הטייסים היהודים של הפושע הנאצי הרמן גרינג

שלום, כאן הקברניט; הביטו באיור הזה, המתאר את צביעת מטוסי הקרב בטייסת 40 של גרמניה - מהם אחד עם מגן דוד ואחר עם צלב קרס. מה קורה פה?

מטוסי טייסת קרב מס' 40 של חיל האוויר הגרמני צילום: rpheondecals

בלי עזרת גרינג, היה נשאר היטלר אמן ממורמר אלמוני; הוא זה שמימן את הצורר בראשית דרכו, הקים את הגסטאפו וקידם את חוקי הגזע בגרמניה. הוא זה שנתן את ההוראה להיפטר מיהודי אירופה, הוא זה ששלח את מפציצי הלופטוואפה להבעיר את לונדון לילה אחר לילה; לחיי אדם לא היה גרם משמעות עבורו.

את הכל עשה גרינג בבוטות, גסות וכוח; בימי הרייך השלישי, הסתובב ראוותני כקיסר, עם מדים ססגוניים וגלימות שנתפרו במיוחד עבורו. הוא ארגן מסעות ציד ומסיבות כשהוא שיכור מכוח ומסטול ממורפיום, ואסף יצירות אמנות גנובות מכל אירופה, וגידל באחוזותיו אריות וטיגריסים לראווה.

גרינג והיטלר צילום: Bundesarchiv

לאחר התאבדות היטלר, היה משוכנע גרינג שעכשיו הוא מנהיג האומה, ושהנה, תיכף יבואו בעלות הברית לנהל עמו מו"מ לכניעה מכובדת כשליט מעצמה. הוא בכלל לא הבין למה שמו עליו אזיקים, ולמה נשפט כפושע נגד האנושות. במהלך משפטי נירנברג עוד טען שלא יגעו בשערה מראשו, כדי שלא להפוך אותו לקדוש מעונה, לסמל נצחי עבור גרמניה הנאצית הנצחית, שיונצח באנדרטאות ופסלים. והיצור האיום הזה התאבד בגלולת ציאניד כשהבין שלא רק שיוצא להורג, אלא שיוצא להורג בתלייה ולא בירי - מוות לא ראוי לגנרל מדופלם, לראייתו.

תמונת גרינג שצולמה לאחר מעצרו צילום: US Army

אבל לסוג אחד של בני אדם היה לגרינג כבוד בסיסי. כזה שגרם לו לעבור על כל חוקי ועקרונות הנאציזם: טייסים. ולא בכדי; הוא היה חייב להם הרבה מאוד.

סיפורנו מתחיל בשלישי ביולי 1918, ימי מלחמת העולם הראשונה - כשהתרסק מטוס פוקר D7 גרמני והטייס שלו, ווילהלם ריינהארד, נהרג. הוא היה המפקד של כנף 1, היחידה המצטיינת של חיל האוויר הגרמני במלחמה; המפקד הקודם שלה היה אחד מנפרד פון ריכטהופן - הברון האדום.

מטוס קרב מדגם פוקר D7 צילום: US LOC

ובכנף 1 היו הרבה טייסים מוכשרים ומנוסים, כולם יורשים מתאימים. לקראת סוף החודש הודיע המטה האזורי שהמפקד החדש יהיה אוברלוטננט גרינג. כשהוא שמע על המינוי, שאג משמחה; חלומו התגשם. גרינג לא החל את השירות כטייס, והפך לאחד בניגוד להיגיון; הוא שירת בתחילת המלחמה בגדוד חי"ר, ואושפז עם שיגרון שחטף בגזרת צרפת. בעודו מחלים, שכנע אותו חברו ברונו לורצר להתנדב יחד לאיזו יחידה חדשה, בה מכונות מעופפות.

גרינג ניסה להתקבל ונכשל, אך זה לא הזיז לו: הוא פשוט נסע לבסיס של חברו, וטס איתו בתור התצפיתן שלו בטייסת. צבא זה לא קרקס, כך שתפסו אותו בשלב מסוים ואף שפטו אותו למאסר - אבל המפקדים ביחידה ערערו על כך; הם קלטו שגרינג ולורצר הם יופי של צוות, והרשו לו להישאר ביחידה. הם שירתו יחד בטייסת תצפית, ובהמשך השלים גרינג קורס טיס מזורז והשניים הוצבו בטייסת קרב.

גרינג במטוסו צילום: גטי אימג'ס

עם הזמן התגלה גרינג כטייס מוכשר, ולמד מהטובים ביותר. בשירותו החל לצבור הפלות, ואיתן גם פופולריות ומוניטין. הוא היה טייס גאוותן וראוותן, וידע לשווק את עצמו היטב; מפקדיו שמו עליו עין ובהמשך קידמו אותו למפקד טייסת 27, אחת מארבע היחידות שהרכיבו את כנף 1.

בימים ההם לא היתה אנטישמיות בצבא הגרמני; היו קצינים יהודים, ביניהם טייסים, שזכו לכבוד והכרה ולאף אחד לא היה אכפת אם הם מקשטים עץ חג-מולד או מדליקים חנוכיה. כולם נקשרו באחוות לוחמים, פטריוטיות ואהבת הטיסה. למעשה, לטייסת 4 - אחד מיחידות הכנף - היה מפקד יהודי לתקופה קצרה בטרם נהרג בקרב.

קרב אוויר בימי מלחמת העולם הראשונה

אבל לגרינג תמיד היה משהו נגד יהודים. לאו דווקא כי חשב שהם נחותים, נצלנים או מסוכנים בהתאם לתפיסות אנטישמיות של זמנו; יש שטוענים ששנא יהודים משום שמשפחתו חיה שנים רבות תחת חסותו של רופא יהודי עשיר, שגם ניהל רומן עם אמו. רוב שירותו לא הרגישה הסביבה את שנאת היהודים שלו. ואולם, לאחר שהתמנה למפקד טייסת 27, התנפח לו החזה והוא הפסיק להתבייש; גרינג החל להטיף נגד יהודים.

וכל ההתנפחות הזו עיצבנה מאוד את ווילי רוזנשטיין, חברו לטייסת. הוא היה יהודי גאה, וגם טייס מעולה שהפיל שמונה מטוסי אויב. לא סתם היה טייס מעולה: רוזנשטיין קיבל רישיון טייס והוסמך כמדריך טיסה עוד לפני שפרצה בכלל מלחמת העולם, ועם פתיחתה זכה לאותות והוקרה. הצמידו לו מדליות לחזה לפני שמישהו בכלל שמע על גרינג.

רוזנשטיין ומטוסו, עליו צויר לב לבן צילום: warnepieces and Wikimedia

ולא רק; רוזנשטיין לימד את גרינג דבר או שניים בשירותם המשותף, ליווה אותו כמס' 2 פעמים רבות, חיפה עליו, הבריח מטוסי אויב מהזנב שלו - השניים היו אחים לנשק. אבל רוזנשטיין היה, איך אומרים, קצין וג'נטלמן. והוא רצה להמשיך לשרת את ארצו, פשוט לא תחת מפקד כמו גרינג הליצן. מה עשה? מילא את הגרסה הגרמנית לטופס חמישים וחמש, ביקש העברה וקיבל.

גרינג נשען על מטוס הפוקר שלו, לאחר מינויו למפקד כנף 1. בידו מטה שנשא עמו הברון האדום, מנפרד פון ריכטהופן - על שמו נקראה היחידה צילום: Wikimedia

הוא הוצב בטייסת 40, שם פגש את אדולף אוור, טייס נוצרי שהפך לחברו הטוב. אוור מאוד התעצבן כששמע על היציאות האנטישמיות של גרינג, והחליט לעשות מעשה. הוא הלך לדבר עם צוותי הקרקע, ולמחרת נצבע על מטוסו מגן דוד גדול. הסמל הזה הלך איתו לכל מקום; כל מטוס בו טס - הפוקר D7 הרגיל שלו, ומטוסי סיור בהם השתמש - קיבל את אותה הצביעה.

אוור ומטוסו צילום: CandTauctions

לא ידוע איך גרינג קיבל את העניין כששמע עליו, ויכול מאוד להיות שזעם - אבל הזמנים היו זמני חירום, וחיל האוויר הגרמני נזקק לכל טייס מיומן. אין גם מידע על מקרים נוספים בהםהתנכל לטייסים יהודים תחת פיקודו כמפקד כנף; יכול להיות שלא תועדו מקרים, ויכול להיות שפשוט היה עסוק מכדי להתאכזר אליהם. כמו כן, בחיל האוויר הגרמני שירת לפחות מטוס נוסף אחד עליו צויר מגן דוד, אם כי ככל הנראה שלא כסמל יהודי; צורת מגן דוד אומצה באירופה גם כסמלם של מבשלי בירה וכונה "כוכב המבשלים".

צוות גרמני, מטוס גרמני, מגן דווד צילום: CandTauctions

לאחר הפסדה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, מצא גרינג עבודה כטייס פעלולים ולאחר מכן כטייס בחברת פוקר. הוא עבר לדנמרק ומשם לשבדיה, עבד בחברת תעופה מקומית, וחילטר גם כטייס פרטי. ב-1922 שמע את אדולף היטלר נואם ברחוב - ונדלק: גרינג סבר שגורמים בוגדניים בגרמניה הם שהובילו להפסד במלחמה, והנה, האיש הצעיר והמשופם ההוא עומד ואומר בדיוק את מה שהוא עצמו חושב. גרינג הצטרף למפלגה הנאצית ושבה את לבו של היטלר, אשר מינה אותו לראש האס-אה, ונעזר בו למימון פעילותו.

במהלך ניסיון ההפיכה הכושל של 1923 במינכן ("פוטש בית הבירה"), נפצע גרינג מכדור בירכו; בעוד היטלר ויתר המהפכנים נעצרו, הוסתר גרינג וקיבל טיפול ראשוני מצד משפחה יהודית בעיר. בהמשך, החלים ונסע לוונציה. בעודו באיטליה, הצליח להיפגש עם מוסוליני ולעניין אותו בפעילות הנאצים.

גרינג בנאום לרדיו צילום: גטי אימג'ס

גרינג שיחק תפקיד מפתח בעליית הנאצים לשלטון: לפי הערכות, הוא שיזם את שריפת הרייכסטאג, ואת החוקים המגבילים על קבוצות חברתיות ופוליטיות בגרמניה לאחריו. בנוסף, ב-1933 מונה כראש הרייכסטאג בעצמו - והשאר היסטוריה.

גרינג והיטלר במצעד גאווה נאצי צילום: Heinrich Hoffmann, Wikimedia

כחובב תעופה התמנה למפקד הלופטוואפה, אך ניצח גם על מנגנונים מרכזיים רבים אחרים בגרמניה הנאצית. הוא אהב לבקר בטייסות ולנאום בפני טייסים, דאג להקצות משאבים עצומים לבניין הכוח האווירי, וסבר שבעזרת חיל האוויר הטוב והמתקדם בעולם, תהפוך גרמניה שוב למעצמה. ואולם, התנהלותו היתה כאוטית ובלתי יציבה; לצד ציד מתמשך של יריבים או שותפים בהם חשד, העביר את רוב זמנו בנהנתנות מתמשכת ולא בניהול המלחמה. מהר מאוד הבין שעם היטלר אין מה להתווכח, וגם כשהוא טועה עדיף שלא להסתבך.

גרינג הפך למותג, ופניו עיטרו מוצרים בגרמניה כמו קופסת הסיגרים הזו צילום: Wolfmann

כשגרמניה פלשה לבריה"מ אמר גרינג שהלופטוואפה יוכל להחזיק קו אספקה מוטס לכל מיליוני החיילים ששלחה גרמניה, כשזה לא היה אפשרי. כתוצאה, נחתה עליו האשמה בהפסד הגרמני בסטלינגרד, והוא מצידו האשים את מתכנני המטוסים ואת קציני הלופטוואפה. ככל שהתגברו הפצצות בעלות הברית וגרמניה הנאצית עברה למגננה, כך עבר גרינג לחיות בעולם משלו: את רוב זמנו בילה במסעות ציד באחוזותיו, במשחק ברכבות צעצוע גדולות, בלבקר את חיילי היחידה שנשאה את שמו ולספר כמה קרוב הוא הניצחון, ובלצרוך כמויות עצומות של מורפיום.  

למה בעלות הברית לא הפציצו את אושוויץ-בירקנאו? בניגוד לטענות ארה"ב ובריטניה בימי מלחמת העולם השנייה, הפצצת מחנה המוות ומסילות הברזל אליו היתה אפשרית בהחלט - וקומפלקס אושוויץ התעשייתי אף הופצץ ארבע פעמים. ואולם, היו מכשולים טכניים לביצוע תקיפה שכזו, שלא היתה יכולה להגביל באמת את מפעל ההשמדה הנאצי ניצן סדן, 104 תגובות לכתבה המלאה 

אבל רגע, יש עוד טייס יהודי אחד בסיפור הזה: האדם שעל מטוסו צויר צלב הקרס בטייסת 40. שמו פריץ בקהארדט, וגם הוא שירת לצד גרינג במלחמת העולם הראשונה.

לא פעם טס עמו כווינגמן, ונלחם איתו שכם אל שכם, כנף אל כנף. במהלך שירותו השיג 17 הפלות של מטוסי אויב, וזכה בצרור מדליות ושבחים. ומה על צלב הקרס? בימים ההם עוד לא היה קשר בינו ובין הנאציזם; בעיקר, כי לא היה עדיין נאציזם. צלב הקרס הינו סמל הינדי במקור, המסמל מזל טוב ושפע. למעשה, הוא הופיע גם בבתי כנסת מתקופת בית שני. מבחינת בקהארדט, צלב הקרס היה פשוט סמל מגניב, לא יותר.

בקהרדט במטוסו, עליו צלב הקרס צילום: Wikimedia

לאחר מלחמת העולם הראשונה, חי חיים נינוחים בוויסבאדן; הוא התחתן וניהל חנות מצרכים בעיר, עד שנפל גם עליו צילם המאיים של חוקי הגזע הנאציים ב-1933. במשך שנה המשיך לעבוד, כשהוא נסמך על לקוחות נאמנים וספקים ידידותיים, אך התפרנס בדוחק רב. ב-1937 נעצר באשמת "יחסים אסורים", שכן אשתו הוגדרה כארית.

הוא הורשע ונשלח למחנה הריכוז בוכנוואלד כאסיר. הוא השתחרר ב-1940, ומיהר לפנות לאס-אס ולקבל אישור נאמנות על בסיס הרקורד הצבאי שלו - או לפחות לעזוב את המדינה. הפנייה שלו נוסחה והועברה בידי חברו ברתולד גוטמן, יהודי נוסף, ששירת בטייסת איתו כמקלען ותצפיתן והפך לפרקליט. והפנייה הזו, למרבה ההפתעה, הגיעה לידיו של לא אחר מאשר הרמן גרינג.

פריץ בקהרדט וחבריו לטייסת צילום: Bundesarchiv

הנאצי הבכיר מיד אישר לבקהרדט ולאשתו לעזוב את גרמניה. הם הגיעו לאנגליה ובהמשך הצטרפו אליהם גם ילדיהם. ב-1942 זכה גם הפרקליט גוטמן לחסדי גרינג, שהורה לאס-אס לא לגעת בו כשהגיעו לאסור את 2,700 יהודי וויסבאדן. ואולם, לאחר כשנתיים נעצר ונרצח במחנה אושוויץ-בירקנאו; הילולת המוות הגרמנית היתה בשיאה המזעזע, ואף אחד לא עצר להקשיב ליהודי שאמר שהוא מכיר את הנאצי מס' 2.

היהודי שבנה עבור היטלר את חיל האוויר הנאצי ארהרד מילך, בן למשפחה יהודית, טיפס בסולם הדרגות ואף הקים את הלופטוואפה; הוא זה שהפך רבבות מיהודי אירופה לעבדים במפעלי המטוסים. והוא גם זה שכמעט חיסל את מטוס הקרב הכי חשוב של היטלר - ואז גרם לנאצים להיכשל באוויר ניצן סדן, 77 תגובות לכתבה המלאה 

לעומת השניים, ווילי רוזנשטיין לא הסתמך על טוב לבם של הנאצים: הוא עזב את גרמניה איך שהופיעו החוקים האנטישמיים, והשתקע בדרום אפריקה. הוא הפך לחקלאי אך במקביל, המשיך ללמד טיסה. בנו, ארנסט רוזנשטיין, התגייס לחיל האוויר הדרום אפריקאי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ונהרג בקרב אוויר מעל איטליה באפריל 1945.

בסופו של דבר, שנאת היהודים של גרינג לא היתה אידיאולוגית; גם שר האוויריה שמינה, ארהרד מילך, היה מישלינגה - בן תערובת ו"בעל דם יהודי". ככל הנראה שלא באמת האמין בעיוורון בעליונות הגזע הארי; אולי אפילו בכל תורת הגזע. הוא היה בסופו של דבר ביריון נהנתן שעלה לגדולה, וחגג כל רגע בו מהללים את שמו ומאפשרים לו להישאר עשיר, חזק ומבסוט. ואלו הם תנאים מאוד מפתים עבור בעלי שררה; ולכן, רק חברה עירנית שתדע לזהות גורמי כוח שניזונים על בריונות ושנאה, תוכל למנוע עליית מפלצות כמותו.