ההאקרים הבטיחו - והעלו לרשת עוד אלפי מסמכים של לקוחות שירביט, כולל תעודות זהות וכרטיסי אשראי
אירוע הסייבר שמטלטל את חברת הביטוח עולה מדרגה: הפורצים פרסמו בקבוצת הטלגרם שלהם צילומי תעודות זהות, כרטיסי אשראי ומסמכים פרטיים כמו מכתבים מבנקים, עורכי דין ורופאים. העלו את סכום הכופר ל-200 ביטקוין, ששווים כ-4 מיליון דולר
- הפריצה לשירביט: ההאקרים פרסמו מידע אישי - והתכתבויות עם החברה
- שירביט לביהמ"ש: "הפרטים המלאים של כרטיסי האשראי לא נגנבו"
- ההאקרים שפרצו למערכות של שירביט דורשים כופר של מיליון דולר
עם זאת, חשוב להבין שהמידע שנמצא בידי ההאקרים כנראה לא ניתן לאחזור. ככל שתתגלה זהותם של הפורצים, אולי ניתן יהיה לעצור אותם, אך הסיכויים לכך קלושים. נדיר מאוד לעצור בהצלחה האקרים מעין אלה. אמנם לרשויות החוק השונות יש לפעמים הצלחות, בעיקר במסגרת מבצעים משולבים בין כוחות ממדינות שונות, אך לרוב הם נהנים מחסות האנונימיות שהרשת יכולה לספק בקלות למי שיודע לתפעל את הכלים הנכונים.
על פי רוב, העמדה הרשמית במסגרת תקיפות סייבר צריכה להיות לא לשלם את הכופר הנדרש בכל מקרה. אך במציאות, חברות לפעמים מעדיפות לשלם ולחסוך לעצמן הליך שיקום יקר וארוך ואף פשיטת רגל. עד כה, לרוב האקרים נוטים לעמוד במלה שלהם - שכן אם לא מן הסתם אף קורבן לא יסכים לשלם בעתיד. עם זאת, תמיד יכולים להיות מצבים שהפורצים - שיש להזכיר שהם עבריינים - אינם מעוניינים בתשלום אלא בגרימת נזק. אך מדובר במצבים נדירים למדי.
הערכת שירביט ונציגיה היא שמדובר בהאקרים מהסוג השני. אך למעשה אין שום הוכחה לכאן או לכאן. על פי הערכת גורמי מקצוע, ההאקרים כנראה מזרח אירופים ודוברי רוסית, לראיה השימוש במילים ברוסית במהלך הליך המו"מ. "המשא ומתן התנהל מתוך הנחת עבודה כי המוטיבציה של התוקפים אינה כלכלית, אלא נובעת מרצון לגרום נזק לחברה ולמדינה. כחלק מזה, הדלפת התכתובת נלקחה בחשבון", כך מסר דובר החברה לכלכליסט.
ואולם אין שום ראיה המצביעה על קשר כלשהו בין התוקפים לגורמים עוינים - גם אם בעקיפין יכול להיות קשר כזה. יכול מאוד להיות שבשירביט מעוניינים "להקל" על עצמם את היום שאחרי ולהאשים גורמים מדינתיים עלומים בכשלון מערך אבטחת המידע שלהם שהביא להדלפת המסמכים החמורה ביותר בהיסטוריה של המדינה. השלב הבא יהיה שההאקרים ינסו ככל הנראה למכור את המאגר שלהם בשוק השחור, ועל פי הרעש שעוררה הפרשה, אלה כנראה יזכו להתעניינות רבה מצד לקוחות פוטנציאליים כגון קבוצות סייבר פלילי או גורמי ביון של מדינות עוינות ואף אולי ידידות. מהרגע שהמאגר ייחשף במלואו, הוא יהפוך לבעיית ביטחון שדה שעימה כנראה אף גורם בישראל עוד לא התמודד.