נס יום הכיפורים: הטייס שחיסל באוויר טיל שיוט מצרי בדרכו לת"א

שלום, כאן הקברניט; השבוע אנו מציינים 44 שנה למלחמת יום הכיפורים, בה נדרש צה"ל לחולל נסים כדי לבלום את מתקפת צבאות ערב. ב-6 באוקטובר קרה אחד מהם: מפציץ כבד מצרי שיגר אל תל אביב שני טילי שיוט ענקיים. האחד התרסק בים ואילו השני הופל בידי רס"ן איתן כרמי ז"ל.

מצלמת תותח של מטוס מצרי שתוקף בסיס אספקה ישראלי צילום: testpilot.ru

יירוט טילים באוויר נשמע כמעט בלתי אפשרי ללא טכנולוגיה מתקדמת, בדמות מערכת כיפת ברזל; אבל לא רק שרס"ן כרמי לא התקשה להפיל את הטיל, גם עשו זאת הרבה לפניו, במלחמת העולם השנייה - ואפילו בלי להשתמש בתותחים.

פצצה מעופפת V1

הפצצה הנאצית שוגרה, טסה לה אל מעבר לתעלת למאנש, כיבתה את המנוע ודאתה כל הדרך למטרה. בשלב זה, יכלו טייסי חיל האוויר המלכותי ליירט אותן; ירי באש תותחים היה מסוכן, משום של-V1 היה ראש נפץ של טונה - לא פיצוץ שאתם רוצים לטוס בקרבתו. לכן, טייסים רבים פשוט התקרבו לפצצה במטוסם ממש עד שהכנף שלו חפפה לכנף הפצצה, ופשוט היכו בה, כך שתיכנס לסחרור ותתרסק; מכה קטנה בכנף.

מכה קטנה בכנף צילום: Daniel Bechennec

בתחילת המלחמה הקרה, כל תוכניות ההפצצה האטומית של ארה"ב ובריה"מ נשענו על מפציצים כבדים; טילים ביניבשתיים מדויקים היו בפיתוח, אך היה זה אתגר הנדסי עצום (זה עדיין ממש קשה; תשאלו את צפון קוריאה) והמלחמה יכלה לבוא בכל רגע. אבל המפציץ, כבודו במקומו מונח - הוא לא נשק יעיל מתוקף הגדרתו: מטוס גדול, איטי יחסית, שככל שיתקרב למטרה, כך יהיה פגיע יותר.

גדול, איטי, פגיע. מפציץ בריטי צילום: waralbum.ru

במלחמת העולם השנייה בנו כל הצדדים עשרות אלפי מפציצים ושלחו אותם במאות כל פעם, כדי להבטיח שלפחות חלק מהם יצליחו להגיע למטרה, להשליך את הפצצות ואולי אפילו לחזור בשלום.

כדי לשרוד, השתנתה אבולוציית המפציץ: במקום צריחי תותחים מכל עבר, ההגנה שלו היתה מהירות הטיסה שאיפשרו מנועי הסילון. ובמקום להטיל פצצות בטיסת שיוט, עבר לנשיאת טילים בעלי טווח של מאות קילומטרים. בעוד ארצות הברית עיצבה טילים במיוחד, בחנה אותם לעומק ושרפה הון עתק, ברית המועצות הלכה על פשוט: מטוסי קרב יש? יש. אז למה לא להפוך אותם לטילים, במקום לפתח מאפס? לוקחים מיג 15, מחליפים את מנוע הסילון ברקטה, מוסיפים ערכת הנחיה וכך נולדו ראשוני טילי השיוט הסובייטים.

מפציץ טופולב 16 סובייטי צילום: YouTube

מצרים, מעצמה אזורית שלה חשבון ארוך עם ישראל, רכשה מפציצי טופולב 16 וטילי KSR-2 "רדוגה", שהתבססו על המיג 17 (מכונים בקטלוג נאטו "קלט"). היו אלה טילים שמונחים למטרתם באמצעות מכ"מ המפציץ, יכולים ולטוס לטווח של 200 ק"מ ולשאת ראש נפץ גרעיני.

מלחמת יום הכיפורים נפתחה במתקפה אווירית נרחבת; המצרים למדו מאיתנו וחיקו את האינטרו של מלחמת ששת הימים. 222 מטוסים מצריים תקפו בסיסים ומחנות ישראלים ברחבי סיני, השמידו עמדות בקרה אווירית, תחנות תקשורת ועוד. ההפתעה היתה מוחלטת: המטוסים טסו נמוך במיוחד, כדי להימנע מגילוי מכ"מי. טילי השיוט ששוגרו נועדו לשרת אינטרס טקטי: כשמנטרלים את יכולות התקשורת והשליטה של האויב, מעוורים ומחרישים אותו.

מצלמת תותח של מטוס מצרי, בתקיפת שדה תעופה של צה"ל בסיני צילום: testpilot.ru

אבל מטוס אחד יצא למשימה אחרת, בעלת אופי אסטרטגי. הוא המריא מעומק שטח מצרים וטס אל הים התיכון. כשהגיע לטווח, שיגר שני טילי רדוגה, לכיוון תל אביב. איזה ערך יש לה, לתקיפה שכזו, בפתיחת מלחמה? בהטלת אימה ויצירת בלאגן בעורף. אם אנשים יסתגרו במקלטים, לא יוכלו לסייע בפינוי או חילוץ וכלכלת המדינה תיתקע. אם ייברחו מהעיר מחשש להיפגע, יחסמו צירי תנועה בהמוניהם. היתה זו מתקפת טרור לכל דבר ועניין.

טופולב 16 מצרי, כשתחת כנפיו טילי שיוט צילום: Air Power Australia

אחד הטילים התפרק באוויר; החימוש הסובייטי היה אמין למדי, אבל לפעמים קורים נסים. הטיל השני המשיך בדרכו היישר אל דרום תל אביב ושם פגש אותו רס"ן כרמי, במטוס המיראז' 3 שלו מטייסת 101.

שיגור טיל רדוגה צילום: Air Power Australia

כשזיהה את הטיל, התקדם אליו במחשבה שמדובר במטוס ורק בטווח קרוב יחסית ראה שהמטרה לא מתמרנת. כרמי סגר על ה-KSR, פתח באש תותחי 30 מ"מ והפיל את הטיל, שהסתחרר והתרסק בים. בראיון לערוץ 1, סיפר: "לא היה תימרון, הרמות והורדות אף. סך הכל, יחסית, הפלה לא קשה".

מיראז' 3 צילום: Pinterest

מלחמת יום הכיפורים היתה אחד העימותים הראשונים בהם נערך שימוש בטילי שיוט מודרניים, שהוכיחו עצמם כחימוש אפקטיבי. טילי השיוט של ימינו שונים מהותית מהרדוגה של 1973; אלו הם טילים קטנים בהרבה, שמסוגלים לתמרן היטב, לחמוק ממכ"מ ולפגוע במטרות בטווחים של אלפי קילומטרים. ישנן מערכות נ"מ שמסוגלות ליירט טילים בדומה לכיפת ברזל, אך המערכת הישראלית היא היחידה שהוכיחה את עצמה מבצעית - וגם היא לא עמדה עדיין מול טילי שיוט מודרניים.  

גם המפציצים השתנו, אך בקצב איטי בהרבה; המלחמה הקרה תמה ורק לארצות הברית יש די כסף לפיתוח קטגוריית מטוסים חדשה - המפציץ החמקן. מדינות אחרות נשארו עם מפציצים גדולים ומסורבלים, או מפציצים מהירים אך מעטים ויקרים מאוד.

טכנולוגיות יירוט הטילים מתבססות על זיהוי מקורם ודפוס התנועה שלהם - באמצעות מכ"מ או סנסור אופטי, ואז שיגור טיל יירוט. הנישה בה התפתחו טילים אלה הכי מהר היתה הנישה הימית; רבים מראשוני טילי השיוט המודרניים יועדו להשמדת ספינות, שנושאות מכ"מ גילוי ומסוגלות לזהות איומים ללא מגבלות של תוואי קרקע. תחום הנ"מ הימי הלך והשתפר, עד להשגת דיוק שאיפשר פגיעה בטילים ע"י טיל יירוט או תותח מהיר-ירי. כיום מחזיק כל צי מודרני מערכות שכאלה, לרבות חיל הים הישראלי. 

איתן כרמי ז"ל צילום: זהר שחר

רס"ן כרמי הלך לעולמו השנה, בגיל 76, לאחר שנפצע בהתרסקות מטוס קל. בעיניו, הפלת טיל השיוט היתה עוד יום עבודה, במסגרת מלחמה קשה ועיקשת שבסופה רשם שמונה הפלות נוספות. לראייתי, זוהי צניעות של גיבור; ההפלה של כרמי שיבשה את מתקפת הטרור המצרית - שיכלה לגרום לעיכובים ובעיות בעורף הישראלי ולמקרי מוות רבים.