הפסד אחד וגמרנו: התביעות נגד אובר מסכנות את המודל שלה

ההוצאה העיקרית היא המחלקה המשפטית

תביעות מנהגים, נוסעים וחברות אחרות צילום: בלומברג

אם בודקים את התביעות עצמן, מגלים שאין כאן הפתעה גדולה. 17 מהתביעות נגד אובר הוגשו על ידי הנהגים שלה, שאותם היא מסרבת להגדיר כעובדים, אבל מציגה להם רשימת דרישות. 15 מתוכן הוגשו על ידי חברות מוניות, שאותן היא דופקת כדי להתפשט ולהציג למשקיעים נתונים מעודדים. ויותר מתריסר תלונות – שנעות משיחות ישיבת קבר רחל להונאה במחירים ועד לתביעה בגין תקיפה – הגיעו מהלקוחות, שאובר מעדיפה להפקיר בידי נהגים שהיא לא בודקת כדי שאי אפשר יהיה לטעון שהיא מעסיקה את הנהגים האלה. היו גם תביעות על אפליית נכים (אובר טוענת שהיא לא מחויבת לציית לחוקים נגד אפליית נכים, שזו כבר סיבה טובה לא להשתמש בשירותיה), תביעות זכויות יוצרים ועוד.

ואלה רק התביעות הפדרליות.

מסתבר שאם אתה משבש את החיים של אנשים, הם נוטים להתנגד. ומאחר ובארה"ב לא מקובל להצית את המכוניות של אובר כפי שעשו במקומות אחרים, התוצאה היא תביעות משפטיות. ואובר צריכה להפסיד רק בתביעה גדולה אחת – שתספק תקדים משפטי ועל גבה יוכלו להתבסס תביעות דומות נוספות- כדי שכל המודל שלה יהיה בסכנה.

אובר מעסיקה כרגע 50 עורכי דין בארה"ב והיא מחפשת עוד 27 עורכי דין נוספים ברחבי העולם. הולכת להיות להם הרבה עבודה.

היד שמצלמת את העריסה

בשנים האחרונות תעשיית ההייטק דוחפת לנו בכל הכוח את הקונספט של האינטרנט של החפצים: כביכול, כל מוצר בבית שלך, ממתג האור ועד המקרר, צריך להיות חכם. הוא צריך להיות מחובר לרשת כל הזמן ולשלוח מידע כל הזמן. בתמורה לאיסוף מידע שהשטאזי היה גאה בו, ומטרתו היא לאפשר למפרסמים לשכלל את השיטה, תקבל כל מיני הנאות שוליות. תוכל לעמעם את האור מבלי לקום מהכסא ואמזון תבחין מתי החלב שלך אוזל ותזמין בשבילך חדש.

צילום: שאטרסטוק

הבעיה היא שברגע שבונים מאגר מידע, זו רק שאלה של זמן עד שהוא ידלוף. ופה יש המון מידע. ואם יש משהו שהאינטרנט של החפצים רע בו, זו הגנה על מידע. אחרי הכל, אם אתה רוצה שכל מכשיר ידבר עם כל מכשיר, שהטוסטר ידבר עם קופסת הלחם שבתורה תתלונן שהסכין צריך טיפול עשרת אלפים, כל הקטע הזה של הגנה על המידע הוא חתיכת כאב ראש.

ייאמר מראש: אין שום דבך טובה להגן על המידע שלך מפני התקפה של ה-NSA או ארגוני אופל דומים, אבל הנחת היסוד היא שאלא אם אתה פעיל או עיתונאי, אתה לא כל כך על הכוונת שלהם. הבעיה שלך היא בעיקר האקרים עם כישורי מחשב שנחותים רק מהכישורים החברתיים שלהם, script kiddies שהורידו איזו תוכנת RAT וחושבים שזה יהיה מצחיק להרוס לך את החיים. אבל אפילו ברמה הזו, תעשיית האינטרנט של החפצים נכשלת.

הבעיה הזו לא חדשה ובשנת 2009 השיק ג'ון מאת'רלי את Shodan, מנוע חיפוש שמחפש חפצים נטולי אבטחה או עם אבטחה אפסית. האתר שב לכותרות לאחרונה לאחר שהוא הדגים כמה קל להוציא סרטונים ממצלמות מעקב אחרי תינוקות. הרבה הורים מתקינים מצלמות כאלה מעל העריסה של הצאצא, כנראה מתוך הנחה עמומה שכך הוא יתרגל לחיות מגיל צעיר בחברת מעקב. עכשיו שודאן מראה לנו כמה קל לקחת מידע מהמצלמות האלה, כמה קל למצוא אותו, ואיך כל זב ומצורע יכול להסתכל על התינוק שלך ישן.

כאן כמובן צריך לציין שלקשר בין המצלמה ובין המקום שבו נמצא התינוק פיזית זה כבר מסובך הרבה יותר. אבל עצם העובדה שזר יכול לחדור לפרטיות של חדר התינוקות ולהסתכל על הילד שלך בלי שתדע מזה בכלל, מפעילה אצל אנשים – ובצדק – אינסטינקט הגנתי.

לפני שאתם מתקינים בית חכם, ודאו שהעובדה שכל התבונה הביתית הזו לא משחקת לרעתכם. והתעשייה מתבקשת לחזור אלינו אחרי שהתאפסה על עצמה. בעידן שבו האקר בן עשרה יכול לפרוץ למייל של ראש ה-NSA וראש ה-CIA, יש לכם הרבה עבודה לעשות. דברו איתנו כשתשלימו אותה. 

חרשות הצלילים של פייסבוק

לרשת החברתית הגדולה בעולם יש פיצ'ר מעיק, שכמו הרבה פיצ'רים מעיקים אחרים – האירועים שלה, למשל – מאד קשה להשתחרר ממנו. הוא נקרא "היום לפני," והוא מציג לך תמונה או סטטוס שפרסמת בתאריך הזה לפני שנה, שנתיים או שלוש. אנחנו הזיכרון שלך, מתגאה פייסבוק. 

מה עניין אותנו לפני שנתיים ולמה

רק שיש פה חרשות צלילים מסוימת, שמחברה בגודל ובוותק של פייסבוק אפשר היה לצפות שכבר תיעלם. היא לגמרי מסוגלת להציג לך, למשל, תמונה של האקס. הבוקר שלך התחיל טוב? בוא נחזיר לך את כאב הלב שכבר הדחקת. אה, ומחר בבוקר נציג לך תמונה של חיית המחמד המנוחה שלך. מרגיש טוב? אולי נעלה תמונה שלך עם ידיד שכבר מת? הביטחון העצמי השתפר? מצוין! הנה סטטוס שלך מהתקופה שפיטרו אותך.

כשבגרדיאן ביקשו למצוא תקלות עם הפיצ'ר הזה, עלו כל אלה ועוד. מישהי סיפרה איך פייסבוק הציגה לה בצהלה את הפעם שהיא פרסמה תמונה של ידידה שנעדרה. הידידה לא נמצאה מאז.

מעבר לבעיה הזו של פייסבוק, שאיכשהו למרות כמויות המידע המטורפות שהיא מחזיקה עליך עדיין לא מצליחה לזהות כפתורים שעליהם לא כדאי ללחוץ, יש עוד נקודה. הזמן שאתם משקיעים בפייסבוק? הוא אבק פורח. עוד שנתיים-שלוש החברה תציג לכם סטטוס או תמונה, ואתם תגידו: וואלה? אני כתבתי את זה? אני בכלל לא זוכר. לא תזכרו גם שבאותה העת הקדשתם איזו חצי שעה לשיוף הסטטוס שלכם, כי לייקים. זמן שנשרף. קרל סייגן אמר פעם שמבחינת התוצאות, תפילה היא בזבוז הזמן הגדול ביותר של המין האנושי. יש מצב שפייסבוק בדרך לעקוף את השיא הזה.

קצרצרים

1. וסוף לסיפור: הפרויקט השנוי ביותר במחלוקת של גוגל, גוגל גלאס – המשקפיים שאפשרו להקליט אנשים ברחוב ושגררו לעתים תגובות אלימות – מת. הטכנולוגיה עדיין שם והיא חלק ממה שבגוגל מכנים פרויקט Aura , אבל התוכניות לשווק אותם כמוצר המוני מתו. בימים האחרונים, גוגל סגרה את חשבונות המדיה החברתית של המוצר שפעם סרגיי ברין התגאה כל כך להצטלם איתו. כנראה שהבינו שם שהם חצו את מה שאריק שמידט כינה "קו הקריפיות." בפעם הבאה שיאמרו לכם שלציבור אין השפעה, זכרו איך כמה אנשים זועמים וכמויות חריגות של ביקורת מקוונת גרמו לחברת ענק לסטות מהמסלול שכבר פסעה בו בבטחה.

2. כאילו שליאהו לא היו מספיק בעיות, בכללן התהייה האם יש לה בכלל זכות קיום, עכשיו היא הסתבכה עם הפעילים הנמרצים של Avaaz. מישהו שם הבחין בכך שבאתרים של יאהו ביפן, היא מקדמת מכירה של שנהב. כדי לייצר שנהב, כידוע, צריך להרוג פיל, ופילים הם חיה בסכנת הכחדה. אף שיאהו יפן היא חברה עצמאית ועד כמה שאני יודע גם מקדמת מודעות לציד אמו של במבי, יאהו מחזיקה בבעלות על 35% מיאהו יפן. המסקנה המתבקשת היא שהיא מרוויחה 35% מכל פרסומת לרצח פיל ביאהו יפן. האו"ם מעריך שאנשים חסרי מצפון שמכניסים קצת כסף גם למאריסה מאייר הורגים כ-100 פילים מדי יום. הפעילים של Avaaz הבינו כנראה שהנהלת יאהו לא נמצאת כרגע במצב לנהל התנגדות אפקטיבית, והם מסתערים. בהצלחה. 

יאהו, יש לכם פיל בחדר צילום: shutterstock

3. טרול הפטנטים VirnetX מנהל כעת את אחת התביעות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הטרלת פטנטים: הוא דורש מאפל לא פחות מחצי מיליארד דולר על הפרת שקר כלשהו. באופן חריג, אפל מצאה את עצמה נגררת למשפט מושבעים – בדרך כלל סופרים את הכסף בחדר המדרגות וחוזרים לשופט עם איזו עסקה. אפל טוענת ששוחטים אותה, כנראה בצדק, בעוד שטרול הפטנטים טוען שאפל גנבה ממנו את הטכנולוגיה שלFaceTime – ובהתחשב בהיסטוריה של אפל, שמעולם לא פיתחה משהו שיכלה לגנוב, הוא כנראה צודק. הוציאו את הפופקורן.

4. בית משפט גרמני פסק שאחד הפיצ'רים של אמזון – כפתור השייר שלה, שמאפשר למשתמש לחלוק מוצר שממנו התלהב יותר מדי עם אנשי הקשר שלו – בלתי חוקי ודינו להיגנז לאלתר. הנימוק פשוט למדי: בכך שאמזון מבקשת מהמשתמש לחלוק מוצרים עם חבריו, היא מעודדת אותו להפוך למפרסם ובכך היא מעודדת אותו להספים או בלשון בית המשפט "פרסומת בלתי רצויה והטרדה בלתי סבירה." לפני כחודש, פסק בית משפט גרמני פסיקה דומה ביחס לפיצ'ר של פייסבוק, שמאפשר למשועבדים שלה להטריד אנשים חופשיים בדרישה שימכרו גם הם את נשמתם לפייסבוק. 

איש לא יכול לסרב לפסטיבל סרטי חתולים צילום: פייסבוק

5. חדשות טובות לסיום: פסטיבל סרטוני החתולים של סן פרנסיסקו הפך, קצת להפתעת המארגנים, לסנסציה של ממש. כל הכרטיסים נמכרו חודש לפני האירוע וכעת מתגאים שם שיותר קשה להשיג כרטיס לאירוע מאשר לפסטיבל ברנינג מן. חלק ניכר מהסרטונים מגיעים באיכות הפקה גבוהה, עם רשימת קרדיטים בסוף. החתול הוא כמובן החיה הקדושה של האינטרנט כך שזה לא באמת אמור להיות מפתיע, אבל בכל זאת.