דו"ח טכנולוגי
האם מוניקה לוינסקי היתה הקורבן הראשון ללינץ' ברשת?
המתמחה שניהלה רומן עם נשיא ארה"ב חוזרת לאור הזרקורים עם הצהרות תמוהות בדבר הזוועות שעשתה לה אומת האינטרנט, רודי ג'וליאני יוצא להגן על משחק מחשב מפני תביעת דיקטטור מודח ונילסן יוצאת לדרג את כל התוכן ברשת
שוב את?
הקורבן הראשון? ממש לא צילום: שאטרסטוק
משחק המריבה. Call Of Duty
אז מה, נילסן? מדרגים פורנו? צילום: שאטרסטוק
ג'ובס היה מתגאה צילום: רויטרס
אלוהים יודעת למה מוניקה לוינסקי שבה לחזר אחרי אור הזרקורים: אולי כדי להעכיר את יומה של הילארי קלינטון, שזוממת ברגעים אלה ממש את הקאמבק שלה ואת הקמפיין לנשיאות ארה"ב. לוינסקי הופיעה בכנס של פורבס, שם טענה שהיא היתה "פציינט אפס" של הבריונות המקוונת.
לקוראינו הצעירים, שאין להם מושג במי מדובר: לוינסקי היתה מתמחה בבית הלבן בשנות התשעים, ימי קלינטון והיא והנשיא המבוגר ממנה בכמה עשורים ניהלו סוג של יחסי מין (אנחנו אתר לכל המשפחה, גגלו את זה). ההתעקשות של קלינטון לטעון שלא כך היה הורידה את הנשיאות שלו מהפסים ואיפשרה מחול שדים שנמשך שנתיים. זה נגמר בכך שקלינטון ניצל בעור שיניו מהדחה - הסנאט הצביע 50:50 בנושא - וכששקע האבק, לשכת עורכי הדין של ארקנסו שללה את רשיון עריכת הדין שלו בשל עדות שקר.
הקורבן הראשון? ממש לא צילום: שאטרסטוק לענייננו, מה שחשוב הוא שהחשיפה של פרשת לוינסקי הגיעה מאתר ימני, זה של מאט דראדג'. הימים היו הימים שבהם עיתונים לא התייחסו עדיין ברצינות למהדורות רשת. השמועות על פרשת לוינסקי הסתובבו בכל וושינגטון, אבל רק דראדג' העז לפרסם אותן - ורק לאחר מכן העזה גם התקשורת המהוגנת לצטט אותו, תוך שהיא מקפידה לאטום את אפה כי, טפו, היא מצטטת בלוגר. על כן, טוענת לוינסקי שהיא הפכה לקורבן הראשון של "מכונת הדריסה" המקוונת.
שזה, במחילה, בולשיט. כן, אף קורבן לא עבר את מה שעבר על לוינסקי - הבלוגוספירה הימנית האמריקאית עשתה עליה סיבוב עם קומביין - ויש להניח שיש מעט מאוד קורבנות מקוונים שהשם שלהם מהדהד ברחבי העולם גם 16 שנים לאחר מעשה, אבל היא לגמרי לא היתה פציינט אפס. בלוגים ופורומים מקוונים היו קיימים שנים ארוכות לפני לוינסקי, והתקפה של קורבנות - באשמתם או שלא באשמתם - היתה נפוצה בהם תמיד.
הח"מ, למשל, זוכר את מה שהזכרון הקולקטיבי הישראלי מנסה להדחיק: את ההסתה הארסית נגד יצחק רבין ברשת הישראלית שהיתה אז בחיתוליה - בעיקר רשתות של BBS. מה שמוניקה לוינסקי עברה הוא כאין וכאפס למה שעבר רבין. לוינסקי, יש לציין, עדיין נושמת. מה שלא היה יכול להופיע בתקשורת הישראלית, שהיתה אז הרבה יותר ריכוזית, רחש מתחת לפני הקרקע. גל הלחישות הזה הוא בין השאר מה שהוביל את הרב אבינר לפרסם פסק רשמי כמה חודשים לפני הרצח, לפיו "ראש הממשלה איננו ערב רב." זה לא עזר, כידוע. הרשת היא גם הכלי העיקרי של מפיצי תיאוריות הקונספירציה, מהתיאוריה שהקלינטונים רצחו את עורך דינם וינס פורטר (שצצה ב-1994, ארבע שנים לפני פרשת לוינסקי) כי זה ניהל רומן עם הילארי קלינטון ועבור בתיאוריות של ברי חמיש. הרשת מאפשרת לכל זב ומצורע לכתוב כל מה שהוא רוצה - ובו זמנית מאפשרת את זה גם לכותבים מחוננים שלא היו עוברים עורך מהדור הישן. מה שאנחנו צריכים הוא יותר אכיפה של חוקי לשון הרע.
רודולף ג'וליאני נגד מנואל נורייגה
רודולף ג'וליאני, לשעבר ראש עיריית ניו יורק ומועמד כושל לנשיאות, צץ גם הוא שוב בכותרות בימים האחרונים. כמו לוינסקי, גם הוא עושה את זה בדרך לא מתבקשת. ג'וליאני מעיד לטובת אקטיביז'ן, היצרנית של סדרת המשחקים Call of Duty, בתביעה שהגיש נגדה מנואל נורייגה - הרודן המודח של פנמה.
אחד המשחקים של הסדרה, Black Ops II, מציג את דמותו של נורייגה. הוא מתואר שם כמי שנפגש עם סוכנים של ה-CIA וכמי שבוגד בהם אחר כך. נורייגה טוען שזו השמצה של דמותו, שהוא לא שיתף פעולה עם המשחק ושעל כן הוא זכאי לפיצויים. את כל זה הוא טוען מהכלא הפנמי, שם הוא מרצה עשרים שנות מאסר על עבירות מינוריות כגון רציחות פוליטיות והפרת זכויות אדם.
משחק המריבה. Call Of Duty לדברי ג'וליאני, הטענות של נורייגה מעלות טענות מקדמיות בעייתיות. מקובל, מציין ג'וליאני, שלספרים או מחזות יש חופש יצירתי בטיפול בדמויות היסטוריות; משחקי מחשב נהנים מאותו החופש היצירתי; נורייגה הוא דמות היסטורית בעלת משמעות; קבלת התביעה שלו משמעה שאנשים בעלי משקל היסטורי יוכלו לצנזר יצירות שהם מופיעים בהן. ואנחנו לא רוצים ללכת לשם. משחצבת לעצמך מקום בהיסטוריה, אומר ג'וליאני, הפכת את עצמך לחומר לגיטימי ליוצרים.
ג'וליאני צודק בכך שלתביעה של נורייגה יש משמעות משפטית מובהקת על חופש הביטוי. נעדכן.
הנה, אנחנו עושים משהו. מרוצים?
ממשלת אירלנד, שמוכרת את עצמה לטייקונים וחברות ענק בכך שהיא מאפשרת להם להשתמש בה כמקלט מס (כל מי שעורך השוואות בינה ובין רפובליקות במזרח הים התיכון שגובות מענקיות תרופות 0.3% מס, עושה זאת על אחריותו) גילתה שהאזרחים שלה ממש לא מרוצים מזה. בנוסף, גילתה ושהאיחוד האירופי מתחיל חקירה כדי לברר אם לא היתה כאן עבירה חוקית מצד פקידי הממשלה.
אז היא ממהרת להעמיד פנים שהיא עושה משהו: היא הודיעה שהיא הולכת לבטל את תרגיל העלמת המס הידוע כ"האירי הכפול", שבדרך כלל הולך ביחד עם "הסנדוויץ' ההולנדי" (הולנד מבטלת את התרגיל הזה) - אבל שהיא מתכוונת להעביר סעיף מס נמוך במיוחד, שיחול על חברות שעושות את עיקר כספן מ"קניין רוחני".
בהתחשב בכך שגוגל שברה את השיאים של טבע ושילמה באירלנד רק 0.16% מס (!), יכול להיות שזו הפרצה שממשלת אירלנד בונה עבורה ועבור חברות אחרות. לא ברור איך הפרצה הזו תועיל לאפל, שקניין רוחני הוא לא בדיוק תחום העיסוק שלה. אל חשש: גם היא תמצא פתרון. השאלה היא מתי אזרחי אירלנד ימצאו קלשונים ולפידים.
לדרג את הכל
חברת הדירוג נילסן הודיעה אמש (ג') שהיא נכנסת לשותפות עם אדובי, כשיש לה מטרה שאפתנית במיוחד: לדרג את כל התוכן ברשת. המטרה, כמובן, היא לספק יותר מידע למפרסמים.
שורה של חברות טלוויזיה ותפלצות ריריות דומות כבר הודיעו שהן שותפות ליוזמה. המטרה של נילסן תהיה לדרג בהתחלה תוכן וידאו ואחר כך את כל התוכן ברשת - כולל מאמרים. זה הולך להיות מעניין מאד כאשר יגיעו בנילסן לכל אתרי הפורנו.
אז מה, נילסן? מדרגים פורנו? צילום: שאטרסטוק אבל יש כאן נקודה בעייתית יותר: כשדירוג על פי פופולריות מגיע לתוכן שמטיבו לא אמור להיות פופולרי - מאמר בגרדיאן לא יכול ולא אמור להתחרות בסרטון האחרון של כוכבנית מעורטלת למחצה שמוסווה כסרטון מוזיקה - הוא ידחק לאחור את התוכן האיכותי. זה מה שקורה כשהמדד של הכל הוא היכולת לפרסם משהו. בהחלט יתכן שעוד כמה שנים נראה את הדירוג של נילסן כעוד חלק מההשתלטות של הבידור על חיינו והחנקת הדיון הציבורי – מהלך שיש לו תומכים בעלי עניין.
קצרצרים
1. בוקר טוב, הקנוניה שלך חזרה: המשפט נגד גוגל ואפל בשל קשירת הקשר נגד עובדיהן נמצא בשלביו הסופיים - וכעת אנחנו מתבשרים שיש משפט כזה גם נגד אורקל ומיקרוסופט. שתי החברות נתבעות משום שעל פי הטענה, הן הגיעו להסכם חשאי שאסר עליהן לשכור זו את עובדיה של זו. איסור כזה, כמובן, מונע תחרות בשכר העובדים, כי אין להם לאן ללכת והיכולת שלהם להשכיר את עצמם למרבה במחיר נפגעת. זו בדיוק הסיבה שהקנוניה הזו היתה חביבה על כך על הקדוש הפטרון של עמק הסיליקון, סטיב ג'ובס. הוא אהב את העובדים שלו כנועים, תמיד על סף פיטורין ועם שכר נמוך ביחס.
ג'ובס היה מתגאה צילום: רויטרס 2. פרצת אבטחה חדשה באנדרואיד: חוקרים גילו שניתן להסוות קוד תקיפה כאילו הוא תמונה. כלומר, אתם מקליקים על משהו שנראה כמו תמונה תמימה, ובעצם הורדתם למכשיר שלכם קוד שיכול לשעבד את המכשיר לאיזה בוטנט, או סתם להעביר את כל המידע שלכם למישהו אחר. נהדר. גוגל, זה מצריך טיפול דחוף. אתם זוכרים שאתם המובילים בשוק, נכון? עם כוח גדול באה אחריות גדולה.
3. מיקרוסופט ממשיכה לחסל את המותג הוותיק של נוקיה. החברה עצמה עדיין קיימת אבל השימוש במותג מתעמעם והולך. בקרוב צפויה מיקרוסופט להודיע על כך שלא ישתמשו בו יותר, והוא יוחלף על ידי המותג לומיה. זה האחרון הוא המותג שמשמש את מיקרוסופט ונוקיה בסמארטפונים שהן מוציאות במשותף. המכשירים הנוכחיים של לומיה נושאים גם את הלוגו של נוקיה; לא ברור איך זה יהיה בעתיד.
4. עוד יום, עוד תקיפה מצד עובד אובר: נהג של החברה בסן פרנסיסקו נעצר והועמד לדין באשמת תקיפה, ונדליזם ופגיעה מכוונת - לאחר שהלז הוציא בכוח נוסעת מהרכב שלו, תקף אותה והשליך את הסמארטפון שלה במורד הרחוב. הלקוחה סיפרה אחר כך שבאובר נזקקו ליותר משעתיים לחזור אליה. אובר, נזכיר, טוענת שהאנשים שהיא משדכת לכם לנסיעה ברכב הם בכלל לא העובדים שלה ושהיא לא אחראית לכלום.
5. סוף גנב לתלייה, בערך: שון פארקר, מעמודי התווך של עמק הסיליקון, השתלט שלא כחוק על שטח ציבורי - יער בקליפורניה - והשתמש בו לצרכי חתונה מופרכת בהוצאותיה, ישלם פיצוי. פארקר, כך נקבע, ישליש למדינת קליפורניה 2.5 מיליון דולר. כמו כן, חויב לבנות אפליקציה שתאפשר לתושבי קליפורניה למצוא חופים פנויים. הדבר לא פשוט כל כך, כי בני מעמדו של פארקר עשו להם למנהג להשתלט על נכסי ציבור.
