מכת הפיטורים: להתחיל לעבוד, ומהר
ממשלת נתניהו צריכה לעסוק פחות בצמיחה של 2014 ויותר במשרות של מחר בבוקר
בוחנים, דנים, יושבים, חושבים, מתכוונים, מתכננים, מתייעצים, נערכים, מתארגנים. מי שיעבור על כותרות העיתונים מהחודשים האחרונים יגלה שכבר אזלו מהשפה העברית המילים שיסבירו מה בדיוק עושה הממשלה כדי להילחם במה שמסתמן כמכה הגדולה והכואבת ביותר של המשבר הנוכחי - הפיטורים.
כלום
ושום דבר
כמעט כולם, מחברות הייטק גדולות עד עסקים קטנים של חמישה־שישה עובדים, מתייעלים ומפטרים. והממשלה? גוררת רגליים. פעם אין תקציב ופעם אין תוכנית ופעם יש שר חדש שאינו מכיר את החומר ופעם יש שולחן עגול שיתכנס וימצא פתרונות קסם.
בשורה התחתונה יש בעיקר כלום ושום דבר. בעולם הווירטואלי שבו חיים נבחרי הציבור השעון יכול לעצור מלכת. הבעיה היא שבעולם האמיתי הזמן אינו נח והמספרים הולכים וגדלים. יש מי שמצביעים על מה שמתרחש בשוק ההון בחודשים האחרונים. "הנה", הם ממהרים להסביר, "המדינה הסתפקה בהבטחות ולא נתנה אפילו שקל אחד והשוק מתאושש. אם נחכה עוד קצת, אולי גם גל הפיטורים ייעצר בלי שנצטרך לפתוח את הכיס".
אבל שוק העבודה אינו שוק ההון. בשוק העבודה לא עובדים לפי ציפיות כמו בבורסה, אלא רק לפי עובדות. בחברות ההייטק מפטרים כשההזמנות יורדות ויקלטו מחדש את העובדים, אם בכלל, רק אחרי שההתאוששות תהיה ברורה ומוחלטת ולא רגע אחד לפני (אלא אם כן בדרך יעבור מרכז הפיתוח לארצות הברית וכתיבת התוכנה להודו).
במציאות הזו אפשר גם למצוא כמה וכמה מעסיקים שידם קלה על ההדק, כאלה שמיהרו לנצל את המצב הכלכלי בשביל לכונן את מה שמכונה במכבסת המילים השגורה "טיוב של עובדים" או בעברית פחות מצוחצחת: החלפה של עובדים עם שכר קצת יותר גבוה וותק בעובדים צעירים וזולים. מעסיקים מהסוג הזה, שחושבים רק על השורה התחתונה ופחות על העובדים, אינם הרוב, אבל ניתן בהחלט למצוא אותם גם כאן. באלה הממשלה לא יכולה לטפל, אבל הם לא צריכים לשמש עלה התאנה לחוסר המעש שלה.
שר התעשייה המסחר והתעסוקה הקודם, אלי ישי, הצליח להיפרד מהכיסא בלי שדבק בו רבב מהכישלון של האי־עשייה בתחום התעסוקה. למחליפו, פואד בן אליעזר, שהבטיח לשים את כל כובד משקלו בנושא, כבר לא יהיה לוקסוס מהסוג הזה. יש לו לבן אליעזר מוניטין של בולדוזר, כזה שיכול להזיז דברים במהירות, עכשיו הוא צריך להוכיח אם עוד נותר בו משהו מהיכולת הזו ולהתחיל לעשות.
רעיונות נותרים על הנייר
תוכניות לטיפול בבעיית הפיטורים במשק יש בשפע, אבל הן מתנפצות פעם אחר פעם על סלעי הביצוע. למשל סיפור החל"ת - הוצאת עובדים לחופשה ללא תשלום במימון המדינה תוך המשך התשלומים להפרשות סוציאליות על חשבון המעביד. מדובר בתוכנית שכל הנוגעים בדבר - האוצר, ההסתדרות והתעשיינים - מסכימים שיש צורך לבצעה.
אלא שעד כה הם הצליחו בעיקר לריב. האוצר מוכן לתת רק 150 מיליון שקל לעניין, סכום שבקושי יספיק לחל"ת של כמה אלפי עובדים. באוצר גם רוצים שהתוכנית תכלול רק מפעלי תעשייה מהפריפריה, וכאלה שמעסיקים יותר מ־25 עובדים, דבר שהתעשיינים כמובן מתנגדים לו. רעיון החל"ת עלה לראשונה כבר לפני כחצי שנה, אבל מאז נותר על הנייר, והוא רק דוגמה אחת.
בסופו של יום המפתח מצוי בידיו של בנימין נתניהו, מי שהכתיר את עצמו כאסטרטג של הכלכלה הישראלית לשנים הבאות. עכשיו הוא צריך להתמקד קצת פחות באסטרטגיה ויותר בטקטיקה, פחות בצמיחה של 2014 ויותר במשרות של מחר בבוקר.
