ההגנה הטובה ביותר היא התקפה

תוקפים, בתוצאות מעורבות

צבא ארה"ב החליט לפני מספר שנים להקים פיקוד סייבר נפרד, והתעקש להבהיר אז שהפיקוד החדש יהיה הגנתי בלבד. התקפות סייבר? זה לא אנחנו, לכו דברו עם ה-NSA או ה-CIA.

ארצות הברית כבר לא מכחישה שהיא מבצעת התקפות סייבר צילום: ניצן סדן

ובכן, זה לא המצב. בסוף השבוע הודה הפנטגון שבעקבות לחץ של שר ההגנה האמריקאי, הוא הקים לפני כחודשיים צוות פעולה משולב בפיקוד הסייבר שתפקידו יהיה לא הגנתי אלא התקפי. ארצות הברית, כלומר, כבר מודה שהיא גם מבצעת התקפות סייבר. הכוח נקרא ארס (Ares, על שם אל המלחמה היווני – בחירה אומללה משהו בהתחשב בנטייתו של ארס לשכרון ולחוסר אבחנה בתקיפות שלו), ועומד בראשו לא פחות מאשר לוטננט ג'נרל, דרגה מקבילה לרב אלוף בצה"ל.

הכוח אמור לבצע תקיפות סייבר כנגד דאעש, והמטרות עד כה צנועות למדי, כמו לשבש את מערכות התשלומים של המדינה האיסלמית ולהוריד את המגזין המעצבן שלהם מהרשת. בפיקוד הסייבר מקווים שכמה התקפות סייבר מוצלחות יהפכו את הנשק שלהם למקבילה של התקפה ארטילרית או הפצצה מהאוויר, שמפקדים יהיו מודעים לקיומו ויעשו בו שימוש תכוף.

אבל מאז הקמתו, הכוח לא עשה כלום ומתקשה לגבש את הדרכים והאמצעים לבצע התקפות אפקטיביות. פקידים בכירים כבר רוטנים, לא לציטוט, שפיקוד הסייבר לא מספק את הסחורה במלחמה הדיגיטלית כנגד דאעש. אחת הסיבות לכך היא שיש כבר הרבה שחקנים במאבק נגד דאעש. בפיקוד הסייבר הבהירו שיש להבדיל בינם ובין פיקוד הכוחות המיוחדים, שמבצע תקיפות קרקעיות נגד דאע"ש, ופיקוד מרכז של ארה"ב, שמרכז את ההתקפות של מל"טים וכלי טיס אחרים.

אז המטרות צנועות, אבל בינתיים הם לא עומדים בהן. וגם אם הם כן, ויצליחו למשל להוריד את המגזין של דאעש מהרשת, מה כבר יקרה?

ומה תדרוש פייסבוק?

נסיון ההפיכה הכושל בטורקיה בסוף השבוע הבהיר, כפי שציין עמיתי עומר כביר, שנגמר עידן אחד ומתחיל אחר: העידן של ההפיכה הטלוויזיונית, חלף. הגנרלים והאדמירלים הטורקים ביצעו הפיכה נוסח זו של אוגוסט 1991 בברית המועצות, והיא גם נגמרה בהתאם. התמונה - גם אם היא לא מדויקת - של העידן התקשורתי החדש היא זו של ארדואן מתראיין באמצעות פייסטיים ומוציא את ההמונים לרחובות.

צוקרברג הוא ממליך המלכים צילום: צילום מסך

יש לציין שיש סימנים לכך שהמורדים ניסו לשבש את הרשת בטורקיה, בהצלחה חלקית. זה לא בלתי אפשרי, אבל כפי שמוכיח המקרה של הפלת מובארק, גם לא בהכרח מועיל. ההמונים במצרים גילו שמישהו חתך להם את הכבל ויצאו לברר מה קרה. הם גילו מהפכה והצטרפו אליה.

כשהטלוויזיה היתה המלכה, התקשורת קיבלה את השם "הממלכה השביעית." היה לה כוח, היא השפיעה על הפוליטיקה ועל הכלכלה. תוך זמן לא רב, נוצר גם מעמד של פוליטיקאים שבנו את עצמם על תקיפת התקשורת. הראשון והבולט שבהם היה ריצ'רד ניקסון, שהתבוסה שלו לקנדי בעימות הטלוויזיוני ביניהם, תבוסה שהובילה לתבוסתו בבחירות, העניקה לראשונה לטלוויזיה את כוחה כממליכת המלכים.

עכשיו הטלוויזיה מודחת מהתפקיד הזה, שעובר לידי פייסבוק. במצב שבו כל אדם יכול לשדר שידור חי בווידאו מזירת האירוע, הטלוויזיה נדחקת לתפקיד הפרשן, התפקיד שהיה שמור לעיתונות הדפוס עד לא מזמן: להגיב בצורה מסודרת על האירועים שכולם כבר ראו ולתת להם משמעות.

השאלה היא לאן פייסבוק תקח את זה עכשיו. יש לה כוח עצום וחסר תקדים - אבל השליטה שלה בו היא מוגבלת מאד. היא תלויה במשתמשים שלה, הרבה יותר מאשר הטלוויזיה הייתה תלויה בצופים שלה. היא יכולה לנקוט בצנזורה, כפי שנקטה בהתחלה במקרה של השידור החי של הריגתו של אזרח שחור על ידי שוטרים אמריקאים לפני כשבועיים, אבל אז גילתה שיש לצנזורה מחיר ציבורי. אבל בסופו של דבר, כוח הוא כוח. מארק צוקרברג קם אתמול בבוקר וגילה שהוא האדם המשפיע ביותר בעולם. הפלטפורמה שלו משדרת הפיכה בשידור חי, והאזרחים ומשתמשים בה כדי לדרבן את ההמונים נגד המהפכה. מה צוקרברג יעשה עם הכוח הזה?

לצוקברג, למשל, יש לא מעט שאיפות. בארצות הברית, הוא שואף להשפיע על חוקי ההגירה ולאפשר כניסה קלה יותר של עובדי הייטק זרים כדי להוריד את מחיר העבודה המקומית. לפייסבוק יש כבר לובי חזק מאוד בנושא. בשאר העולם, צוקרברג רוצה לבלוע את שאר הרשת ולהפוך את פייסבוק למצער הראשוני של כל גולש.

הטלוויזיה לא הייתה ממלכה שוחרת שלום. היא גבתה מחיר כבד מהפוליטיקאים ומהחברה. שני דורות הסתדרו לפי הגחמות שלה. הטלוויזיה אמרה לנו במה לצפות ומתי. היא אמרה לפוליטיקאים מתי הם צריכים להתייצב מול מיקרופון והיא לחשה להם איזה חוקים אסור להם להעביר. אבל עם הזמן, הכוח של הטלוויזיה והעיתונות הובן, והן הוצבו תחת מגבלות רגולטוריות. הכוח של פייסבוק עדיין לא מובן דיו, ואין עליה מגבלות או פיקוח. מה יקרה הלאה? בואו נקווה שזו לא תהיה דיסטופיית מדע בדיוני.

טסלה ממשיכה להסתבך

חברת טסלה, שהמכוניות שלה היו מעורבות בשלוש תאונות (עם הרוג אחד) כשמערכת ה"טייס האוטומטי" שלה מופעלת, ממשיכה להסתבך. אלון מאסק הבהיר בחשבון הטוויטר שלו שכאשר טסלה אומרת שהמערכת שלה נמצאת בבטא, היא לא מתכוונת לזה שהיא בבטא. ההבהרה המעורפלת הזו נדרשה לאחר שמשרד הרישוי הגרמני הודיע שאם הוא היה יודע שמדובר במערכת שנמצאת בבטא, הוא לא היה מאשר אותה. מאסק טען שההגדרה של "בטא" היא "רכב שנסע פחות ממיליארד מיילים", ותצטרכו להודות שזו ההגדרה ה.... אידיוסינקרטית ביותר שקראתם למושג הזה.

אלון מאסק. גם מחולל התירוצים שלו עדיין בבטא צילום: בלומברג

הצרות של טסלה לא נגמרות שם. מגזין הצרכנים החשוב Consumer Reports, שבעבר דווקא פרסם ביקורת חיובית מאד על המכוניות של טסלה, אמר שהחברה הגזימה. במגזין העלו שורה של דרישות: שטסלה תתכנת מחדש את מערכת הנהג האוטומטי שלה כך שתתאים לסטנדרטים המקובלים בתעשייה; שהיא תוריד את השם "טייס אוטומטי" משום שהוא יוצר אצל הנהגים ציפיות לא נכונות; שהיא תספק הנחיות טובות יותר לנהגים; ושהיא תבצע בחינה מלאה של כל פיצ'ר בטיחות לפני שהיא משחררת אותו לציבור.

אילו כמובן דרישות סבירות לגמרי, אבל ספק אם האגו של אלון מאסק יעמוד בהן. אולי שימוע בסנאט יעזור לו להתאפס על איפה הוא נמצא: וועדת הסנאט לנושאי בטיחות רכב רוצה כעת שמאסק יתייצב להעיד בפניה. הכינו את הפופקורן.

כבר מיומנים, למרבה הצער

צעיר צרפתי עם בעיות אישיות שיכלו לפרנס מחלקה של פסיכולוגים ביצע טבח בעיר ניס במהלך חגיגות יום הבסטיליה, ורצח למעלה משמונים בני אדם. עוד לא ברור אם יש לו קשר כלשהו לארגון טרור או שהוא סתם רכב על התהילה הקצרה שמקבלים רוצחי המונים, אבל אם הוא קיווה לקצור תהילה מקוונת, הוא נכשל.

קבוצות שעוקבות אחרי ההתנהלות של פייסבוק וטוויטר במצבים כאלה שיבחו את שתי הרשתות החברתיות על תגובה מהירה ומיומנת כנגד פוסטים שמשבחים את הטבח. על פי הארגונים, הם זיהו תוך זמן קצר חמישים חשבונות כותבי ערבית ששיבחו את הטבח – ואילו טוויטר חיסלה אותם בעצמה תוך זמן קצר.

שתי החברות מצאו את עצמן תחת מתקפה בוטה בחודשים האחרונים, בטענה שהתגובה שלהן להודעות תמיכה או שמחה על פיגועים היתה חלקית ואיטית. גם בארץ היו קולות שטענו שפייסבוק נושאת בחלק מהאחריות לפיגועים, מכיוון שהיא אינה עושה מספיק על מנת לצנזר את ההסתה ברשתות. נראה שהביקורת הזו הופנמה; כעת נותר רק לברר כמה חשבונות נמחקו בטעות וזכות הביטוי של כמה אנשים נפגעה כתוצאה מהצורך לבצע החלטות מהירות.

קצרצרים

1. עוד הוכחה לעלייתה של המדיה החדשה על חשבון הישנה: דונלד טראמפ הכריז בסוף השבוע על מועמדו לסגן הנשיא באמצעות טוויטר. בדרך כלל מקובל לעשות את זה במסיבת עיתונאים, אבל הדברים השתבשו פעם אחר פעם, ובסופו של דבר טראמפ הכריז רשמית לראשונה על המינוי באמצעות חשבון הטוויטר הפופולרי שלו. סגן הנשיא המיועד הוא המושל מייק פנס מאינדיאנה, טיפוס תמוה בזכות עצמו.

מייקל פנס הוא סגן הנשיא המיועד של דונאלד טראמפ צילום: אי פי איי

2. נצחון למיקרוסופט: בית משפט פדרלי לערעורים קבע שלבית משפט אמריקאי אין סמכות על שרתים מחוץ לארה"ב, ועל כן איננו יכול להוציא צו שיחייב את מיקרוסופט למסור מיילים של חשוד שנמצאים בשרתים שנמצאים במקרה זה באירלנד. הממשלה טענה שמאחר ומיקרוסופט היא חברה אמריקאית, הרי שלבתי המשפט האמריקאים יש סמכות על השרתים שלה, לא משנה איפה הם; מיקרוסופט עמדה על כך שהיא תציית לצו של בית משפט אירי, אם תקבל כזה, אבל שלא יכול להיות שלממשלת ארה"ב יש סמכות שיפוט גלובלית על כל השרתים בעולם. החברה ציינה שהמשמעות של סמכות כזו היא שלמשתמשים בעולם אסור, אם הם רוצים לשמור על פרטיותם, לפתוח חשבון אצל חברת רשת אמריקאית כי המשמעות היא שהם חושפים את עצמם לבתי המשפט האמריקאים גם אם אינם גרים בארה"ב. בית המשפט לערעורים קיבל את עמדתה.

3. באובר חודרים ברגל גסה לתחום פשיעה חדש (לפחות עבורם): שודד בנק נתפס לאחרונה לאחר שנמלט עם שללו – ובמקום להגיע לרכב מילוט שגרתי, עם נהג שודים ערוך ומוכן, פשוט טיפס לרכב אובר. לרוע מזלו, הרכב זוהה, נעצר והשודד נתפס עם 700 הדולרים שהספיק לגנוב. לא ברור כמה אחוזים מזה היו אמורים להשאר בחזקתו אחרי הנסיעה באובר, שידועה בכך שהיא מעלה את מחיר הנסיעה במצבי לחץ; וספק אם יש מצבים לחוצים יותר מזה. מסתבר, אגב, שזה לא המקרה הראשון והיה מקרה דומה לזה באוקטובר האחרון.

4. משרד הרישוי של בריטניה צועד עם הזמנים. לא מספיק בשביל לשנות את כיוון הנהיגה שם לכיוון שבו נוסע רוב העולם, אבל יש לברך על כל התקדמות. בחינת רשיון הנהיגה בממלכה המאוחדת תכלול בקרוב יכולת שימוש ב-GPS וניווט באמצעותו, תוך ציות לקול הקר אך הקפדה על בחינת ההנחיות שלו, שמא יכניסו אותך לתוך עץ, אגם או חתול. השינויים צפויים להכנס לתוקף בשנה הבאה.