טראמפ אובססיבי לטיקטוק ולא בהכרח מהמניעים הנכונים

טיקטוק נמצאת על הכוונת של טראמפ זה זמן רב, כשזה טוען שהעובדה שהיא חברת בת של בייטדאנס הסינית מסכנת את מידע המשתמשים שעלול ליפול טרף לידי השלטונות הטוטליטאריים במדינה. בסוף השבוע הוא החריף את ההתבטאויות שלו נגד האפליקציה. תחילה אמר ביום שישי שהוא שוקל לחייב את בייטדאנס למכור את פעילותה בארה"ב לחברה אמריקאית. ואולם, בהמשך, על רקע הדיווח שלפיו מיקרוסופט נמצאת במגעים מתקדמים לרכישת טיקטוק, החריף את עמדתו ואמר שהוא מעדיף חרם מוחלט על פני מכירה. לדבריו, יש לו את הסמכות לעשות זאת באמצעות צו נשיאותי או הפעלת סמכויות כלכליות לשעת חירום. אף שלא ברור האם אכן נתונה הסמכות, היה די בדברים על מנת להשהות את השיחות בין מיקרוסופט לבייטדאנס, שהיו לפי הדיווחים בשלבים מתקדמים מאוד.

טיקטוק צילום: שאטרסטוק

יש סיבות לא נטולות היגיון להחרים את טיקטוק, בין אם מבחירה אישית ובין אם בהחלטה מלמעלה. האפליקציה בפני עצמה, שמבוססת על יצירה ושיתוף של סרטוני ליפסינק, היא בלתי-מזיקה, או לפחות בלתי-מזיקה עד כמה שרשת חברתית שפופולרית במיוחד בקרב משתמשים צעירים יכולה להיות. כן, יש לה את הבעיות השונות שלה, למשל אתגר הטיקטוק שעודד משתמשים לבצע מתיחות אלימות על חבריהם אך אלו לא יוצאות דופן לעומת רשתות חברתיות אחרות, בוודאי שלא מצדיקות יחס מיוחד שמבדיל אותה מהשאר.

הבעיה נעוצה בכך שטיקטוק נמצאת בבעלות חברה סינית. בייטדאנס, כמו כל חברה סינית אחרת, כפופה לכללי פעילות נוקשים, שלא לומר דרקוניים, מצד הממשל. ואלו משליכים בהרחבה על על פעילות האפליקציה. עובדים לשעבר העידו, למשל, שמדיניות התוכן באפליקציה משקפת לא פעם את חוקי הצנזורה של סין, ושהם נדרשים בין השאר לצנזר ויכוחים סוערים בנושאים פוליטיים, לצד נשיקות ארוטיות במיוחד. לדבריהם, לבודקי התוכן בבייג'ינג שמורה המילה האחרונה לגבי וידאו שהועבר לביקורת, והם לרוב מתעלמים מבקשותיהם שלא לחסום תוכן. 

קווין מאייר מנכ"ל טיקטוק צילום: גטי אימג'ס

סוגיה נוספת אחרת היא שממשלת סין יכולה לדרוש מכל חברה סינית, בכל רגע נתון, להעביר לרשותה כל סוג מידע שנמצא ברשותה. החשש סביב זה הוביל ארגונים רבים, כולל גופי צבא וביטחון, לאסור על אנשיהם להשתמש בטיקטוק. בייטדאנס עצמה, לפי דיווחים היא חלק ממערך ההשתקה והדיכוי של בייג'ינג ונענתה בעבר לבקשת השלטונות לצנזר תכנים ולחסום משתמשים, בעיקר מקרב בני המיעוט האויגורי הנרדף, בגרסה מקומית של טיקטוק שמופעלת תחת השם דוֹאוּיִין (Douyin).

אלו סיבות טובות בעבור משתמשים להימנע משימוש באפליקציה, בעבור ארגונים, במיוחד כאלו שעוסקים במידע רגיש, לאסור על עובדיהם להשתמש בה, ובעבור מדינות לשקול לאסור על פעילות של טיקטוק בשטחן (אם כי מדובר באיסור בעייתי, גם בתיאוריה וגם ביישום). אבל החשש הוא שאף אחד מהדברים האלו לא נמצא ביסוד החלטתו של טראמפ. וכך גם לגבי הקשר בין טיקטוק למלחמה הכלכלית שלו נגד סין. או, אם הדברים הללו קשורים, הרי שהם לא ניצבים בפני עצמם ולא עומדים ביסוד המהלך.

מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין צילום: שאטרסטוק

כי לטראמפ יש חשבון אישי לסגור עם טיקטוק. ביוני, משתמשים שהתארגנו באפליקציה, במיוחד מקרב מעריצי K-Pop, הנחילו מכה משפילה לטראמפ, מהסוג הצורב. לקראת עצרת בחירות, יצא קמפיין טראמפ עם הכרזות שלפיהן צפויה בעצרת נוכחות שיא, אחרי שהתקבלו יותר ממיליון בקשות לכרטיסים (ונשים בצד רגע את ההיגיון המעוות של עריכת עצרת בחירות עמוסת משתתפים בעיצומה של מגיפה). הצפי היה לתפוסה מלאה באיצטדיון בן 19 אלף המושבים, והקמפיין אף נערך עם מקומות ישיבה נוספים ומסכי ענק מחוץ לאולם כדי לאפשר נוכחות עודפת.

בפועל, הגיעו לאירוע 6,200 איש בלבד (לא כולל עובדים ועיתונאים). מה קרה? משתמשי טיקטוק ארגנו מחאה מתוחכמת במסגרתה לדבריהם ביצעו מאות אלפי רישומים מזויפים לקבלת כרטיסי השתתפות – מה שהוביל לניפוח של ציפיות המארגנים ואולי גם לפגיעה במספר המשתתפים בפועל בעצרת (כי תומכים לא הצליחו להשיג כרטיסים, או בחרו שלא להגיע לאור הצפיפות הגבוה שהיתה צפויה, למשל). התוצאה היתה רגע מביך במיוחד, שבו טראמפ שרגיל לנאום מול אולמות עמוסים באוהדים נאלץ לדבר מול אצטדיון ריק ברובו, ומאוחר יותר לראות את התמונות המביכות בשידורי הטלוויזיה השונים.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ צילום: אי פי איי

בקמפיין טראמפ הכחישו שמשתמשי טיקטוק הצליחו להונות אותם, אבל ספק עם מישהו בר-דעת עוד מאמין למילה שיוצאת מהאדם הזה או מהאנשים סביבו מהפה. ולטראמפ, נולד נמסיס חדש בדמות אפליקציה שידועה בסרטונים שטותיים אך מבדרים של בני נוער. יכול להיות שיש גם מניעים לגיטימיים לפעילות של טראמפ נגד טיקטוק, אבל העובדה שהוא מקדיש כל כך הרבה ממרצו לתקיפתה, ובמיוחד העובדה שהוא מנסה לחסום את עסקה למכירתה לחברה אמריקאית – מה שאמור להסיר את מרבית החששות סביב טיקטוק הקשורים לסין (ולהשאיר אותנו עם החששות הרגילים של כל פלטפורמה טכנולוגית גדולה) – מצביעות על כך שביסוד המעשים עומדת הנקמה האישית על על הרגע המשפיל שהיא סיפקה לו.

זאת, במיוחד לאור העובדה שלארה"ב יש כרגע בעיות הרבה יותר גדולות מאיזו אפליקציה של בני נוער. הכלכלה בצניחה חופשית, התפשטות הקורונה בתאוצה באזורים רבים (ב-24 מדינות וטריטוריות מספר הנשאים המאומתים נמצא במגמת עלייה) ומספר המתים במדינה מהנגיף נושק כבר ל-155 אלף. אבל במקום לעסוק בצורה מלאה במשברים אלו, שיהוו אתגר מטיל אימה גם לאנשים החכמים והמוכשרים ביותר (וטראמפ הוא לא זה ולא זה), במקום להשקיע את כל מרצו בהתמודדות עם המשבר המתמשך הקשה והמורכב ביותר שידעה האנושות מאז מלחמת העולם השנייה, בחר טראמפ לעסוק בסוף השבוע באפליקציה של בני נוער מרקדים, כי כמה משתמשים שם גרמו לו להרגיש פגיע.