אשטון קוצ'ר: עוד מעט תוכנות יזכו באוסקר במקום שחקנים

כש"להיות או לא להיות" הופך ל"1 או 0"

מאז ימי אפלטון רווחה התפיסה שמשוררים ושחקנים אינם גאונים גדולים; כלומר, יש להם לעתים השראה אלוהית, אבל הם לא בהכרח אנשים מבריקים ולא תמיד מודעים לדברים שקורים סביב מגדל השן שלהם, במיוחד כשמדובר בחדשנות טכנולוגית. אולי כדאי שיקשיבו לאחד משלהם - השחקן אשטון קוצ'ר שהפך ליזם בולט ומשקיע הון סיכון. אתמול (ג') הוא הזהיר את הוליווד מפני מהפכת הבינה המלאכותית, שצפויה לייתר הרבה מהשחקנים, תהליך שכבר החל.

נביא זעם. קוצ'ר צילום: שאטרסטוק

לא קשה ליצור דמויות אנושיות מלאכותיות שייראו, יישמעו וישחקו בצורה טבעית לחלוטין; הסרט האחרון בסדרת "מלחמת הכוכבים", למשל, הציג דמויות מוכרות כנסיכה ליאה וגרנד מוף טרקין מדברות, מסתובבות ומתקשרות ע"ב אנימציית מחשב. כל מה שצריך זה לבנות מודל תלת ממדי של הדמות וללחוץ Play. בכמה ז'אנרים קולנועיים אפילו לא יהיה צורך בבני אדם כדי לכתוב את הסצנות; כן, תסריטאים, גם אתם על הכוונת. למעשה, רק לבימת התיאטרון לא תגיע הבינה המלאכותית בהקדם.

ראינו את המחשב שניצח בשח, ראינו את המחשב שניצח בגו, את זה שניצח בשעשועון הטריוויה ג'פרדי, ועכשיו כנראה מגיעה הספירה לאחור לקראת המחשב שיעשה את ההמלט האולטימטיבי, ההופעה שתסגור את כל ההופעות, זו שאחריה לא יהיה עוד טעם להסריט את המחזה. ומה נעשה, כשהמסך הזה יירד? מה יתרוננו על צורת החיים החדשה? והאם אין כאן, במידה מסוימת, כמיהה ניהיליסטית אל הכליון, אל הגשם האחרון? האם, כמו שוכני העיר הרומאית המאוחרת ההיא של קוואפיס, אנחנו לא יושבים בציפיה לברברים? האנשים האלה, אחרי הכל, היו פתרון מסוים.

ואם החזיון של קוצ'ר יתגשם, נוכל לפחות להתנחם בכך שמהנדסי התוכנה כנראה ילכו קודם: האנשים שבנו את הגולם צפויים, לדעתו, לגלות שהגולם כותב קוד טוב מהם.

תשמעו, זה מסובך

בפייסבוק שמו לב שאנשים ממש לא אוהבים את הדרך בה הם מטפלים בהפצת תוכני שנאה - או יותר נכון, לא מטפלת. למשל, היא מאפשרת הכחשת שואה במדינות בהן אין חוק נגד זה. מה עשתה החברה? כתבה פוסט, כמובן. והוא לא ממש משכנע.

תראו, אומרים בפייסבוק, זה ממש מסובך; אי אפשר לדעת אם מישהו מתלוצץ, אם הוא רציני, אם הוא מצטט דיבור שנאה כדי להתנגד לו, או אם הוא סתם מעלה תמונה היסטורית של ילדה עירומה בורחת מהפצצה. אנחנו לא יודעים להתמודד עם הנושא הזה, אז גלו סבלנות. פייסבוק הודיעה אתמול בגאווה שהיא חצתה את קו שני מיליארד המשתמשים. עם זאת, כרגע היא מעסיקה 4,000 מסנני תוכן והודיעה שהיא עומדת לשכור 3,000 נוספים. סליחה, חברים, אבל זה לא רציני.

הפגנה נגד צנזורת פייסבוק בפולין צילום: גטי אימג'ס

אתם יכולים להפעיל אלגוריתמים עד מחר, וכל מה שיקרה הוא שהם יפסלו פוסטים על "עוגה כושית", או למחוק פוסטים שמשתמשים במילה "יהודון" כדי ללעוג למי שמשתמש בה (קרה לעבדכם הנאמן).

אם אתם רוצים לסנן תוכן של שני מיליארד אנשים, אתם צריכים לא 7,000 מסננים, אלא יותר כמו 70,000. כרגע, אתם נותנים להם רבע דקה להחליט האם הפוסט שמולם מצריך סינון. זה לא מתקרב להיות רציני. אם אתם רוצים לזהות אירוניה, סרקזם או רפרנסים תרבותיים – האם השימוש בביטוי "אללה ירחמו" הוא קריאה להרג? צריך להכיר כדי לדעת, כך שמסנני התוכן שלכם יצטרכו להיות מלומדים. זה לא ג'וב לסטודנטים.

וכמובן שכל זה זה הרי יעלה כסף שאתם לא רוצים להשקיע. ואתם לא רוצים להשקיע את הכסף. אתם רוצים לחקות את ג'ורג' בוש האב ולהסתובב עם כרטיס שעליו כתוב: "מסר: אכפת לי" (רואים? זה היה רפרנס. חושבים שהאלגוריתם שלכם יזהה אותו?) ולקוות שהרגולטורים והציבור ימשיכו לגלות סלחנות. זכותכם להמר על הקיום שלכם. אבל אל תעליבו את התבונה שלנו.

יום הכיפורים של קרנות ההון סיכון?

דיווחנו כאן שלשום (א') על כך שמשקיע הון סיכון בשם ג'סטין קלדבק הטריד מינית שש מייסדות שניסו לקבל ממנו מימון לסטארט-אפים. אף שקלדבק מיהר להתפטר, הסיפור רק הופך למטריד יותר. קלדבק עבד בזמן חשיפת הסיפור בחברת Limited. זו מיהרה להתנער ממנו, והמשקיע הבכיר בה אמר שהוא נתן את אמונו בקלדבק ובעליל זה הפר אותו.

אבל לפני שהמטריד הגיע ללימטד, מסתבר שהוא עבד בקרנות אחרות וגם שם לא שמר את הידיים לעצמו. ב-2014 הוא הועסק בקרן לייטספיד, בה לטענת יזמית בשם קתרינה לייק, הטריד אותה מינית. היזמית, מייסדת Stitch Fix, הודיעה על ההטרדה להנהלת הקרן. לפי דיווח של Axios, ההנהלה ביקשה ממנה לחתום על הסכם בו היא מתחייבת שלא להשמיץ את הקרן. מקורות המקורבים לנושא מסרו שמישהו בקרן רמז ללייק שכדאי לה לחתום, כדי שלא תאבד את ההשקעה שלה.

בעקבות הדיווח, פרסמה לייטספיד התנצלות והביעה צער על שלא נקטה בצעדים תקיפים בזמן האירוע עצמו. יש לה בהחלט על מה להתנצל: החברה ידעה שהיא מעסיקה אדם שהטריד מינית - ובחלוף הזמן התברר שהוא השתמש בחברות הון סיכון כזירת הציד שלו.

קצרצרים

1. מריסה "מצנח זהב" מאייר, לשעבר מנכ"לית יאהו, יצאה להגנתו של מנכ"ל אובר המודח טרוויס קלאניק. מאייר השתמשה בהגנת "אילו רק סטאלין היה יודע מה עושים בשמו": לטענתה, קלאניק לא ידע מה נעשה בחברה: היא גדלה מהר מדי והוא לא הצליח לעקוב. מנכ"ל שלא יודע מה קורה בחברה שלו הוא לא בדיוק המנהיג האידיאלי, ולא ברור למה הוא צריך לחזור לג'וב שאליו הוא בעליל לא התאים. אבל מאייר יכולה לומר להגנתה שגם לה לא היה מושג מה קורה ביאהו. לפחות כך זה נראה: היא נכנסה לחברה במצב בעייתי ועזבה אותה כשהיא גל עצמות.

מריסה מאייר צילום: רויטרס

2. נישאר עם אובר: החברה מאפשרת כעת, במאמץ טכנולוגי ניכר, לעשות את מה שיכולת תמיד: להזמין מונית לסבתא. המשתמש יוכל כעת לציין איש קשר אחר, שמופיע בטלפון שלו, כזה שמיועד לקבל את הנסיעה, ונהג אובר ייסע אליו. לחלופין, הוא יכול להטריד מישהו אחר ולשלוח אליו מוניות אובר סתם כך. באובר אומרים שהמטרה היא להקל על קשישים, שלא מסתדרים עם סמארטפונים, למצוא בכל זאת מונית.

3. חברי קונגרס רפובליקנים מעלים שלל הצעות חוק שהמטרה שלהן היא לפתוח את כל ארה"ב לנסיעות ניסיוניות של מכוניות אוטונומיות. עד כה, חברות רכב כאלה נאלצו לבקש רשיון מכל מדינה ומדינה. המשמעות היא דריסה של עקרון מרכזי של הרפובליקנים - עצמאות המדינות - אבל מה זה חשוב כשיש פה חברות שרואות שוק של מיליארדים. הרפובליקנים טוענים שהמכוניות החכמות יחסכו המון הרוגים בתאונות דרכים, שזו גם הטענה של חברות הרכב עצמן. ל-22 מדינות כבר יש תקנות משלהן בנושא, והמוניטין של הרפובליקנים בשמירה על חיים הוא לא משהו; השבוע החליטה המפלגה לבטל את ביטוח הבריאות של 11 מיליון אמריקאים.