מהנדסות של גוגל: נתבע את החברה על אפליה בשכר

ג'יימס דיימור, המהנדס של גוגל שפרסם מניפסט אנטי-נשי הזוי לפיו יש "הסבר מדעי" לכך שנשים הן עובדות פחות טובות, פוטר אתמול. כבר היום קיבל הצעת עבודה ממר מג'וליאן אסאנג' (וויקיליקס), החשוד באונס, שהחל לגייס עבורו כספים ולקרוא לחרם על גוגל. אני בטוח במנוע החיפוש בינג ממתינים בנשימה עצורה. גוגל עצמה נמצאת במצב לא פשוט: לא רק שהיא צריכה להתמודד עם מעריצי דיימור מימין - אלא גם עם הזעם של העובדות שלה.

התגובה האיטית יחסית של גוגל למניפסט של דיימור - טכנית, הוא פוטר ביום העבודה הראשון שאחרי פרסום הטקסט שלו, אבל בקצב הטוויטר של ימינו זה לאט מדי - העלתה להמון עובדות שלה את הפיוז. יותר מ-60 מהן הודיעו שהן מתכוונות לתבוע את החברה על אפליה בשכר, כמו גם על סקסיזם כללי. אם זה יגיע למשפט, זה הולך להיות אסון יח"צ, במיוחד באווירה הנוכחית.

דורשות תשלום הוגן איור: רות גוילי

בינתיים, התחילה הרשת להתעסק עם דיימור עצמו ועם הטקסט שלו. חפירה מהירה של גיזמודו העלתה שבימיו בהרווארד, העלה דיימור הפקת מחזה כל כך מיזוגנית, שהנהלת האוניברסיטה נאלצה להתנצל עליה. זה צריך להאיר את ההערות העאלק-מדעיות שלו באור הנכון.

במקביל, מדענים שבחנו את הטענות שהעלה דיימור קבעו שמדובר במדובר בשגיאות גסות. אחד החוקרים שהוא ציטט אמר בתגובה "שהנסיון להשתמש במין של אדם כדי לקבוע משהו על האישיות שלו דומה לנסיון לערוך ניתוח באמצעות גרזן". פרופסורית בתחום ציינה בקור שההנחה שמשתנה נובע מביולוגיה אומרת שהוא איננו ניתן לשינוי שגויה: מחקרים הראו ששימוש נרחב במשחקי מחשב משנים את המוח של המשתמש, למשל.

גוגל חוותה בעבר לא מעט שערוריות. מפרשת הריגול במכוניות סטריט וויו, דרך גוגל Buzz ועד לתביעות בגין התנהלות מונופוליסטית. ואולם, כאן היא נכנסת למקום בעייתי בלב מלחמת התרבות האמריקאית. בבית הלבן יושב תוקף מיני מוצהר, מה שנותן דרור למיזוגנים רבים שיוצאים ממתחת לאבנים שלהם. גוגל מוצאת את עצמה עכשיו ראש בראש איתם ויש להניח שבמחלקת היח"צ של החברה ביטלו את כל החופשות.

חדשות קצת אחרות

המזרח התיכון הוא אזור מוכה אסונות, שבראיה גלובלית, הדבר הכי טוב שקרה לו במילניום האחרון היה שלטון טורקי של 400 שנה. לכן, נעים לדווח מדי פעם על כך שיש בו יותר משחיתות, חול, חולירע ודאעש. אמזון רוכשת את Souq, אתר קניות קטארי, ב-600 מיליון דולר. כאשר עלה מייסד סוק לדבר על העסקה בכנס החדשנות Step בדובאי, צרו עליו כ-2,000 יזמים כדי שיסביר להם איך הצליח.

למייסד קוראים רונאלדו מושאוור והוא יליד חאלב שבסוריה. חישבו על זה לרגע. חלק גדול מסצנת ההייטק של המזה"ת מתרכזת בדובאי ורוב העוסקים בה לא נולדו שם, אלא בשאר מדינות ערב. הם חלוצים של קידמה ופיתוח, שמדברים אל דור ערבי חדש ומקושר. עיתונאים שנכחו בנאומו של מושאוור סיפרו שהקהל כולו נדהם והתמלא השראה. אחד הכתבים סיפר על יזמית צעירה שתקתקה במרץ על הלפטופ שלה תוך שהיא ממלמלת "אני יכולה לעשות את זה. אני אעשה את זה".

וכאן המקום להזכיר שלמרות שהטור הזה מבקר את חברות ההייטק (בביקורת מוצדקת), תרבות הסטארט-אפים שונה מהן. אם רק נוכל להסיר ממנה את השוביניזם הממאיר, נוכל לקבל ממנה המון והיא תוכל להקפיץ את האזור שלנו מהעולם השלישי (רוב הסביבה. אנחנו עולם 2.5) קדימה. יזמים הם יזמים וקשה להבדיל במבט ראשון בין יזם ישראלי ויזם לבנוני או איראני, בהולכם עם הלפטופ ברחובות דובאי.

לא בטוח שנוכל לדבר עם האנשים האלה, כי יש יותר מדי משקעים של שנאה, אלימות ופחד; אבל אנחנו חייבים לנסות. אחר כך נוכל לריב על מה עדיף, אייפון או אנדרואיד.

קבלו את התנצלותי

ודאי שמעתם את זה בשנים האחרונות שאתם צריכים ליצור לעצמכם סיסמאות בלתי סבירות, שכוללות כל סוג אפשרי של תווים – אותיות קטנות, גדולות, מספרים, תווים מיוחדים, ואם זו סיסמה קריטית במיוחד, אל תשכחו להשתמש בהירוגליפים מצריים. המהדרין יעברו לכתב יתדות.

התוצאה, כמובן, היתה המון אנשים שלא הצליחו לזכור את הסיסמה שלהם. כעת מבקש האיש שאחראי לכאב הראש הזה את סליחתכם ואומר שהוא שגה. האיש המדובר הוא ביל בר, לשעבר מנהל במכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה של ארה"ב. ב-2003 כתב בר מדריך רשמי ליצירת סיסמאות. המדריך הופץ כמו חיידקים בכנס של אפידמיולוגים, ותוך זמן קצר כולם "ידעו" שכך צריך להרכיב סיסמה.

עתה מסתבר שבר מעולם לא היה מומחה אבטחה. הוא גם לא ידע יותר מדי על סיסמאות. היום הוא מודה שהמחקר שלו נשען על מחקר שנכתב בשנות השמונים. אתם זוכרים, בתקופה שעוד היו לנו דיסקי פלופי ומחשבי 286 היו הדבר החם, כשסמארטפונים היו רק הזיה של ביל גייטס ושנים לפני ש-GPS נכנס לשימוש מסחרי. לעזאזל, המדריך המקורי נכתב לפני שהיתה בכלל רשת. כיום בר מודה שהשיטה שלו ליצירת סיסמאות היתה א. לא יעילה וב. גרמה להרבה אנשים הרבה קשיים.

מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. אז בפעם הבאה שאתם בוחרים סיסמה, בחרו רצף מילים שיש לו חשיבות עבורכם והשתמשו בו. שימו 14 אותיות ויהיה בסדר, ההאקר יילך אל השכן שלכם, זה שהסיסמה שלו היא 12345.

קצרצרים

1. ה-FBI עצר חשוד בסחיטה מינית ובאיומים, באסטר הרננדז מבייקרספילד שבקליפורניה, לאחר מרדף ארוך שנים. הרננדז איים ברצח על קורבנותיו וסחט מהם תמונות מיניות, תוך שהוא מסתיר את עקבותיו ברשת באמצעות כלי פרוקסי מאז 2012. בסופו של דבר, ה-FBI הוציא מבית משפט אישור לתרגיל עוקץ מקוון: אחת הקורבנות שלחה להרננדז, כדרישתו, קובץ וידאו שלה לתיקיית דרופבוקס שרק לו ולה היה קישור אליה. ה-FBI הדביק את הקובץ בנוזקה שחשפה את ה-IP האמיתי של הרננדז. מכאן הדרך למעצר היתה קצרה. נקווה שחבר המושבעים של הרננדז יהיה מורכב מהורים זועמים.

נעצר טרול מבחיל במיוחד

2. עיתונאים בבריטניה יתחילו בקרוב להשתמש במערכת ממוחשבת לזיהוי בולשיט, שמטרתה להתריע בפניהם במהירות על טענות שקריות שעולות בתקשורת ובפרלמנט. התוכנה, ששמה הרשמי הוא Full Facts, בוחנת הצהרות של פוליטיקאים בזמן אמת ומספקת גזר דין מיידי על תוכן האמת שבהן. המטרה של התוכנה היא לשמש כסוג של מערכת חיסון ולחסל שקרים כמה שיותר מהר, לפני שהם יספיקו להסתובב בעולם ולצבור תאוצה. מעניין כמה דקות תחזיק התוכנה הזו מול פוליטיקאים ישראלים מסוימים בלי לקרוס.

3. בגרמניה יש לא מעט זעם נגד שיתוף הפעולה של חברות המדיה החברתית במסע הפצת השנאה של הימין הקיצוני. הממשלה כבר נשבעה לתבוע לחברות את הצורה, אבל פועלת - כנדרש מממשלות שפויות - לאט ובזהירות. לא לכולם יש סבלנות והאמן שחק שפירא החליט לעשות מעשה: אחרי שהוא הגיש לטוויטר 300 תלונות על ציוצים גזעניים והחברה, לדבריו, לא עשתה דבר, הוא ריסס בסטנסיל חלק מהציוצים הללו מול מטה החברה בהמבורג. "גרמניה צריכה פתרון סופי לאיסלם", נכתב באחד מהם; "בואו נשלח את היהודים לגז", נכתב באחר. החל מהיום, אמר שפירא, ייאלצו עובדי החברה לראות את הציוצים שהם לא מחקו כשהם מגיעים לעבודה.

4. בדצמבר 2016, הגיע דיין ווילקוקס, יזם שמייצר רוטב חריף, לבוסטון. נהג אובר אסף אותו מנמל התעופה והוריד אותו ליד המלון, ברחוב צפוף; ווילקוקס הוריד מהרכב את המזוודה למדרכה, ואמר לנהג לחכות לו, ושהוא ישוב לקחת את התיק. כשחזר לכביש, הנהג כבר נסע משם. בתיק היו המחשב שלו, דוגמיות של הרוטב שהתכוון להציג בתחרות לשמה הגיע לעיר, כמו גם התרופות שלו לבעיות לחץ דם. מאובר הוא לא קיבל שום תשובה מועילה וגם תלונה למשטרה המקומית לא עזרה. כשנאלץ ווילקוקס לשוב הביתה אחרי כמה ימים בלתי תרופות, הוא הגיש נגד אובר תביעה בבית דין לתביעות קטנות על סך 4,000 דולר – עלות המחשב והציוד האחר שאבד. אובר, חברה עם הערכת שווי של 69 מיליארד דולר, התעקשה לנהל את המשפט ולתזז את ווילקוקס לשתי ישיבות. היא הפסידה.