פרשנות מאקרו
מלחמת השחרור: איך ייעצר הריגול מצד חברות האינטרנט?
חוק פרטיות חדש שאושר בקליפורניה צפוי לקבוע כללי משחק חדשים להגנה על מידע המשתמשים של פייסבוק וגוגל בארה"ב. אך כדי להבין באמת עד כמה חמורה הפגיעה בפרטיות חייבים לקבוע דרך לאמוד את שווי המידע שנשאב מאיתנו
- גוגל מאפשרת למאות חברות לקרוא את המיילים שלכם בג'ימייל
- פייסבוק לא מצליחה לגלות מה קרה לכל המידע האישי שנשאב דרכה
- המרגל שעל המדף: האם רמקולים חכמים מאזינים לכם בחשאי?
למרות זאת, לא צריך לחשוש יותר מדי לעתידן של פייסבוק, גוגל או טוויטר. החוק שאושר הוא גרסה מרוככת של יוזמת חקיקה שקידם מיליונר הנדל"ן אלייסטר מקטאגארט, ונולדה כתוצאה מעלייה במודעות לחדירה לפרטיות של הציבור הרחב. מקטאגארט אמר לניו יורק טיימס שהחוק נולד משיחת חולין שניהל עם מהנדס בגוגל במסיבת קוקטייל, שאמר לו שיש לו סיבה טובה לדאוג מהמידע שהחברות אוספות עליו. מקטאגארט ושותפיו למהלך אספו 600 אלף חתימות, הדרושות כדי להציע חוק פרטי בקליפורניה.
התמיכה הציבורית הרחבה שקיבלה הצעת החקיקה חייבת את הממשל בקליפורניה לעשות אחת משתי אפשרויות: להתחייב להעברת חוק משל עצמה שיטפל בבעיה, או להעביר את החוק המחמיר של מקטאגארט. שלא במפתיע נבחרה האפשרות הראשונה והמחוקקים בקליפורניה פעלו לדחות את החלת החוק ולרכך את תוכנו. מקטאגארט מצדו הבטיח שימשוך את הצעתו אם יאושר חוק ממשלתי, ואכן כך עשה.
לטענת פרשנים, החלת התקנות רק ב-2020 והיכולת לשנות חלק מסעיפיו בוועדות חקיקה צפויות לעקר חלקים ניכרים ממנו. אך כעת החוק מקיף למדי ומאפשר לקנוס חברות ב-750 דולר עבור כל רשומה (שם, כתובת או כל פרט מידע אישי אחר) שנגנב או דולף. מאחר שמאגרי מידע מכילים לעתים מיליוני שמות, הקנס המצטבר במקרה של זליגת מידע עשוי להיות כבד. נראה שהחלת תקנות הפרטיות באירופה היו הניצוץ שהדליק את המדורה. בישראל החקיקה משיתה אחריות פלילית ומאפשר הטלת עונשי מאסר של עד חמש שנים על מי שאינם עומדים בתנאים הנדרשים להגנה על מידע המשתמשים.
חוק הפרטיות בקליפורניה נראה כתולדה ישירה של סקנדל קיימברידג' אנליטיקה והקלות המקוממת שבה פייסבוק העניקה לשותפותיה ולקוחותיה גישה כמעט בלתי מוגבלת למידע של משתמשיה. לטענת פייסבוק היא חתכה את הגישה הזו לפני כשנתיים וחצי, אך מסמכים שהגישה החברה בסוף השבוע חושפים שהיא לא תמיד עמדה במילתה ושורה של חברות המשיכו לזכות בגישה למידע. גם גוגל נחשפה במערומיה בתחילת השבוע, לאחר שנודע כי היא עדיין מאפשרת למפתחים חיצוניים מסויימים לסרוק את כל תוכן ההתכתבויות של משתמשי ג'ימייל. לטענת גוגל הגישה הזו הוענקה תחת תקנות שימוש מחמירות, אך קשה להאמין עד כמה יש לה יכולת לפקח על השימוש במידע לאחר שהועבר למחשבי המתפתחים. הדבר מקומם במיוחד לאחר שלפני כשנה הודיעה גוגל שתפסיק לקרוא את ההתכתבויות הפרטיות של משתמשי ג'ימייל.
מידע פרטי הוא הרבה יותר מסתם אסופה של רשומות שמועברות בשמחה לגופים עסקיים תמורת שימוש חופשי בשירותיהן או בתמורה להטבות מסחריות. במאמר רב השפעה שפרסם האקונומיסט לפני כשנה הגדיר את המידע כמחליפו של הנפט כמשאב יקר הערך ביותר בעולם. הוא המשאב, המחצב והדם שמפעילים את גופי המסחר של המאה ה-21. ואכן, ההכנסות המופלגות שמניבות פייסבוק וגוגל מגיעות ישירות משימוש במידע פרטי של משתמשיהן. מאמרים רבים נכתבו על הצורך להצמיד תג מחיר למידע, שיאפשר לציבור המשתמשים לאמוד את הערך שהוא מקבל עבור מסירתו. השר האוסטרלי לשינוי דיגיטלי אף הלך מעבר לכך ואימץ דו"ח של דלויט משבוע שעבר, ובו נטען כי יש למצוא דרך להעניק למידע ערך כספי נקוב.
הדרך להצמדת ערך כספי למידע הפרטי עוד ארוכה, והדרך לגביית מחיר למסירת המידע מחברות מסחריות ודאי ארוכה עוד יותר. אך נסיונות ראשונים לבצע אומדן כזה עשויים לסייע למשתמשים להבין עד כמה רב ערך המידע הפרטי שלהם, וכיצד הוא מנוצל בידי גופים עסקיים בעבור תמורה שנויה במחלוקת. תובנות כאלו יסייעו להגביר את הלחץ על גופי הרגולציה. החקיקה בקליפורניה מוכיחה שלציבור יש יכולת להשפיע על מחוקקים ולהניע אותם לטובת מאמץ מינימלי להגן על המידע הפרטי והציבורי. קביעת דרכים לאמוד את שווי המידע יסייעו לקבוע את כללי המשחק בשוק.