דו"ח טכנולוגי
כשהמוזיקה נגמרת: טיילור סוויפט ופול מקרטני נגד גוגל
האמנים משלמים את מחיר המוזיקה החינמית ביוטיוב, בפריז לא רוצים שאמזון תחסל את העסקים הקטנים, והמאבק סביב פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי הופך לקרב חתולים
אין ארוחות חינם
פעם, כשדינוזאורים הלכו על פני האדמה ושמעון פרס עוד לא בנה את הפירמידה הראשונה שלו, היית צריך לשלם עבור מוזיקה. בהתחלה תקליטים, שהצריכו גם ציוד יקר, אחר כך קלטות ודיסקים. ואז מישהו גילה שאפשר להעביר את הקובץ הדיגיטלי של המוזיקה ברשת, והכל נגמר. כרגיל, אנחנו משלמים בפרמטרים אחרים, אבל מעדיפים שלא לשלם במזומן.
צילום: רויטרס
אם למוזיקה שלך יש מעריצים, היא תגיע ליוטיוב, ובחינם. יש לזה מחיר. הוא פשוט מועבר מהצרכן אל היצרן. כשאתה שומע שיר ולא משלם עליו, לא האמן שיצר אותו ולא המפלצת הרירית עם המחושים שהיא חברת ההקלטות שלו מקבלים תשלום. כמקובל במצבים כאלה, האמנים נדפקים יותר. וככל שהם קטנים יותר, הם נדפקים יותר.
ונמאס להם. 180 אמנים,בהנהגת טיילור סוויפט ופול מקרטני, החלו לפרסם היום מודעות מקוונות שפונות לקהל המחוקקים והלוביסטים של וושינגטון. מה קורה פה? די פשוט. חוק ה-DMCA קובע שכל זמן שחברות מצייתות בזמן סביר לדרישות ההורדה של חומר מוגן שנשלחות אליהן, הן מוגנות – הסעיף הזה נקרא "נמל בטוח". המשמעות היא שאף שזה אפשרי, הליך משפטי נגד גודזילות כמו גוגל מסובך מאוד וייקח הרבה מאוד זמן. בינתיים, אנשים ממשיכים לצרוך את המוזיקה של האמנים בלי שום שיפוי.
המודעה שפורסמה היום אומרת שהחוק "הניח לחברות טכנולוגיה חשובות לצמוח וליצור כמויות עצומות של רווח על ידי הקלה על הצרכן לשאת כמעט כל שיר שאי פעם הוקלט בהיסטוריה באמצעות סמארטפון, בעוד שההכנסות של כותבי השירים והמבצעים שלהם ממשיכות לרדת". במילים מנומסות פחות, גוגל עשתה לשוק המוזיקה מה שהיא עשתה לשוק העיתונות – שתתה אותו. רשמית היא לא חברת תוכן אבל בפועל היא אחת מספקיות התוכן הגדולות בעולם. היא לקחה את ההכנסות של עובדים, חלק ניכר מהם עובדים קטנים, והכניסה אותן לכיס של המיליארדרים שלה.
בדרך, היא הקלה מאד על צרכנים לצרוך מוזיקה. השאלה היא אם יישאר לנו שוק מוזיקה כשגוגל ממשיכה למצוץ את לשדו. בסופו של דבר אנחנו צריכים אמנים יוצרים, ואמנים – הפתעה! – צריכים לחיות ממשהו. כלכלת האוויר שגוגל מציעה להם לא עובדת.
לא תהיה לכם פריז
לצרפת יש מדיניות ארוכת שנים של הגנה על הכלכלה שלה מפני תאגידים אמריקאים ענקיים. אחד הקרבות הבולטים שהיא מנהלת כרגע הוא כנגד אובר, אבל היא פתחה (שוב) חזית גם נגד אמזון.
פריז לא מחכה לאמזון צילום: גטי אימג'
לאמזון ולצרפת יש היסטוריה. לפני כעשור, אסרו הצרפתים על אמזון למכור את הספרים שלה ללא הובלה, כי החוקים שם עסוקים בהגנה על הסופר ועל מוכרי הספרים. מכירת ספרים בהנחה וללא משלוח, פסקו בצרפת בצדק, היא תחרות בלתי הוגנת עם חנויות הספרים, קטנות וגדולות כאחד. לאף עסק צרפתי אין יכולת להתמודד עם ענק אמריקאי שהחליט לשבור את השוק.
עכשיו מגיע שלב ב'. אמזון השיקה את שירות הפריים שלה בפריז לפני כשבוע, וראש העיר אן הידאלגו הודיעה לתאגיד האמריקאי שלא ימהר כל כך. קודם כל, בפריז רוצים לוודא שאמזון לא שוברת את השוק של ספקים אחרים. אמזון התחייבה לספק מזון טרי וקפוא תוך שעה. הידאלגו שאלה בנימוס איך החברה מתכוונת להתמודד עם עומס התחבורה והזיהום שההבטחה הזו יוצרת.
בכירים אחרים בעירייה כבר הגדירו את ההתנהלות של אמזון כתחרות בלתי הוגנת עם עסקים מקומיים. משרד ראש העיר האשים את אמזון בכך שהמהלך שלה יערער באופן קשה את המאזן הכלכלי בעיר, ושהיא לא הודיעה לעירייה על כוונתה בזמן.
אמזון נמנעה מתגובה. מה היא כבר יכלה לומר? שכללי השוק החופשי מחייבים לאפשר לגודזילה לבלוע את העסקים הקטנים ואז להרוג כל תחרות?
קרב חתולים
זו הרשת, אחרי הכל.
בריטניה תלך מחר למשאל עם על השאלה האם היא צריכה להישאר חלק מהאיחוד האירופי או לפרוש ממנו. פרישה מהאיחוד עשויה, על פי החשש, להביא לפגיעה אנושה באיחוד, משום שמדינות אחרות ישקלו פרישה גם הן.
חיה פוליטית. מזדהה עם מיעוטים צילום: ניצן סדן
תומכי ומתנגדי המהלך הביעו טיעונים לכאן ולכאן, אבל תוך זמן קצר החלו מתנגדי הפרישה להעלות טיעון מנצח: הם העלו תמונות של החתולים שלהם, החיה הקדושה של האינטרנט, וייחסו לחתולים התנגדות לפרישה. ספק אם רוב החתולים הללו אכן היו מודעים פוליטית כפי שנטען, מעבר לתמיכה המובנת של הפלח הדמוגרפי הזה בהרחבת שעות הנמנום, אבל נוצרה סנסציה.
תומכי הפרישה לא אמרו נואש, ושעבדו גם הם את חיות המחמד שלהם לתפיסותיהם הפוליטיות. חבר פרלמנט שמרני מיהר להודיע שלאחר שנועץ בחתולה שלו, התחוור לו שהיא לא מתרשמת מהטיעונים של מתנגדי הפרישה. יש להודות שהתמונה שהוא צירף היתה מרשימה במיוחד.
ואז הגיעו חובבי הכלבים והרסו לכולם את החגיגה. מחרתיים נדע איזה חתול צדק.
קצרצרים
1. עוד חברת ביטקוין מתגלה כהונאה: תביעה ייצוגית הוגשה לאחרונה כנגד חברת GAW, שמכרה לשוטים הרים וגבעות והבטיחה להם שתמורת כסף ראשוני, הם יוכלו לקבל ציוד ל"כריית" ביטקוין. לפני כחצי שנה הוגשו נגד מפעילי החברה כתבי אישום, וכעת מגיעה גם התביעה הייצוגית של הקורבנות. הם טוענים שזו היתה מזימת פירמידה: החברה לקחה מהם כסף ראשוני, ואז שילמה להם אותו חזרה – כביכול בביטקוין כרוי – מהכסף שהיא קיבלה מקורבנות חדשים. השילוב של בורות המשתמש, תאוות בצע והחלום "לעשות מכה במהירות", ונוכלים שמנצלים את השילוב של שני אלה יעיל במיוחד בטכנולוגיות חדשות. יזהר הקונה.
מדיסון סקוור גארדן. ספסרות בוטים צילום: shutterstock
2. נמצא שימוש אמיתי לבוטים, והוא כמובן פלילי. הם משתלטים על שוק ה-scalpers, המקרקפים. זה הכינוי לאנשים שקונים כמות גדולה של כרטיסים לפני משחק או קונצרט כדי להשתלט על השוק, ואז מוכרים אותם במחיר מופקע למעריצים שלא הצליחו לתפוס כרטיס. המזימה עתיקה מאוד, וימיה כימי הפשע המאורגן, אבל בוטים מעבירים אותה לרמה אחרת. בוטים רכשו 1,012 כרטיסים להופעה של U2 במדיסון סקוור גרדן תוך פחות מדקה. לעיר ניו יורק נמאס והיא הבהירה שמי שינסה למכור את הכרטיסים הללו, צפוי לקנס ואולי גם למאסר. עד לאחרונה, התרגיל המסריח הזה באמצעות בוטים היה אסור, אבל הוביל רק למשפטים אזרחיים; עכשיו יש גם סנקציות פליליות.
3. האם דונלד טראמפ הוא טכנופוב? לאור הפעילות הפורה של פיד הטוויטר שלו, קצת קשה להאמין. אבל דיווחים שמגיעים מהקמפיין שלו – מנהל הקמפיין פוטר לאחרונה – טוענים שטראמפ מסרב להשתמש במייל ואיננו נושא סלולר. שזה משונה, כי הוא צולם הן עם מכשיר של סמסונג הן עם מכשיר של אפל. ההתחמקות משימוש במייל עשויה להיות אמצעי נגד להדלפה שלהם – תראו מה קרה לקלינטון עם המיילים שלה. לפחות על טראמפ אף אחד לא יאמר שהוא לא יודע להשתמש בכרטיסי אשראי.
דונלד טראמפ מפחד מטכנולוגיה? צילום: איי פי
4. אחד הביטויים המאוסים בפוליטיקה האמריקאית הוא "מחשבותינו ותפילותינו שלוחות ל...", מעין מקבילה אמריקאית ל"באתי לחזק ויצאתי מחוזק" המקומי. פוליטיקאים אמריקאים משתמשים בביטוי לעתים תכופות, עם כל פיגוע ירי המוני. בשנת 2015 היו יותר מ-300 מהם. משחק מחשב תוקפני מתמקד בעובדה שדיבורים ותפילות לא עוזרים: המשתמש מקבל דיווחים על עוד פיגוע, והוא יכול להקליק על "מחשבה" או "תפילה". זה לא עוצר את הפיגוע הבא. הוא יכול גם להקליק על "איסור על מכירת רובי סער", אבל אז הוא מקבל התראות שא. מה שהוא עושה הוא אנטי-אמריקאי, וב. שהמימון שהוא מקבל מלובי הנשק לא מאפשר לו את זה. הפסיכים של הנשק, כמובן, הביעו חוסר התלהבות מהמשחק, אבל יוצרי המשחק מסרבים לפחד. משחק קודם שלהם, "בחור טוב עם רובה", מציג סוחר נשק שמוכר נשק רק למי שנראה "בחור טוב".
