האם הילארי עלולה להפסיד בפריימריז בגלל טוויטר?

משתנה חדש

בעוד כשבועיים ייערכו הפריימריז הראשונים לקראת בחירת מועמדי הנשיאות בארה"ב, ולטוויטר יש פוטנציאל לשנות את המשחק מן הקצה אל הקצה – לפחות בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית.

קלינטון. קשר עם הבוחר זה לא הצד החזק שלה

המשחק הרפובליקני פשוט: חברי המפלגה מגיעים לקלפיות, מצביעים, ואז מחשבים כמה אחוזים קיבל כל מועמד וקובעים מנצח. המשחק הדמוקרטי הרבה יותר מורכב. חברי המפלגה מתכנסים, אבל הם לא מצביעים הצבעה חשאית, הם מחלקים את החדר לצדדים, כשכל צד מוקדש למועמד מסוים. התומכים במועמד ניצבים בפינה שלו – ומנסים לשכנע את שאר הנוכחים להצטרף אליהם. יש להם 30 דקות לשכנע אנשים להצטרף אליהם, ואחר כך נספרים הקולות. פה יש משתנה חשוב נוסף: כדי שבכלל יספרו את התומכים של המועמד שלך, אתה צריך מספר מינימום של תומכים. אם אחרי 30 דקות אין למועמד שלך מספיק תומכים, התומכים שלו צריכים להצטרף לקבוצה של מועמד אחר.

כאן נכנס טוויטר לתמונה – בפעם הראשונה בהיסטוריה. הפריימריז הדמוקרטיים האחרונים נערכו ב-2008, וטוויטר היה אז בחיתוליו. אז גם מספר הסמארטפונים היה נמוך עד אפסי. היום, שימוש מהיר בטוויטר יכול לאפשר למחנה הזריז יותר – שזה כמעט תמיד לא המחנה של המועמד הבטוח – לעדכן את התומכים שלו איפה צריכים אותם. יש שלוש תחנות הצבעה קרובות אליכם? כדאי שתגיעו לאחת ספציפית, כי אם תגיעו לשם המועמד שלכם לקח.

מועמד הגרילה בבחירות האלה הוא ברני סנדרס. הוא מתמודד מול הילארי קלינטון, שלחוצה מאוד לא לחזור על האסון של 2008, אז הפסידה באיווה לברק אובמה, ולוודא שמלכתחילה מדברים עליה בתור המנצחת הגדולה. קלינטון, אולי המועמדת המחושבת ביקום, ממש גרועה בספונטניות ובפניה לצעירים, שלא לדבר על מדיה חברתית. אבל האם היא תפסיד לגבר יהודי קשיש וסוציאליסט?

פה יש מידע נוסף שבוודאי גורם לקלינטון לטפס על הקירות. עבדכם הנאמן העריך שאובמה ינצח באיווה ב-2008 מסיבה פשוטה: רוב הכסף שלו הגיע מתורמים קטנים. כשאתה נמצא במגע עם תורמים קטנים הם מרגישים יותר מחויבים לך. זה לא משנה כל כך בבחירות במקום כמו ניו יורק, אבל במדינות שמשתמשות בשיטה של איווה זה מעניק יתרון ענק.

ונחשו מה: ברני סנדרס מגייס את רוב הכסף שלו מתורמים קטנים. במיילים שלו הוא לא מבקש יותר מ-100 דולרים. לקלינטון, כמו ב-2008, יש מספר קטן של תומכים תאגידיים גדולים. ב-2008 זה התפקשש לה. עוד כמה שבועות נראה אם השליטה של סנדרס בפעילי השטח הצעירים והנלהבים ובבוחרים הממורמרים ששולחים לו שטרות מרופטים תספיק כדי לקחת את איווה. בניגוד ל-2008, הפעם אני לא אסתכן בהימור – אז, גל התמיכה באובמה היה בולט מאד ברשת. יש הרבה פחות מזה לסנדרס היום. בואו נאמר שאם סנדרס ינצח, זו תהיה הפתעה, אבל הפתעה קטנה.

הנסיון של פייסבוק להשתלט על הרשת במצרים נכשל

אבל הסיפור מסובך קצת יותר מהכותרת הזו.

תקציר הפרקים הקודמים: מארק צוקרברג מחליט להשתלט על הרשת ברחבי העולם השלישי. האמצעי: הצעת חבילת גלישה חינמית למקומיים שתשים דגש על פייסבוק, כשכמעט כל שאר השירותים הם בתשלום. המטרה: להרגיל את המשתמשים שם לראות את פייסבוק כפורטל שלהם לכל התוכן בעולם.

לא בטוח שפייסבוק התניעה את האביב הערבי צילום: רויטרס

בהודו זה לא עבד. הרגולטורים שמו לב לתרגיל ובלמו אותו. גם במצרים התכנית עלתה על מוקש, אבל שם, כאמור, הסיפור טיפה מסובך יותר. מצרים היא רודנות צבאית: כת הקצינים שלטה שם מ-1952 עד הדחת מובארק ב-2011, אחר כך היו שנתיים שבהם כת הקצינים היתה שרויה במבוכה, וזה נגמר כשהרודן א-סיסי ביצע הפיכה צבאית נגד המשטר הנבחר של האחים המוסלמים.

על פי המיתולוגיה, פייסבוק היתה גורם מרכזי במהפכה של 2011: כביכול, מיליוני מצרים קשרו קשר נגד הרודנות השנואה באמצעות פייסבוק, ואז יצאו לרחובות והפילו את המשטר. המציאות רומנטית פחות: פייסבוק חסמה פעם אחר פעם את העמודים של המהפכנים, כי אלה – עקב חששם מהמשטרה החשאית – לא הסכימו להזדהות בשמות האמיתיים שלהם. מה שהפיל את מובארק לא היתה פייסבוק, זה היה הצטלבות של ברוטליות משטרתית מצולמת יחד עם השפלת נשים. ובימים האחרונים של המשטר, גם העובדה שהוא ניתק את מצרים מהרשת. עשרות מיליוני מצרים שלא היו חלק מהמהומות ניסו לברר למה לעזאזל הם לא יכולים לצפות ביוטיוב, גילו שיש מהומות ענק, גילו שמי שניתק אותם מסרטוני החתולים היה המשטר, והצטרפו למהומות.

רק שא-סיסי הוא בן 62, הוא גדל כל ימיו בצבא, וכנראה שכמו פוליטיקאי ישראלי מסוים גם הוא חושב שבינג זה אגף של גוגל. הוא לא מבין בדברים האלה, הצנזורים שלו עוד פחות, וכשנראה היה שפייסבוק עומדת לשתול את עצמה כשער הראשי של המצרים אל הרשת, מישהו במשטר – שקנה את האגדות על כך שפייסבוק הפילה את מובארק – נבהל. סוכנות ממשלתית שמשווקת אינטרנט במצרים עבדה בהתחלה עם פייסבוק אבל הצניעה מאד את התכנית ולא פרסמה אותה כלל. אחר כך, היא שינתה את דעתה ועכשיו היא טוענת שמדובר היה בניסוי שזמנו חלף. הידיעה על כך, איך לומר, הפתיעה את פייסבוק.

ב-Freedom House, שמנטרים את הפגיעה בחופש הביטוי ברחבי העולם, רואים בסגירת התכנית של פייסבוק חלק מהדיכוי הממשלתי במצרים – שאגב, משתולל מאז שהמשטר ביצע את ההפיכה נגד האחים המוסלמים. פעילים אמרו לבאזפיד שהמשטר לא יהסס לנתק כל אתר מהרשת אם הוא יחשוד שמתכננים לו מהפכה. ויש להם על מה להסתמך: זה, אחרי הכל, מה שעשה מובארק בימיו האחרונים.

בלי סלולר

בכלל.

סטיב הילטון, בעל חברת הייטק, מתאר במאמר בגרדיאן איך הוא חי יותר משלוש שנים בלי מכשיר סלולר. הוא מעולם לא הסכים להשתמש בסמארטפון. בבריטניה הוא השתמש במכשיר נוקיה ישן, אבל כשעבר לקליפורניה הסתבר לו שזה לא מעשי. הוא נאלץ להזמין מכשירי נוקיה מחו"ל ולהשתמש בתכנית pre-paid. מתישהו נמאס לו, ופתאום, אחרי שבוע, הוא שם לב שהוא בלי טלפון ושטוב לו עם זה. הוא החליט להמשיך הלאה ולבדוק כמה זמן הוא יכול לשרוד. היום ההוא היה בספטמבר 2012.

אפילו סנייק הוא לא משחק צילום: ויקיפדיה

חסרונות? פעם אחת הוא איחר לפגישה ולא הצליח לעדכן על זה בזמן. פעם בשבוע בערך, הוא צריך לבקש ממישהו אחר שיזמין לו אובר או משהו. בשאר הפעמים, הוא מסתדר באמצעות מייל, לאפטופ וטלפון קווי.

יתרונות? הוא לא צריך לברר כל הזמן דברים. הוא לא מבלה חלקים ניכרים מהיום בבדיקה של מזג האוויר, מיילים, מסרונים ומה לא. זה מותיר לו זמן לחשוב, ולדבריו לרוב הוא הרבה פחות לחוץ. כן, הוא לא יכול לענות לטלפונים דחופים – אבל שוב, זה פגע בו רק פעם אחת. הוא פשוט משתדל להגיע לאיפה שהוא אמור להגיע בזמן ולעמוד במחויבויות שלו. חוץ מזה, הוא שואל רטורית, מתי בפעם האחרונה באמת התקשרתם למישהו?

כמו כן, הילטון מציין שכל הרעיון שאנחנו צריכים להיות זמינים כל הזמן נראה לא רק ביזארי אלא מסוכן. אזיקים אלקטרוניים, הוא מזכיר, הם משהו שאנחנו שמים על פושעים. רוצים לדבר איתו? שלחו לו מייל או ציוץ – או שתתקשרו לטלפון הקווי שלו.

קצרצרים

1. משתמשים בטינדר? החברה מדרגת אתכם בחשאי ומבלי לעדכן אתכם. הדירוג, שמכונה Elo, מבוסס על ההצבעות של המשתמשים: בכל פעם שאתם מחליטים ליצור קשר עם מישהו או לוותר, אתם משפיעים על הדירוג שלו. המטרה של הדירוג היא למצוא את האנשים הרצויים ביותר והרצויים פחות בטינדר. בחברה טוענים שהמידע הזה נשמר על ידיהם בקפדנות ושכל המטרה שלו היא מחקרית: לאפשר להם לדעת מה גורם לאנשים להיחשב לרצויים. מהמעט שאנחנו יודעים, חלק מהמידע שנכנס לדירוג צפוי להשפיע לרעה על הדירוג העצמי שלך. בדיוק סוג המידע שהאקרים מהסוג שהוריד את "אשלי מדיסון" ינסו להשיג. האם אתם סומכים על אבטחת המידע של טינדר?

זהירות, מדרגים אותך

2. בשבועות האחרונים רווחות השמועות על כך שמכירות האייפון של אפל הגיעו לרוויה והן צפויות לרדת בצורה חדה. על כן, השמועה על כך שאפל עומדת להוציא כלי שיאפשר למשתמשים שלה לעבור בקלות לאנדרואיד נראתה סבירה למחצה – עד שאפל הכחישה אותה לחלוטין ועד שאתה נזכר שמעבר למריבה על נתח שוק, לאפל יש היסטוריה ארוכה של כבילת המשתמש למערכת שלה. למה לעזאזל שהיא תרצה לתת לו ללכת? מה, היא הפכה פתאום למאמינה ברצון חופשי? תכף תגידו לי שהיא גם עברה לגידול של חדי-קרן בשיטת free range.

3. ודוגמה נוספת להתנהלות כזו: אולי המוצר המטופש ביותר מכל מוצרי "הבית החכם" (קבל טיפה יותר נוחות, בתמורה ניקח את כל הפרטיות שלה ונאבטח אותה מאחורי הסיסמה 12345) הוא הנורה החכמה. זו נורה שמאפשרת לך, אה, לשלוט ברמת האור והצבע מבלי להזיז את הגוויה שלך מהכסא. עד לאחרונה, הערכה הפופולרית ביותר היתה זו של פיליפס. עכשיו פיליפס הוסיפה לה עדכון תוכנה. מה עושה העדכון? מונע ממך להכניס נורות של חברה אחרת לערכה. נהדר. הייתי אומר משהו על "אל תקנו את הנורה החכמה של פיליפס", אבל נראה לי ששתי המילים האחרונות מיותרות.

מי צריך נורה חכמה? צילום: shuterstock

4. לא מצליחים לקום בבוקר? מכורים לכפתור הסנוז? לפרויקט קיקסטארטר יש הצעה לפתרון. שעון מעורר שהוא שטיח. אם אתם רוצים שהוא יפסיק לעשות רעש, אתם צריכים לקום מהמיטה ולשים עליו שתי רגליים. ולא, אין לו כפתור סנוז. כל בוקר מבחינתכם הוא בוקר יום ראשון? אולי זה הכלי בשבילכם.

5. ברנש בשם דונלד "צ'יפ" פיוג מבוקש על ידי משטרת לימה שבאוהיו על שלל עבירות, ביניהן חשד להצתה ו-ונדליזם. המשטרה עשתה את הדבר המתבקש והעלתה תמונה שלו לרשת. פיוג חשב שהתמונה לא מחמיאה לו. אז הוא שלח למשטרה סלפי שצילם בעצמו וביקש ממנה בנימוס להחליף את התמונה: "הנה תמונה טובה יותר, זו שלכם איומה." המשטרה נענתה לבקשתו ובנימוס מקביל ביקשה ממנו שיסגיר את עצמו כדי לסייע למשטרה בחקירותיה.