יום האסון הגדול של אובר

היום השחור של אובר 

אחד המהלכים המסוכנים שמקדם עולם ההייטק הוא הכרסום בזכויות בעובדים. למשל, ההתעקשות על העסקה בלתי מאורגנת. למשל, ההתעקשות שאין שעות עבודה, האתוס של עבודה מסביב לשעון; התפיסה שהעובד צריך להיות זמין באמצעות סמארטפון גם מחוץ לשעות העבודה.

הטרנד החדש, שמקדמת חברת המוניות אובר, הוא שאין יחסי עבודה בין המעסיק והעובד. הפועלים הם בסך הכל עובדי קבלן שבחרו לעבוד עבור המעסיק ולא צריך לשלם להם תנאים או ביטוח - או לתת הסברים כאשר הם עושים משהו שפוגע באנשים. כמה מה למשל? נניח, שוד נוסעים, הטרדה מינית, אלימות וכולי.  

אפליקציית אובר צילום: Simon Dawson

זו היתה העמדה שהציגה אובר בכל פעם שנטען שנהגים שלה פגעו באנשים, או שהיא עצמה פגעה בעובדים. פרקליטיה דקלמו את מנטרת "הם רק עובדי קבלן" והחברה דילגה בעליצות אל המיליארד הבא, לשמחת המשקיעים.

העמדה הזו, שאובר מתעקשת עליה פעם אחר פעם מול כל הראיות, סוף סוף מתרסקת: משרד נציב העבודה בקליפורניה קבע בתחילת החודש שעובדת של אובר, ברברה אן ברוויק, היא עובדת ולא עובדת קבלן. החברה ניסתה לטעון שאין לה שום השפעה על העובדים; הנציבות סיפקה דוגמא אחרי דוגמא שבה היא היתה אחראית ועוד איך. גם אם הפסיקה הזו תתהפך (אובר, כצפוי, מערערת) לחברה תהיה מעכשיו בעיה: גוף רשמי מנה את כל הדרכים שבהן היא משמשת כמעסיקה.

מה שאובר וחברות הייטק אחרות עושות פשוט למדי: הן זורקות כמה שיותר מההוצאות שלהן על העובד. המודל העסקי של אובר נשען על כך שהיא גובה סכומים מופרכים מהנהגים שלה ומספקת להם כמה שפחות. על פי החישוב של ברוויק, אם היא לא תקבל את ההוצאות שלה, היא תעבוד לפחות 240 שעות בחודש ותקבל פחות משכר המינימום.

יש להתנהלות כזו שם. אין לו שום דבר עם "חדשנות" או "יזמות" או "שיבוש" או כל אחת ממילות הבאז שחברות כמו אובר אוהבות כל כך. מילה פשוטה: עושק.

האם יש דיקטטורה שפייסבוק לא אוהבת?

פייסבוק אוהבת לצייר את עצמה ככלי לחופש ביטוי, אבל בפועל היא אחד הכלים שיותר פוגעים בו. מדיניות השם הגלוי שלה גרמה לה להסיר פעם אחר פעם עמודים של פעילים פוליטיים במקומות שבהם, בלשון המעטה, לא בריא לכתוב את הדעות האמיתיות שלך. אתה יכול לכתוב כל תוכן בידורי שאתה רוצה, אבל אם תכתוב תוכן פוליטי שיעצבן מספיק אנשים והם יתלוננו - הוא יימחק בלי שתהיה לך שום יכולת למנוע את זה או להגיב. המדיניות של ארגון קבוצה של אנשים שמתלוננים על סטטוס ופייסבוק מוחקת אותו בלי בדיקה כבר זכתה לכינוי "פייסבוקיסטן".

נהנה ממדיניות פייסבוק. פוטין צילום: אלכס קולומויסקי

הסיבה לכך היא פשוטה: בדיקה רצינית של סטטוס כדי לברר האם הוא אכן עבר על כללי השימוש ברשת החברתית (המשתנים כחולות נודדים) מצריכה עובדים וזמן. פייסבוק לא רוצה לשלם על זה. היא הוציאה את העניין למיקור חוץ, אצל חברות קבלן בהודו שבודקות עבורה סטטוסים - ועובדיהן נדרשים להקדיש כמה שניות לכל תלונה. בפועל, האינדיקציה העיקרית למחיקת תוכן היא מספר המתלוננים. במילים אחרות, שלטון האספסוף המאורגן.

שון פרקר צילום: בלומברג

כמה שאלות למר פרקר: על פייסבוק וטוויטר שמעת? אתה יודע כמה דיונים פוליטיים מתקיימים שם? למה אנחנו צריכים גיימיפיגציה של הפוליטיקה? ואיך תכננת להוויח כסף מהאפליקציה הזאת? נראה לך שקיים בעולם מפרסם מספיק טיפש, שישים מותגי חברות לצד דיונים בנושאים כמו הפלות, נישואי גאים, הוצאה להורג או דת ומדינה?

ושאלה אחרונה - אתה באמת חושב, מר פרקר, שזה רעיון חכם לגרום לאנשים להיזכר בקיומך תוך כדי שאתה מעודד אותם להתארגן פוליטית?  

קצרצרים

1. נציגי אמזון הופיעו אתמול (ד') לפני ועדה של הקונגרס כדי להתלונן על כך שהחוקים הנוגעים להפעלת מל"טים בארה"ב נוקשים מדי. הדיון התמקד ביכולתם של אנשים פרטיים וחברות להעלות לשחקים רובוט ריגול מעופף - אבל חלילה, לא נגע ביכולתה של הממשלה לעשות זאת. כלי טיס כאלה, ציינו מתנגדי אמזון, יוכלו לזהות אנשים בעקביות, לשדר נתונים על התנועה שלהם ולצלם אותם בבית ובחצר. המידע הזה ישמש לסווג את האדם ולהפוך אותו לאמצעי צריכה; ההיסטוריה של 20 השנים האחרונות מוכיחה שהמידע הזה תמיד איכשהו מגיע למפרסמים.

אמאל'ה, מזל"ט!

2. אפל, החברה שקסומה ומהפכנית בכל מה שקשור למיקסום רווחים, נמצאה אשמה בהפרת חוקי ההגבלים העסקיים של טייוואן. לאחר דיון של שנים, הגיע בית המשפט למסקנה שהעובדה שאפל כפתה על כל ספקיות הסלולר במדינה למכור את האייפונים באותו המחיר לצרכן היא פגיעה בתחרות. אפל נקנסה בסכום שווה ערך ל-647,000 דולרים על פגיעה שנמשכה, כאמור, שנים. יש לאפל אפשרות לערער והנחת היסוד היא שהיא תנצל את הזכות הזו.