דו"ח טכנולוגי
איך הפכו חברות הטכנולוגיה לאויבות האנושות בעשור האחרון
תהפוכות הטכנולוגיה, החל מרשתות חברתיות, כלכלת החלטורה, הגידול האדיר בתפוצת הסמארטפונים ועוד שינויים מקשים עלינו להתמודד עם המציאות המשתנה; את הקושי הזה חברות הטכנולוגיה מנצלות כדי להגדיל את רווחיהן האדירים
רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר היו כאן עוד לפני יותר מ-10 שנים, ורשתות חברתיות מוקדמות יותר כמו theGlobe.com או ICQ הישראלית (שעדיין פעילה!) החלו לפעול בשלהי המאה ה-20, עוד לפני שהמונח רשתות חברתיות נטבע. אבל היה זה העשור הנוכחי שהביא את הצמיחה האדירה שלהן, ואת החלחול של פעילותן לכל היבט בחיינו. בתחילת העשור היו לפייסבוק 432 מיליון משתמשים פעילים בחודש, פחות משלוש שנים אחר-כך היא חצתה את המיליארד, לפני כשלוש שנים היא הגיעה ל-2 מיליארד ובתום העשור עומד מספר המשתמשים שלה על כמעט 2.5 מיליארד איש – תוספת ממוצעת של 200 מיליון משתמשים פעילים בשנה, אחד מקצבי הצמיחה המדהימים בהיסטוריה.
ICQ היתה חמודה לפני 20 שנה הצמיחה הזו הביאה עימה שלל בעיות, החל מפגיעה מאסיבית בפרטיות, בין אם על ידי פייסבוק עצמה או על ידי גורמים שהצליחו להתחבר לפלטפורמה שלה ולזנב ממנה מידע, כמו בשערוריית קיימברידג' אנליטיקה; ועבור בניצול הרשתות החברתיות על ידי גורמים שהבינו את הכוח העצום שיש בתפוצה המאסיבית שלהן, כדי להפיץ פייק ניוז ומידע מפלג ועל מנת להתערב בצורה לא כשרה בהליכים פוליטיים במדינות זרות. כמה חברות אף הפכו את זה לעסק משגשג. במקביל, ראינו גם זינוק בתופעות מדאיגות כמו בריונות רשת, הסתה, שיח שטנה והפצת תיאוריות קונספירציה – כולן זכו לבולטות משמעותית הודות לנוכחות הרבה ולפעילות המקיפה של משתמשים במדיה החברתית.
הליך חשוב אחר הוא הכניסה הגדולה של הון סיכון לעולם הטכנולוגיה. תמיד היה שם כסף גדול, אבל אחרי המשבר הכלכלי העולמי של 2008, כשהריבית בשפל היסטורי, משקיעים רבים חיפשו אפיקים רווחיים יותר ועמק הסיליקון ישב שם, מחכה, מאושש לחלוטין מהתפוצצות בועת הדוט-קום בתחילת המאה, ועם כמה הנפקות מוצלחות ורווחיות במיוחד, ובראשן זו של גוגל ב-2004.
זמנים אחרים, הנפקת גוגל ב-2004 צילום: בלומברג
הכסף הגדול שהתחיל לזרום לתחום תדלק צמיחה מהירה של חברות כמו פייסבוק, אובר, Airbnb ו-WeWork, והביקוש הגדול מצד משקיעים העצים את כוחם של מייסדים שיכלו לבחור לעצמם תנאים טובים יותר ולשמר את שליטתם המוחלטת בחברה (הליך מרכזי אחר בפני עצמו). הוא גם הפך חלק מהחברות לאחראיות פחות ועודד התנהלות בעייתית, על רקע שאיפה להחזיר את ההשקעה האדירה בהן. ב-2017 עלה הליך זה להילוך גבוה עוד יותר עם השקת קרן ויז'ן של סופטבנק, שגייסה 100 מיליארד דולר להשקעה בסטארט-אפים.
גם הסמארטפונים הם לא ילידי העשור הנוכחי, האייפון המקורי הושק ב-2007, מכשיר האנדרואיד הראשון שנה מאוחר יותר. אבל האימפקט האמיתי שלהם ניכר בעשר השנים שחלפו, במהלכן הם השליכו לפח האשפה של ההיסטוריה את הטלפונים הפשוטים, ואיתם את החברות שלא השכילו לאמץ את השינוי בזמן. חנויות אפליקציות יצרו אקוסיסטם חדש של חברות ושירותים, החל מגיימינג ועד שירותים כמו אובר, והיו אחד הזרזים הכלכליים המשמעותיים בעשור שחלף.
מערכות ההתרעות של המכשירים, שלצד עדכונים חדשותיים והצגת הודעות חדשות שהתקבלו גם נוצלו על ידי הרשתות החברתיות כדי להפוך את הפעילות שלהן לממכרת יותר באמצעות עדכון על כל לייק, תגובה ושיתוף, ערערו את יכולת הקשב האנושי בדרכים שחוקרים עדיין מנסים להבין. קלות השימוש והניידות של המכשירים הפכה אותם גם לצעצוע חביב על ילדים, ובדומה מחקרים מנסים לפענח איך זה משפיע על ההתפתחות שלהם. הניידות הגדולה של המכשיר, בתוספת החיישנים המרובים שהוא מצויד בהם (בעיקר המצלמה והמיקרופון), גם הפכו אותו למכונת ריגול פוטנציאלית כל כך מוצלחת שחברות שונות קמו רק במטרה לזהות פרצות אבטחה ולפתח בעבורן תוכנות ריגול שהגישה אליהן נמכרת במיליוני דולרים.
למעשה, האימפקט של הסמארטפון כל כך רחב, כל כך חוצה מגזרים, כל כך חיובי והרסני בעת ובעונה אחת, שכמעט מפתה להכתיר את השינוי שחולל כתהליך החשוב ביותר של העשור. אין ספק שהוא מועמד מוביל, אבל אם צריך לסמן תהליך אחד משמעותי יותר, כזה שגם קשור לכל התהליכים והאירועים הנ"ל, שמושפע מהם ישירות ושצפוי יותר מכל לעצב את עולם הטכנולוגיה בעשור הקרוב, אני סבור שיש רק בחירה אחת: השינוי האדיר ביחס של הציבור, התקשורת, המחוקקים והרגולטורים לחברות הטכנולוגיה. המהפך התדמיתי שהחברות עברו מיקירות האנושות לאויבותיה, מחברות שנתפסות ככאלו ששואפות לשנות את העולם לטובה, לכאלו שפועלות רק למען טובתן האישית, במטרה לייצר רווחים לבעלי המניות ולמנהלים שבראשן.
הצלחת האייפון הביאה את האפליקציות לחיינו, לטוב ולרע צילומי מסך: iFart, iFog, chopper
יש כמה רגעים מכוננים בתהליך הזה, ונעסוק בהם מיד. אבל הרגע האייקוני ביותר שלו התרחש באפריל 2018, כשמייסד ומנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג, הגיע לקונגרס האמריקאי לשני ימי עדות ארוכים בעקבות פרשת קיימברידג' אנליטיקה (בעצמה אחד הרגעים המכוננים של תהליך זה). במשך יותר מ-10 שעות בסך הכול נצלב צוקרברג על ידי מחוקקים זועמים משני צידי המפה הפוליטית, עם שאלות שעסקו בשלל היבטי הפעילות של פייסבוק. קשה לדמיין סצנה דומה בתחילת העשור, כשפוליטיקאים בכירים, בעיקר דמוקרטים, הגיעו לעמק הסיליקון כדי לגייס כספים לקמפייני הבחירות שלהם ולהתחכך עם מייסדים ומנכ"לים. אבל באותו הרגע, בעיצומו של התהליך, ישב צוקרברג בגוף והבעה קפואים, מנסה להדוף מתקפה מתמשכת שהמחוקקים היו רק המייצג הגלוי ביותר שלה באותו הרגע.
מיקירות לאויבות
מדובר בתפנית של 180 מעלות מהיחס שלו זכו חברות הטכנולוגיה בתחילת העשור. אז, הן נחשוב למבשרות של עידן חדש, לגורמים חדשניים שמפתחים שירותים ומוצרים שכל תכליתם להיטיב עם הציבור, או כמו שדורשת האמירה השחוקה "להפוך את העולם למקום טוב יותר". המייסדים הצעירים נחשבו למנהיגים בעלי חזון חדשני, המוצרים של החברות שובחו כמאפשרי דמוקרטיה במקומות כמו איראן, וכשירותים שמשפרים משמעותית את חיי היומיום של כולם, עמק הסיליקון לסביבה של מריטוקרטיה טהורה שבה רק הטובים ביותר מתקדמים, ורק הרעיונות המוצלחים ביותר זוכים.
כן, היו חברות שמעת לעת משכו אש מהציבור והתקשורת, אבל היו אלו מקרים מבודדים. היו גם לא מעט פרשנים שהתריעו על כך שמדובר במצג שווא (אחד הבולטים שבהם בישראל היה קודמי בכתיבת מדור זה, יוסי גורביץ, שבמשך כמעט עשור של כתיבה יומיומית התריע והדגים שמדובר בלא יותר מהונאה מתוחכמת, והיה פעמים רבות בין הראשונים לזהות תהליכים שליליים שיהיו ברורים לכל רק שנים מאוחר יותר). פרשנים אלו השכילו לעמוד על סוגיות כמו פגיעה בפרטיות, התנהגות מונופוליסטית מסוכנת, התפשטות של תיאוריות קונספירציה ותופעות כמו טרולים וביריונות מקוונת; סיוע למעקב ממשלתי ותרבות בעייתית שמעדיפה גברים לבנים על פני אוכלוסיות אחרות, ויוצרת מקומות עבודה שמפלים מיעוטים ונשים; ושוק הון סיכון שכמעט ואינו משקיע במיזמים שלהם. אבל אזהרות אלו כמעט שלא הדהדו מחוץ למדורי הטכנולוגיה, ולא חלחלו לעומק ההבנה הציבורית.
מדליף PRISM אדוארד סנודן צילום: Praxis Films אבל העשור האחרון התאפיין בשינוי הדרגתי של היחס הכללי לחברות הטכנולוגיה, ובמידה מסוימת גם לטכנולוגיה עצמה, תוצאה כמה אירועים בולטים שהתרחשו במהלכו, במיוחד בחצי השני שלו. אחד האירועים המכוננים המוקדמים ביותר הוא חשיפות אדוארד סנודן. איש ה-NSA לשעבר עזב את הסוכנות לביטחון לאומי כשבאמתחתו שלל מסמכים סודיים על אופן הפעילות שלה. החשיפה הראשונה והזכורה ביותר התרחשה ב-6 ביוני 2013 ועסקה ב-PRISM, תוכנית ריגול חשאית של ה-NSA שהושקה ב-2007 ושלפי הדיווחים עמדה במרכזה העברת מידע ישירה ממחשבי חברות טכנולוגיה מובילות, ובראשן מיקרוסופט, יאהו, גוגל, פייסבוק, סקייפ ואפל, ל-NSA.
מרבית החברות הכחישו שמתבצעת העברת מידע מסוג זה, אבל לא היה בכך די על מנת לתקן את הנזק הציבורי: התדמית הנוצצת של חברות הטכנולוגיה נסדקה משמעותית, ובעבור רבים כל פעילות שלהן מעתה היתה חשודה. זה היה הרגע שרבים החלו להבין שחברות הטכנולוגיה לא בהכרח רוצות את טובתן, ושמאחורי פעילותן ייתכן שעומדים מניעים נסתרים ואף זדוניים.
משבר הפייק ניוז ועלייתו של טראמפ
רגע מכונן משמעותי נוסף התרחש ב-9 בנובמבר 2016, יום אחרי הבחירות לנשיאות ארה"ב התעוררו האמריקאים למשהו שרק לפני פחות משנה היה לא יותר מבדיחה שחוקה בתוכניות האירוח הליליות: טראמפ הוא הנשיא הנבחר. באותו רגע, הבינו רבים מהאזרחים שהרשתות החברתיות, ובראשן פייסבוק, בגדו בהם. הפלטפורמות הגדולות בנו את עצמן על הבטחה פשוטה: מקום לתקשורת פתוחה וחופשית, זירה בינלאומית להחלפת מידע בין משתמשים אמיתיים, נטולת מתווכים וספינים. מקום שבו אתה יכול להיות אתה.
אבל בין אם כתוצאה מחוסר הבנה, חוסר יכולת או סתם רשלנות פושעת, הרשתות החברתיות ופייסבוק בראשן אפשרו לגורמים זרים, ובראשם רוסיה, להסתנן לפלטפורמות שלהן בזהות בדויה ובמספרים גדולים, ולתמרן את הגולשים באמצעות הפצת פייק ניוז וקידום מסרים מפלגים, פעולות כל כך מתוחכמות שהן נשפכו לעולם האמיתי (במקרה מפורסם אחד, הצליחו סוכני סייבר רוסים לארגון הפגנה והפגנת נגד בטקסס, כשלמפגינים משני הצדדים לא היה מושג שהם מופעלים ממוסקבה). פייסבוק, ולצדה השחקניות האחרות, הפרה את ההבטחה הזו וכולם ראו את זה.
הפייק ניוז הביאו את דונלד טראמפ לשלטון? צילום: שאטרסטוק
הניצחון של טראמפ הוליד גל ביקורת רחב ומתמשך על מחדלי חברות הטכנולוגיה, וההתפקחות כאן לא היתה רק של הציבור והתקשורת. בספר Super Pumped: The Battle for Uber מספר כתב הטכנולוגיה של הניו יורק טיימס, מייק אייזק, שמדובר היה בהתעוררות כואבת גם בעבור עובדי החברות עצמן. "כשעובדי טכנולוגיה התעוררו בבוקר שאחרי הבחירות, הדימוי העצמי שלהם – כמבצרים של רוח צעירים ואידיאל דמוקרטי, כמו שעוזרים ליצור מדינה יעילה, בריאה ומחוברת יותר – התנפץ", הוא כתב.
"דונלד ג'ון טראמפ היה נשיא ארה"ב. איל הנדל"ן שהתחתן שלוש פעמים, שהעביר את העשור האחרון בהפצת תיאוריות קונספירציה בטוויטר על מקום הלידה של ברק אובמה, הוא עכשיו המפקד העליון. עמק הסיליקון תרם מיליונים לקמפיין קלינטון; אנשי טכנולוגיה לטשו עיניים למשרות בממשל קלינטון. עכשיו הציבור הפנה אצבעות מאשימות. פייסבוק, גוגל, טוויטר, רדיט ואינסטגרם סייעו לטראמפ לנצח בבחירות..., הטכנולוגיה הפכה מכוח מאזן שמובל על ידי צעירים והביא את אובמה לבית הלבן למכונת תעמולה זדונית. הציבור הבין פתאום את היקף כוח המיקוד של מנועי הפרסום של גוגל ופייסבוק. חברי קונגרס, שחשו בחוסר הנחת, החלו לסמן חברות טכנולוגיה. וכך גם התקשורת..., הכוחות הזדוניים של עמק הסיליקון השליכו את המדינה מעבר לתהום, וחברות הטכנולוגיה הגדולות הרוויחו מהמצוקה", הסביר אייזק.
השערוריות רק מתגברות עד השיא של קיימברידג' אנליטיקה
אחת התוצאות של שינוי יחס זה היתה עלייה בסיפורים השליליים נגד חברות טכנולוגיה בתקשורת המיינסטרים. פייסבוק, גוגל, טוויטר ואחרות חטפו אש על התפקיד שמילאו בסיוע לגורמים זרים לתמרן את מערכת הבחירות, והתקשורת החלה גם לחטט בהבטים אחרים של פעילותן. אחת הדוגמאות הבולטות בהקשר זה בשנתיים שלאחר בחירות 2016 היא אובר, ששורה של חשיפות חשפה התנהלות לא-מוסרית הן בתוך החברה עצמה בין העובדים, על רקע תרבות עבודה מיזוגנית וסקסיסטית שהתעלמה מסוגיות כמו הטרדות מיניות כל עוד העובד סיפק ביצועים, והן מחוצה לה ביחסיה עם השוק ומתחרים. למשל, מערכת בשם גרייבול שפותחה על מנת לזהות אנשי אכיפת חוק ורגולטורים ולמנוע מהם להזמין נסיעות, כדי שלא יוכלו לקנוס נהגים או להחרים רכבים. שורת חשיפות זו, הביאה בסופו של דבר להדחתו של המייסד טראוויס קלניק מתפקיד המנכ"ל ומכל עמדת השפעה בחברה – המייסד הבולט הראשון שנפל קרבן לשינוי היחס לחברות הטכנולוגיה (החודש ניתק קלניק סופית את כל קשריו עם אובר, אחרי שמכר את כל מניותיו ופרש מהדירקטוריון).
אירועים נוספים בשנים האחרונות העצימו את הביקורת על חברות הטכנולוגיה. בין אלו בולטים שלושת קנסות העתק שהטיל האיחוד האירופי על גוגל החל מיוני 2017, בסכום כולל של 8.2 מיליארד יורו, שמיקדו את תשומת הלב בהתנהגות המונופוליסטית שלה במנוע החיפוש, אנדרואיד ורשת הפרסום שלה; והחלטת האיחוד האירופי מקיץ 2016 לחייב את אפל לשלם לאירלנד מסי עבר בסך 13 מיליארד יורו, שהגבירה את העניין בתרגילי העלמת המס שמבצעות כל ענקיות הטכנולוגיה. לכך נלוותה ביקורת ארסית ועקבית על חברות הטכנולוגיה השונות מצד טראמפ, שידע איך ללחוץ על הכפתורים של תומכיו ולשלהב אותם נגד גורמים שנתפסו על ידו כחותרים נגדו.
כל אלו הכינו את הקרקע למה שהוא אולי הרגע המכונן המשמעותי ביותר בתהליך, פרשת קיימברידג' אנליטיקה. בפרשה, שנחשפה בראשית 2018, התברר שקיימברידג' אנליטיקה, חברת ייעוץ מפוקפקת מבריטניה, הצליחה לשים את ידיה על פרטי פעילות בפייסבוק של 87 מיליון משתמשים (בסיוע שאלון אישיות תמים למראה), והשתמשה בהם על מנת ליצור פרופילי אישיות מדויקים במיוחד שלהם. פרופילים אלו שימשו אותה על מנת להציג למשתמשים בארה"ב פרסומות מותאמות אישית במהלך בחירות 2016, כאשר לאורך מרבית הקמפיין עבדה החברה בשירות טראמפ.
אחרי שנים של מכות תדמיתיות חוזרות ונשנות וערעור מתמשך במעמדן הציבורי ששימשו כעוד ועוד דינמיט שמתווסף לערימה, חשיפת הפרשה היתה הניצוץ שהוביל להתפוצצות. פייסבוק עמדה במרכז הסערה, ושורה ארוכה של חשיפות לאורך השנה שלאחר הפרשה, חלק ניכר מהן כלל לא קשור לקיימברידג' אנליטיקה אלא עסק בהבטים כמו מחדלי פייסבוק בבחירות 2016 או מדיניות שיתוף המידע הרעועה שלה, הפכו אותה לאחת החברות השנואות בעולם.
נציבות המידע הבריטית פושטת על משרדי קיימברידג' אנליטיקה צילום: אי פי איי אבל גם ענקיות טכנולוגיה אחרות – גוגל, אמזון, טוויטר, אפל – זכו למנת הביקורת שלהן. גוגל על מחדלי פרטיות, התנהגות מונופוליסטית והפיכת יוטיוב לפלטפורמה שמקדמת שיח שטנה וקונספירציות וכשלה להגן על ילדים. אמזון על פיתוח מערכות ריגול בעייתיות, כמו פלטפורמות זיהוי הפנים שלה, ומכירה לא מבוקרת שלהן לכוחות משטרה מקומיים, וכן התנהגות שחונקת סוחרים קטנים ומאיימת על התחרות. טוויטר על כישלונה לשלוט בטרולים שמזהמים את הפלטפורמה שלה וברשתות הבוטים והחשבונות המזויפים שמפיצים דרכה מידע מטעה ומפלג. אפל על העלמות המס האדירות שלה, והתנהגות מונופוליסטית באפסטור ונגד מתחרות כמו ספוטיפיי. יש אפילו שם לשינוי היחס הציבורי נגד החברות: טקלאש (Techlash, הלחם של Tech ו-Backlash).
ההתפכחות מחברות הטכנולוגיה ניכרה היטב בכמה אירועים בשנה האחרונה. ההנפקות של אובר וליפט, שלפני זמן לא רב היו יכולות לנפץ את השווקים, נדחו על ידי משקיעים ושתי החברות נסחרות כיום מתחת למחיר ההנפקה שלהן. WeWork אפילו לא הגיע להנפקה, וניצלה רק בנס מפשיטת רגל. בכל המקרים האלו, משקיעים לא הסתנוורו מהזוהר של החברות, כפי שהיו עלולים לעשות בעבר, והתמקדו בדו"חות הכספיים שלהן שציירו תמונה לא אופטימית במיוחד.
פייסבוק כבר לא מצליחה להקסים כבעבר
אבל האירוע הבולט ביותר, זה שממחיש יותר מכל את השינוי ביחס הציבורי לחברות הטכנולוגיה, הוא התגובה הצוננת שלה זכה מטבע הקריפטו של פייסבוק, ליברה. בתחילת העשור, לו היתה חושפת פייסבוק מיזם דומה, הוא היה מתקבל כנראה בהתלהבות על ידי התקשורת, הציבור והמחוקקים שהיו מריעים לחברה על החדשנות שלה ועל היוזמה שלה לשבש את כלכלת העולם, בלי לחשוב יותר מדי על ההשלכות והסכנות האפשריות.
אבל אחרי שחשפה פייסבוק את תוכניותיה בתחום ביוני האחרון, נתקלה החברה בתגובה ביקורתית רחבת היקף מצד כל הגורמים בתחום. מחוקקים דרשו לעכב את השקת המטבע, רגולטורים החלו לבחון את התוכניות לעומק, צוקרברג נקרא שוב לקונגרס. פייסבוק ניסתה להסביר, להרגיע, לשדל. שום דבר לא עזר, והביקורת נגד המהלך רק הלכה והתרחבה. אפילו כמה מהשותפות המרכזיות של פייסבוק בפרויקט הודיעו על פרישה מהמיזם, לחוצות מתגובת הנגד החריפה. רק השבוע הכריז שר הכלכלה ונשיא שוויץ היוצא, יולי מאורר: "פרויקט ליברה כשל במתכונתו הנוכחית וזקוק לתכנון מחדש. אין לו סיכוי במתכונתו הנוכחית".
מארק צוקרברג, מנכ''ל פייסבוק, בעת צליבתו במהלך השימוע מול הקונגרס צילום: רויטרס זה לא היה קורה לפני עשור, וזו אולי העדות הבולטת ביותר למהפך ביחס לחברות הטכנולוגיה. הן כבר לא יקירות התקשורת, ואהובות הציבור. מעתה, כל מהלך שלהן נבחן בחשדנות ובסקפטיות, והביקורת עליהן בוטה ומהדהדת יותר. מה כל זה אומר לעשור הבא? זה לא מצביע על נפילה צפויה וגורפת של חברות הטכנולוגיה. הן אולי לא אהודות כמו פעם, אבל המוצרים שלהן עדיין חיוניים מדי, חשובים מדי ושימושים מדי מכדי שאפשר יהיה לוותר על שירותיהן. גם חברות הנפט לא נמצאות בדיוק בשיא האהדה הציבורית עליהן, אבל ממשיכות לגלגל טריליוני דולרים בגלל הביקוש המובנה למוצר שלהם ולא צפויות להיעלם בקרוב.
השאלה הגדולה לגבי העשור הבא היא לא האם השינוי ביחס לחברות הטכנולוגיה והפגיעה במעמדן יביאו לירידתן מהבמה, אלא האם יהיה בכך די על מנת לגרום להן לשנות את התנהגותן הבעייתית, להפסיק את הפגיעה בפרטיות, את העלמות המס, את הפיתוח וההשקה הלא אחראים של המוצרים, את ההתעלמות ואת הטיפול הכושל מהתנהגות מסוכנת בפלטפורמות שלהן. אין שום ודאות שזה יקרה, כי למרות תגובת הנגד החריפה, למרות הקשיים בהנפקה של אובר ו-WeWork, המחסומים ההולכים וגדלים בפני ליברה, חברות הטכנולוגיה הגדולות עדיין מייצרות הכנסות ורווחים אדירים, ואלו המשיכו לגדול גם ב-2019.
צריך הרבה יותר כדי לשנות את התנהגותן של ענקיות הטכנולוגיה. הרבה יותר לחץ ציבורי, הרבה יותר ביקורת תקשורתית, חקיקה מקיפה יותר ורגולציה יעילה יותר, כדי לגרום לשינוי מגמה אמיתי בהתנהלות החברות. זה המבחן החשוב של העשור הקרוב. אם לא נעמוד בו, ספק אם יהיה עוד משהו שיוכל לעצור את חברות הטכנולוגיה.
