דו"ח טכנולוגי
מקור המידע החדש של טראמפ: וויקיליקס
במפלגה הרפובליקנית לא אוהבים את ההסתמכות של הנשיא הנבחר על ג'וליאן אסאנג', מדיום מגלה שהמודל הכלכלי שלה לא אפוי, והעתיד הפוליטי המסתמן של מארק צוקרברג
שירותי המודיעין החדשים
ג'וליאן אסאנג' מקבל חיבוק מהנשיא הנבחר של ארה"ב, דונלד טראמפ. בימים הקרובים צפוי המודיעין האמריקאי לפרסם דו"ח על הקשרים בין המודיעין הרוסי ובין המאמצים לבחור בטראמפ. האחרון ממש לא אוהב את זה, כפי שאפשר לדמיין, וכפי שעשה במהלך הקמפיין הוא מנסה לטעון שבכלל לא ברור שההאקרים שפרצו למפלגה הדמוקרטית הם רוסים. כדי להעלות את הטענה הזו, טראמפ נתלה בימים האחרונים באסנאג': תראו, הוא אומר, גם אסאנג' אומר שאלה לא הרוסים.
דונלד טראמפ. מעדיף את אסאנג' על שירותי המודיעין צילום: אי.פי
המצב שבו נשיא נבחר דוחה את עמדת המודיעין הלאומי ומצביע על מדליף סדרתי של סודות מדינה אמריקאיים הוא קצת משונה, בלשון המעטה. העובדה שאסאנג' לא בדיוק ידוע באמינותו, העובדה שבמהלך הקמפיין התרברבו אנשי המטה של טראמפ שעוד כמה ימים וויקיליקס יחסלו את הקמפיין של קלינטון, הפניה המדהימה של טראמפ עצמו לרוסים לפרוץ למחשבים של קלינטון – כל אלה גורמים להרבה מאוד כאבי בטן במפלגה הרפובליקנית.
בכירים במפלגה רוצים חקירה של הנושא הזה. הם זוכרים שתהיה מפלגה אחרי הבחירות האלה ושאם הדמוקרטים יצליחו לצייר את המפלגה כזרוע של המודיעין הרוסי, היא תהיה במצבה של המפלגה הדמוקרטית אחרי מלחמת האזרחים – היא תוקע כמפלגת הבגידה במשך דור שלם.
אסאנג' עצמו מסר אי-הכחשה: המקורות שלו, אמר, לא היו המודיעין הרוסי. אבל זה מעולם לא נטען. אף אחד לא חשב שגנרל ב-GRU יתגנב לשגרירות אקוודור בלונדון וימסור לאסאנג' דיסק און קי. הטענה היתה שגופי ההאקינג המסונפים למודיעין הרוסי השיגו את המיילים, קיבלו לכך אישור ממוסקבה, ואז העבירו אותו לאסאנג'.
בינתיים, טראמפ ממשיך להתפתל: הוא אמר שהוא ימסור פרטים על פרשת ההאקינג "שרק הוא יודע" ביום שלישי או רביעי. הדדליין הזה חלף ושום פרטים לא הגיעו.
כל העסק נהיה טיפה יותר ביזארי בהתחשב בעובדה שהאינטרנט לא שוכחת כלום, ומישהו טרח לברר מה אמר טראמפ על וויקיליקס בעבר. מסתבר שבשנת 2010 – השנה שבה וויקיליקס החלה לחשוף את החומרים של צ'לסי מאנינג – טראמפ אמר על וויקיליקס שהיא "חרפה" ושצריך לחול עליה "עונש מוות או משהו כזה". במטה של טראמפ נמנעו מתגובה. יש לי הרגשה שאנחנו נמשיך לשמוע על הטרגי-קומדיה הזו.
מה חשבתם שיהיה?
פרויקט שאפתני בשם מדיום, פלטפורמת בלוגים לכותבים מוכשרים, שנוצרה ב-2012 על ידי אב וויליאמס, היוצר של טוויטר. מדיום לא כל כך המריאה, ובימים האחרונים הודיע וויליאמס כי החברה מפטרת 50 עובדים, שהם כשליש מכוח האדם שלה, ושהיא תסגור את משרדיה בוושינגטון וניו יורק.
אוון ויליאמס מייסד מדיום צילום: בלומברג
הבעיה של מדיום, כמו של כל כלי תקשורת מקוון, היא איך לתגמל את הכותבים שלו – שמשקיעים זמן ומאמץ בכתיבה – ובו זמנית להישאר רווחי ולא לאבד את הקוראים. אין הרבה דרכים לרבע את המעגל הזה. אתה יכול ללכת על פרסומות, ואז אתה מעצבן חלק מהקוראים ובנוסף לא ברור שתשיג את הכסף שאתה צריך; ואתה יכול לדרוש תשלום, ואז אתה מאבד חלק ניכר מאוד מהקוראים והאחרים הם עכשיו לקוחות משלמים ודורשים, בצדק, יחס בהתאם.
מדיום ניסתה את מודל הפרסומות. לא עבד. ספק אם הוא יכול לעבוד. בפוסט ביחס לפיטורי העובדים שלו, תקף וויליאמס את המודל הזה ואמר שהוא משרת תאגידי תוכן ופרסום אבל לא את הקוראים. זה קצת משונה לקרוא תובנה כזו מאדם כמו וויליאמס ארבע שנים אחרי הקמת מדיום. וויליאמס לא אמר מה יהיה המודל החדש – הוא הקפיד על עמימות בנושא – אבל ספק אם הוא יצליח למצוא נוסחה חדשה באמת. נעדכן.
מר צוקרברג הולך לוושינגטון
מארק צוקרברג, כמסתבר, משועמם. אנחנו יודעים שהוא שוחט עזים להנאתו וכנראה שזה כבר לא מספיק מרגש. לפני מספר שבועות התברר שהוא שינה את זכות ההצבעה בחברה כך שהוא יוכל לשמש בתפקיד פוליטי במשך שנתיים ועדיין להישאר מנכ"ל. אמש (ד') דיווח טק-קראנץ' כי קריאה קפדנית יותר של התנאים מראה שצוקרברג יוכל להישאר מנכ"ל לנצח, גם אם הוא נבחר לתפקיד פוליטי ארוך טווח.
מארק צוקרברג. חולם על משרה פוליטית? צילום: אי פי איי
על פי הבדיקה של טק-קראנץ', כדי לכהן בתפקיד ציבורי ועדיין לכהן כמנכ"ל פייסבוק, צוקרברג יצטרך בסך הכל לקבל אישור של חבר המנהלים שלו, שהוא כמקובל במצבים כאלה חותמת גומי. הידיעה הזו מצטרפת לידיעה על כך שהתכנית החדשה של צוקרברג לשנה הקרובה היא לסייר בכל מדינות ארה"ב ולדבר שם עם אזרחים.
הגבלה של שנתיים היתה הגיונית אם צוקרברג היה רוצה לרוץ לקונגרס, שמשך הכהונה שלו הוא שנתיים. זה ג'וב צנוע ביחס – יש 435 צירי קונגרס – ומבחינת צוקרברג זו היתה ירידה חדה בסמכויות ובהשפעה שלו. כשמשלבים את הדרישה לכהן כפוליטיקאי כמה זמן שהוא רוצה ובו זמנית להישאר כמנכ"ל פייסבוק, יחד עם התכנית לסייר בכל מדינות ארה"ב, המסקנה המתבקשת היא שצוקרברג שוקל – אין לדעת האם הוא רציני בכך או פשוט משתעשע ברעיון – לרוץ כמועמד לנשיאות ארה"ב.
אחרי הכל, הוא כבר למד מדונלד טראמפ עד כמה פייסבוק יכולה להטות את הבחירות. הוא בן 32 בסך הכל, את פייסבוק הוא בנה לפני עשור ויותר, ואין כל כך הרבה אתגרים בתחום. לאיש יש יותר כסף מכמה מדינות, ומה עוד הוא יכול לרצות בחיים?
קצרצרים
1. חוקרים ניסו לפתור את אחת הבעיות הסבוכות בתולדות האנושות, קרי מה שמכונה מערכת התחבורה של ניו יורק. לצורך כך הם בנו מודל מתמטי, ששואל מה יקרה אם ניתן יהיה לשכנע מספר גדול של נוסעים להשתמש ב-carpooling, כלומר להצטופף יחדיו בנסיעה. להערכת החוקרים, אם ארבעה אנשים יסכימו לחלוק רכב, ניתן יהיה לקצץ את מספר המוניות בניו יורק ב-75%, ועדיין להביא את כל הנוסעים ליעד בפחות זמן ובפחות זמן המתנה. אם אנשים יסכימו להתגודד במיניבוסים, מספר כלי הרכב הנדרש יירד עוד יותר. החיסכון בדלק, זמן וזיהום יהיה משמעותי. עכשיו נשאר לשכנע אנשים לעשות את זה.
קארפולינג במקום מוניות צילום: בלומברג
2. משטרת שיקגו עצרה ארבעה אנשים, ככל הנראה שחורים, לאחר שהתעללו קשות באדם בעל צרכים מיוחדים. במהלך החטיפה והתקיפה, שכללה הסרה בסכין של חלק מהקרקפת של הקורבן, השמיעו התוקפים קריאות נאצה כנגד לבנים ודונלד טראמפ. אחת מהעצורות תיעדה את האלימות הברוטלית – בשידור חי בפייסבוק. בזמן העינויים של הקורבן, נראים אנשים ברקע צוחקים ושותים. גורם לך להתגעגע לזמנים שבהם חטיפה היתה פשע שגורר עונש מוות.
3. משרד העבודה של ארה"ב הגיש תביעה כנגד גוגל, ולדבריו היא מונעת ממנו מידע על התגמולים שהיא מספקת לעובדיה, שנדרש לו כדי לבדוק האם החברה עוברת על חוקים נגד אפליה. הממשלה דורשת לבטל את כל החוזים הממשלתיים שהיא מעורבת בהם ולמנוע מהחברה לגשת למכרזים נוספים בעתיד, במידה וגוגל תמשיך לא לספק את המידע. גוגל מסרה בתגובה שהמידע שהיא התבקשה למסור רחב מדי ופוגע בפרטיות של עובדיה, ביניהם דרישה לפרטי הקשר של אלפי עובדים. כמעסיק פדרלי, גוגל מנועה מלהפלות עובדים על רקע מין, מגדר, מוצא, זהות או נכות; לגוגל, עם זאת, יש היסטוריה ארוכה של היעדר גיוון. לפני מספר חודשים הגיש משרד העבודה תביעה נגד חברת פלנטיר, שממומנת על ידי פיטר ת'יל, בטענה לאפליה נגד יוצאי אסיה.
4. אחד האמצעים לשחיקת הפרטיות שלנו היא תוכנות לזיהוי פנים. אמזון מפעילה כאלה בחנות שלה ופייסבוק עסוקה במרץ בכריית הפרטים שלכם. יש מי שנלחם חזרה: אדם הארווי, אמן ואיש טכנולוגיה מברלין, מתכוון להציג בגדים שיודפסו כך שהם יבלבלו מצלמות ותוכנות זיהוי פנים – הם ייראו כמו עיניים ופה שהתוכנות יזהו כאלפי אנשים שונים. הבגד יאפשר מיסוך לא רק של האדם שלובש אותו, אלא גם של סביבתו. המטרה היא ליצור עומס יתר על האלגוריתם שמחפש פרטי זיהוי.
