אופס, נפל: מדידת איכות השירות של ספקי ענן
תחום מחשוב הענן צבר תאוצה בשנים האחרונות גם בישראל. ואולם בהעדר תקינה, קיים קושי בהגדרת איכות השירות לה מחוייבות הספקיות
- IBM תשקיע 4 מיליארד דולר בענן, בביג דאטה ובמובייל ארגוני
- מחקר: פערים משמעותיים בין דרישות העסק למערך ה-IT
- עתיד הסייבר נמצא בענן
המטרה העיקרית של הסכם רמת שירות (Service Level Agreement, או בקיצור: SLA), היא להגדיר באופן ברור את מערכות היחסים בין הקונה למוכר, ולקבוע את מערך הציפיות עבור רמות שירות הולם. במקרה של מחשוב ענן, מדובר בספק ובצרכן של שירותי הענן. הסכם רמת שירות (SLA) מסורתי הינו חוזה קשיח ומותאם אישית, עם סעיפים משפטיים מורכבים המתמקדים במדדים תפעוליים המסופקים על ידי IT.
כיצד מגדירים את איכות השירות במחשוב ענן? הסכם רמת שירות עבור פתרון מבוסס-ענן הינו יצור שונה, בעיקר מכיוון שלקוחות מחשוב הענן אינם הבעלים של התשתית, אין הם מתחזקים אותה, והם אינם יכולים לשלוט על מה שתשתית זו מספקת. מודל האחריות המשותפת של הענן מחלק את האחריות בין הספק והלקוח של שירותי הענן: הלקוח אחראי על הסכם רמת השירות של היישום, והספק אחראי על הסכם רמת השירות של התשתית.
ארבע פעמים 9 או חמש פעמים 9 – האם זה באמת משנה?
ספקים ולקוחות של שירותי ענן בדרך כלל מתמקדים בזמינות השירות, הנמדדת כיחס בין הזמן בפועל בו המערכת זמינה למשך הזמן המצופה לכך, באחוזים. שימו לב לכך שזמן הפעולה התקינה המצופה נתון לדיון: זמן זה עשוי לכלול, או שלא, שעות תחזוקה שתוזמנה מראש, הפחתה של שעות פגיעה בשירות עקב "כוח עליון", ועוד.
אם נניח היעדר מצבים של "כוח עליון" ושעות תחזוקה מתוזמנות מראש, בשנה של 24 שעות כפול 365 ימים, ערך של חמש פעמים 9 (99.999 אחוזים) מייצג חמש דקות של השבתה, וערך של ארבע פעמים 9 (99.99 אחוזים) מייצג כ-50 דקות של השבתה. האם זה באמת משנה? כנראה שלא ממש.
בהינתן זמינות כמציין של איכות השירות, דרך טובה יותר למדוד זמינות של שירות מבוסס-ענן, תהיה להחיל מדדים איכותיים, כגון MTTR (זמן ממוצע עד לתיקון) ו-MTBF (זמן ממוצע בין תקלות).
הגדרה מחודשת של מדדים עבור הענן
בעוד שזמינות הינה מדד חשוב, שירות טוב בענן מרחיק לכת הרבה מעבר לכך. עבור ארגונים גדולים, המבקשים לנטר או לנהל את המעבר של התשתיות שלהם משטחי החברה אל הענן הציבורי, אנו מאמינים כי נדרש תקן חדש המודד קבוצת קטגוריות.
בעוד שרוב ספקי השירותים מבוססי-הענן מתמקדים בזמינות, ומספקים נקודות זכות בהתבסס על זמינות, על הסכם רמת שירות עבור הענן לשקף מספר יעדי רמת שירות (SLOs, Service Level Objectives) יש לבצע קטגוריזציה ומדידה של SLOs באופן הבא:
• זמינות: מדדים כגון זמן פעולה תקינה וזמן מינימלי לשחזור ( MTTR , MTBF )
• ביצועים: זמן תגובה, מספר בקשות סימולטניות, ותפוקת השירות
• תמיכה: זמן תגובה, זמן עד לפתרון, קצב פתרון הבעיות ושיעורי ההסלמה
• אימות: אימות זהות ותיקון פגיעויות–(נמדד ע"פ MTTR)
• ניהול נתונים: הפרש זמן לגיבוי נתונים (data mirroring latency), זמן שמירת גיבויים וקצבי העברה
מקצה לקצה: הסכם רמת השירות הנכון עבור מודל האחריות המשותפת
עסקים רבים לוקחים כמובנת מאליה את ההנחה שהם יהיו מוגנים על ידי הסכם רמת שירות. בעוד שהסכם רמת השירות משמש ליישוב מחלוקות בין ספקים ובין לקוחות, במקרה של כשל בתשתית, הסכם זה אינו יכול להיחשב כ"הגנה". על לקוחות, המספקים למשתמשים שלהם שירות המבוסס על תשתית של ענן ציבורי, להגדיר הסכמי רמת שירות מקצה לקצה.
הסכם רמת השירות יכלול מדדים כגון זמינות השירות. זהו מדד עסקי משולב הכולל את ה-SLO של זמינות תשתית הענן, וכן של זמינות היישום המופעל בענן. אחרי הכול, משתמש הקצה אינו מעוניין במודל האחריות המשותפת; הוא פשוט מעוניין להבטיח את זמינות השירות.
קביעת תקן: האם זה מגיע?
עד עתה, לא בוצעה רגולציה של הסכמי רמת שירות, כאשר ספקי השירותים בענן ("המוכרים") היו אלה אשר הכתיבו את העניינים. יחד עם זאת, המטוטלת החלה לנוע באיטיות לטובת הקונים.
כאשר ארגונים יעלו דרישות בפני ספקי שירותי הענן לקביעת מדדים אלו יהפכו לדרישות חובה, עם נקודות זכות ולהבדיל, צעדי ענישה על הפרתם. אנו צופים כי שינוי בכיוון הזה יתחולל במהלך 12 החודשים הקרובים. הסכמי רמת שירות עבור הענן יהפכו להיות מעוגנים בתקנים. זהו רק עניין של זמן. אחרי הכול, הענן נמצא בכל מקום.
הכותב הינו המייסד והמנכ"ל של Cloudyn, ספקית של כלי ניתוח ניטור ואופטימיזציה עבור שירותי ענן
