייסבוק עשתה, לראייתי. אם הייתי צריך לבחור אחד שמכעיס במיוחד, הייתי הולך על העובדה שהיא רוקנה את המושג "חבר" מתוכן. עכשיו, חבר הוא סתם מישהו שביקש ממך לקרוא את ההגיגים הריקניים שלו ולא היה נעים לך לסרב.
אבל נראה שהשנים של מושג החברות הריק הולכות ונעלמות. כל הבלאגן הזה דרש יותר מדי ריקודים חברתיים: האם אני צריך להיות חבר שלו? האם פעולה של unfriend היא פעולה עוינת? יותר מדי אנרגיה רגשית.
החברים של היום, זה לא מה שהיה פעם. פייסבוק פייסבוק מאפשרת בשנים האחרונות את מה שטוויטר איפשר מלכתחילה: מעקב. אני לא חבר שלך, על כל פנים לא בהתחלה. אין לי שום קשר רגשי אליך. אתה כותב משהו מעניין ואני רוצה לקרוא אותו. זה הכל. אתה צינור מידע ועם צינורות מידע אין סיבה להכנס לסחרור של אוהב-לא-אוהב. אם כמות הרעש שאתה מייצר תעלה על כמות האות, אני אפסיק לעקוב אחריך ונפרד כידידים שלא היינו. לאחרונה גם לינקדאין הוסיפה, בשקט, אפשרות של "עקוב אחרי".
התוצאה היא (במידה מסוימת ועדיין לא מספקת) נסיגה של הטרשות החברתיות מהמרחב הנפשי של המשתמש. נוצרת הבנה איטית שעם החברים שלך אתה מתקשר פחות בצורה פומבית ויותר אישית. מה זה אומר על הצורך של פייסבוק שכמה שיותר אנשים ישתפו כמה שיותר מידע, עדיין מוקדם לומר - אבל נקווה ששום דבר טוב לא יצא לה מזה.
קצרצרים
1. סוג שנוא במיוחד של נוזקה הוא ה-Ransomware, תוכנה שלוקחת את המחשב שלך כבן ערובה ומבטיחה להחזיר לך גישה לקבצים אם תשלם סכום מטורף. כמובן, התשלום לא באמת מבטיח שתקבל את הקבצים חזרה. אחת הנוזקות המוצלחות בתחום היא CryptoLocker, שפגעה עד כה בכמעט מיליון משתמשים. שתי חברות אבטחה מספקות כעת סיוע חינמי לנפגעים, שמאפשר את שחרור הקבצים מידי ההאקרים.
האקר עקץ לך את המחשב? יש פיתרון חינמי 2. מיקרוסופט בעקבות גוגל: גם ענקית התוכנה מרדמונד הצטרפה למשחק של הסגרת משתמשים למשטרה ללא צו. מיקרוסופט אומרת שהיא הבחינה במשתמש שהעלה תמונת פורנו ילדים לשרתי הענן שלה, ועל כן מיהרה למסור את פרטיו למשטרה. האיש נעצר והודה במיוחס לו. במיקרוסופט אומרים שהם סורקים כל תמונה שמועלה לענן שלהם, בחיפוש אחרי תמונות פורנו ילדים; וכשהם מוצאים כאלה, הם פונים מיד למשטרה.
3. האם גם אתם נרשמתם לפני שנים לכל מיני רשימות דיוור, ועכשיו אתם מקבלים מיילים מאנשים שאין לכם מושג מה הם רוצים מכם, אבל אתם מתעצלים לחפש את כפתור ה-unsubscribe? בג'ימייל מצאו את הפתרון: השירות יציף מעלה את הקישור במייל, לנוחותכם. מטבע הדברים, במיילים שלא מכילים קישור כזה אי אפשר להציף אותו. בגוגל אמרו שהשירות יופעל בעיקר כלפי מיילים שנמצאים בתיבות הפורומים והמיילים המסחריים של המשתמש.
